כי מגיע לנו חלום

אני מוקף באנשים שאוהבים אופנועים. אני מכיר אנשים שיודעים כל כך הרבה ואפילו יכולים לנמק כל טענה שלהם בתחום הדו-גלגלי, עד שלפעמים אני מרגיש שאני ההדיוט היחיד בחבורה המלומדת הזאת שהשקיעה את זמנה ומרצה בלימוד והתמקצעות בכל מה שקשור ברכיבה קיצונית. לפעמים אני מרגיש כמו השפוי היחידי, אולי אפילו הגאון היחידי בחבורה, יחיד סגולה שרואה את מה שכולם מחפשים מול העיניים. כך קרה לי כל פעם שבחרתי אופנוע וכך קרה לי השבוע כאשר רכבתי על הדוקאטי 1098, אופנוע הפנטזיה האמיתי הנמכר בארץ, לדעתי לפחות.

יוצא לי לשבת עם אותם מומחים די הרבה וללוות את תהליך רכישת האופנועים שלהם. אני מעורב אחר כך בהפיכת אותם כלים סטנדרטיים שנבחרו בקפידה, למכונות ריגוש ורכיבה חסרות פשרות בעלויות דמיוניות ובהשקעת זמן בלתי נתפשת. לפעמים אני מנסה להבין למה נבחר רכיב זה או אחר במקום המוחלף ולעיתים אני מרים ידיים בייאוש ומסתפק בהנהון כאילו מבין. מה לעשות אני לא יכול ולא צריך אופנוע עם 90 אלף שקל תוספות, אני גם מוותר על רשימת חלקים בראש שמדירה שינה מעיני, כי עדיין לא מצאתי את כולה בקטלוג או אתר מתמחה לשיפור אופנועים.

עוד לפני שעולים על הדוקאטי 1098, קשה שלא להתרשם משני דברים בולטים. הראשון- העיצוב, יש כל כך הרבה קוים ואלמנטים שמשתלבים אחד בשני, לא משנה לאן העיניים נשלחות המוח מקבל חזרה יצירת אומנות. זה לא אופנוע, זה פריט יפיפה שצריך לשבת מתחת לאור הספוטים בגלריה או אם אפשר אז במרכז הסלון המעוצב כדי שלעולם לא יסירו ממנו את העיניים. הדבר השני – נראה כאילו דוקאטי חדרו למוחם של כל החברים שלי ויצרו אופנוע עם כל הרכיבים הכי נחשקים כדי שמי שקונה את יצירת האומנות לא יצטרך לשנות כלום. החישוקים הקלים במבנה של מוטות Y יצוקות מהמרכז כלפי חוץ של חברת Marchesini, מערכת בלימה עם צינורות פלדה שזורה וקליפרים מהגיהינום של Brembo, מזלג קידמי הפוך של Showa, ועוד ועוד...

העליה על ה-1098 והתנעת מנוע ה-V טווין הגדול בנפח של 1099 סמ"ק, משחררת לחלל הרחוב צליל בס מהדהד. עוד לפני שמעירים את 160 הסוסים או יותר של הבהמה שומעים שכל סוס כאן הוא מיוחד. סחיטה קלה של המצערת ויציאה לכביש העירוני לא מכינים עדיין את הרוכב לסיפור האמיתי שמאחורי המנוע והאופנוע הבנוי סביבו. קלות התפעול וחלקות המנוע הרבה יותר יפניות מכל דוקאטי קודם עליו רכבתי. בפקק העירוני אין שום רמז למה שמכילה החבילה. הסימן הראשון לכוח ולבהמיות המדהימה הגיע דווק בבלימה הראשונה כשהאצה מוגזמת ובלימה של אוטובוס מרוחק גררו לחיצה החלטית על הבלם. האופנוע נשתל במקום ואני הרגשתי איך הברכיים נצמדות למכל הדלק ושתי הריאות המסכנות שלי טסות קדימה והחוצה דרך הפה כדי לפגוש את האוטובוס שלפני. הבלמים כל כך רגישים ובאותו הזמן כל כך חזקים, כל ליטוף עדין בולם בצורה מושלמת את 160 הקילו פלוס של האופנוע והכמעט 50 קילו שלי.

רכיבה בכביש הפתוח על הדוקאטי הצר והקליל, כל כך מדויקת ונעימה. הכוח רציף כבר מ-1500 סל"ד ואין קפיצות גדולות של תוספות כוח פתאומיות בסל"ד בינוני ושוב בתחום הגבוה. הכוח נבנה במהירות ובצורה אחידה ואיתו גם מהירות הרכיבה. הידיעה שהבלמים המעולים יעצרו את המסה כנראה דוחפת את הרוכב להאיץ, במיוחד בכבישים ריקים. פניות מהירות מרגישות בטוחות ומשום מה מלווה אותי התחושה שההטיה לא גדולה בסיבובים כמו שהייתי מצפה. למרות שהרכיבה הרגישה קלה, בזמן הירידה מהאופנוע הרגשתי את שרירי הכתפיים, הידיים, הגב בתחתון ובית החזה כאילו עמלו בחדר כושר. מכיוון שהיום אני יודע שבזמן הרכיבה לא הייתי במיטבי ואת המילים האלו אני כותב ממיטת חוליי מחובר לאינפוזיה, אני מעדיף להאמין שלא האופנוע אימץ אותי אלה שפשוט אני לא תפקדתי כמו שצריך ללא קשר לרכיבה.

את צילומי האופנוע רציתי לעשות בגלריה, לצד יצירות אומנות אחרות, אבל הזמן הקצר וחוסר ההבנה שלי בפיסול וציור, שלחו אותי לכיוון הפסלים הגדולים והלבנים מול רחוב לה גוארדיה. שלט מאיר עיניים שאוסר על כניסת אופנועים גדע את הרעיון באיבו ורק שנייה של מזל ואופנוענות טהורה החזיר את הרעיון לחיים. נועם, פקח מטעם העירייה שאמון על שמירת המקום, זיהה את האופנוע. התלהבות וחיוכים הולידו הזמנה חד פעמית לעלות על חלקים מסוימים של הפסל ולצלם בפיקוח צמוד של חובב אופנועים אמיתי. הבחור החביב שמח לסייע לנו ונהנה איתנו ביחד מהשילוב של האופנוע האדום על רקע הפסלים הלבנים. כנראה שיש בדוקאטי יותר ממה שרואים בעין, האופנוע משדר לאנשים משהו מאוד חיובי ובתמורה אנשים מחייכים ומוכנים לעזור.

קשה לי לסכם את היום שעבר עלי בחברת האיטלקי שעיר הביצים, שעם שתי בוכנות בלבד, בצורה הנכונה ועם האקזוטיקה התומכת, הצליח לספק כל כך הרבה. זה אופנוע חזק! זה אופנוע יפה! אופנוע עם המון רגש ותכנון שיכול לנצל את כל הכוח והמומנט הכי טוב על הכביש. זה אופנוע שביומיים בהם לא ידעתי עדיין שהגוף שלי מאותת לי שאני בדרך לבית החולים, הוציא ממני את החיוכים הכי גדולים. מבחינתי ה-1098 הוא הפנטזיה החדשה, אופנוע שמגיע עם כל מה שבאופנוע יפני צריך להחליף. אופנוע שב-190,000 שקל כבר מכיל את הרכב הדו-גלגלי, את ה-70,000 שקל תוספות ואת רשימת המכלולים שלא החליפו כי נגמר הכסף. מצד שני זה אופנוע שאם היה לי את הכסף לקנות אותו, אולי לא הייתי בכלל מוציא אותו מהבית.

עכשיו אני שוכב, מסתכל בתמונות וחושב לעצמי בחיוך, איזה יום מטורף היה לי עם הדוקאטי 1098! איך הספקתי, לפני שהגוף בגד בי והריאות הפסיקו לספק חמצן, לרכוב על האופנוע הכי אקזוטי שיש היום בארץ. אני בטוח שאחרי שאשוחרר והרופאים יאשרו לי לרכוב ולאמץ את הגוף שוב בעוד כ-10 ימים, אני ארצה לבדוק אותו שוב. למרות שיש לי דוקאטי משלי בבית ואני יודע כמה אמינים וטובים האופנועים האלה, ה-1098 הצליח להדהים אותי בצורה החלקה של בניית והעברת הכוח. אני אומנם לא יכול לקנות אחד ואני גם לא חושב שעל כבישי ישראל יש לאן לרכוב עם כל כך הרבה אופנוע, אבל לחלום מותר לי.

לחברים המומחים שלי שמבקרים אותי וממשיכים לספר על כל השיפורים הקיימים והעתידיים אני יכול רק להמליץ, לחסוך את ההשקעה ולקנות אופנוע שכל השדרוגים כבר כלולים במחיר. 190,000 שקל אולי נראים הרבה, אבל אם במילא מישהו מתכנן לרכוש אופנוע ב-130,000 שקל ולהלביש עליו עוד 100,000 שקל שיפורים, אז אולי החבילה הזאת תשאיר אתו עם עודף. ואם זה לא מספיק לרוכב הקיצוני ועתיר הממון, תמיד הוא יוכל ב-230,000 שקל לקנות את ה-1098S ולהרגיש שיש לו הכל.


* הכותב הנו עורך אתר הדו-גלגלי ריידרס