לעבודה ולמלאכה

איך חלפה לה תהילת עולם... פעם כל רכב שטח שני היה טנדר, אבל מאז שנתניהו גילה שאפשר לסחוט עוד קצת וחתך את אפשרות קיזוז המע"מ של הטנדרים - דברים השתנו. בהתחלה השוק קצת הזדעזע - אבל מהר מאוד הוא הפך לנורמלי; מי שבאמת זקוק לרכב עבודה רכש טנדר, ושאר עורכי הדין, רואי החשבון והעצמאיים עם הצווארון הלבן, נאלצו למצוא חלופות.

באותו הזמן, אי שם במזרח הרחוק, עמלו המהנדסים של יצרני הטנדרים על הדור הבא של בהמות המשא במטרה להפוך אותם לכלי רכב שעומדים בקריטריונים של שנות האלפיים; לא עוד כלים גסים ועייפים, אלא כלים שיודעים גם לפנק קצת, נראים טוב יותר ונוסעים הרבה יותר מהר.

מבין חמשת היצרנים שמשחקים בשוק שלנו, המאזדה BT50 הוא האחרון שנחת כאן. "דלק מוטורס", יבואנית מאזדה לישראל, משווקת את ה-BT כמעט בכל קונפיגורציה אפשרית: שני מנועי טורבו-דיזל - 2.5 ליטר עם תיבת הילוכים ידנית או אוטומטית, ו-3.0 ליטר עם תיבה אוטומטית. בגרסת ה-2.5 ליטר קיימת גם אופציה ללא הנעה כפולה. החידוש הכי חשוב של מאזדה הוא ללא ספק תיבת ההילוכים האוטומטית. זה אמנם קרה באיחור של עשור (מאז שמיצובישי ואיסוזו הציגו גרסאות אוטומטיות), אבל לפחות עכשיו נראה שיש למאזדה שחקן אמיתי בשוק הטנדרים.

אלא שבניגוד למהפך שעברו הניסאן נבארה והמיצובישי האנטר, במאזדה השינויים הרבה יותר צנועים: עיצוב החזית זכה למראה מעט יותר מודרני ומנופח ביחס לדגם הישן, וגם תא הנוסעים השתפר, אך נראה כי במאזדה בחרו להישאר צמודים למתכון המוכר שמספק כלי עבודה בסיסי.

מבט אל טבלאות הנתונים יגלה כי על הנייר מדובר בשני טנדרים כמעט זהים, אבל במציאות השוני ביניהם גדול מאוד. עוד ניתן לראות ברחובות טנדרים חבוטים עם סולם וכלי עבודה זרוקים בארגז, אבל היום גם שיפוצניק עב כרס רוצה קצת סקסאפיל ופינוקים כשהוא יוצא להחליף אסלה. בתחום הזה השוני בין שני המתמודדים שלנו הוא המשמעותי ביותר.

במיצובישי כנראה החליטו להביא את האופנה האמריקנית - בקנה מידה אירופי - לענף הטנדרים האפרורי. עם חזית בוטה שהועתקה ממכונית המירוץ של מיצובישי בדקאר ועיצוב עגלגל וחדשני לתא הנוסעים וארגז המטען - ההאנטר פשוט נראה מצוין. הוא מספיק חתיך ואופנתי כדי להתאים גם לחובבי הספורט האתגרי שזקוקים לתא המטען הגדול לנשיאת אופניים, ציוד צלילה, גלישה וסקי. ואם אתם ממש רוצים להתפרע, אפשר גם להזמין את ההאנטר עם ריפודי עור למושבים ועם חלון שמש בגג. המאזדה לעומתו הוא תכליתי ומרובע, בלי שמץ יצירתיות או חדשנות. למעט חזית מעט משופרת וניפוחים בכנפיים, העיצוב "טנדרי" לחלוטין - וזו לא מחמאה.

האווירה של עיצוב החוץ נשמרת גם בתוך תא הנוסעים; מיצובישי שברו את מחסום הבנאליות ועיצבו להאנטר תא נוסעים מדליק עם קימורים במרכזו, שילוב בין חומרים נאים למראה ונעימים למגע, תאורה בגוון כחלחל, מתגי חוגה נעימים לתפעול, מסך שמקרין מידע מגוון, בקרת אקלים ולוח מחוונים מעוצב. למרות המעבר של מרבית רכבי השטח לתפעול חשמלי של תיבת ההעברה, במיצובישי נשארו נאמנים לידית הקטנה שבולטת מימין לידית ההילוכים.

ה-BT50 לא מתהדר כאמור ביצירתיות יוצאת דופן; הדשבורד אמנם זכה לדיפון בגוון אפור במרכזו, ויש גם רדיו דיסק מקורי MP3, אבל כאן תמו כל השינויים. מי שבכל זאת בלטה היא איכות החומרים הנמוכה; המתגים נראים ומרגישים זולים ותפעולם מחוספס בתחושה ובצליל.

עם חמישה מטרים מפגוש לפגוש וקפיצי עלים מאחור, לא מדובר בכלי רכב אידיאליים לעיר, אבל גם כאן אפשר למצוא הבדלים. להאנטר קפיצי סליל מלפנים שמצליחים לרכך את מפגעי האספלט העירוניים, ועם הגה קצר יותר מזה של המאזדה ורדיוס סיבוב קטן משמעותית - הוא יותר נעים מה-BT שסובל ממתלה קדמי גס ומתנדנד (מוטות פיתול) והגה ארוך מאוד (ארבעה סיבובים מנעילה לנעילה).

בכל הקשור לזריזות, למאזדה יתרון על המיצובישי. ל-BT תיבת חמישה הילוכים עם הילוך ראשון קצר יותר ומנוע נחרץ יותר מזה של ההאנטר. למרות שבדף הנתונים למיצובישי יתרון בנתון ההספק, בפועל מאיץ הטנדר של מאזדה טוב יותר. אף שלהאנטר קיט ניהול מנוע משופר של "ראלי ארט" - התאוצות שלו איטיות להחריד. עד שהמנוע מגיע לסל"ד הנכון והטורבו נכנס לפעולה, ה-BT כבר נמצא הרבה מלפנים. בתאוצות ביניים ההבדל מצטמצם משתי סיבות: הראשונה היא שהמנוע של ההאנטר כבר פועל ומתגלגל בתחום הנכון, והשנייה היא תיבת ההילוכים המוזרה של ה-BT שמעניקה תחושה כאילו היא "מחליקה"; המנוע רוצה להעביר עוד כוח לכביש - אבל התיבה מפריעה לו.

בכביש המהיר ההבדלים בין שני הטנדרים די קטנים; המאזדה קצת יותר רועש מהמיצובישי, ובדרכים מפותלות האף שלו נוטה להתנדנד יותר. מערכת ה-ESP של ההאנטר - הייחודית לו מבין כל הטנדרים היפניים הנמכרים בישראל - מקנה לו בטיחות גבוהה יותר במקרי חירום או כאשר דוחקים בו חזק מדי בכבישים מפותלים. לא יצא לנו לבחון את השניים בכביש רטוב, אבל גם בלי לעשות זאת אפשר לומר בוודאות שההאנטר יעשה זאת טוב יותר. מלבד מערכת ה-ESP שיתרונותיה ברורים, הוא מציע אפשרות ייחודית להנעה כפולה גם בכביש תודות למערכת ה"סופר-סלקט" שקיבל בירושה מהפאג'רו. הדיפרנציאל מוגבל ההחלקה של ה-BT לא מסוגל להתחרות עם שתי המערכות של ההאנטר. ואם בכל מקרה נקלעתם למצב שאין ממנו דרך חזרה - יש למאזדה יתרון בבטיחות הפאסיבית עם ארבע כריות אוויר לעומת שתיים בלבד בהאנטר.

ולפעמים צריך גם לעבוד עם הטנדרים. מי שנוהג לגרור ולהעמיס, יגלה שה-BT בנוי טוב יותר לצרכים האלו. ליתרון הכוח של המאזדה כבר הקדשנו די, אבל לא ציינו כי הארגז שלו גדול יותר ואפשר להעמיס עליו כמעט 200 ק"ג יותר מאשר על ההאנטר.

נחל נקרות הפראי אירח אותנו ביום המבחן וסיפק לנו מצע מהימן כדי לעמוד על ההבדלים בין שני הטנדרים בשטח. הנחל לא עשיר באתגרים טכניים, ורובו ככולו שביל מהיר ומהנה לנהיגה, אבל יש בו מספר אלמנטים חשובים. מעלה דקלים אמנם לא נחשב למכשול קשה במיוחד, אבל כבר קרה בעבר שהגענו אליו עם רכבי שטח מפוארים וחזרנו אחורה מהפחד להשאיר איזה פגוש בשטח.

הטנדרים שלנו, על אף שעברו מודרניזציה, לא סובלים מעודף פלסטיקה בחזית, ובטח שלא בזנב. למרות שהם ארוכים וסובלים מסרחי עודף משמעותיים מאחור, לא הייתה להם שום בעיה. וו הגרירה המאסיבי של המאזדה אמנם חרץ מעט את המדרגה, אך לא נגרם נזק לרכב או לה.

פחות מלבבים היו הסלעים שריפדו את השביל בהמשך. מרווח הגחון של שני הטנדרים זהה, ולשמחתנו שניהם הגיעו מהיבואן עם מיגונים. האף של ה-BT נוטה להתנדנד ועקב כך גם להיחבט יותר בקרקע. הנסיעה בתוך הקוליס של נחל נקרות - שמחסלת כמעט את כל מרווח הגחון - חשפה את תחתית ה-BT לחבטות חוזרות ונשנות.

המצב בהאנטר לא היה טוב בהרבה וגם הוא נחבט, אך בזכות ריסון טוב יותר של החלק הקדמי הוא לא סבל מ"אפקט המטוטלת" שחייב אותנו להאט במאזדה. לכל אורך הדרך היה ההאנטר נוח ונעים יותר לנסיעה, המתלים שלו עדיפים על אלה של ה-BT. הם מרסנים טוב יותר, יש אחידות טובה יותר בין פעולת המתלים מלפנים לאלה שמאחור, וההגה הקצר שלו לא דורש מהנהג עבודת ידיים מייגעת בפניות הדוקות.

בשטח טכני שוב שולף ההאנטר את יתרון האבזור שלו. למאזדה יש דיפרנציאל מוגבל החלקה בלבד. זה אולי עדיף מכלום, אבל יעילותו אינה משמעותית. להאנטר יש נעילת דיפרנציאל מכאנית בדגם הזול ובקרת אחיזה אלקטרונית בדגמים המפוארים יותר (כמו ברכב המבחן). כך או אחרת, לשני הטנדרים מהלך מתלים מאוד מוגבל והיתרון של מערכות העזר בהאנטר משמעותי ביותר ויעשה את כל ההבדל בשטח טכני.

באופן כללי, טנדרים הם כלי רכב מעולים לטיולים. הם קשוחים וחסונים, עבירים ויכולים להביא אל השטח את מה שתרצו - ועוד יישאר מקום. למרות שזה עדיין לא הפך לטרנד כמו באמריקה, הטנדרים בני ימינו בהחלט יכולים להוות חלופה צנועה לרכב שטח.

מבין השניים המיצובישי האנטר הוא זה שקרוב יותר להיות תחליף רכב שטח מאשר המאזדה. זה בא לידי ביטוי בחוץ, בפנים ותוך כדי תנועה. היתרון הגדול של המאזדה על פני ההאנטר הוא לצורכי עבודה. ה-BT גס וחסר חן, אבל הוא חזק יותר, שטח הארגז שלו גדול יותר וכך גם המשקל שמותר לו להעמיס. אין ספק שבמדגה, בכרם ובאתרי הבנייה, המאזדה יהיה יעיל יותר, אך מי שמחפש שילוב בין רכב עבודה, רכב משפחה ורכב שטח - כדאי לו להעדיף את ההאנטר.