וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

רד בול רומניאקס 2010

מוטי 'ינוקא' גלברט - פולגז, רומניה

8.7.2010 / 12:06

170 רוכבים התייצבו לאחד ממירוצי האנדורו הקשים בעולם. ארבעה ימים של עינוי רומני תחת גשם סוחף ויש מי שממש נהנה מזה

מזה כשש שנים רודף אחרי הארצברג רודאו האח הקטן שלו - הרומניאקס, מושך לו בחולצה ומצטרח ומצטווח שאם מדובר בקטע של מניאקים יש לו מה לומר, מה להבטיח, מה להוכיח, ומה לחדש. אם הוא ימשיך ויתמיד בזה בסוף נאמין לו.

על ה'רומניאקס' חתום מרטין פריינאדמנץ, אוסטרי, מניאק ספורט אקסטרים חולני, שמצא ברומניה את מה שאין במולדת: כר פעולה אדיר בדמות ארץ הררית ענקית שהחוקים בה נאכפים במשורה ובעצימת עין. זה התאים לו היטב לתוכניות: ארבעה ימים של מירוץ הארד-אנדורו-ראלי כולל ניווט כמוהו טרם היה. אגב, הוא מנסה אישית את כל מסלולי הגהינום אליהם הוא שולח את אורחיו. אופנועו נושא מדבקה פשוטה: "מרטין".

בשנת 2009 הוחלט במפגש פסגה של חמשת מארגני ארועי האקסטרים העולמיים הבולטים להקים ליגת אקסטרים עולמית שכנראה תחל לרוץ ב-2011. בליגה הזו ישתתפו אלפי רוכבים, אך מטבע הדברים זרקורי הבמה נוגהים על רשימת 'מקצוענים' נבחרת ומיוחדת (PRO), ו-19 מתוכם הגיעו השנה לרומניה, 19 דפוקים בשכל שמקצועם הרישמי הוא רכיבת אנדורו חולני לפרנסתם. ראיתי אותם ואני יכול להבטיח לכם שהמסכנים הללו כבר במצב קטטוני בו לא משנה להם לאן שולחים אותם ומה יש בדרך, והם יקחו כל אופנוע שטח שתיתנו להם ויביאו אותו לאן שכתוב בהוראות ולא משנה מה הנוף הציורי שעליהם לצלוח. המסלולים שלהם ארוכים ב-20-60 ק"מ משל הקטגוריות האחרות, קשים יותר ומתישים יותר.

לחבורת הצמרת הזו מסתפחים עוד 62 רוכבים מעולים שמכונים 'מומחים' (EXPERTS), והם רוכבים או כיחידים או כזוגות. כדי לתת נפח וצ'אנס לפסיכים נוספים שמעוניינים לבדוק מקרוב מה קורה לאופנוע ולרוכב שמנסים להתגרות בזאוס וחבר האלים שלו, מצורפת קטגוריית חובבים בת 80 איש, ומהשנה יש גם קטגוריית טריאל. רוב האופנועים הם ק.ט.מ, בעיקר עם הלהיט החדש - 300 דו פעימתי עם סטרטר, ויש כמובן קצת הוסאברג, קצת סוזוקי, קצת הונדה, קצת שרקו, קצת הוסקוורנה, קצת ימאהה, קצת בטה וקצת גאס-גאס.

וכך, בשבוע האחרון של יוני, נוחתים בעיר סיביו המכונה "הלב של טרנסילבניה" כ-170 איש ואשה (בוודאות היו שם שתיים שנראו לי נקבות...) כשמשאת נפשם היחידה היא לעלות ולרדת את הרי הקרפטים בכל דרך שתוחלט עבורם על ידי הערפדים מוצצי הדם שטרנסילבניה מפורסמת בהם. יום שישי ה-25 ביוני, בחוץ קיץ רומני שמלביש את הנוכחים בחולצות קלילות, ומחייב לפחות מקלחת אחת ביום גם למי שלא רוכב על אופנוע.

עץ, אבן, גומי, ברזל

קופוסו - השדרה המרכזית בעיר - נחסמת, ובמקום נבנה מסלול עינויים הכולל 13 אלמנטים המורכבים ממכשולי עץ וגזע, שתי גינות נוי מצמיגים, שתי אמבטיות סלעים ושתי רמפות לריחוף ומעבר בסגנון חופשי. אחר הצהריים החבורה מתאספת במקום הפשע ומודדת אותו בעיניים מקצועיות וברגליים ממוגפות, מה שמרמז שהם בהחלט מתכוונים לעלות על היעד המבוצר עם הטנקים. להבנתי, לא תוכנן אימון 'על רטוב', אבל ברומניה החוקים הם בגדר מצב צבירה נזיל, והם משתעשעים שם כשעתיים. אני: "טדי בלזוסיאק - מה דעתך?" טדי: "אה, נו... זה לפחות קצר". חצי קילומטר של חולרה זה קצר?!... שיהיה. מדידת הזמנים האמיתית תהיה רק למחרת, ובשעה 09:00 בבוקר שבת על כולם להתייצב למקצה פותח.

עד כאן הכל שלו, ציורי, פיוטי, אבל למחרת בבוקר, בדיוק ב-08:45, מתחילים השמיים הרומנים לנזול בעדינות אך בהתמדה, חורף אירופי אנין ומסוגנן יורד על טרנסילבניה, ומאותו רגע מתחיל הבלגן.

איך שוחים באמבטיה?

למעבר אמבטיית צמיגים, ישנה טכניקה ידועה: מתיישבים על זנב האופנוע, מושכים קצת את הפרונט, ובשתיים שלוש מכות גז אתה בחוץ ובסיום המתוק. אבל כשהצמיגים רטובים כל מכת גז מפרפרת את הגלגל האחורי ומעיפה את האופנוע למקום שלא תוכנן מראש. אנדריאס 'לטי' לטנביכלר הגרמני הרוכב על ב.מ.וו G450X ואלוף הרומניאקס ב-2009 מדגים לכולם איך צריך להתנהג במצב כזה: ממריאים מעל הצמיגים ומתעלמים מקיומם בנון-שלנט, אבל לכמה רוכבים יש וואבוס מספיק גדולים כדי לעשות כזה דבר בגשם ולנחות על כביש רטוב?

המסלול מנפה מיידית את השפנים ואת אותם שלא שולטים ברזי רכיבת הטריאל. בקוואליפיינג של אחר הצהריים הנערך בשני שלבים כבר תהיה רשימת המשתתפים דלילה בכמה שמות, כשהנפקדים כנראה מאושפזים במחלקות המיון של בתי החולים באיזור ואחיות רוחמניות מנחמות אותם שאופנועים זה לא הכל בחיים.

כריס בירץ' הניו זילנדי הוא היחיד שממש לא מבין על מה המהומה, מכניס לשלישי וחולף את האלמנטים הרטובים כאילו הוא בדרך לפאב שלו בוולינגטון. כל השאר נופלים ומתנפצים ומחפשים ישועה, ואפילו בלזוסיאק שבדרך כלל לועס סלעים לארוחות הבוקר ונהנה כאן ממעמד של ג'יזס כרייסט סופרסטאר, נראה אבוד במקצת.

בסוף הסיוט נגמר, הפרולוג מסתיים, ורשימת המוזנקים למחר נקבעת: כריס בירץ', גרהם ג'רוויס, טדי בלזוסיאק, אנדריאס לטנביכלר וג'ייד גוצייט הם הפותחים. הקהל מתפזר ופועלי הדחק של העיריה עוברים ואוספים מגיני גחון וידיים, ידיות קלאץ' וברקס וחלקי גופות שננטשו בשטח. על הכידונים בפיטס מרכיבים מתקני ג'י-פי-אס ומחר יתחיל הדבר האמיתי שלשמו התכנסה האומה.

והגשם לא מפסיק לרגע.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

קופת החולים המובילה מציגה: השירותים שיהפכו את החיים שלכם לקלים יותר

בשיתוף כללית

"I GO HOME"

אנחנו ממתינים בערוץ נחל קרפטי עלום שם, מימיננו ומשמאלנו בקבוקי דלק. זוהי נקודת השרות הראשונה בה ינוחו הלוחמים כעשרים דקות וימלאו מצברים. ההערכות מדברות על 08:30 כשעת ההגעה של הרוכב המוביל לאחר 90 קילומטרים, ואנחנו מניחים שזה יהיה טדי הפולני שתיכף יזרח עלינו, אבל פחיות הרד-בול שאני לוגם שם בזו אחר זו מגניבות מהצד סיפור אחר: אף אחד לא מגיע וזה מוזר, מאד מוזר.

הסיפור זולג תוך כדי המתנה: חציית נהר שהיתה מתוכננת ליד העיירה סאדו (-מאזו?) התבטלה. הגשם הבלתי מתחשב העלה את מפלס המים בנהר והאחראי על הסכר המקומי נאמן למשמרתו ולהוראות יצא מביתו ופתח את הסכר, אחריו המבול, ומי לו ומה לו מירוצי אקסטרים של רד-בול?!. המתחרים שמגיעים לנקודת החציה ניצבים בפני סמבטיון שוצף, המארגנים מאלתרים נואשות נתיב חלופי, וכל לוח הזמנים נכנס לפיגור של שעתיים.

גרהם ג'רוויס הבריטי מגיע ראשון. מתוך הקסדה נחלץ ראש מבוצבץ ועיניים מבוהלות. אנחנו שואלים אותו מה קורה אחי, ואיפה כל השאר, והוא מניד ראש ורואים עליו שהוא המום, לוחש שהיה קשה הרבה יותר מהמצופה, והמדרונות הפכו חלקלקים כל כך עד שחלקים גדולים מן הדרך היה צורך להלך לצד האופנוע אם לא חפצת בגלגול מחילות וריסוק עצמות.

בהמשך מגיע בירץ' ואחריו לטי וטדי (לטנביכלר ובלזוסיאק) והם פצועים. טדי מפטיר: "איי גו הום", בצחוק עאלק. יותר מאוחר הוא יגשים את הנבואה ויתאדה. אני מנחש שמשלמים לו טוב-טוב כדי שירכב בכל מקום וכמה שיותר אקסטרים, אבל אני מניח שכרגע הוא הוגה בעגמומיות בהקדמת ימי הגימלאות או לפחות בחתימת אבטלה.

20 דקות מנוחה, כריכי לחם ובננה, טיפול תחזוקה לאופנועים וממשיכים. שעה מאוחר יותר אני מוכרח להבין לעומק על מה הם מדברים, ובחציית נהר ליד נקודת 'דוקטור 3' אני מבוסס בבוץ מדרוני ונאחז בשרשי עצים כדי למשוך את עצמי בקושי למעלה בתוך יער צפוף. מימיני ומשמאלי נחבטים ונופלים טדי, לטי, בולטון, גוצייט ובירץ'. שאר הקטגוריות בכלל לא נכנסות לכאן. ב'ארנה' טובל שער הרד-בול בערפילים שבראש ההר ובקושי נראה מלמטה כך שאין אפשרות להבחין מה מחכה בדרך וצריך לסמוך על אללה שיהיה בסדר ולא לעזוב את הגז. לטנביכלר עובר בנקודה הזו כל כך מותש, שהוא מתחנן ומקבל ביס מסנדוויץ' שלועס אחד הצופים. אני בכלל לא בטוח שאיש הברזל הגרמני הזה מסוגל לסיים את היום.

אבל הוא כן. אנחנו נפגשים על קו הסיום לאחר שנמשך והועלה לשם בחבלים. על המדרון החלקלק של גבעת גושטריטה, נקודת הסיום, בלתי ניתן לטפס היום, וצריך לשוטט על הטרסות ולחפש נתיב תחליפי שיקרב אותך אל המרשלים שזורקים לך חבל הצלה. לטי נגרר ונמשך למעלה, עוצר את עצמו בכוח מלקרוס ארצה, וגונח למיקרופונים: "איזה יום... איזה יום". אחר כך הוא נשאר יושב על כסא האופנוע במשך חצי שעה, המום כולו, מנסה להזכר אם עשה רע למישהו שככה נענש. הכנף הקדמית מוטלת בריפיון על הגלגל, מסכת החזית מפורקת, מגיני הידיים שבורים ומנותצים, באגזוז נפער בור בגודל של אפרסק ואחד הג'נטים עקום.

אני חוזר למלון ובודק איך ניתן להשמיש את הנעליים ליום נוסף בעזרת מייבש השיער שבמקלחת. מראות שראתה שפחה על הנהר ברומניה, לא חזה יחזקאל בן בוזי. להיום מספיק לי ודי. מחר גם כן יום.

רולי-בולי, קמבודיה ובר הבירה

אחרי היום הראשון אנחנו כבר מבינים לגמרי מה זה הרומניאקס, והנה תיאור ממצה: מטפסים על הר, יורדים מהצד השני, חוצים נהר, נחל או יובל, מטפסים על ההר הבא, מתגלגלים מהצד השני, חוצים נהר וכן הלאה. כ-180 ק"מ למקצוענים, ביום.

ביום השני הגשם מתחפף ומעניק הפוגה. המארגנים משנים קצת את המסלול, ערים למצב העדין: הם תיכננו יום ראשון קל יחסית והגשם הפך להם את הקערה על הפרצוף. הם שולפים מסלולים חלופיים קלים יותר, רגישים למצב רוחם של הרוכבים.

אבל על ה'רולי-בולי' אי אפשר לוותר. מדרון מתנשא שרק לפי שלטי הרד בול שאני מזהה על העצים אני מבין שזה המסלול. טל זהר מייחל למסוק שיעלה אותו לאמצע המדרון אבל חורק שיניים ומטפס. חוץ מלטנביכלר אף אחד לא מצליח לרדת את המדרון הזה על האופנוע, וכולם ללא יוצא מן הכלל מנסים נואשות להתחפר באדמה או לבלום את הדרדור בנעיצת רגליים בסלע מזדמן או גזע עץ, קצת נופלים וקצת מחפשים לאן לגלגל האופנוע. אני עומד שם ועצמותי רוחפות, ואחר כך עוד הסבירו לי שבשנה שעברה המסלול היה הפוך, טיפסו אותו.

מגיעים לעיר פטרושני שם יעבירו הרוכבים את הלילה. עם ערב חוזר הגשם וניחת בעוצמה. רומניה מוצפת. בטלוויזיה משדרים מראות של נהרות גואים ופינוי תושבים מבתיהם, והמארגנים שוב עורכים שינויים במסלול. בבוקר הגשם פוסק אבל הנהרות סואנים ברעש בסכרים, בתעלות ובערוצים. קהל מקומי מתחפר היטב במדרון ביער שמעל לנהר מרטיני ושם יעזור וימשוך את אותם מתחרים שיפרפרו את עצמם לדעת.

בערוץ הצר והסילעי הנקרא 'קמבודיה' כבה המנוע של כריס בירץ'. הדרך היחידה להכנס למסלול הזה היא בקפיצת מוטוקרוס מעל סכר ומומלץ לפני כן להרים טלפון לעורך הדין שלך ולברר אם הצוואה בתוקף. מסביב זרועים אופנועים מנופצים ורוכבים גונחים ומקללים. כריס מפרק פלאג, בודק ניצוץ, מתייאש ויורד, וצוות הסיוע מוזעק להחליף את מערכת החשמל. לצוותי הסיוע יש משקל עצום. אתה יכול להיות מלך האנדורו הקרפטי, אבל בלי צוות תומך - לך חפש מי ינענע אותך. חצי שעה קדחתנית עוברת בה נעקף בירץ' ע"י רוב מתחריו, והוא יסיים את היום רק במקום החמישי. בירץ': "שש שנים על ק.ט.מ ומעולם לא קרה לי כזה דבר, ועדיין אני רוצה לזכות! סיימתי מספיק פעמים במקומות שני או שלישי, אבל הפעם באתי לנצח, מה הקטע פה?!" אתה תנצח, כריס חמודי, אתה תנצח.

אחר כך הם מטפסים בנקודה המכונה 'בר הבירה' במשעול כל כך צר ותלול מעל התהום, שגם עז הרים מזדמנת תתייעץ עם חבר טלפוני. הצלמים שמצטופפים שם בדוחק על מטר רבוע, עוזרים ומושכים אותם למעלה.

לקו הסיום בעיר סלישטה, מגיע יודה גוצייט, האברך החדש והזועף מקהילת דרום אפריקה, ומניד את הראש בכעס בתנועת שלילה: "זה טירוף! הטיפוס במדרון שלאחר חציית הנהר האחרון להיום - גמר עלי. לא, לא נהניתי בכלל! לא היה כיף, ואני לא חושב שאחזור לכאן בשנה הבאה!" פול בולטון ולטנביכלר חוברים לסייע איש לרעהו, רק כך הם צולחים את המכשול הזה. ג'רוויס ובירץ' מסתדרים לבד.

ביום הרביעי והאחרון מתוכנן מסלול רטוב, 126 ק"מ של חפירה וחתירה כנגד המים בערוצי נחלים ובמעלה יובלים היורדים מן ההרים. המחשה לישראלים: כנסו ליד קיבוץ דפנה לנחל הבניאס וטפסו מול הזרם עד לחרמון. היום הרביעי קצר מקודמיו כדי להשאיר אנרגיות למסיבת השיכרון בלילה. אנחנו מחכים לקרועים ליד שער הרד-בול שנמצא – איך לא – בסיום מעלה גרם המדרגות המובילות לפיאצה העתיקה של סיביו.

תם ונשלם הרד-בול רומניאקס 2010. ברשימה הסופית נספרים 89 מסיימים. לטנביכלר מדורג שלישי, בירצ'י מגיע שני, אבל הזמנים הכוללים שלו הם הטובים ביותר והוא המנצח.

כרגיל, ג'רוויס מופיע קצת לפניו.

תוספתן א': מתחת לכלב

הרוכב הטוב ביותר ובעת ובעונה אחת גם האנדרדוג של הרומניאקס 2010 הוא האיש שבמקום השני - גרהם ג'רוויס, 35, שכבר קילף כל תואר אפשרי ברכיבת טריאל בממלכה הבריטית, ומתחרה אנדורו כשלוש שנים. הרומניאקס משלב לו את הטריאל באנדורנס כמו קצפת בקפה. הרמוניה.

אלא שכנראה, אמצעיו הכספיים דלים משהו. הוא רוכב על אופנוע 'שרקו' צרפתי בסיוע שני אנשי צוות מסדנה איטלקית לא ידועה. הבחור מסיים את היום הראשון חצי שעה לפני כריס בירץ', וקורע את הסדין מנחירות כשלטי מגיע מפורק לסיום לאחר כשעתיים וחצי. מבינים?!

הוא מוזנק ראשון ביום השני ואז השרקו שובק חיים פעמיים: פעם ראשונה בשל משאבת דלק חשמלית ופעם שניה עקב כשל במצת. הוא מנסה לפרק, והפלאג הבוגדני נשבר ונותר תקוע בראש המנוע ללא יכולת חילוץ. בעזרת חבל גרירה ורצון טוב של אחד המתחרים הוא מסיים את היום בתשע בלילה ומקבל זמן עונשין של שעתיים. הצוות מפרק את המנוע ומחליף אותו באחר, מסיימים מותשים בארבע לפנות בוקר, וג'רוויס טורף את היום השלישי ומסיים חצי שעה לפני בולטון, 3/4 שעה לפני לטי ושעה וארבע דקות לפני בירץ'.

אני משוחח עם הצוות באחת ההמתנות, והם מספרים לי כי מכלולי החשמל של השרקו רעועים, באנדורו הקיצוני בלתי אפשרי לחלוטין לסמוך עליהם, ושוק חלקי אפטר-מרקט לא קיים ומחייב אותם לייצור עצמי של מכלולים נחוצים. הם מדברים גם על חוסר התמיכה של מפעל האם, וכשאני שואל את ג'רוויס מדוע אינו מעיף את הדרעק הצרפתי לאלף עזאזלים ומביא במקומו מכונת מרוצים ראויה, ניבט מעיניו כאב כה עמוק שאני מפחד שתיכף יזלגו לי פה דמעות, אבל מהתשובה היבשה "אני מנוע מלהגיב" כבר ברור על מה הוא לא מתכוון לרכב בשנה הבאה.

תוספתן ב': משקל יתר

לסיביו יש שדה תעופה קטן שמטוסי פרופלור עם 40 מושבים נוחתים בו ופורקים את התמהונים שמתגלגלים לחבל ארץ נידח זה. אני מנחש שאם היה בסיביו מסלול GP ורוסי או סטונר היו צריכים להגיע למקום לצורך השתתפות בסבב הרומני, היה השדה הזה זוכה לארח לא מעט מטוסי מנהלים ממותגים.

והנה, המקבילה של רוסי בשדה האנדורו – טדי בלזוסיאק – יושב לידינו במטוס, מקשקש ומצטחק בסלולרי עם חבריו הפולנים, עוטה על אזניו אזניות MP4, וכולו נטול ומשולל גינוני מלכות או הדר רוזנים למיניהם. אנחנו מחליפים דחקות ובינינו לבין עצמנו מתפלאים קצת.

טדי עף מסיביו ביום הראשון, וכריס בירץ' תופס את מקומו לצידנו בטיסה הביתה. אנחנו נדהמים לזהות את בירצ'י ליד דלפק הבידוק כורע בייאוש ליד תיק הציוד ממנו מבצבץ אגזוז אקרפוביץ', פותח ומפזר את כל מטלטליו על רצפת האולם, מתלבט נואשות בבעיית משקל יתר בתיקים, ומוצא פיתרון בהמרת הסניקרס שלרגליו במגפי רכיבה שיהיו עליו כל הדרך עד ניו זילנד.

כריס בירץ', אלוף עולם בקרב מגע רומני.


* הכותב והצלם היו אורחי רד בול ומוטוספורט בארוע

  • עוד באותו נושא:
  • רומניאקס

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully