וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

אין לחם, תאכלו עוגות

5.10.2007 / 9:36

היא קשיחה, היא חזקה והיא בעיקר צהובה – לאון קופרה, הסיאט החזקה ביותר בכל הזמנים פוגשת כבישים ישראליים

המשפט שנכתב בכותרת, וצוטט על פי ספרי ההיסטוריה מפי מרי אנטואנט (או שמא מאחותה?), נאמר כהלצה קנטרנית כלפי טענות העם אודות הרעב המשתולל בצרפת של אותן שנים. אולם, כ-300 שנים אחר כך, את משמעותו של המשפט ניתן לייחס גם למצבו של מותג סיאט בישראל.

החברה הספרדית בקונצרן פולקסווגן הוגדרה כאחות הצעירה והספורטיבית שבחבורה ולכן מכוניותיה מנסות להעניק איזשהו דיבידנד של נופך צעיר, מעוצב ואולי גם חצוף. אולם, בישראל הקטנה סובלת החברה ממחסור בולט בדגמים עממיים העונים על דרישות הצרכנים המקומיים. מכוניות בעלות אותם מאפיינים בסיסיים של בגז', מנועי 1.6 ליטר וכמובן תיבה אוטומטית – מכוניות "לחם וחמאה". ומה עושים כשאין לחם וחמאה? מוכרים עוגות – מכוניות ספורטיביות נישתיות. 5 כאלה לצורך העניין: 2 איביזות (FR וקופרה) ו-3 גרסאות לאון – טורבו (185 כ"ס), FR עם 200 כ"ס ועכשיו גם קופרה עם 240 כ"ס.

כך למשל האיביזה כבר חלשה מדי (75 כ"ס) ואינה צעירה ואטרקטיבית עוד, הקורדובה אוטוטו נעלמת מהעולם, האלתיאה והטולדו, למרות יעילותן, לא מצליחות להתרומם והלאון מגיעה אך ורק בגרסאות ספורטיביות. אפילו גורלה של האלתיאה פריטראק, קרוסאובר אופנתית, אינו ברור וככל הנראה גם לא תגיע ארצה. מסיאט נמסרים שלל הסברים בחצי פה כמו בעיות תמחור אצל היצרן, התאמת המכוניות לישראל וחוסר במלאים והתוצאה – מספרי מכירות שנתיות דלות של עשרות מכוניות בלבד.

אין תלונות

שלא תבינו לא נכון, אנחנו לא מתלוננים על המגוון הספורטיבי, בטח לא אחרי מספר ימים של נהיגה בלתי פוסקת (טוב, עד שהיינו חייבים ללכת לישון) בלאון קופרה החדשה. האם היא עד כדי כך טובה? או, אני שמח ששאלתם כי התשובה היא כן, ועוד איך כן. היא אפילו מצוינת ותתאים ברוב הבחינות לכל חובבי ביצועי הטורבו והתנהגות הכביש (וגם האבזור, אבל על זה נדבר מאוחר יותר), לכל מניין הרוכשים הצפויים להסכים להיפרד מ-240 אלף שקל עבורה בשנה.

באופן מסורתי, אנו ממעיטים בהרחבת היריעה בנושא העיצוב ולו רק מפני שזהו נושא מאוד סובייקטיבי. יהיו כאלה שיתבוננו בלאון ויאמרו שהיא מהממת, אחרים יאמרו שחזיתה מרשימה אך אחוריה נפולים, אחרים דווקא יאהבו את הישבן המלא ויסלדו מהחזית הבולבוסית ויהיו כמובן כאלה שיסלדו ממנה לחלוטין או סתם יתלוננו על הצבע הצהוב – אוהדי הפועל למניהם, לדוגמה.

אנחנו על כל פנים, מסמנים V גדול בסעיף ההופעה החיצונית – אהבנו גם בלאון ה"רגילה" ואהבנו עוד יותר בקופרה בזכות כל אותן תוספות מעשירות כמו הפגוש התוקפני מלפנים, חישוקי ה-18 אינטש, הקו המדגיש את דלתותיה ואפילו את צבע הבננה שמציע שילוב וניגוד כמעט מושלם לחלקי הפלסטיק השחורים – ממש כמו צבעי אזהרה על גבה של צרעה שאומרת "אל תתעסקו איתי!".

קופרה בכל מקום

כמעט בכל מקום אליו תפנו את המבט, תגלו את כיתוב הקופרה או לפחות את דגל השחמט מעולם המירוצים – בתוך מד הסל"ד, על המושבים, בידית ההילוכים, בבסיס ההגה בשטיחים ואיפה לא. לא שממש צריך את כולם, כי באף רגע של הנסיעה לא ניתן לשכוח במה נוסעים.

אבל עוד לפני שנכנסים פנימה, מבעד לחלונות משתקפים זוג מושבי הספורט המגרים וכשיושבים עליהם, מרגישים מייד בבית. הם מתכווננים היטב כך שבקלות ניתן להגיע לתנוחת נהיגה מצוינת, רק שיש להתרגל אל מכסה המנוע הנסתר ואל השטח המת שיוצרת הקורה הקדמית. על כל פנים, המושבים חובקים מאוד את הגוף והם מתגלים כמאוד אפקטיביים בנהיגה ספורטיבית ואף נוחים בהתנהלות זחוחה בתוך העיר.

כאשר מרימים את המבט אל סביבת המחייה, מתגלים חומרים טובים וגם איכות הרכבה שלא נופלת מהסטנדרטים שמכתיבה אימא פולקסווגן, אבל לטעמנו הדשבורד יכול היה להיות משעמם פחות במראהו.

במכונית שכזו, דיבורים על המושב האחורי נוטים להרדים אתכם, אז רק נספר לכם שיש שם די מקום לשני מבוגרים וילד, אם זה ממש חשוב לכם. גם תא המטען ישרת את רוב צרכיכם עם נפח מכובד בקטגוריית הספורט האצ'בק.

בעזרת האלקטרוניקה

טוב, הגיע הזמן לרדת לכביש ובתוכניות שלנו לא נרשם אף סעיף עם הנחות ללאון הזו – עם השם קופרה (קאפ רייסינג) והניסיון של סיאט במירוצי ה-WTCC לנו זה נראה מחייב מדי והציפיות בעננים.

ובכן, בדרך לכביש המהיר שמקשר אותנו אל כבישי הנהיגה, נאלצנו לעבור גם בעיר, הרי שם איך שלא תסתכלו על זה, היא צפויה לבלות את מרב זמנה. הקופרה התגלתה כקשיחה מאוד. היא לא מתרסקת על בורות, אבל הנהג מרגיש כל העת את איכות או חוסר איכות הכביש בישבן, בידיים, בבטן ובצוואר. כן, היא עד כדי כך קשה ולא פעם היא הרגישה כמו מכונית ספורטיבית רגילה שנופחה בסטרואידים באחת מסדנאות השיפורים.

מייד עם הירידה לאיילון, הלאון הזו שמחה לתת לטורבו לשרוק ולשחרר את סוסיה לריצה חופשית דרך הגלגלים הקדמיים. למרות הגומי האולטרה-דביק ועל אפה וחמתה של בקרת המשיכה, הצמיגים מסוחררים לגמרי בהאצה חזקה בהילוכים ראשון ושני. בקטעים חלקים או בעליות, גם השלישי גורם לסחרור תחת גדישה מלאה.

אחרי שמתייצבים במהירות התנועה (מאוד קשה, היא פשוט חזקה ורוצה כל הזמן למשוך את הנהג לעבר מהירויות פליליות), שמים לב עד כמה המודרניזציה הגיעה אל מכוניות הספורט של היום – היא מבודדת מצויין לכל רעשי הסביבה. למרות חתך הצמיגים הנמוך ורוחבם, רעשי כביש כמעט ולא נשמעים, רעשי הרוח מופיעים רק הרחק במעלה המהירות וגם המנוע נותר חרישי ומדי פעם אפשר לשמוע את המגדש יונק אוויר בשריקה חיננית.

sheen-shitof

תוצאות מהיום ה-1

הפיתוח המהפכני לטיפולי אנטי אייג'ינג בבית - עכשיו בישראל

בשיתוף נומייר פלוס

בעזרת האלקטרוניקה 2

זהו, הגענו אל הכביש המפותל. אפשר להפשיר שרוולים, לקחת שלוק אחרון מפחית המשקה ופשוט להדביק את הדוושה הימנית לרצפה. עכשיו אני מתחיל להרגיש מעט ממה שמרגיש איוון מולר, נהג המירוצים של סיאט בליגת ה-WTCC, הנהג שהביא את הקבוצה הספרדית אל קצה פרמידת מובילות הקבוצה, גם בתקופת מנועי הבנזין וגם בתקופת מנועי הדיזל.

הלאון קופרה מרגישה פראית בדיוק במידה – ההגה שלה אולי לא מהמתקשרים ביותר, אבל הוא חד מאוד והצרעה בולעת פניות בקצב מסחרר. המתלים הקשיחים, חישוקי ה-18 אינטש, הגומי הרחב והדק והמרכב הנמוך, שומרים עליה מאוזנת בכל פניה שנתקפת. ואגב שמירה, למרות העלאת רף מגבלות האחיזה וההתנהגות, בקרת היציבות ובקרת המשיכה עובדות שעות נוספות כדי לסייע לנהג להתמיד במסלול הנבחר.

הרכינה על המתלים מינימלית והלאון הזו נענית לכל גחמות הנהג – בצורה כמעט מוחלטת. כאשר משכיבים את בקרת היציבות לישון, הלאון הופכת לרגישה יותר להעברות משקל והתוצאה היא פסיעה קלה של הזנב בכניסה אל הפניה ומעט תת-היגוי ביציאה, בגלל עודף הכוח שמסוגל להגיע אל הגלגלים הקדמיים. לחיצה מתונה על דוושת הדלק תמנע את אותו תת-היגוי, עד לנקודה בה אפשר לשחרר את כל 240 הסוסים קדימה. בעצם, המומנט האדיר מאפשר לנו להאיץ בכל מצב, בכל עליה וכמעט בכל הילוך. ממש מרשים.

ולשאלה שוודאי כולכם שואלים ברגע זה – האם היא יותר מהנה מהגולף GTI או האודי S3? התשובה היא, ככל הנראה, כן. היא חדה בהרבה מה-GTI וגם חזקה משמעותית ממנה (240 לעומת 200 כ"ס) ולמרות שהקופרה חלשה ב-25 סוסים מהאודי S3 (כל השלוש חולקות אותה שלדה ומנועים, לפחות ברמה הבסיסית), היא קלה ממנה (ל-S3 יש הנעה לכל הגלגלים) וגם חדה בהרבה.

גיבורים בעל כורחם

כמו שאמרנו בתחילה, סיאט נמצאת בחוסר מוחשי של דגמים וההיצע מצומצם מאוד, אבל הצורך והמחסור הזה הוא שככל הנראה הביא אלינו את 5 הגרסאות הספורטיביות – יותר מכל מותג אחר בארץ ועל כך יש לברך.

הקופרה הזו השאירה לנו טעם אמיתי של עוד ואנו עדיין לא שבעים ממנה. מחירה כאמור הוא 240 אלף שקל, מה שיותר מעין מוטו שיווקי של 1,000 שקל לכוח סוס. מתחרותיה מעטות ורובן מגיעות מבית, אבל מלבדה ניתן למצוא את ההונדה סיוויק טייפ R, אולם עד שלא נפגיש אותן לקרב ענקים, לא נוכל לספק הסבר מדויק על יתרונותיה של זו מול זו. עד אז, אנחנו מאושרים ממנה, אבל, האם אתם הייתם משלמים את הסכום המבוקש עבורה? אנחנו חושבים שיש בהחלט על מה לדבר.

  • עוד באותו נושא:
  • סיאט

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully