שווה לרשויות להתנער מאחריות

כשנכנס בכם מישהו עם רכבו, אתם יודעים מהי סיבת הנזק ולרוב גם את זהות גורם הנזק. אך מה אם מדובר בגורם "טבעי" או "כוח עליון" או "מפגע"? מי אחראי לנזק ולמי עליכם לפנות? האם כל חפץ או פיסת אדמה במדינתנו רשומים "על שם מישהו" שאחראי להם?

מהסיפורים בפסקי הדין שהבאנו היום, עולה שנסיעה רגילה ברחובות ובכבישי ערינו ומדינתנו היא עניין בלתי צפוי למדי ואף מסוכן ולאו דווקא בגלל הרכבים האחרים בכביש. לעולם אינך יכול לדעת מה יפול עליך, תרתי משמע. במקרה של מר מלכה, נפל והתרסק ליד רכבו צינור בטון שמשמש לניקוז ביוב במהלך נסיעתו בכביש 73 מכיוון מגדל העמק לכיוון צומת כפר ברוך. הצינור נפל מגבעה סמוכה לכביש, הגם שהיתה מגודרת, עבר את התעלה הסמוכה לכביש, התנגש בגדר ההפרדה והתנפץ לכל כיוון.

במקרה השני, רכבו של מר מלכא למעשה טבע במים עת נסע ברחוב הנרייטה סולד בקרית שמונה. המים הגיעו עד לגובה הדלתות, חדרו למנוע ולתא הנהג והחלו לסחוף את הרכב. המנוע כבה, נפסקה אספקת החשמל, החלונות החשמליים וההגה ננעלו והבלמים חדלו לפעול. הרכב נסחף במורד הזרם ומלכא נלכד בתוכו עד אשר נתקע במדרכה, נעצר, והמשיך להתמלא מים. מלכא נכנס להלם ולא הצליח להיחלץ מהרכב עד שבסופו של דבר חולץ בעזרת נהג משאית שעבר במקום. אמנם היתה מחלוקת בין הצדדים האם מדובר ב- "נחשול" או "שלולית", אך התוצאה זהה. רכבו של מר מלכא הפך למלכודת מסוכנת.

במקרהו של מר מלכה, תבע זה שלושה גורמים שונים כיון שלא ידע מי מהם האחראי לצינור המעופף - עיריית מגדל העמק, המועצה האיזורית עמק יזרעאל ומנהל מקרקעי ישראל. כל אחד מגורמים אלו, באופן לא מפתיע, ניסה לגלגל את האחריות על האחרים וטען כי אותה גבעה ואותו צינור אינם באחריותו. העירייה לא הכירה לא את השטח ולא את הצינור, המועצה טענה כי מקורו של הצינור באיזור תעשיה המצוי באחריות העירייה ואילו המנהל טען שהמדובר בתחום שיפוטה של המועצה - תמימות דעים מרשימה של רשויות השלטון שלנו. והאזרח שנפגע? סליחה, מי הוא בכלל? אף רשות אינה מכירה אותו. אנו משוכנעים, כי אילו היה מדובר בכספים שהיתה צריכה כל אחת מרשויות אלו לקבל עבור הצינור, הייתה עושה כל מאמץ לשכנע שהוא בתחומה ובאחריותה.

אז מדוע צריך האזרח לעבור מסע יסורים עד שיוכיח בבעלות מי השטח? מדוע זו הפכה להיות הבעיה שלו? מדוע אף רשות אינה יודעת במדויק את תחומי שטחה ואחריותה?

במקרה של מר מלכא, טענה העיריה מספר טענות שבאמת לא הבנו כיצד מתיישבות יחד, ואף כיצד אינה מתביישת לטעון אותן. נתחיל בכך שהעד מטעמה - מהנדס העיר, הגיע לעדותו במשפט מבלי שידע היכן בדיוק קרתה התאונה. העיריה הודתה כי בצומת הרלוונטית חוצה נחל ממערב למזרח ובשל כך בנוי במקום "מעבר נחל" תת קרקעי. אחר כך נטען, שמע"צ היא האחראית לתחזוקת הכביש. אחר כך נטען כי בעצם קבלן ששכרה העירייה לביצוע עבודות בכביש לרבות צנרת מים, ביוב, ניקוז הוא האחראי.

המהנדס העיד ש"לא בכל חורף יש במקום בעיות. קיימת מערכת ניקוז, והארוע הנטען התרחש בשל שבר ענן, וכמות גשמים אדירה שהיו בשנת 2003". אז הנה לכם הסיבה האמיתית לנזק - שבר ענן, ובהמשך לכך אכן סיכם את עמדתה הפשוטה של העירייה: "לא ניתן למנוע הצפות, ואין יכולת הנדסית להתגבר על עוצמה וכמות המים שירדה במועד האירוע". אך מה לעשות ועמדה זאת לא מתיישבת עם חובתה של העירייה על פי החוק לפיו היא "תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט". ועוד פרט "קטן" התגלה במשפט. העיריה הייתה מודעת היטב לכך שיש סדקים בתקרת מעביר המים וכי יש להזמין קונסטרוקטור לצורך בדיקה. האם הוזמן? האל לבדו יודע. כנראה שגם רשלנות העיריה היא "כוח עליון".

בשני המקרים, חייב בית המשפט את הרשויות וקבע כי הן אחראיות לנזק ואף הוסיף כי האזרח אינו צריך להוכיח את הנסיבות המדויקות שבהן אירע הנזק, הואיל ומדובר על נכסים שבשליטת הרשויות ועליהן הנטל להוכיח שנקטו בכל אמצעי זהירות אפשרי, שלא נקטו במקרים שלפנינו.

עם זאת לצערנו, לא נוכל לאמר כי הצדק יצא לאור במלואו, והדעת אינה נוחה מן התוצאות:
במקרה של מר מלכה ולמרות מסע ההתשה שניהלו כנגדו הרשויות, מאחר ובית המשפט מצא שהעיריה אינה אחראית לנזק אלא המועצה והמנהל, חייב את מר מלכה לשלם לה הוצאות משפט. על שום מה ולמה? הרי הרשויות עצמן לא ידעו מי אחראי, אז כיצד ניתן לאמר שהיה על מר מלכה לדעת?

במקרה של מר מלכא, בית המשפט קבע שיש לו גם כן אחריות תורמת בשעור של 20 אחוזים זאת כיוון שראה שהמכוניות לפניו נכנסות לאיזור מוצף, ובכל זאת המשיך בנסיעה ולא פנה לאחור.

אז כנראה המסר, רבותיי, הוא השרשרת הבאה: הרשויות תמשכנה שלא לקיים את חובתן לדאוג להסרת מפגעים ורכושנו ימשיך להפגע כתוצאה מרשלנותן, והן תמשכנה להכחיש את אחריותן, ואז ניאלץ לפנות לבתי המשפט וכשנעשה זאת - התוצאה המעשית תהיה כי השתלם לרשויות להתנער מאיתנו. גם מראש, כשלא דאגו לבטחוננו וגם בדיעבד, כשלא רצו לשלם על נזקינו.


* הכותבת הינה היועצת המשפטית של איגוד המוסכים ופורום התיקון הבטוח