הסוף לזלזול במבוטחים

כידוע, חברות הביטוח לעיתים קרובות מתייחסות אל בתי המשפט כאל "מסלקת תביעות" ולדידן - על השופטים לאמר "הן" ו"אמן" על כל תביעה וכל גחמה, ומרשות לעצמן אף זלזול בסדרי המשפט המהותי והדין (כמובן בנוסף לזלזול ה-"מובן מאליו" במבוטחים).

אך לשמחתנו, לא תמיד זה עובר בשלום. חברת הביטוח בתיק שבפנינו למדה, בדרך הקשה, את נכונות האמרה הידועה: "זה לא נגמר עד שזה נגמר". חברת הביטוח הגיעה לבית משפט השלום בתביעת שיבוב כנגד מי שטענה כי גרם נזק לרכב שהיה מבוטח אצלה, והיא כבר שילמה למבוטח שלה את תגמולי הביטוח. לא הייתה מחלוקת בשאלת אחריות הנתבע לתאונה, שכן זו הוכרעה כבר בהליך בבית המשפט לתביעות קטנות. לכאורה תביעה "תפורה" שכל כולה ב"כיס" של חברת הביטוח. אז איך הצליחה בכל זאת להפסיד? היא שכחה פרט אחד "קטן" - עליה להוכיח את שעור הנזק, וגם לעשות זאת בדרכים החוקיות המקובלות בדיני הראיות.

לדיון בנושא גובה הנזק (שהיה למעשה הדיון היחיד בתיק שכן שאלת האחריות כבר הוכרעה, כאמור) אשר נקבע מראש ואשר ביה"מ פינה לו שעתיים תמימות התייצב מטעם חברת הביטוח שמאי לחקירה על חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה מטעם חברת הביטוח. אז מה הבעיה, אתם אומרים? אז שוב, פרט אחד "קטן" - זה פשוט לא היה השמאי שבדק את הרכב...

ביג דיל? כן, בהחלט כן. כבר בתחילת הדיון וכפי הנראה כתגובה לבקשת עורכי הדין של חברת הביטוח לדחות את הדיון, קבע ביה"מ כי: "כפי שציינתי התיק לא ידחה. התיק היום נקבע לשמיעת שמאים או שמאי והתובעת הייתה צריכה לדאוג להתייצבות השמאי הרלבנטי או השמאים הרלבנטיים. אם הדבר לא נעשה, זה ישתקף בפסק הדין".

בעדותו של השמאי שכן התייצב בבית המשפט, נשאל שאלה אחת פשוטה וקלה למענה: "אתה ראית את הרכב?..." כתשובה נתקבל נאום שלהלן תקצירו: "אני לא יודע לענות... יתכן שבמהלך התיקון ראיתי אותו. לא יודע לענות בוודאות....יש לי עובדים שבודקים. במהלך הטיפול לרכב אני מגיע לרכב. יש מכוניות שאני לא מגיע אליהן". לא ברור, הכיצד התעתד שמאי זה לענות על שאלות לעניין גוף חוות הדעת כאשר מסתבר כי קשה לדעת האם אפילו ידע לאיזה רכב הכוונה.

אך חברת הביטוח לא נכנעה קל מהרה, וטענה, כי משהוכחה האחריות לתאונה, כל טענה של הנתבעים מעבר לכך הינה - שימו לב לרשימה הארוכה והמנוסחת כה "בנימוס" של חטאי הנתבע לשיטת חב' הביטוח הביטוח: "קטנוניות, נסיון להתחמק מאחריות, בריחה מאחריות, התפסות לזוטות, בריחה למקומות אפלים, נסיון להתפס לשטויות ועניינים שוליים וטכניים". טענה נוספת הייתה כי כדי לסתור את חוות דעת השמאי מטעם חברת הביטוח התובעת היו חייבים הנתבעים להמציא חוות דעת נגדית.

אלא, שלרוע מזלה של חברת הביטוח (כנראה לא מדובר במזל אלא במדיניות של רשלנות וזלזול בציבור ובבתי המשפט) הסתבר לא רק שהשמאי שבא להעיד כלל לא ראה את הרכב אלא גם ש: חוות הדעת לא הייתה חתומה לא ע"י השמאי הבודק וגם לא ע"י השמאי המאשר; בחוות הדעת לא הופיעו פרטי השכלתו והכשרתו של ה"מומחה"; התאריך המצוין בחוות הדעת לקרות האירוע היה 27.6.06 ואילו בעדות המבוטח צוין כי האירוע היה ב-28.6.06, ואולי חשוב מכל - נותרה מיותמת וללא מענה טענת הנתבעים (אותה הגדיר ביה"מ בפסק דינו כ"כבדת משקל") כי לפי עדות המבוטח (לו שילמה חברת הביטוח) רכבו נפגע בצד שמאל מרכב הנתבע ונהדף ימינה לעבר רכב חונה ונגרם נזק לרכב החונה. אלא שבחוות הדעת שהוגשה, אין כל זכר לפגיעה בצד ימין...

בית המשפט קבע בפסק דינו כי חוות דעת שמאית זו נוגדת מכל וכל את פקודת הראיות ואינה יכולה להוות כלל חוות דעת מומחה. משלמעשה לא עמדה בפני ביה"מ כל חוות דעת מומחה ומשהנטל להוכיח את הנזק - על חברת הביטוח, ומשלא התייצב השמאי לעדות - נדחתה התביעה.

עוד מוסיף בית המשפט וקובע קביעה היפה באופן כללי לעניין נוהגן של חברות הביטוח להביא לדיונים שמאים "מזדמנים": "אינני יודע ואינני מכיר את המושג שמאי מאשר. היום היה אמור להעיד שמאי שבדק פיזית את הרכב ויכול לענות בחקירה נגדית לב"כ הנתבע על כל שאלותיו. אין מדובר בתהליך אדמיניסטרטיבי של מתן אישור...."

גם לעניין ה"מחמאות" שחלקה חברת הביטוח לטענות עורך דינו של הנתבע לא חסך ביה"מ את שבטו: "אני דוחה לחלוטין את הטענות כי ב"כ הנתבע נתפס לשטויות, זוטות וכי כל טענותיו הינן התחמקות מלשאת באשמה. אינני יכול להבין גישה זו. עורך דין שמייצג בצורה נאותה את לקוחו וטוען טענות המתבססות על הוראות המחוקק, לא אמור לספוג תגובות כמו אלו שנטענו כאן". אז הנה כי כן, לא רק כנגד המבוטחים וצדדים אחרים יש לחברות הביטוח טענות אלא גם כנגד עורכי דינם – וטוב על כי ביה"מ עצר את הפרץ המסוכן הזה.

לעניין הטענה כי היה על הנתבע להמציא חוות דעת נגדית קבע ביה"מ, כי משאין בפניו חוות דעת "ראשית" על שום מה ולמה יש לסתור אותה בחוות דעת "נגדית"?... ולקח אחרון מרביץ ביה"מ בחב' הביטוח: "העובדה שבמרבית המקרים לא נדרש לחקור שמאי, אינה מעידה על כך שמדובר בהליך סרק שהינו התעסקות בקטנות".

לסיום, קובע ביה"מ כי התובעת חברת הביטוח היא שגרמה להליך הסרק, וחייב אותה בהוצאות גבוהות ביותר לסוג כזה של הליכים בסך 15,000 שקל + מע"מ לטובת הוצאותיו המשפטיות של הנתבע. במקרה מסויים ומיוחד זה, ביה"מ כבר אמר - וכה יפה ונחרץ - את שהיה בדעתנו לאמר - הן במילותיו והן בסכום אשר פסק שהביע את מורת רוחו, ולפיכך אין לנו מה להוסיף. עימדו על זכויותיכם!


* הכותבת הינה היועצת המשפטית של איגוד המוסכים בישראל ופורום התיקון הבטוח