מועדון הרוח החופשית

כאשר חיפשתי אופנוע לרכיבה, רציתי כלי שייתן לי קצת מכל העולמות. נפשי לא חפצה במכונה ספורטיבית חורכת אספלט ולא כלי שטח טוחן סלעים ובטוח שלא איזה פאוור-קרוזר שדורש רכיבה מתמשכת בתנוחה גניקולוגית. כל מה שרציתי זה כלי ורסטילי שיכול לעשות הרבה מכל דבר. אופנוע דו-שימושי (או דו"ש בלשון העם), היה האופציה השפויה היחידה, אולם אני הלכתי על נישה שבתוך הנישה, פאנדו"ש, כלי שהוא יותר מתאים לכביש אבל ניתן לחטוא איתו בטיולי שבילים מדי פעם.

לאחר דיון של כמה שניות עם עצמי ולחישתו של חבר על אוזניי כי אחד כזה עומד למכירה, נפל הפור על סוזוקי פריווינד 650 XF שהוא למעשה התשובה היפנית לדגם המוצלח של ב.מ.וו הלוא הוא ה-F650. אין הרבה XFים שמסתובבים על כבישי ארצנו. הכלי שווק בין השנים 97 ל-2001 וקשה למצוא אקסמפלרים במצב טוב ואת אלו ששרדו קשה מאוד להפריד מבעליהם. בעקבות שרשור באחד הפורומים, גיליתי כי אני מכיר לפחות שבעה אנשים הרוכבים להם על אותו אופנוע כמו שלי והתבשל בי הרעיון להוציא טיול שבילים קל כשהמטרה היא לבצע אותו על טהרת הפריווינד. בתחילה היו אמורים להצטרף עוד כמה דו- גלגליים שאינם שייכים למשפחה, אולם טיול זה בוטל עקב סיבות אישיות. שבוע לאחר מכן, יצא לפועל טיול מועדון ה XF הראשון בשבילי ארצנו.

הטיול היה אמור להיות קצר, לא יותר משעתיים והחל ביום שישי באזור מגוריי. את המסלול בחנתי לפני כן בטיול הכנה, כך שלמעשה כל הנותר הוא לארגן בעלי אופנועים דומים ליציאה. לקריאתי לדגל נענו שלושה רוכבי XF. קובי שאיתו אני מטייל הרבה, אלכס שהגיע אלינו מבאר שבע ומראה לאופנוע שלו את הצד השני של האספלט מדי פעם ועופר שהגיע מחולון כשהוא בתול בענייני "שטח".

כך יצאנו מפתח המושב כאשר אני מוביל וקובי מאסף, את תחילת הדרך עשינו על שביל מהודק היטב כאשר אני משתעשע מדי פעם ומכשכש בזנבו של האופנוע. אלכס במרחק לא רב מאחורי, עופר מנסה לבנות בטחון וקובי תופס מרחק על מנת לשוח קצת בשטח.

העליות היותר טכניות גרמו לעיכוב קל, עופר התיישב במקום ולא על הכלי. הסבר קצר על תנוחת רכיבה, שימוש בגז ומבט הוציאו אותו ממשוואת ה"אני תקוע, האופנוע לא זז, אופס נפלתי" והכניסו אותו למשוואת ה"אם הם יכולים, אז בטח גם אני יכול". עלינו לעצירה ראשונה בבית בד ישן. הסבר קצר שלי על האזור, כמה תמונות למזכרת ואנחנו רוכבים הלאה. אני מגביר קצב ומדלג על השביל המסולע, אלכס ממש מאחורי מתחיל לאכול את האבנים שהאופנוע שלי מכבד אותו מכל עבר, עופר עדיין לא ממש בטוח על הגז וקובי שעוצר לצלם כל חצי דקה משמש כמאסף.

עלינו לכיוון גבעת הקרב של הל"ה, סוף המסלול טכני מדי לכלים כמו שלנו ולכן עצרנו למרגלות הגבעה. ההסבר ההיסטורי שתכננתי להעביר על המקום הוחלף בהסבר איך לנקות את הרפלקטור של הפנס הקדמי וניסיון להבין לאן לוח המחוונים של עופר ברח. כאשר הגיע עופר הביתה, גילה כי הפיוז פשוט נשרף.

המשך הרכיבה לכיוון חוות הרי יהודה היה חלק ומהיר, מהיר עד כדי פספוס שלי, פשוט חלפתי על פני הפניה המיועדת. בלימה חריפה, כשכוש זנב ואני חוזר לתלם הנכון. מזל שאלכס למד לשמור מרחק. טלפון לאוהד, בעל החווה, על מנת לוודא כי שער הישוב פתוח וניתן להיכנס ואנו כבר ברכיבה לכיוון.

הירידה אל החווה מתבצעת על שביל צר זרוע אבנים כאשר הסיומת "מג'עג'עת" את כל איברינו עם בורות ובולבוסים מכל הבא ליד. אני ואלכס מגיעים ראשונים, מחנים את האופנועים ואני יוצא לכיוון השער לוודא שעופר וקובי מגיעים. להפתעתי, את הקטע הטכני הזה עופר צלח בהצלחה ואפילו עם חיוך. כנראה שהוא הצליח להפנים קצת ממשנת רכיבת השבילים. החנייה במקום מרעננת את כולם, אנחנו יושבים לנו על הדק, שותים מים צוננים ומזמינים לנו מזון ושתייה.

סיכום ביניים של הטיול היה גם סיכום הטיול. לאלכס נפרץ בולם קדמי וגם כך הוא היה צריך להמשיך לאשקלון, קובי היה אמור להגיע לביתו לפני השעה שבע שמתקרבת בצעדי ענק על מנת להצטרף לזוגתו לארוחת יום הולדתו ועופר החליט להצטרף לפרישה ולהמשיך לכיוון הבית. קיבלתי את רצונם בהבנה והובלתי את החבורה העליזה לאזור מוכר יותר. את הדרך לשם עשינו על כביש 375 שאת פיתוליו אני מכיר בעיניים עצומות. רכיבה על כביש אחרי קיפצוצים בשבילים, נראית תמיד מהירה וספורטיבית.

בדרך למטה ראינו חבורה של רוכבים כבדים שמצטלמים באחד הסיבובים,כל אחד עם הברך באספלט ורעשי החיכוך של הסליידרים הערב לאוזן. קובי ואני נפרדנו מעופר ואלכס, שניהם מרוצים מהטיול וקבענו שנשתדל לארגן טיול נוסף, כאשר בינתיים הרוכבים המהירים מגיעים אלינו. החלטה זריזה שלנו להישאר ולצלם קצת, החזירה את קובי ואותי לכיוון ההפוך מהבית.

ברגע שהתמקמנו ליד אחד הפיתולים, הגיעה ניידת של מתנ"א. הרוכבים התפזרו לארבעת קצווי עולם ואילו אני וקובי נשארנו מיותמים על שולי הכורכר בתנוחת ישיבה וציפייה. לאחר שהשוטרת ראתה את התמונות מטיול השבילים שלנו, הבינה כי אנו רק צופים תמימים ושוכנעה כי אין לנו קשר לשאר הרוכבים, המשיכה הלאה ושחררה את הדרך לסשן צילומים מרהיב.

היום סוכם כיום מהסרטים, תקלות קלות בשטח, ארוחה בצל עצים בחווה, מפגש עם חברים ספורטיביים, מה עוד צריך. את יום שבת העברתי בניקוי, שימון, חיזוק ותיקון האופנוע, מגיע לו אחרי העבודה הקשה. את מועדון ה-XF המשעשע אני מקווה למסד בעתיד הקרוב, נראה מה יצא מזה. בכל מקרה אני וקובי בטוח נמשיך לטייל יחד למחוזות שונים בדרכים לא דרכים.

בברכת רכיבה בטוחה ונעימה - קנגל, ריידרס.