אריזונה הפכה לבנה

ההתנהלות של אנשי יונדאי העולמית במסגרת השקת ה-IX35 הייתה רצופה ציוני דרך חשובים מחד, וכללה הצהרות שחלקן שחוקות ושגרתיות בהתייחסות לנושאים אקולוגיים וצרכניים מאידך. את התחלת המאורע שמרו מטבע הדברים לנתונים יבשים כדי להדגיש את כברת הדרך שעשתה היצרנית הקוריאנית, מאז שהשיקה את הטוסון ב-2004; כך בין שאר הדברים מציינים בכיריה שבשיאו מכר הטוסון למעלה מ-63 אלף חתיכות בשנה אחת ונגס בפלח הפנאי בשיעור גבוה מאוד. זאת מבלי להזכיר את הצמיחה בכל שאר הסגמנטים העממים כמובן.

חרף העובדה שה-IX35 הוא מסמר הערב, הוא אינו מדורג בקרב עשרה דגמים חדשים שיונדאי תשיק בין 2010 ל-2012. ע-ש-ר מכוניות חדשות! את כל זה הם מתכננים לדחוק בפרק זמן דחוס חודשים, אולם סרבו לגלות באילו כלי-רכב מדובר ואף הביעו מזג קודר כשנשאלו במסיבת העיתונאים כיצד הם שואפים להיות ירוקים, אבל לא מוצאים מזור בתכנים האלטרנטיביים והנקיים (חשמל, מימן). להבדיל ממנועי טורבו-דיזל שבהם מאמינים בכל היקר להם.

על רקע הדברים התגבש לאיטו סדר ההשקה ומהותו של ה-IX35, היורש לטוסון הפופולארי. מסתמן כי בעולם מערבי שעדיין רוכש רכבי פנאי בכמות גדולה מאוד ובמסירות, אי אפשר להתכחש לכך שהאוכלוסיות מבינות את הצורך בכלי-רכב קומפלט, בכפוף לכך שיהיו זולים לרכישה ואחזקה לפלח הבורגני. האם ה-IX35 מחזיק בתמורה מאוזנת עד כדי כך?

לזכותן של סדרות ה-i של יונדאי הצלחה הן ויזואלית והן מעשית כך שמהבחינה הזאת, אין סיבה ליצור הפרדה מובחנת בקשרי המשפחה כי אם להפך - לעלות על הגל ולתת לאינרציה לעשות את שלה. ה-X עבורם מסמל בעיקר את ההבדלה המיצובית, אולם ראוי לציין כי ה-IX35 אינו לובש את הסימול בלעדית אלא משלים את אחיו הגדול ה-IX55 שנמכר בארה"ב בעבר בשם ורה-קרוז.

ה-IX35 הצעיר ממנו שורשיו ברכב ראווה בשם איקס-יוניק קונספט שהוצג אשתקד במספר תערוכות בינלאומיות. הדגם הרעיוני היה ממוטט וכובש (בטח לקהל האמריקני) ואפשר הצצה חפוזה אל השפה הצורנית של יונדאי. ההתחדשות הזאת מרשימה מאוד כשפוגשים ב-IX35 פנים מול פנים, ומבחינים כיצד קווי הקונספט וקמטיו המזוותים התלכדו למכונית גבוהה, חטובה, וגם אחת שמאוד משתדלת לעקוב (אבל לא לחקות) אחר המתחרים מיפן.

במעמד ההשקה המחישה יונדאי את הנטישה מהמראה השמרני של הדגם הקודם, ואימוץ מונח עיצובי דינאמי המוגדר כ-fluidic sculpture, כלומר פיסול זורם. את ה-IX35 הולידה החברה בסדנת העיצוב הגרמנית ברוסהלהיים, כשאת סממנו העיקרי מדגישה על ידי הלוע הטרפזי מלפנים ובתי התאורה הזורמים והחדים בשני קצותיו. התוצאה לעניות דעתנו היא בהחלט פרופורציונאלית ואירופאית בפילוסופיה, תוך שמירה על זהות וסולידריות במקביל אל הדגמים הנוכחיים. בתרגום מהלבנט - שאפו על הופעה מוצלחת מאוד.

למרבה הפלא מכוניות קוריאניות מכל הסגמנטים עדיין מתקשות לייצר תא נוסעים באיכות הרכבה מאוחדת ובחזות לא מפוספסת; יש טובות, ויש טובות פחות, אבל לא משובחות. הדור הראשון של הטוסון העמיד קבינה חלושה במרקם החומרים שלה והנדסת האנוש הכללית לא הבריקה בנגישותה. המארג היה קצת פושר בפנים וגם משעמם על רקע קונסולה סתמית וחסרת אפיון.

טוב לגלות שה-IX35 לא הולך בצעדיו של היוצא ומקפיד לשמור על חידוש החלל ומשטחים שאין בהם גימיקים מיותרים. מצד אחד הוא מצנן את ההתלהבות מהעיצוב החיצוני שמאותת משל בפנים ממתינה לנו אווירה מהפכנית שטרם נתקלנו בה. מצד שני, אף אחד לא אוהב להימצא בתוך תא נוסעים עמוס לעייפה הממטיר שורה של מתגים פזורים לכל עבר. זה בפרוש אינו המקרה כאן.

תנוחת הנהיגה היא טובה מאוד, וחיש קל מוצאים בדיוק את הגובה הנכון והמרחק מגלגל ההגה. המושבים נותנים תמיכה מספקת, עם מסעד רחב ורכות נעימה לאיברים וזאת למרות ההגבלה הבסיסית באפשרות הכוונון הידנית. אל מול עיניו של הנהג פרוס לוח מחוונים בגוון תכלת קרחוני, המשלב שני מחוונים קטנים בתוך הסקאלות המרכזיות למד הדלק וטמפרטורת המנוע (קצת ארכאי). הקונסולה המרכזית בנויה בשלושה מפלסים למערך הניווט וצג המידע (תהיה בארץ התקנה מותאמת) ומתחתיהם בקרת אקלים דיגיטאלית פשוטה. חלל תחתון מכיל תאי אחסון, שקעי USB ושקעים נוספים.

מבחינת מימדיו חלה אבולוציה מובנת ביחס לדורות, חוץ מהגובה שהתכווץ ב-2 ס"מ (1.68 מ') בשם הבחירה לסדר מכונית מושכת וכפופת תקרה. האורך הכללי נמתח בכ-8.5 ס"מ אל 4.40 מ', הרוחב מוסיף עוד 2 ס"מ ונוגע בכמעט 1.73 מ', ובסיס הגלגלים רושם לזכותו עוד 10 ס"מ ל-2.74 מ'. נוסף לכך יש כאן תא מטען רחב ועמוק ב-6.7 ס"מ על פני הדור היוצא, ופוער 591 ל' עד 1,691 ל' של חלל על ידי קיפול השורה השנייה (5 מושבים בלבד). רכיבים שבהחלט מרגישים אותם כשמנסים לנוע בין השורות ופותחים את הדלתות לרווחה כדי להתרשם.

ההיצע הישראלי מסתכם בשלושה מנועים שהספקם בסדרת הבנזין נע בין 2.0 ל' 166 כ"ס ל-2.4 ל' 177 כ"ס, בעוד לטורבו-דיזל 184 כ"ס. ההנעה תהיה כפולה בכל הדגמים, זולת גרסת הבנזין הבסיסית.

הדגם הרלוונטי לנו יגיע מקוריאה, אך אירופה תקבל אותו מסלובקיה ולמיטב הבנתנו אין ממש הבדלים גדולים בין שני המוצרים. המנועים בכל זאת יתפצלו בעולם וכך יוצא שבמקום לזכות בחמישה מהם בהספקים מגוונים, קיבלנו מעין סלט שתפור לאידאולוגיה המקומית שלנו.

ההיצע הגלובאלי מתחיל ממנוע בנזין מוקטן נפח וחסכוני, ה-GDI בנפח 1.6 ל' בעל הזרקה רב-נקודתית והספק מרשים של 140 כ"ס. מעליו מוצב מנוע 1.7 ל' לוגם הסולר המנפק כ-115 כ"ס צנועים למדיי, אולם אף אחד מהם לא נפל לידינו במהלך ההשקה (על אף ששמענו ביקורת חיובית על שניהם בכמה הזדמנויות).

ההתרשמות הראשונית שלנו החלה עם גרסה ידנית 5 הילוכים למנוע הבנזין החמוש ב-166 כ"ס. מפאת חוסר הזמינות והברדק הכאוטי בשל תנאי מזג האוויר, נאלצנו לבלות חלק מההשקה עם מנוע הדיזל המוחלש והתיבה האוטומטית או התיבה הידנית 6 הילוכים. לא שמצאנו סיבות להתלונן, חלילה.

מנוע ה-2.0 ל' בנזין והתיבה הידנית התגלו כשידוך המאכזב ביותר מכולם. זה לא רק המאבקים התמידים של היחידה לגרד את העוצמה מלמטה, זה גם התקשורת הסרבנית בין התיבה הידנית שפעולתה אינה רהוטה למנוע חסר מחץ בביצועיו. קשה היה לאמוד כמה זמן לוקח למנוע לעוף מהמקום ל-100 קמ"ש בתנאים תזיזתיים, אך מרגעי האקשן הבודדים ניכר עליו שהוא מעט עצל בתגובתו הראשונית וגם בהאצות ביניים.

שני מנועי הדיזל הקרינו מופתיות בפעולתם, הן בגרסה הידנית והן בתיבה האוטומטית. בהחלפת המכוניות הסתערנו על מנוע הטורבו-דיזל הבכיר לו 184 כ"ס והרגשנו שיש על מה לפרוט בכל תנאי הדרך. בקנה המתינו לנו כ-41 קג"מ החל מ-1,800 סל"ד, שהיו זמינים בכל הילוך והזניקו את ה-IX35 בהחלקה של מקרוני במורד הגרון. ויברציות מדיזל מטרטר נוכחות לעתים כאשר איכות האטימה טובה ולא יותר מכך, אך פרט לרעשי רוח וכביש במהירות תלת ספרתית מוגזמת, אין זכר לשאון חיצוני שמפריע להתנהלות.

היום השני התחיל עם בשורה אקלימית לא אידיאלית, לאחר שהתברר שלראשונה מזה 25 שנים שלג לבן מעטר רכסים שטף את רומא וסביבתה. ב-7 וחצי בבוקר כשפתחנו צוהר אל האוויר המקפיא, הבנו את מימדי התופעה; ממרומי הגבעה עליה שכן בית ההארחה לכלי-התקשורת, לא נותרה קורת-גג אחת באופק בכל העיירה פוג'י (fugi) שנותרה בצבעה המקורי, ועל כן כל מכוניות המבחן ללא יוצא מן הכלל, כוסו שלג ונראו מתקשות להתעורר מתרדמת לילית.

הנהירה החוצה למכוניות המבחן הייתה מאולתרת ואומללה יותר ממה שניתן היה לדמיין. הצוות הגרמני שהיה אחראי למסירת המכוניות של יונדאי לא צפה או תיאם את ההתמודדות מול השלג הסוער, ולכן התרכזו כל המשלחות מהעולם בלובי בעת ובעונה אחת ויצרו פקק תנועה אנושי, בעודנו ממתינים לקבלת המכונית והמפתחות מאנשי התפעול שהיו עסוקים בהסרת השלג מה-IX35. איפה היעילות הגרמנית אנחנו שואלים?

לאחר דילול האנשים, אספנו את המכונית שלנו להיום; ה-2.0 ל' טורבו-דיזל 136 כ"ס המשודכת לתיבה ידנית 6 הילוכים. למרות החשש המוקדם מזמינות רכה מאוד על רצועת הכוח התחלנו לגבש העדפה ברורה על פני כל המנועים האחרים. תורמת מאוד לתחושה הנמרצת היא התיבה הידנית המצוינת המופקדת על העברת הכוח לגלגלים הקדמיים ומשגרת את מלוא אונה של היחידה מלפנים בגמישות מהנה. פער עצום בין התיבות הידניות בקרב שני המנועים.

על הכביש היונדאי נותן את מרכולתו טוב יותר בכל ההיבטים מהטוסון אותו הוא מחליף. תנועת המתלים קצרה מאוד, אך הריכוך עובד היטב והיונדאי אינו מתקשה לטפל בכבישים משובשים (יש לא מעט כאלה בתוך העיירות האיטלקיות). באזורים פתלתלים ההגה משתדל לעורר בך עניין אבל החשמל במנגנון ההיגוי מפריע במינון שעלול לגרום לנהג לעבוד קשה מהמתכונן, כדי לשמור את היונדאי על הצד הרגוע ולמנוע כניסה לתת-היגוי קיצוני.

הוא חמוש בכל מערכות היציבות והבקרה כולל נעילת דיפרנציאל בגרסת ההנעה הכפולה ומי שטעם ממנה בשלג - הרוויח. חשוב לציין כי לאור רצונה של יונדאי לצמצם את הצריכה בדלק ובאנרגיה, ההתייחסות ליכולת שטח נדחקה הצידה במהלך ההשקה כמעט באופן גורף. מתברר שעם מרווח גחון של פחות מ-18 ס"מ, אין מה לחפש מעבר לטיפוס קליל בשבילים.

במבט כללי בסיום ההשקה, נוצרה מסגרת מאוד ברורה בה יונדאי נוטה להרחיק את הטוסון מאזורים לא סלולים מתוך בחירה. ולמען האמת, כנראה שזה בדיוק מה שהוא היה צריך כדי להוכיח שיש חלופות באמצע הדרך למשפחתיות גדולות, או קרוסאוברים שטרם מצאו את ייעודם האמיתי, אם ייעוד כזה קיים בכלל.

הטוסון החדש (רוצה לומר IX35) ינחת בישראל ביוני הקרוב במחיר התחלתי ומשוער על פי אנשי היבואנית (כלמוביל) של כ-170 אלף שקלים. בשורותיו תהיינה כאמור 3 יחידות הנעה ברמות מפרט שונות בשידוך לתיבות אוטומטיות עם 6 הילוכים והנעה כפולה או קדמית.

ממה שהצלחנו ללמוד עליו בהשקה, מדובר בכלי-רכב מצוין ומגובש, שנכנס לנעליים גדולות אמנם, אך אינו נרתע מגודל המעמד. עיצובו החיצוני המרשים הוא חלק קטן ממתקפת העיצוב של יונדאי לקראת העשור החדש, ובכלל, עם צפי ל-50 אלף מכירות בשנה באירופה לדגם הנ"ל, כנראה שביונדאי מביעים אמון באחד המוצרים הכי מבוקשים שלהם בשנים האחרונות.

בישראל הוא יאלץ להתמודד מול כמה כלי-רכב שהספיקו להתבסס פה בזמן שהוא התיישן ודעך בצילם. ביניהם אפשר למנות בעיקר את הקשקאי שלאחרונה עבר מתיחת פנים קלה להארכת שהותו. שורה מסכמת והנחת ביינים? ה-IX35 יחזיר את הטוסון לראשות הבית תוך פרק זמן לא ארוך במיוחד. את הכלים לעשות את זה היו לו עד לפני שהחליפו את השם טוסון, באיזה תג נומרי עם X לידו.