אשת חיל מי ימצא

נשים, כך ידוע לכולם, טובות יותר מגברים כאשר זה מגיע לביצוע מספר משימות יחד. בזמן השיחה בטלפון, הן מסוגלות לצפות בטלויזיה, להניק ואפילו לעשות עוד משהו אם רק תהיה להן יד פנויה. לא ניכנס כעת להסבר האפשרי לכך שמקורו איפשהו בפרה-היסטוריה האנושית, אבל נכון לרגע זה, מדובר כמעט בעובדה מוגמרת. המחשבה הזו מובילה אותנו ישירות אל הטוארג של פולקסווגן.

כאשר זה הוצג בשנת 2002, כולם שיערו שמדובר בעוד כלי רכב גדול, כבד ומגושם שמנסה להיות יוקרתי ולבלוט ב'כאילו' יכולתו לנסוע בשטח. אבל כבר באירוע ההשקה שנערך לו במעמקי מחצבה אירופית, אפשר היה להבין כי מדובר בחיה אחרת לגמרי. כזו שמצליחה באמת לשלב בין עולם הכביש-פאר לבין עולם השטח, עם יכולות מרשימות בשניהם.

לפני כשנה הוצגה מתיחת פנים לטוארג המדובר שנגעה בעיקר בחזיתו – יחידות התאורה נעשו דומות יותר לקו החדש של פולקסווגן כמו שניתן למצוא באיוס, הגריל קיבל את סינור הכרום מלפנים, הפגושים עודכנו יחד עם יציאות המפלטים, המראות עוצבו מחדש וכמובן עוד קצת כרום ועור בתא הנוסעים כולל לוח מחוונים מפורט ונאה יותר.

היבואן מגדיר אותו כהצלחה מרשימה עם למעלה מ-500 יחידות שנמכרו ממנו בישראל, והוא לא זול כלל אם תהיתם. אז נכון, הרוב המוחץ של הצרכנים כלל לא מעיז לרדת עמו לשטח הישראלי, אבל מייד כששמנו את היד על גרסת ה-V8 של הטוארג המתוח, לא יכולנו להתאפק. אז האם הטוארג הוא בעצם אישה?

הטלפון הראשון היה כמובן אל רני פלג, עורך אתר השטח הישראלי וזה הלך בערך ככה:

קובי: היי רני, שמע, מחר אני אוסף טוארג V8. בא לך להצטרף?

רני: מתאים. עם כזה מנוע הוא יכול לעוף בחול ולפורר סלעים.

קובי: לרדת לשטח? אבל הוא לא באמת בנוי לשטח, לא?

רני: אז זהו, שדווקא כן. למרות שאני הראשון ששקע איתו במחצבה בהשקה, אני יכול להעיד שיש שם יכולת שטח מרשימה.

טוארג הוא אכן הכלבויניק האמיתי הראשון של רכבי השטח. מה עשה אותו כזה? פולקסווגן התקינה בשלדה שיכלה לשרת היטב כל מכונית כביש, כמה מערכות ההופכות את הטוארג לבעל כישורי שטח לא מבוטלים. האלמנט הרובוטריקי הבולט ביותר בטוארג הוא המתלים. במקום קפיצים מברזל יש לו כריות אוויר, שחוץ מלעזור לרחף מעל השטח, הכריות יודעות גם לשנות את מרווח הגחון מכזה של מכונית כביש לגובה אימתני של ג'יפ מסוקס ביותר.
עוד יש לטוארג מערכת הנעה כפולה קבועה המתאימה לשטח יותר ממערכות ההנעה כפולה לפי דרישה, המשרתות את דגמי הכביש של היצרן (וגם רכבי שטח רכים כמו וולוו XC90). לטוארג דיפרנציאל מרכזי הניתן לנעילה ודיפרנציאל אחורי ננעל כאופציה מבורכת. רכב שטח אמיתי צריך הילוך כוח ובפולקסווגן לא חסכו והתקינו בתיבת ההעברה מצב LOW ביחס נמוך של 1:2.66. לארסנל החומרה הזה מוסיפים אלקטרוניקה מתקדמת, המתפעלת מערכות בקרת משיכה ויציבות, הגורמות לכלבויניק מוולפסבורג לדלג מעל סלעים כמו עז הרים מדופלמת.

קובי: OK, אני מבין מה אתה אומר, אבל ככה, בלי להתבונן לו מתחת לשמלה, הוא נראה לי לא מספיק שונה מכל שאר רכבי ה'כאילו שטח' שבקבוצה, כמו ה-X5 והאחרים. הוא לא מרגיש גבוה מספיק, הנסיעה בו על הכביש חלקה מאוד (ולא אופיינית לרכבי שטח) ואפילו הצמיגים שהוא נועל הם צמיגי כביש.

רני: נכון, הוא באמת כבישי למדי במראה, באופי, ביכולת ובפלסטיקה מסביב. אבל ויש כאן איזה אבל גדול, בניגוד לאחרים, יש לו את החומרה המתאימה.

קובי: שמע, לחצת, אז התכופפתי. לא, לא כמו שאתה חושב, אלא מתחת לטוארג ומה מצאתי שם? 0 מיגון. ידידי, גם מבלי לחלום על סלע זדוני מתחת לגחון, רק האבנים הקטנות שעלולות לעוף מהצמיגים שלו יכולה לנקב כל צינור או מכל מזדמן מתחת לגוף.

רני: יש לי חדשות בשבילך: תתעורר, אנחנו כבר עמוק בתוך האלף השלישי ורכבי שטח מברזל היכולים לקחת את איש המרלבורו כדי למות בשקט על רקע השקיעה עם סיגריה בפה, הם כבר לא זן נכחד – הם מתו יחד עם איש המרלבורו. אבל די עם הבכיינות, בוא נתן ל-V8 הזה לדבר.

הרומן של פולקסווגן עם השטח אינו ארוך במיוחד (קובי, שכחת את הסינכרו אהוב ליבי? רני), אבל על הכביש נעות מכוניות החברה כבר עשרות שנים. זו הסיבה שבגללה ציפינו למצוא תכונות כביש טובות יותר מאשר תכונות שטח. ואכן, הטוארג מצליח גם להפתיע וגם לא להפתיע אותנו לטובה.

לא להפתיע אותנו בכך שהוא מרגיש חזק עד גבול הפראות על האספלט. טוב, לא ממש פראי, אבל כזה שמרגיש מספיק חזק כדי לעקור את מגדל עזריאלי ממקומו, אם רק תחברו אליו כבל חזק מספיק. על הכביש הכוח הזה מתורגם לתנועה קלילה וחסרת מאמץ בכל מצב. די בליטוף קל של הדוושה כדי ליצור התקדמות החלטית קדימה, וכלל לא משנה זווית האספלט.

דף הנתונים מציג 310 כ"ס וכמעט 42 קג"מ והם ממש מזלזלים באספלט הישראלי. על כל פנים, מתלי האוויר שלו מצליחים ליצור ריסון מושלם לגוף והם מציעים שלושה מצבי פעולה – נוחות (מצב רך), ספורט (מצב קשה) ומצב אוטומטי המאפשר למחשב הרכב לקבוע את מידת השיכוך והריסון, כך שגם בכבישים מפותלים הוא מרגיש נטוע ובטוח מאוד, בעיקר בזכות הנמכת המרכב לגובה כמעט נושק אספלט. בשטח לעומת זאת, מה שיותר גבוה, יותר טוב.

רני: קובי, אתה מוכן בבקשה להפסיק לדפוק על הדשבורד וללטף את החיבורים בין משטחי הפלסטיק כמו איזה כתב רכב? תאמין לי, פולקסווגן השקיעה בחומרים והרכבה.

קובי: רני, אני לא דופק על שום דבר, אני רק מוודא ששום חלק פנים כאן לא יעוף ממקומו בזמן שאתה מטיח אותו מצד לצד בשבילי כורכר וגורם לו לטפס על סלעים שפרדיננד פורשה לא חלם עליהם כאשר הקים את יצרנית מכוניות העם.

רני: תגיד, אני התלוננתי קודם כשהשכבת אותו עד האוזן בדרך לקפה בנס-הרים? יחד איתנו היו שם איזה 2.5 טון שהתחננו שתפסיק.

קובי: כן, הוא לא רזה בכלל ואת זה ראית עוד בדיונה כשכמעט גרמת לי לחפור עם הידיים בחול החם. כל המשקל הזה בוודאי מגיע לא רק בגלל הקשחת השלדה, אלא גם בגלל רשימת האבזור הארוכה שבו.

אפרופו חול, למרות צמיגיו השמנמנים ומנועו רב הסוסים, הטוארג בקושי זז בחול. מסתבר כי מערכת בקרת היציבות לא מתנתקת לחלוטין וכאשר מנסים לנסוע בחול המוח הגרמני שלה מדכא את פקודות הנהג האסיאתי ופוקד על המנוע להפסיק לספק את הסחורה ועל הבלמים לעצור את מה שבכל זאת יוצא. כך מוצא עצמו הנהג המתוסכל זוחל בחול כאשר מילימטרים ספורים מפרידים בינו לבין פאדיחה טוטאלית. אגב, פאדיחה טוטאלית על פי מילון השטח השלם, היא כאשר האמר צבאי צריך לחלץ את פסגת הטכנולוגיה מגרמניה, אליה מוצמד תג מחיר שיכול לעזור לגדוד או שניים לגמור את החודש.

בשבילים מהירים לעומת זאת אין יותר מדי תלונות. נהפוך הוא, הטוארג פשוט מבריק בתנאים כאלה. אם זוכרים את הגחון הפגיע (שטוח, אמנם, אך ממש לא ממוגן) ומרימים את המרכב אל על (מרווח גחון של 24 סנטימטרים בתנאים אלה, לעומת 16 בכביש ועד 30 סנטימטרים בשטח טכני), אפשר לתת בגז ללא חשש. טוב, יש הרבה חשש, כאשר נותנים בגז על כורכר חלקלק עם 2.5 טון, ו-600 אלפיות שקלים. אם בכל זאת מנסים אפשר להנות מהכוח הברוטאלי, בקרת היציבות לא מציקה יותר מדי והמתלים המשובחים גורמים למרכב המגודל לרחף מעל שיבושים ממש אכזריים בשביל.

קובי: אתה נורמלי? אנחנו הולכים לעלות את זה? (הסבר קצר: "זה" מכוון לעבר עליה תלולה, מרוצפת בבורות בעומק חצי מטר, המסודרים כאילו באופן מכוון, בדיוק באורך בסיס הגלגלים של הטוארג ומייצרים הצלבות פוטוגניות ביותר).

רני: מעולם לא טענתי לשפיות, אפילו לא זמנית, אבל שים את מבטחך באלוהי האלקטרוניקה מגרמניה, הגה ישר קדימה (יש איזה חיווי לכך בלוח השעונים), גלי צה"ל ו...סע.

קובי: אני לא זז מטר בלי להרים את המתלים הכי גבוה שאפשר. אני מזכיר לך מי לקח את האוטו מצ'מפיון ומי נשבע בקוראן שהוא יחזור בלי אבק אפילו.

רני: עוד קצת גז, אין כאן את הנעילה האופציונלית של הדיפרנציאל האחורי, אז הגלגלים צריכים להחליק קצת כדי שבקרת המשיכה תעבוד.

קובי: אלוהים אדירים, הוא משוגע. אני לא מבין למה צריך לקחת כזו בוחטה של כסף עד לפסגת התל. אי אפשר לעשות הפסקת סיגרה למטה?

רני: צריך לעלות למעלה כי הוא יכול, כי הנוף יפה יותר וכי הקפה יצא הרבה יותר טעים למעלה. האמן לי.

פסגה של תל עתיק יומין בפאתי שפלת יהודה, רוח קרירה, קיסם במדורה, ציוץ ציפורים. קובי חיוור יותר מהצבע של התל, רני בוחש נוזל סמיך ושחור, הדומה דמיון חשוד לשמן מנוע משומש מאוד.

אחרי שהצבע חזר לי לפנים, רני סיים להכין את הקפה ולא היה רגע טוב מזה כדי לסכם את היומיים הארוכים: הטוארג, כך מסתבר, הוא באמת אישה למופת. הוא יודע להתמודד באופן מצוין עם האספלט הישראלי – הכוח שופע, המתלים נוחים ומרוסנים ותא הנוסעים שלו מצליח לפנק כל נקבובית עור שנוגעת בו. בניגוד לאחיו בני הכלאיים שמתיימרים לטפל בכביש בדיוק כפי שהם מסוגלים לטפל בשטח הלא כבוש, הוא באמת עושה את העבודה. גם בכביש וגם בשטח.

נכון, באמבטיית החול המקומית הוא לא הצטיין בגלל משקלו הרב וגם בגלל האלקטרוניקה המסרסת, אבל בדיוק אותה אלקטרוניקה מצליחה לעשות את הבלתי יאומן בשטח, כאילו היא עצמה מאתגרת את כוח המשיכה והחיכוך. רוב הצרכנים כאמור, לא מעזים להגיע איתו רחוק כל כך מהאספלט ומשאירים אותו בתחום מחייה סלול לגמרי (השכונות הצפוניות של ת"א). המסקנה על הזהות המגדרית של הטוארג תואמת היטב את קהל הלקוחות – אין מה לעשות, נשים מתקשרות טוב יותר עם בנות מינן ואנחנו הגברים נמשיך לרצות לשחק בחול.

רני פלג, הנו עורך אתר השטח הישראלי www.4x4.co.il