תמונה אחת שווה אלף שקלים

הכל התחיל ביום חמישי ה-20.10 לקראת ערב כשכבר ארזתי את הלפטופ שלי בתיק לקראת עוד סוף שבוע של עבודה. המעביד שלי קגנוביץ (שם בדוי) , מנכ"ל חברת תעופה, החברה בה אני עובד במהלך 5 השנים האחרונות ניגש אלי בשקט האופייני לו והציג בפני דו"ח בצבע ירקרק בו היה כתוב "נהגת ברכב הנ"ל בדרך בן-עירונית בה מותרת מהירות מרבית של 80 קמ"ש במהירות של 114 קמ"ש בניגוד לתקנה 054... העבירה שבדו"ח צולמה ע"י מצלמה אלקטרונית" המיקום; כביש 2 בק"מ ה-39.5 זה היה זמן טוב להניח את התיק על השולחן ולהתיישב לראות במה מדובר.

בעצם הסיפור הזה התחיל 3 חודשים וחצי לפני כן כאשר המנכ"ל, לקח את רכב החברה שלי לנסיעה ללקוח שלנו בצפון. הוא כדרכו עם דיבורית הבלוטות' שלו תחובה היטב באוזנו מרוכז בעסקיו חלף במהירות בכביש החוף מתחת לגשר המחבר את אזור התעשייה החדש של נתניה עם העיר. מתחת לגשר חנתה הונדה אקורד כסופה, תא המטען שלה כנראה היה פתוח, יתכן ומשולש אזהרה הוצב מספר מטרים לפניה. אולם בהחלט לא היה מדובר ברכב של אזרח תמים, אלא בניידת סמויה, אחת מצי הרכב של אגף התנועה הכולל (סקודה אוקטביה לבנות, טויוטה קארינה, אוונסיס, פאסאט ועוד מספר דגמים) חמושה במכמונת המולטנובה הכוללת רדאר דיגיטלי מתקדם, פלאש, ומצלמה היכולה ללכוד רכב או אופנוע במהירות של עד 249 קמ"ש.

הפלאש יופעל בד"כ גם ביום למרות שתיאורטית אין בכך צורך; הפעלת הפלאש מסייעת למפענחי התמונה לשפר את הניגודיות בין הספרות השחורות לבין הרקע הצהוב הבהיר/המחזיר אור. אם היה לילה אולי היה גוטק (המנכ"ל) מבחין בפלאש שהבזיק לעבר הרכב, אולם היות והיה מדובר בשעות הצהרים גוטק לא שם לב לפלאש שהאיר את האזור. אותה ניידת צילמה את הרכב שלי כאשר הוא נוהג בו במהירות של 114 קמ"ש, בינינו לא ממש שומאכר, וגוטק שכמו נהגים רבים עדיין חושב שהשוטרים נוהגים רק בפורד סיירה ויש גם כאלה שנוהגים בקארינות.

קגנוביץ ששם לב שעברו 3 חודשים מיום ביצוע העבירה חשב שאולי חוק ההתיישנות יציל אותי (כנהג המשוייך לרכב בו נהג גוטק) אבל הסברתי לו שחוק ההתיישנות קובע כי הדו"ח חייב להגיע לבעל הרכב עד 4 חודשים מיום ביצוע העבירה. כאשר מדובר ברכב חברה בהחלט יתכן מצב שהדו"ח יגיע לנהג בפועל אחרי יותר 4 חודשים, אם נביא בחשבון שקצין הרכב מתקשה למצוא את הנהג, במקרה זה תקופת ההתיישנות מבחינת הנהג תהיה שנה.

לקחתי את הדו"ח לידי, והדבר הראשון שחיפשתי היה למי מופנה הדו"ח. לשמחתי, גיליתי שהדו"ח מופנה לחברה בה אני עובד ולא מצוין בדו"ח שמי. לשמחת הנהגים מרבית דו"חות הקנס הנשלחים לחברות יסתיימו בתשלום הקנס ללא שיוך הנקודות לבעלי הרכב, עובדה זו מעודדת מאוד את השימוש ברכב חברה, כל עוד לא מדובר בהזמנה לדין, שכן כאשר מדובר בהזמנה לדין, בעל החברה או קצין הרכב, במקרה של חברה גדולה, ידרשו להופיע בעצמם בבית המשפט, אם לא ידעו לשייך את הדו"ח לנהג שביצע את העבירה.

מהסתכלות ביומן המסודר שלי למדתי שבאותו יום חברי לעבודה גוטק שאל את הרכב ממני, היות ורכבו היה בטיפול שוטף. בקשתי מקגנוביץ (בעל החברה) לבקש ולקבל את התמונה על מנת לנתחה, מאחר ואני חייב לגוטק טובה ראיתי בכך הזדמנות לעזור לו. קגנוביץ פנה ליחידת התנועה (זה לא היה קל אבל בסוף הוא יצר קשר טלפוני עם שוטרת נחמדה שעזרה לו) שהופיעה בדו"ח, ולאחר שבועיים ימים הגיעה התמונה בה הופיע הרכב שלי עם עוד רכב אחד בסמוך לו ורכב נוסף בנתיב הנגדי.

ישנה אמונה טפלה שאם מופיעים עוד רכבים בתמונה היא פסולה, לכן לא מיהרתי לשמוח כאשר ראיתי עוד שני רכבים בתמונה. על מנת לפענח את התמונה יש להצטייד בשבלונה (המשמשת את המפענחים במשטרה) אותה מניחים כשקף על פני התמונה (בקנה מידה מתאים), ואז לפי סמנים הנמצאים בשקף ניתן לקבוע האם רכב אחד בלבד נמצא בתחום המתאים בשבלונה או יותר מרכב אחד ואז התמונה לא ניתנת לשיוך לרכב בודד והדו"ח פסול.

בדקנו בדקדקנות עם השבלונה, והגענו למסקנה כי מפענוח התמונה לא תבוא הישועה. זה המצב עם 99% מהתמונות אשר נהגים מבקשים לקבל.

כמו כל פושע מתחיל, החלטנו לחזור לזירת הפשע ולבדוק את הראיות בשטח. איתרע מזלנו, והנה אותה הניידת, או ניידת אחרת, חנתה במפרץ המאפשר העמדה סבירה מבלי להפריע לתנועה. השוטר א. גליץ (שם בדוי) הידוע בתור אחד משוטרי התנועה הרואים במשרת השוטר שלו "שליחות קטלנית", ישב בניידת ועסק בקריאת מבחן דרכים המשווה בין הונדה אקורד לסובארו 4B. בעוד המצלמה המותקנת בניידת מצלמת אחד אחרי השני עוד ועוד נהגים. לבושים באפודים הצהובים שלנו בדקנו את השטח, והופתענו לגלות שהניידת מוצבת במרחק של 40 מטר אחרי תמרור הורדת מהירות מ-90 קמ"ש ל-80 קמ"ש, זה מאוד שימח אותנו משום שגם באגף התנועה לא קטנוניים אתך ולא מצפים שמיד אחרי תמרור המורה על הורדת מהירות הנהגים ידרשו להתאים את המהירות, ומאפשרים לנהג מה שנקרא "מרחק הסתגלות". במקרה זה 40 המטרים קטנים מאותו מרחק ההסתגלות.

המשמעות של 24 קמ"ש מעל המהירות המותרת בכביש בינעירוני של 90 קמ"ש הנה קנס של 250 שקל ללא נקודות, ואילו המשמעות של 34 קמ"ש מעל המותר (114 קמ"ש במקום 80 קמ"ש) הנה 750 שקל קנס ו-8 נקודות.

כדי לעשות שיעורי בית היטב, פנינו לגורם האחראי על התמרור בקטע הזה של הכביש, וביקשנו מידע ספציפי לגבי הצבת התמרור הנ"ל. הם אישרו שהתמרור הוצב שם כבר לפני חצי שנה, לפיכך ברור שלפני 3 חודשים הוא היה אמור להיות בשטח, השוטר, מקצוען ככל שיהיה, כנראה לא שם אליו לב היות ושיח בר התחיל לצמוח ולכסות חלקים ממנו.

בשלב הזה ניסחנו מכתב מנומק היטב בשפה ברורה ורהוטה, הסברנו את נושא הצבת הניידת ביחס לתמרור הגבלת המהירות, צרפנו את המכתב המאשר את הצבת התמרור במקום ותצלום של תמרור הגבלת המהירות כאשר ברקע רואים רכב שהחנינו במיקום המדויק בו חנתה הניידת בעת פעילות האכיפה.

לעיתים לא די בהזמנת התמונה ופענוחה יש גם צורך לבדוק את התע"צ (תעודת עובד ציבור). מסמך פורמלי המופק ע"י המשטרה כאשר מדובר בדו"ח אוטומטי, החל מצילום התמונה ע"י המצלמה ועד לסיום הפקת/הדפסת התמונה ע"י מעבדת הפיתוח של אגף התנועה. כאשר מבקשים להישפט ניתן לקבל את התע"צ במסגרת חומר התביעה ואז אפשר לבדוק האם היו פגמים במהלך הפקת התמונה, כגון טעויות במס' הסרט, חוסר בחתימת אחד המשתתפים בתהליך הפענוח וכד'.

אנחנו הסתפקנו בהמתקת הגלולה והחלטנו משיקולי עלות תועלת לא להמשיך להליך משפטי, שאולי היה מביא לזיכוי מלא גם כי לבטח היה עולה הרבה יותר מ-250 שקלים.
צריך לקחת בחשבון שלהצהיר "אני הולך למשפט, יש לי קייס" נשמע גברי, אבל אולם המשמעות של משפט תכלול לכל הפחות הקרבת 2-3 ימי עבודה, התייעצות עם עו"ד ועוד הוצאות שונות שיביאו את עלות מלחמת הצדק מהר מאוד ל-2000 שקלים ויותר.

גיא ברלס עורך אתר האינטרנט מלכודות מהירות בישראל ispeed.co.il