הגביע הקדוש

קשה עד כמעט בלתי אפשרי למצוא את הזמן בו החלו חובבי מוטוריקה לפתח רגשות כלפי המכוניות שלהם ולאסוף אותן כאילו היו תכשיטים יקרים. במקרה שלנו, מדובר בחיבה למותג פולקסווגן. על פניו נראה שהחיידק הופץ בעולם לפני שנים רבות ובכל מדינה בה פרשה היצרנית הגרמנית את סניפיה. כיום, עשרות ואולי מאות אלפים מחובבי הז'אנר כבר נדבקו במחלה – במובן הטוב של המילה כמובן.

אולם כאן אצלנו בארץ הלבנט, בה העיסוק בספורט מוטורי ושדרוגי רכב עדיין נמצא בצד הלא נכון של החוק, או לפחות בתחום השטח האפור, מרבית מחובבי הרכב היו צריכים לרדת למחתרת כדי לעסוק בתחביב האהוב עליהם. אך מספר שנים אל תוך המילניום השלישי, הם לא יכלו להסתתר עוד. ופתאום, מתוך מצב בלתי אפשרי זה, צצו מועדוני רכב רבים ומגוונים והם מונים כיום מאות חובבי רכב בישראל. בין המועדונים ישנו גם מועדון 'VAG ספורט', המיועד לחובבי דגמי הספורט של מכוניות קונצרן פולקסווגן ובו חבר צדוק והגולף ראלי שלו.

בסוף שנות השמונים, ניסתה פולקסווגן להיכנס לליגת מירוצי הראלי על ידי ייצור מכונית המבוססת על הדור השני של הגולף, כפולת הנעה (בדומה לאודי קוואטרו), בעלת גוף רחב ונמוך אשר בחזיתה שכן מנוע בנזין בנפח 1.8 ליטר אשר נעזר במגדש 'על' כדי להפיק 170 כ"ס (באותן שנים זה נחשב להמון). חוקי ההשתתפות במירוצים חייבו את פולקסווגן לייצר כ-5,000 יחידות ממכונית זו במשך השנים 89 ו-90, כולן בעבודת יד, אך עוד בטרם הספיקה פולקסווגן לענות על דרישות ההומולוגציה, ליגת ה'גרופ-B' נסגרה בעקבות רצף תאונות קשות ולא מעט נהגים ונווטים הרוגים.

המראה המיוחד, המפרט הטכני המשודרג ומספרן הנדיר הפכו את מכוניות ה'ראלי' לרכב מבוקש ביותר. כיום, כאשר יותר ממחציתן כבר אינו נע על כבישי העולם, הביקוש להן חזק עוד יותר. עכשיו נסו לדמיין מה יהיה ערכה של מכונית זו כאשר בארצכם ישנו עותק יחיד ממנה? נכון, יקר מאוד.

זהו בערך הסיפור של הגולף ראלי שהנכם יכולים לראות בתמונות, או לפחות בערך הסיפור, כי ההיסטוריה הפרטית של המכונית הספציפית הזו מורכב ומעניין בהרבה.

לפני כעשר שנים, עולה חדשה מגרמניה ירדה מהאנייה לחופי ישראל, אבל אף אחד, אפילו לא בעליה החדשים ואפילו לא אנשי משרד הרישוי ידעו איזו מכונית חונה מתחת לאפם, מאחר שבעליה קנו אותה לאחר שראו אותה בתמונה וכן מעולם לא נעשה רישוי למכונית כזו בישראל.

זו ללא ספק הייתה פולקסווגן, גולף אם נדייק, אבל כזו עם גוף רחב, הנעה כפולה ומנוע מוגדש, מעולם לא נראתה בצד החם של הים התיכון. אחרי שהצליח לשחררה מאגף המכס והרישוי, הבין בעליה כי מצבה אינו מזהיר: למרות שזו הספיקה לצבור קילומטרים בודדים תחת גלגליה וכוחה עדין היה במתניה, היא סבלה מחלודה וממש התחננה לטיפול אוהב ומקיף. זמן לא רב אחר כך, היא החליפה בעלים שוב עד שהוזנחה בצדו של רחוב תל-אביבי סואן למשך כ-3 שנים.

צדוק, אשר מתעתד להיות האביר הלבן של הגולף הזו, לא היה טירון בסצנת ה-VAG שהתפתחה בישראל. בבעלותו כבר הספיקו להיות גולף GTI מהדור הרביעי וכן אודי TT, שתיהן משודרגות במיטב המוצרים הקיימים בשוק. תשומת הלב לפרטים והגישה הבלתי מתפשרת שלו, הפכו אותו למועמד הראוי ביותר לרכוש את הראלי שנשכחה. "למרות שלא היה לי ניסיון עם הדורות הותיקים של פולקסווגן ובדיוק סיימתי לשפוך דליים של כסף על ה-TT, לא הצלחתי לשכוח את הראלי ומדי פעם הייתי הולך לבקר אותה בתקווה שיום אחד תהיה שלי" אמר צדוק.

קראו לזה עודף אופטימיות, אבל כשנה מאוחר יותר, צדוק קיבל הצעה שלא יכל לסרב לה על ה-TT והוא החליט למוכרה. עוד באותו יום הוא איתר את בעליה של הראלי והצליח לשכנע אותו לוותר עליה, תמורת הסכום הראוי כמובן, אך מבלי לדעת את מצבה התחזוקתי. "זה לא כל כך הפריע לי, משום שהייתי מוכן להכל" סיכם צדוק.

והוא באמת היה מוכן להכל. ימים ספורים לאחר רכישתה, הראלי נשלחה למוסך פחחות מפורסם, שם היא פורקה עד לרמת השלד במטרה לרפא את נגע החלודה וכדי להעניק לה צבע הולם יותר. הצבע הנבחר היה האפור 'אנטרס' בדומה למצוי במכוניות למבורגיני. שלושה חודשים חלפו עד אשר מלאכת השיפוץ והצביעה ענתה על דרישותיו הנוקשות של צדוק וכמו שניתן לראות בתמונות, הסבלנות וההשקעה הכספית בהחלט השתלמו.

מייד עם יציאתה מסדנת הפחחות התקין בה צדוק מתלי קויל-אובר מסוג 'ויטק הייקון TX' ורביעיית חישוקי 17 אינטש חדשים, אך העבודה הייתה רחוקה מסיום. מנוע ה-G60 הותיק אולי הספיק לסוף שנות השמונים, אבל במונחים של היום, אין בעדר הסוסים זה די כדי להתגבר על משקלה של מערכת ההנעה הכפולה וליצר ביצועים מרגשים של ממש והחיפושים אחר מנוע חזק הרבה יותר ממה שתכננו מהנדסי פולקסווגן לפני עשרים שנים יצאו לדרך.

המועמד העיקרי להשתלה היה מנוע ה-1.8 ליטר טורבו המפורסם של קונצרן פולקסווגן, בייחוד בזכות עמידותו ופוטנציאל השיפורים הגלום בו. שבוע אחר כך, מצא צדוק מנוע טרי והעבודה עליו החלה מייד: המנוע נפתח ובו הותקנו טלטלי בוכנות מחוזקים של חברת פאוטר, הטורבו המקורי הוחלף באחר גדול בהרבה מסוג גארט GT-3076 ועמו סעפת פליטה של ATP, גלגל תנופה קל מבית אוטוטק, מזרקי 770cc, צנרת פליטה מנירוסטה, מצנן ביניים גדול והרשימה ממשיכה ללא שום חיסכון בהוצאות.

שלושה חודשים נוספים אחר כך, כאשר המנוע כבר ישב במקומו וכל שאר הרכיבים סביבו, הגיע שי, ידידו של צדוק עם מחשב ניהול מנוע עצמאי מסוג 'האלטק E6X' ועבודת הכיוונים של המנוע העצמתי החלה. בבוקר שלמחרת הראלי קמה לתחייה כאשר רק הצלילים הבוקעים מהאגזוז רומזים על הפוטנציאל האצור בתוכה.

"לא יכולתי לחכות עוד רגע מיותר ומייד יצאתי איתה לנסיעה. בתחילה עוד לקחנו את העניינים בעדינות, אבל לא הרבה זמן אחר כך כבר הגענו למיצוי מלא של היכולות" אמר צדוק. הספק המנוע של הראלי מוערך במספר מאות סוסים ויש לציין כי היא מצליחה להתמודד אתם ממש לא רע בזכות מערכת ההנעה הכפולה וכן בזכות הוספת מוטות מייצבים עליונים ותחתונים, בלמים גדולים וחזקים ועוד.

מכונית זו נבנתה בשם ההנאה והיא זוכה לנוע בעיקר בסופי שבוע שקטים, אך לכל מקום אליו היא מגיעה, הראלי מצליחה למשוך שורות של סקרנים.

יש כאלה שאומרים שפרויקטים מסוג זה לעולם לא מסתיימים, אך הדבר היחידי שלצדוק נותר לעשות בראלי הוא לחדש את העור האדום המדפן כל חלק אפשרי בתא הנוסעים כולל את הדשבורד ומושבי הרקארו החשמליים. אולם, גם מבלי להכיר את צדוק ואת עקשנותו ודבקותו במטרה, היו בטוחים שהוא יגיע לכך מהר מאוד.

אם גם לכם יש מכונית מעניינת, עם סיפור מעניין לא פחות, כתבו לנו.