יש מירוצי שטח ארוכים ממנו (דקאר למשל), יש מירוצים קשים ומפרכים ממנו, אבל מירוץ השטח הגדול והמפורסם מכולם הוא ה'באחה 1000', אשר נערך בכל שנה בסתיו בחצי האי באחה קליפורניה שבמקסיקו. מה שעושה את באחה 1000 לגדול מכולם היא הרוח האמריקנית שלו וכמו כל דבר באמריקה גם כאן הגודל והחוזק מדברים וכמו בכל דבר מוטורי בארץ ההזדמנויות הבלתי מוגבלות, גם כאן מדובר על רפיון קל בחוקים כדי להיות הכי מהיר גדול וחזק, מה שמייצר התפרעות אמיתית ואת פשיטת המדבר האולטימטיבית.
הכל החל ב-31 לאוקטובר בשנת 1967, אז יצא לדרך מירוץ הבאחה הראשון, אשר הוגדר די ברפיון כמירוץ בו "מי שמזנק מאנסדה ומגיע ראשון ללה פאז, מרחק 849 מייל דרומה, הוא המנצח". מי שעשה זאת במירוץ הראשון היה ויק וילסון, אשר נהג בבאגי מאיירס מנקס ועצר את השעון על 27 שעות ו-38 דקות יותר מהיר מאופנועים שהשתתפו במירוץ.
היום העסק קצת יותר גדול ומשוכלל, עם אלפי כלי רכב, אשר פושטים על המדבר וטוחנים אותו לאבקה דקה ביותר. גם הזמנים התקצרו ואשתקד המנצח הכללי של הארוע גמא את המרחק על גבי אופנוע הונדה CRF450, בזמן של 18 שעות ו-17 דקות. 435 צוותים נרשמו למירוץ ה-40 החגיגי המזנק היום (שלישי), כאשר כל צוות שכזה מעסיק צוותי סיוע המונים עשרות אנשים, כלי רכב, משאיות, מסוקים, מטוסים ועוד. ההבדל הפעוט לעומת מירוצי מדבר אירופיים, ובראשם הדקאר, הוא שהמטרה (ניצחון) מכתיבה את האמצעים ולכן כל מנוע, או מהלך מתלה מותר, בכפוף לחלוקה לעשרות קטגוריות מה שמייצר מוטאציות מוטוריות מופרכות ועושר בלתי נגמר של כלי רכב.
והנקודה הישראלית
צוות 95A הישראלי מתכונן לזינוק. יובל שרון, יואב רגב ותומר וולף מחכים בהתרגשות. להלן דברי מנהל הקבוצה, נועם הימן: היום יום שבת, הקבוצה הישראלית בעיר החוף הגדולה אנסנדה, ממנה יוצא הבאחה. אנחנו כרגע במלון הראשי של הבאחה, מבסוטים וטובי לב. הטיסה שלקחה 20 שעות עברה בסדר והגענו לפיניקס, לבית של יואב המרכז הלוגיסטי. לאחר בדיקת הכלים הבנו שהמצב לא הכי מרנין. הכלים עדיין לא מוכנים למרוץ וגם חסרים כמה חלקים שהגיעו בהמשך.
במקביל לחלק הבילוי בעיר - שופינג, צילומים, קניות ציוד רכיבה וביקור בחנות אחת גדולה של אופנועים וטרקטורונים - התחלנו לטפל בכלים ולסיים להכין אותם למירוץ. יובל שרון ערך את רשימות הטיפולים וההכנות ובמשך כיומיים (אבל לא באינטנסיביות, כי זה הרי משולב בבילוי בארה"ב הגדולה / פיניקס), הכנו את הכלים. ביום חמישי בלילה סיימנו להתארגן ויצאנו למקסיקו.
הקבוצה המאוד קטנה שלנו כוללת את השמות הבאים. רוכבים: יואב רגב, יובל שרון ותומר וולף. סיוע: רני שלו ושלמה דביר. מנהל: נעם הימן. טרקטורון מירוץ: הונדה 450 TRX 2006 משופר (זרועות קדמיות ומוטות היגוי, בולמי זעזועים משופרים / אלקה, מוט הגה, משכך היגוי, כידון, ידית גז משולבת כמו של אופנוע כך נהוג במירוצים ולאצבע כמו הישראלים שחושבים שהם יודעים לנהוג במירוצים, ציר הינע אחורי משופר, תוספת צינון שמן, רדיאטור משופר, צמיגים 22, תמסורת סטנדרטית בגודל 13/38). טרקטורון אימון / PRE-RUN : הונדה 450 TRX 2006 משופר חלקי (זרועות קדימה ואחורה, בולמי זעזועים i-shock). רכב סיוע 1: טנדר דודג' ראם, מנוע 5.9 קמינס. רכב סיוע 2: ג'יפ גרנד שירוקי.
הנסיעה למקסיקו, בלילה ארכה 5 שעות, מעבר גבול ביעף וב-8 בבוקר היינו כבר בנקודת השטח אשר משם יצאנו לקטע האימון. אופי הקטע היה מגב ההר המרכזי של חצי האי באחה ומטה לכיוון החוף המערבי. אורך האימון 60 מייל. שוב, לאחר פריקת כלים, מצאנו עצמנו עובדים עוד כ- 3 שעות ורק לאחר 11 יצאנו לאימון. מאחר וכבר לא היה אמון בכלים (לאחר תחילת האימון קיבלנו הודעה בטלפון הלוויני מתומר איפה יובל? לאחר בירור שלו כשהוא חוזר על המסלול התברר שיובל נתקע כי לא היה שמן בקלאץ) החלטתי לצאת בעקבות הרוכבים עם רכבי הסיוע.
בדיעבד התברר שקטע הדרך היה מן הקשים של הבאחה. הדרך חצתה רכסים, הרים וואדיות שרואים רק בסרטים, בגבהים של כ-1000 מטר. הנופים מהממים ויותר. הכניסה לשטח עלתה לנו הרבה. התמודדנו עם בעיות עבירות קשות מאוד, רכבינו היו רק עם הנעה אחורית. ואילולא היינו מקצוענים בנהיגת שטח גם לא היינו יוצאים משם. לפחות הכרנו חלק מתוואי המסלול הקשה בבאחה ואנחנו כאנשי הסיוע יודעים עם מה מתמודדים הרוכבים.
בעוד יובל ושרון, מתחלפים בטרקטורונים ולומדים את הבאחה, נסעו את הקטע בשעתיים, לקח לרכבי הסיוע לעבור ב-8 שעות. ב-8 בערב נפגשנו בנקודת החבירה המתוכננת, כאשר יובל ותומר בצמוד למדורה גדולה שאירגנו. הקשר הלוויני עזר, כמו גם כל החברה הנוספים שערכו את האימון בקטע זה (אופנועים, באגים, טנדרים) יכלו לדווח ליובל ותומר על מצבנו.
במהלך נסיעת האימון בלילה של צוות הסיוע החפץ ביותר לסיים את ה"אימון", פגשנו רוכב טרקטורון צעיר בן 16 שאיבד את הדרך ולא יודע איפה הוא. לקחנו אותו איתנו כאשר הוא מקדימה, עד שהגענו לסוף הקטע למפגש עם יובל ותומר. הרמנו טלפון לוויני למשפחה שלו והתברר שהוריו בהרים מחפשים אותו. השארנו את הטרקטורון שלו עם קבוצת רוכבי אופנועים אחרת שערכה קמפינג ליד ולקחנו את הילד איתנו למלון שבו הוא מתאכסן באנסנדה, כ-3 שעות נסיעה.
ביום שבת נחנו בעיקר כאשר ניצלנו את הזמן בתחקור שב"כ של קבוצות מתחרות אשר עסקו בטיפול בכלים ובהכנות. מיותר לציין את סדרי הגודל של הקבוצות שראינו, רק לדוגמה הצוות של ריאן ארסיירו (שאגב היה מאוד נחמד אלינו וסבלנו בתחקור) שניצח 3 פעמים בבאחה עם טרופי טראק מלווה ב-3 משאיות ענק, מסוק ו-4 רכבי סיוע chase car מדוגמים.
המידע שדלינו מכולם היה חשוב ומועיל. בערב ערכנו תוכנית מדוקדקת של קטעי הנהיגה של כל רוכב, מרחקים, נקודות החלפה, נקודות תדלוק, נקודות ביקורת, נקודות כביש עם מגבלה של 60 מייל לשעה, מאפייני הדרכים וכו'. הנהגים יעברו כל אחד כ-400 מייל ב-3 חלקים. יובל שרון יזנק ויואב יסיים זה נחשב כאן לכבוד לתת לבכיר לסיים ולהגיע לשער הסיום בקאבוס.
המורל כאן גבוה, החברה נהנים, מטיילים, מסתקרנים ומתפעמים מהכל ומהקבוצות בעיקר. רמת ההשקעה של הקבוצות מטורפת לחלוטין. קשה לתפוס את גודל ההשקעה. זה לא אנושי. מחר מתחיל בעצם הבאחה.
אמשיך לכתוב. ביי,
נעם