הזירה הימית

צילום ועריכה: זוהר ראובני
צילום סטילס: תומר פדר


"מעולם לא נוצח עם ששלט בים" (אדמירל נלסון)

שוק אופנועי הים הוא מהמתפתחים, התחרותיים והאכזריים בעולם התחבורה והכלים הימיים. בשלהי שנות השבעים, הופיעו מספר כלים שונים ומשונים: מבית קוואסאקי הגיעו אופנועי עמידה זעירים וסוזוקי הפיצה בעולם אופנועי ישיבה מגודלים עם מגלשים (בבעלותי נמצא אחד כזה, אולי מהאחרונים בישראל). שניהם נעזרו במנועים דו פעימתיים ולגמו דלק מהול בשמן דרך קרבוראטורים מיושנים. כוח לא ממש היה שם ובטח שלא עידון. לזכותם יאמר שהם צפו והתקדמו קדימה. זה גם משהו, לא?!

אבל במרוצת השנים, הענף הימי הזה צבר תאוצה ופתאום החלו לצוץ מכל עבר ומותג אופנועי ים חדשים. אופנועי עמידה או ישיבה, חלקם דו מושביים, חלקם תלת מושביים ובשלב מסוים גם הופיעו כלים עם ארבעה מושבים. גם המנועים צמחו בנפחם והספקם המשיך לעלות בהתמדה כאשר ההובלה במספר הסוסים עוברת ממותג אחד למשנהו חדשות לקיצים.

כעת, כ-30 שנים אחרי שנולד הסגמנט, רק היצרניות חזקות שרדו את הקרבות והחזקות פחות נעלמו בין הגלים, אך המלחמה רחוקה מלהסתיים. וכך, אחרי שבקיץ שעבר פגשנו את הבריון של קוואסאקי ורק לפני שבועות ספורים טעמנו מנחת זרועו של מתחרה חדש מבית סידו, אנו מוצאים את עצמנו שוב בקו האש. הפעם על מימיה השקטים של הכינרת נמוכת המפלס, עם ציפורניים כסוסות ואדרנלין שנוזל לנו מהאוזניים. תחזיקו חזק.

זו אינה הפעם הראשונה בה אנו פוגשים מתמודדים חזקים, אבל הפעם מדובר בקרב החשוב של השנה. הקוואסאקי אולטרה 250X היה עד לתחילת שנת 2008 המלך הבלתי מעורער על המים. יש לו מנוע שלושה צילינדרים 1,498 סמ"ק, מגדש 'על' (סופרצ'ארג'ר) ומצנן ביניים (אינטרקולר) והוא משחרר לפרופלור לא פחות מ-250 סוסים שלוחי רסן. הפעם הוא עומד כאן כדי להגן על התואר, כי מישהו בסידו לא הצליח לסבול את המחשבה שכלי חזק משלהם מפלח את האגמים והחליט שוב להעלות את הרף.

מכאן, שממול, ניצב, עדין רגוע בשלב הזה, הסידו RXT 255. כן, כמו שוודאי הבנתם מהשם, הוא מוסיף על יריבו היפני עוד 5 סוסים וגם הם מקורם במנוע שלושה צילינדרים בנפח 1,503 סמ"ק וגם הוא מונשם על ידי מגדש 'על' ומצנן ביניים. הכלי החדש מבוסס על קודמו שגם כן לא היה קוטל קנים עם 215 סוסים, ובו שונו רכיבים רבים כדי להתאים לרמת ההספק המתבקשת – בוכנות קלות יותר, גדישה גבוהה יותר, מזרקים בעלי ספיקה גבוהה יותר וכן תוכנת ניהול מנוע אגרסיבית בהרבה.

עוד כשהיו הכלים על העגלות, אפשר לראות שמדובר בחיות של ממש. מדובר בשני כלים גדולים למדי, בעיקר משום ששניהם מיועדים לשלושה רוכבים ולכן הם מורשים גם בגרירת גולש סקי או אבוב. על הנייר, שני הכלים קרובים מאוד במידותיהם: הסידו נמתח על פני 331 ס"מ, קצר מהקוואסאקי ב-6 ס"מ ורוחבו 122 ס"מ, 3 ס"מ רחב יותר מהקוואסאקי, אך זה האחרון משאיר רושם של כלי גדול בהרבה, בשל העיצוב הנפוח בחזית. מבנה זה גם מאפשר לקווסאקי להציע לא פחות מ-200 ליטרים של תאי אחסון ואילו הסידו מסתפק ב-112 ליטרים בלבד.

פועל יוצא של ממדי הענק והמנועים הגדולים והמורכבים, אף אחד מהכלים לא הולך לזכות בתואר ה'רזה' של השנה. אולם, בזמן שה'סידו' מוביל עם 372 קילוגרמים יבשים, הקוואסאקי נראה כמי שבילה זמן רב יותר במסעדות למזון מהיר עם לא פחות מ-410 קילוגרמים יבשים וזה כבר עלול להשפיע על הביצועים.

אחרי ששיננו את המפרטים הטכניים וליטפנו כל פינה וקימור בשניים, הם הורדו אל המים ואז זה קרה. פשוט לא יכולנו להתאפק. במקום להתרגל, במקום לחוש עוד קצת את הכלים, הדבר הראשון שעשינו היה להתייצב זה לצד זה ולתת בגז. טוב נו, לא הדבר הראשון, שכן היינו צריכים לזחול בקצב של קרפיון חולה של 3 קשרים עד למצוף ה-300 מטרים ואז נתנו בגז. ועוד איך נתנו.

שני הכלים המוטרפים האלה נעקרו ממקומם בצורה מבהילה ממש ובהחלטיות מדהימה, כשהם פולטים מאחוריהם מאות ליטרים של מים בשנייה. כן, הדחף ממש עצום. שני הכלים מאיצים חזק מאוד קדימה ונתוני שני היצרנים מדברים על פחות מ-3 שניות מעמידה (או יותר נכון, ציפה) אל 80 קמ"ש וזה מהר. מאוד מהר. התחושה היא כמו ברכיבה על אופנוע ספורטיבי לכביש. הרוח מכה בפנים ומותחת את העור, הכתפיים מאיימות להיקרע ממקומן והידיים מתחילות לרעוד ממאמץ.

נו, שוב נסחפתי ובכלל שכחתי לספר לכם מה נגמר באותו מבחן האצה, או אם תרצו, רייס על המים. אז המאוץ הרטוב נפתח מיד עם יתרון קל של הסידו והוא שמר באדיקות על כך גם עד נקודת ההשקה של שני הכלים עם מהירות של 70 קשר (126 קמ"ש). למה 70 קשר? שתי היצרניות מספרות כי מהירות זו, ולא גבוהה ממנה, נקבעה לבקשת משמר החופים האמריקני משום שכלים אלה נעשו לחביבים מאוד בקרב מבריחים, ולאו דווקא של חלקי חילוף סיניים, אם אתם מבינים למה אני מתכוון.

ראשית נאמר, ששני הכלים מושפעים מאוד (מאוד מאוד!) ממשקל הרוכב שעליהם. די בסטייה של קילוגרמים ספורים לכאן או לכאן כדי להשפיע על האופן שיראה ה'רייס'. שנית, לרעתו של הקווסאקי עומד כאמור משקל יבש גבוה יותר מזה של הסידו וכן במכל הדלק שלו נכנסים (וכך גם התחיל הבוקר) 78 ליטרים של דלק, לעומת 60 בלבד בסידו, כך שהוא בכל מצב נתון כבד יותר מהסידו. למרות זאת, שני הכלים מרגישים יציבים ובטוחים מאוד במהירויות גבוהות אלה, עם יתרון קל לקוואסאקי, שהרגיש מעט פחות עצבני בתגובותיו מהסידו. יש לציין כי רק בסידו ישנה האפשרות לכוון את גובה ה'טרים' (כיוון גובה זרם הסילון) ובאופן חשמלי.

בואו נחזור רגע לאחור, כי אנו מרגישים צורך לחזור ולהדגיש נקודה חשובה – המהירות הסופית – 126 קמ"ש! על הכביש, גם אם זו גבוהה מהמהירות המותרת בישראל, נתון שכזה רחוק מלהרשים. אבל על המים, זה סיפור אחר לגמרי. וכדי להבהיר נקודה נוספת, נפילה על המים במהירות כזו עלולה להיות לא פחות גרועה מנפילה על אספלט ואת זה כדאי לזכור לפני שמרשים לאצבע ביד ימין לרמוס את המצערת.

עבורנו, הריגוש ממהירות השיט הוא רק חצי מהכיף שאפשר להפיק מהכלים האלה, ויש הרבה ממנו בכל קנה מידה. במבחני המכוניות שאנו עורכים, אנו מכנים את הסעיף הזה כ"התנהגות" כביש ובמקרה זה, ההתנהגות על המים. כיאה לכלים אגמיים אלה, הכינרת שמשה עבורנו מעבדה סגורה למבחן היכולות שלהם ולספק הכרעה גם בסעיף זה בקרב בין שני הענקים. מימיה השקטים בשעות הבוקר אפשרו לנו להאיץ פעם אחר פעם, להגיע למהירות המקסימאלית ולא להאמין למראה הספידומטר וגם לעמוד על אופיים השונה של הכלים שמתגלה מיד כשמפנים את הכידון. מאוחר יותר, כאשר עלו רוחות אחר הצהריים, הצלחנו גם להתרשם מהיכולת של הכלים להתמודד עם גלים, קטנים, בקנה מידה כינרתי כמובן.

שני האופנועים הם הקצה של הקצה בענף ושניהם מרגישים מוטרפים, כל אחד בתחומו, אבל ההבדלים בניהם ניכרים מיד עם הפניית הכידון הראשונה. ראשית, שני הכלים מרגישים גדולים וכבדים על המים, בעיקר בשל תצורת שלושת המושבים. מהיכרות קודמת שלנו על גרסת שני המושבים של הסידו, גילינו כי זו חריפה בהרבה במאפייני ההיגוי שלה. אולם, למרות זאת, גם גרסת השלושה מושבים של הסידו הזה מובילה את פרק ההתנהגות, באופן אפילו יותר מוחשי מזה של הביצועים.

זה מתחיל במבנה שוקע שונה בין הכלים, שבקוואסאקי אולטרה מכוון בעיקר לטובת יציבות וביטחון מקסימאלי בקווים ישרים ומהירים. הסידו RXT לעומתו מרגיש חד וקליל בהרבה על המים. השוקע שלו עושה פשרה קלה ביציבות במהירויות גבוהות לעומת הקוואסאקי, אבל מעניק טונות של כיף בפניות וסלאלומים. הכידון הספורטיבי שלו מרגיש קל יותר וחד מאוד ויחד הם הופכים את ה-RXT לכלי שממש תענוג להשליך מצד לצד.

הבדל נוסף בהיגוי נמצא גם בעת הפניית ההגה ללא לחיצה על המצערת. בעוד שהסידו לא ממש שש להגיב לפעולה שכזו, בקוואסאקי הפניה של ההגה במהירויות של 20 קשר ומעלה, מורה למנוע לפתוח מעט דחף ולאפשר היגוי שימושי מאוד, טוב ויעיל יותר מזה של הסידו.

ספק אם למישהו מכם היה ספק בכלל שמדובר בזוג צעצועים לבעלי ממון, ואם כן, אז נספר לכם שמלבד מחיר ראשוני שנושק מלמטה ל-90 אלף שקל לשני הכלים, גם תפעולם היומיומי אינו זול. בטח לא כאשר מחירי הדלק גבוהים מהר החרמון. שני הכלים הגיעו מתודלקים עד הגרון בבוקר וכבר בשעות הצהריים המוקדמות, יבשו הבארות עד תום, קודם בקוואסאקי שגילה צימאון ותאבון גדולים יותר מאשר בסידו.

אז אחרי שהשלמנו עם מחיר יקר לצעצועים ועם "אגרה" תפעולית לא זולה, כדאי שנציין עדיין כי שני הכלים מהווים תמורה מעולה לכסף ושניהם יקיזו לכם אדרנלין בכמויות. בכל מקרה, הגיע הזמן לבחור את המנצח של היום.

בשכלול דעות כל הבוחנים שהגיעו ליום המבחן, המנצח שלנו הוא הסידו RXT בזכות הרבגוניות של הכלי הזה. אין לו בעיה לקרוע את המים במהירות גבוהה מאוד, אולי גבוהה מכל כלי סדרתי אחר וכן הוא מצליח להפתיע שוב ושוב ביכולות שלו לשנות כיוון ולכן הוא מתאים יותר למקצוענים שבניכם. הקוואסאקי כאמור, יתאים יותר למי שמעדיף קצת יותר קוים ישרים, ארוכים ואולטרה מהירים. אותנו בכל מקרה, השאירו שני הכלים עם טעם של עוד.

זה גם הזמן להודות לתומר בלום, מבעלי אמביל, יבואני סירות סיריי לישראל, שאירח אותנו על גבי ה"מאסטר-קראפט" X45 החדשה, סירת הסקי הטובה בעולם שממש בקרוב נעניק לה בנפרד את המקום והכבוד הראויים לממתק הימי הזה. תודה גם לשמונת הבוחנים שנאלצו לבלות איתנו יום שלם על המים עם שלושה כלים נפלאים, שמש, בירות ומוסיקה. באמת, תודה על המאמץ וההשקעה.