יצרניות הרכב מארה"ב הבינו כבר לפני שנים רבות שאם ברצונן לשרוד את המתקפה היפנית וגם האירופית על כבישי מדינתם, יהיה עליהם לצאת לשווקים חדשים מחוץ לגבולות אמריקה. בימים אלה, כל יצרניות הרכב ללא יוצא מן הכלל מחזרות אחר מדינות דרום מזרח אסיה שעיקרן סין מהסיבות המובנות, אך אירופה הייתה ונשארה ציון דרך חשוב עבור היצרניות האמריקניות.
מלבד פורד, שלה חטיבה אירופית עצמאית, קדילאק, מותג היוקרה מבית ג'נרל מוטורס, נראה כמי שעשה את מרב המאמצים להתקרב אל היבשת הישנה. כך למשל ה-CTS הקודמת תוכננה באירופה ואף נוסתה על מסלול המירוצים האגדי נורבורגרינג, בעקבותיה באה ה-BLS הקטנה והיד עוד נטויה. מכוניות אלה הצליחו כמעט להעלים את מוצאן האמריקני ולהתקרב מאוד אל מאפייני הניהוג שהאירופים אוהבים.
כאשר פגשנו ב-CTS הקודמת, היו לנו אמנם מידת מה של הערות בנוגע לאיכויות תא הנוסעים, אבל דווקא בסעיף התנהגות הכביש, תחום שבו מרבית המכוניות האמריקניות מגלות חולשה נוראית, ה-CTS פרחה. המתלים לא היו ספוגיים, הצמיגים לא נמרחו בבושה על האספלט ואפילו ההגה לא היה אילם. יודעים מה, אפילו נהנינו בחברתה לא פעמיים ולא שלוש.
אבל כאן אפשר להקדים ולומר, שה-CTS החדשה הצליחה להפתיע אותנו בשנית בקפיצת המדרגה שעברה. לא רק שהיא טובה בהרבה מהדור היוצא של ה-CTS, אלא היא מצליחה להיות טובה ומהנה יותר ממרבית המכוניות האמריקניות שעברו תחת ידנו. קבלו את אמריקה החדשה.
עיצוב חיצוני ותא נוסעים
אם ישנן מכוניות שממש משתדלות לבלוט במגרש החניה, הרי שה-CTS כלל לא מתאמצת כדי לסובב את ראשי הסובבים. הדור החדש מציג אבולוציה מאוד נאה של העיצוב הזוויתי של ה-CTS הקודמת, שהייתה נאה בפני עצמה, מספיק אפילו כדי להיכנס לסצינה של כבוד באחד משלושת סרטי מטריקס.
אין בה סנטימטר אחד מעוגל לרפואה. כאילו צוות המעצבים בדיוק השתחרר משירות צבאי ביחידת החמקנים האמריקנית. אבל למרות זאת, הכל נעשה בטעם טוב ולטעמנו היא נראית פשוט מצוין. תוסיפו לחבילת העיצוב גם פנסים ייחודיים וגריל כרום אגרסיבי ותקבלו מכונית שבאמת מצליחה לעורר את הדמיון. הצליח להם לאמריקנים.
הדמיון ממשיך להשתולל גם בעת הכניסה לתא הנוסעים. הקבינה הפלסטיקית השברירית מהדור הקודם הוחלפה באחרת איכותית, מוצקה ונאה במיוחד בדור החדש. הדשבורד משתפל אל בין המושבים ועליו ערב רב של מתגים ויש לציין כי בחשיכה, הוא אפילו נראה מרשים בהרבה בזכות תאורה היקפית מאוד מסוגננת. גם המושבים מרגישים נוחים ותומכים מאוד וטובים בהרבה מכורסאות הטלוויזיה הרופסות של שאר האמריקניות. ביקורת אחת לנו והיא נוגעת למרחב בתא הנוסעים: ברך ימין של הנהג פוגעת באופן קבוע בדשבורד ובמושב האחורי מורגשת קרבה יתרה לגג הרכב.
על הכביש
על הכביש עלינו עם ציפיות רבות בנוגע להתנהגות הכביש, בזכות ההיכרות עם ה-CTS הקודמת ציפיות מוקדמות שעלולות לעשות חיים קשים לכל מכונית בסגמנט זה. אבל ה-CTS הזו לא רק הצליחה להעמיד מענה לכל הציפיות, אלא אפילו להפתיע ולהתעלות עליהן.
ראשית, כבר בהתנהלות העירונית, הקדילאק הזו מקנה תחושה של נהיגה בכספת על גלגלים. היא מרגישה מוצקה מאוד וגם כבדה, אבל גם נמרצת למדי. אולם, בניגוד גמור ממה שניתן לצפות ממכונית שעשתה עליה מארצו של הדוד סאם, מתליה מרגישים קשיחים מאוד והם די מתקשים לסנן את שברי האספלט שפוגעים בגלגלי הענק.
אבל קושיות זו היא זו שהופכת את ה-CTS למכונת נהיגה מצוינת. המרכב לא מתנדנד בשום אופן והוא כלל לא ממהר לרכון על המתלים בעת תקיפת פניות גם תחת עומס כבד ובנהיגה אגרסיבית. וההגה? גם הוא מרגיש טוב. אמנם עדיין לא מדובר כאן בהגה של הסדרה 3 של ב.מ.וו, אבל זהו רכיב שפועל באופן מאוד משכנע קל למקם את המסה הכבדה בתוך עקומות ואפילו ניתן לקבל ממנו מידה סבירה של אינפורמציה מהגלגלים הקדמיים. גם הבלמים הצליחו לעמוד בכבוד בהתעללות מצדנו.
אין תחליף לסמ"קים
ה-CTS מגיעה לישראל בשתי גרסאות: בסיסית עם מנוע 2.8 ליטר ו-210 כ"ס ובכירה עם מנוע 3.6 ליטר וזו כצפוי הגיעה אלינו. מנוע זה כבר מיישר קו עם המנועים האירופים בזכות השימוש בהזרקת דלק ישירה ובנתונים של 307 כ"ס וכמעט 35 קג"מ הזמינים כבר ב-3,200 סל"ד.
על הכביש הנתונים האלה מעניקים ביצועים כלל לא רעים שגורמים לפעמים לעינוי כפוי לצמיגים האחוריים ואם גם מכבים את בקרת המשיכה, היא לא מתביישת להשאיר זוג פסים שחורים על האספלט. בכבישים הרטובים שחיכו לנו בחלק מימי המבחן, זה אפילו היה מהנה על גבול הוולגריות.
תחום המחיה האהוב על מנוע זה הוא הסל"ד הביניים והנמוך ולמרות שניתן למושכו קרוב אל מנתק ההצתה המצוי ב-7,000 סל"ד, הוא מרגיש מעט חנוק בתחום זה. תיבת ההילוכים שמשודכת אליו מציעה שישה הילוכים ואלה מצליחים לסייע למנוע לנצל את מרב אונו. בשיוט רגוע המנוע נשאר מנומנם, אבל ברגע שמעמיקים את הלחיצה על הדוושה הימנית, התיבה לא מהססת להוריד גם שני הילוכים מיידית ולהעיף את הקדילאק הזו קדימה. התיבה פועלת מספיק טוב במצבה האוטומטי, כך שלא באמת הרגשנו צורך להשתמש במצב הידני וזה טוב מאוד, אך כן שמחנו למצוא שם תיבה שמחזיקה הילוכים ולא ממהרת להעבירם על דעת עצמה, גם במפגש עם מנתק ההצתה.
לחובבי האמריקניות או לא?
ה-CTS החדשה הצליחה ולא בחסד לקבל מאיתנו שלל מחמאות, שכן בהחלט גילינו כאן חבילה איכותית ומהנה במיוחד ואפילו משתלמת אם מכלילים את סעיף המחיר של 350 אלף שקל שתתבקשו לשלם עבורה.
כעת, ה-CTS מצליחה להתקרב מאוד אל אירופה מבחינת איכויות הנהיגה בה והיא אפילו עשויה להתחבב על אלו שהורגלו לנהוג במיטב תוצרת גרמניה. אבל האם היא עלולה להפסיד את המכורים האמתיים למוצרים האמריקניים? אולי כן, ואולי לא, אבל עם עובדות קשה להתווכח הרומן שלה עם האספלט מסעיר בהרבה מבעבר.