75 שנים לרודסטר של ב.מ.וו

רובנו מזהים את ב.מ.וו כיצרנית מכוניות סדאן וסאלון. אולם, לפני 75 שנה פתחה היצרנית מגרמניה צוהר לעולמות נוספים, ויצרה נישה בין חומותיה: מכוניות דו-מושביות, יקרות ערך, ותחרותיות. בפרשנות אחרת, הפציע עידן הרודסטר הבווארי. ב.מ.וו המשיכה את המסורת לאורך השנים ונראה כי בכל דור חדש ומעוצב, נולד לו הדור הספורטיבי נטול הגג המשווה חזותו לכל המשפחה המודרנית.

את הרודסטר הראשון מתוצרתה הציגה ב.מ.וו בתערוכת ברלין ב-1934. היה זה דגם ה-315 ספורט ממנו יוצרו כ-230 יחידות בלבד. המראה המהפכני חשף פיסול חלקלק וקשתות גלגלים עתירות גובה, והמנוע מלפנים אכלס יחידת שישה צילינדרים משופרת בנפח 1.5 ל'. 40 כ"ס בסך הכל הוא הפיק, ומהירות מרבית של 125 קמ"ש, אך אלו הספיקו לה בכדי להשתתף בתחרויות ובאירועים ללא רגשי נחיתות. ה-315 ספורט אף צלחה את אלפי הק"מ של ראלי 'אלפיין', מבלי לאבד אף אחת מחמש המכוניות המשתתפות.

ב-1935 תפסה את מקום ה-315 ה-319, שהייתה טעימה לקראת הקליימקס שיגיע טרום פרוץ מלחמת העולם השנייה. המכונית שיפרה את קודמתה בכל היבט אפשרי: ההספק צמח ל-70 כ"ס, המהירות נשקה ל-140 קמ"ש והצלחה גדולה עוד יותר התחוללה בספורט המוטורי.

לקראת 1937, אותתה ב.מ.וו כי אין לה שום כוונה לחדול מייצור מכוניות הספורט הדו-מושביות. במקביל, נהגים מקצוענים וחובבים כאחד הפכו אותה למושא הערצה, ומודל נבחר לאתגרים מוטוריים. המכונית הנחשקת ביותר בסוף שנות ה-30 נשאה את המיתוג הנומרי 328 שהתבגרה והתמקצעה על מסלול הנורבורגרינג וביססה את מעמדה של ב.מ.וו בקרב היצרניות. עם משקל של 830 ק"ג בלבד, דירבנה הרודסטר את נהגיה לסחוט את יכולותיה עד תום בהנאה. המנוע בנפח 1.9 ל' חילץ 80 כ"ס, ו-155 קמ"ש לא נתפסו עוד כמדע בדיוני במכוניות כביש ספורטיביות. את ה-328, ייצרה ב.מ.וו עד 1940.

הבלימה שחלה על התעשייה בשנות ה-40 ועצרה את כל היצרניות, שמה גם את תוכניותיה של ב.מ.וו בהמתנה. עד שנות ה-50 המוקדמות, לא עזבה את מפעליה ולו מכונית רודסטר אחת. רק ב-1953 התיישבו המהנדסים והמעצבים להפיח חיים חדשים במינוח, וב-1955 הציגה ב.מ.וו את ה-507 בתערוכת ניו יורק.

המכונית החדשה הציגה צעד משמעותי מכל בחינה. חיטובים סקסיים ושלוחים, חרטום מאורך, תא נוסעים מהודר וביצועים מלאי מוטביציה. בחרטום התיישב לו בלוק מנוע אלומיניום לו שמונה צילינדרים, ונפח של 3.2 ל' ממנו הופקו 150 כ"ס. המהירות המרבית זינקה אל 220 קמ"ש, וגרסאות משופרות הצליחו לדגדג את ה-240 קמ"ש בישורות ארוכות. ב.מ.וו המשיכה לייצר את ה-507 עד 1959, ומיכולתה זכה להנות בעיקר אחד – "מלך הגבעה" האנס סטוק, שסיפח לעצמו גביעים ותארים רבים.

דווקא בתקופת הפריחה של הרודסטרים למיניהם, ב.מ.וו לא ניצלה את המומנט של ה-507 לסלילת התוואי לדור הבא. היו לכך עילות מובנות, אך נדמה כי הגבלות הבטיחות הן אלו שחיסלו את החלומות למשך שלושה עשורים. רק ב-1988 חזרה ב.מ.וו לזירה ובסיבוב התורן עם מכונית מרהיבה ביופיה - Z1, רודסטר מודרני בכל רמ"ח אבריו.

המבנה המוקצה היה אחוד (מונוקוק) ועשוי מתכת בדחיסות גבוהה. המעטפת הולבשה שמלה פלסטית מחודדת ונאה ודלתות הכניסה נמשכו אלקטרונית בחצי מדרגה כלפי מטה. מנוע ה-Z1 שהושב מאחרי הסרן הקדמי (מנוע מרכזי קדמי), נשען על אותה יחידת 2.5 ל' מסדרה 3. את העיקולים תקפה ה-Z1 בנחישות תודות למרכז כובד נמוך, והמספרים רשמו 7.8 שניות ל-100 קמ"ש ו-225 קמ"ש מרביים.

ההחלטה של ב.מ.וו לתמחר את ה-Z1 במחיר גבוה מאוד, כ-80 אלף מארק גרמני ב-1989, סימנו את ההתרחקות מההמון והחדרת מכוניות אקסקלוסיביות ומהודרות. את המקבץ הראשון ייצרה החברה באופן ידני ולאחר מכן הועברה המטלה לידיים מכאניות. כ-8,000 יחידות פוזרו בעולם, עד אשר ייצורה פסק ב-1991. שני הרודסטרים הבאים היוו המשך ישיר ל-Z1, אולם הנהגים חששו שחלק מהקסם אבד לו בדרך.

ה-Z3 של ב.מ.וו אמנם הפכה להצלחה מסחרית גדולה לנוכח הדחיפה היחצנית של ג'יימס בונד ב-1995 עת כיכבה בסרט 'גולדן-איי', אבל משהו בכל זאת לא דפק כמו שעון. איכותה לא הייתה בווארית למהדרין, שני המנועים שמילאו את המשבצת בשנותיה הראשונות לא היו מרשימים: 1.8 ל' לו 115 כ"ס, ו-140 כ"ס ממנוע 1.9 ל'. הדרישה לביצועים טובים יותר אילצה את ב.מ.וו לחפש מהדורות חזקות, ולכן חימשו את הרודסטר במנוע ה-2.8 ל' 190 כ"ס, והגרסה הבכירה זכתה במנוע ה-3.2 ל' 325 כ"ס. עוד הוצגה גרסה סגורה תחת השם M קופה. עד להצגת המחליפה, נעשו עוד מספר עדכונים לא משמעותיים במצבת המנועים.

כמו ה-Z3, גם ה-Z8 זכתה לפוש יחצני מ-007 והפעם בסרט "העולם אינו מספיק" שעלה לאקרנים ב-1999. ה-Z8 כשלה בהיבט המכירתי, אולם נרשמה בספר ההיסטוריה של ב.מ.וו כטובה והמהנה ביותר מסוגה. ומה הפלא? 400 כ"ס ממנוע V8, גיר ידני שישה הילוכים, ופרשנות מודרנית ל-507 המיתולוגית.

ה-Z4 הייתה הבאה בתור, והיא נחשבת לממשיכה הטבעית של ה-Z3. זו הגיחה בספטמבר 2002 על במות תערוכת פריז, ולקחה רבע צעד אחורנית מבחינת ביצועים וממדים - נפחי המנועים נעו בין 2.0 ל-3.2 ל', ההספקים בין 170 ל-340 כ"ס, בסיס הגלגלים הוגדל, וההיגוי הפך חשמלי. שבע שנים נוספות חלפו, וב-2009 הושק הדור השני ל-Z4, בדיוק 75 שנים מאז ה-315 החלוצית.