ראי ראי שעל הקיר, למי יש את הכלי הכי גדול בעיר?

"תהיה גבר, תהיה סמרטוט, תשפיל את עצמך, תהיה גבר!" אמר שייקה לוי במערכון "קרקר נגד קרקר" כשניסה להסביר לפולי איך גבר אמיתי אמור להתנהג. אבל ספק אם גם שלושת הציניקנים המבריקים יכלו לתאר לעצמם עד כמה מבטא המערכון שלהם את השחיקה שעברה הדמות הגברית, פחות משלושים שנה מאוחר יותר. כאשר הסבירו לי בפעם הראשונה את פירוש המושג "הגבר המטרוסקסואלי", כמעט שקרעתי את הריאה השמאלית שלי מרוב צחוק. שגבר יהיה מיודד עם פינצטה, שלא יצא מהבית בלי למרוח קרם לחות ולא יהיה גאה בשערות החזה שלו?! לאן הגענו?

אפילו כמה מ"גיבורי תרבות" המוזיקה המזרחית, שאמורים להיות הכי גברבריים, מתגלים ומתגאים בהיותם מחוברים לצד הנשי שלהם יותר מגברת אינטרנשיונל. יכול להיות שכך אתן מעדיפות אותנו – רכים, מטופחים ורגישים מספיק כדי לבכות בסרטים? לא יודע... תקראו לי ניאנדרתל, אבל לדעתי, גבר אמור להישאר גבר; מחוספס, קשוח ואפילו עם כרס קטנה. מה קרה? רוצות חיבור לצד הנשי? צאו עם אימא שלי לקניות. מעדיפות גוף חלק? לכו לשחות עם דולפינים.

אני מספר לכם את כל זה משום שלפני מספר ימים נפלה בידי הזדמנות לנהוג ברכב שכל גבר אמיתי היה מאחל לעצמו. זוהי למעשה מפלצת פלדה ענקית שעשתה עליה מה'קאונטרי-סייד' של ג'ורג' בוש אל חוות הנמלים הדחוקה שלנו. למה? כי החבר'ה שהצבענו עבורם החליטו לבטל את הקלות המס לטנדרונים כדוגמת הקנגו והברלינגו והטנדרים כדוגמת ה'היילקס' וה'די-מקס' ובכך למנוע שימוש פרטי במכוניות מסוג זה. אולם, על הדרך הם הצליחו לחסל את פלח השוק.

ב-UMI מאמינים כי יש בידם את הפתרון; הטנדרמשאית החדש של שברולט – ה'סילברדו' והפעם בגרסת ה-SUT (Sport Utility Truck) הכוחנית. למי שלא מכיר, מדובר במעין טנדר עצום בעל ארגז פתוח מאחור וקבינה כפולה, שמצליח לגרום גם להאמר להראות כמו גור חתולים חמוד לידו. המפלץ האמריקני לא רק שמצליח לחמוק מכבלי המיסוי (מוכר במס), אלא גם להציע ארגז ענק, הנעה כפולה מופעלת חשמלית ומנוע טורבו דיזל אימתני בנפח 6.6 ליטר עם 360 כ"ס וכמעט 90 קג"מ כבר ב-1,600 סל"ד! שזה מה שיש ל-5 מכוניות מאזדה3 להציע. ובאמת, כאשר פגשתי את הסילברדו הזה לראשונה במרתף UMI, הרגשתי חולשה מסוימת בברכיים. רק במפגש פנים אל פנסים מבינים את המשמעות של יותר מ-6.5 מטר לאורך, 2.2 מטר לרוחב ו-193 ס"מ לגובה. אולי כל הסיפור הזה של הגבר האמיתי והבהמה האמריקנית קצת גדול עלי? אני בולע קצת רוק וממשיך הלאה. מנסה לגרום למנהל מותג שברולט לא להבחין בעובדה שכל הדם ברח לי מהפנים.

קודם כל כדאי לדעת שעם משקל כולל של 4.5 טונות, אתם תזדקקו לרשיון בדרגת 03 כדי לזכות לשבת מאחורי ההגה, אבל גם אם אין לכם, אל דאגה: UMI מבטיחים לממן מכיסם לימודי הרשיון ללקוחות הרציניים. אמנם אני מחזיק ברשיון שכזה כבר למעלה מעשור, אבל הישיבה מאחורי ההגה של ה-SUT אינה דומה לאף קבינת משאית שנתקלתי בה בעבר. יותר כמו חדר עם שש ספות טלוויזיה מעור ועודף מתגים בכל פינה, אבל, מי מתלונן.

סיבוב המפתח עם כיוון השעון היה אמור להעיר את המפלצת מתומנת הצילינדרים השוכנת אי-שם בחזית בשאגה מחרישת אוזניים, אבל במקום טרטור דיזל, מנוע הסילברדו פעם בחרישיות שלא הייתה מביישת מכונית פרטית ובכלל, כאשר נסגרים החלונות, הוא מפתיע בחרישיותו. במטרים הראשונים עוד נסענו יחד כאילו הכביש עשוי מקליפות ביצים רכות כשרגל ימין מלטפת מעדנות את הדוושה הימנית. לוקח אמנם לא מעט זמן להיפתר מתחושת ה'פיל בחנות חרסינה', אבל אחרי כמה קילומטרים החיבור עם השברולט הזו נעשה טבעי ואז אפשר להתחיל ליהנות באמת.

המנוע כאן הוא סיפור בפני עצמו; עד היום אפילו די כעסתי על האמריקנים ותרבות המנועים הבזבזנית שלהם. ובאמת, המנוע הזה גוזל המון אוויר מהמון אנשים ומחליף אותם באדי דיזל הנשאבים בקצב רצחני ממכל הדלק – במבחן שלנו צרך ה-SUT ליטר סולר לכל 5.9 ק"מ ומילוי המכל ב-129 הליטרים אותם הוא מכיל עלול להגיע כיום גם לעלות של ארבע ספרות, כך שחסכוני הוא לא. אבל הכוח העצום הטמון במנוע הזה גורם ל-3.2 הטונות של הסילברדו להתפרע, להכתים את האספלט בשני פסים שחורים ולהאיץ מעמידה ל-100 קמ"ש תוך 8.5 שניות (נתון מבחן). תיבת ההילוכים החדשה ששודכה לו מציעה שישה הילוכים, העברה חלקה מאוד גם תחת עומס מלא, תפעול ידני ואף מאפשרת למנוע לנמנם סביב ה-1,500 סל"ד בשיוט חוקי של 100 קמ"ש.

ה-SUT אינו רכב שטח במלוא מובן המילה. אמנם הוא מצויד באופציה להנעה כפולה ואפילו הילוך כוח ומרווח גחון של כמעט 27 ס"מ, אבל ממדיו ובעיקר סרחי העודף וזווית הבטן השטוחה שלו (גם אם ניתן למצוא בה רק קורות פלדה) ממהרים להתחכך בגבנוני קרקע. למרות זאת, הגמישות המדהימה של המנוע יחד עם האחיזה הגבוהה מצמיגי הענק מאפשרים לו לחלוף כמעט בזלזול בשבילים שחורצו בקוליסי מים.

כאשר מתרגלים אל ה-SUT (וזה קורה מהר) ומחברים את כל הנתונים האלו של ממדי ענק, עיצוב כוחני ובוטה ומנוע עם כוח בלתי נדלה, רק אז מבינים למה האמריקנים מכורים כל כך למפלצות הפלדה. הישיבה הגבוהה מסייעת לנהג לראות למרחקים, כל הנהגים סביב משתדלים לשמור ממנו מרחק של כבוד וכל גבר (בפוטנציה לפחות) משחרר את ה"פששש..." מלא ההערכה כאשר עוברים לידו.

במבחן ההתנהגות הגעתי מראש עם ציפיות ברצפה. הלו למה כבר אפשר לצפות מרכב כבד וארוך כל כך, חזק ככל שיהיה, אבל באמת שהופתעתי. אם רק מגיעים לקטעי הנהיגה עם ההבנה שהעכוז שלכם ספון במושבה של משאית (וזו באמת משאית) העולם נראה יפה הרבה יותר. ההגה כצפוי אילם לחלוטין מבחינת תחושות, אבל הפנייתו קלה ומספיק מדויקת כדי להוביל את המאסה הזו בהתאם לקוי הפניה. כאן אין הפתעות; נכנסתם מהר מדי, הסילברדו יגיב בתת היגוי אבל באופן מפתיע הוא רגיש מאוד לתיקונים כך שדי בהרפיה קלה מהמצערת כדי להחזיר את האף למסלולו. יותר מכך, אם תמתינו על לשליש האחרון של העקומה ובו תמעכו את הדוושה הימנית, הישבן יצא לטיול פוטוגני בהיגוי יתר מעושן שקל מאוד לתפוס ולהמשיך עד לחריכתו המלאה של הצמיג. ציון לשבח יש לתת בהזדמנות זו לבלמים; למרות ההתעללות הם לא אבדו מאום מיכולתם לבלום את מאסת הפלדה.

את ימי הנהיגה בסילברדו SUT בחרתי לסכם (אם יורשה לי) באנלוגיה מעט סקסיסטית, לכן קבלו את התנצלותי מראש. חווית הנהיגה בו דומה בעצמתה לפעם הראשונה בחיים שבה פוגשים חזה שופע מידות; הנשימה נעתקת, פעימות הלב מאיצות והאישונים מתרחבים. אז נכון, הוא גדול, כבד ומסורבל אבל תראו לי גבר שהיה מסרב לאחד מהם. זהו חלומו הרטוב של כל גבר, ולא, אין טעם להתכחש.

בנוסף לכך, אם יש לכם עסק שעליו אפשר לרשום את הסילברדו הזה, מחירו לפני המע"מ יחל ב-200 אלף שקל ויסתיים ב-210 אלף לגרסה בעלת מושבי העור. מחיר אטרקטיבי למדי, בעיקר לנוכח מחירם החדש של הטנדרים הרגילים. רק קחו בחשבון את הדברים הבאים: הצורך ברשיון למשאית, חוסר התאמתו המוחלטת לערים צפופות ודלות חניה (נאלצתי להעתיק את מקום מגורי בת"א לבית הורי אשתי בפרברים - שם יש חניה) ועלויות הדלק המטורפות. בביקור החוזר בתחנת הדלק מעט לפני השבתו אל היבואן, גיליתי כמה ליטרים של סולר שורף ה-SUT בנסיעה רגועה לגולן. המצפון שלי לא עמד בזה; מיד הלכתי לחבק איזה עץ.