מבחן: רנו פלואנס דיזל אוטומטית

רנו פלואנס דיזל עודכנה בתיבה עם שני מצמדים, מנוע מתקדם, ותג מחיר שמתחיל ב-120 אלף שקלים. סולר זה דבר מצוין, עד שצריך לשלם עליו

הדלק אף פעם לא היה זול. אבל היו ימים שלא היה כל כך מדכא להתגלגל לתחנת הדלק. ימים בהם היית מביט על תעריפי הסולר ומאבד את ההכרה: "מה זה? רק 3.10 שקלים לליטר סולר? מה אני אגיד לך? פראיירים אנחנו. שווה לקנות מכונית דיזל, אפילו עם אגרת רישוי כפולה". היום לעומת זאת, אף אחד לא אומר את זה (גם לא במעגלים קרובים או סתם כהערה).

תעריפי הסולר נערמו ותפחו. זינקו בלי חשבון מאז שניסח האוצר אסטרטגיה שתאלץ תחרות בין ספקיות הדלק - מה שהוגדר בלשון האדריכלים "לטובת הצרכן". ואיך בוצעה התכנית? בתחילה הסירו את הפיקוח מהסולר, ואחרי כן הפלו את הדיזל לרעה עם הפעלת תקנות המיסוי הירוק.

אז עכשיו, כמה שנות מס אחרי, ושר תשתיות אחד (ד"ר עוזי לנדאו) שפועל להשיב את הפיקוח לסדר היום, המצב פחות או יותר הפוך; לוח התעריפים בתחנת הדלק מדווח שאוקטן 95 זול מסולר בשיעור של כמה אחוזים, וזה האחרון הוא כמעט שווה בערכו לאוקטן 98, דלק "פרמיום" בישראל.

זו כאמור, תוצאה עקיפה של מס הבלו - שמחצית ממנו מרכיב את מחיר הדלק הסופי. כשבוחנים את ההפרשים בינינו ליבשת אירופה זה עוד יותר מקומם: בעוד תושב פריס מפקיד יורו לכל ליטר סולר, בישראל עלול המחיר לגרד 2 יורו. מי שרוצה הנחות יכול לחפשן ולעתים גם למצוא מחיר זהה לבנזין. אבל עדיין: אין תירוץ לגיטימי להרחיק מהשכונה הקרובה - המחאה על הדלקים עוד לא הגיעה לאילת (וגם לא לשאר המקומות).

מבחן דרכים: רנו פלואנס טורבו-דיזל אוטומטית (ניר בן טובים)
רנו פלואנס דיזל אוטומטית בישראל

המצב הוא כזה: כמות מכוניות הדיזל המוצעת למגזר הפרטי היא עלובה. אבל כמו בכל משטר סרוח יש גם מתנגדים למדיניות הדרקונית. ולכן, אפשר להבחין ב"כיסי מורדים" שמסרבים להתקפל. כך למשל קרסו מוטורוס (יבואנית רנו-ניסאן) שאיננה מרפה מלוגמות הסולר המשפחתיות; היא עשתה זאת עם הדור הראשון של המגאן, זה שהגיע אחריו וכעת היא מתפקדת למערכה השלישית עם הפלואנס. אשתקד עם גיר ידני ועכשיו עם תיבה אוטומטית כפולת מצמד.

הפלואנס היא בחירה הגיונית לקדם מכונית דיזל, משום שהיא גדולה ורחבת היקפים (בסיס גלגלים 2.70 מ'). מרכיבים אלה אוטומטית מזכים אותה בניקוד גבוה בקרב משפחות מקומיות, שאמצו את נוסחת השקל למטר פח כתיעוד להצלחתן הכלכלית. יש לה מרחב פנים נדיב שמשתרע על רוחב 1.81 מ' ואורך של 4.62 מ'. רק מאחור צריך להיזהר על הראשים ביציאה מהמפתן.

מבחן דרכים: רנו פלואנס טורבו-דיזל אוטומטית (ניר בן טובים)
תא הנוסעים רחב וגדול. הנדסת האנוש טובה

על פי תחושה (אבל לא בלבד), קרוב לוודאי שהיא המרווחת בקטגוריה שלה. אם משווים אותה לכמה מצטרפות חדשות ביניהן יונדאי i35 או פולקסווגן ג'טה, פלואנס עוקצת בקצה הסגמנט את שתי הטוענות לכתר לעיל. תחברו לירכתיים של הפלואנס תא מטען נפרד ועצום בנפח (530 ל'), והיא משתווה בערכים מספריים אל כל משפחתית גדולה שתצביעו עליה. ואולי גם מול מכוניות שעל הנייר משתייכות לקבוצה יקרה וגדולה יותר.

בפנים הכול עומד בתקן שראוי לקבל היום בסגמנט המשפחתיות סדאן. המפרט עשיר, איכות החומרים טובה, המשטחים לרוב אחידים ברמתם, ואין סימנים שמשהו פה עלול להזדקן בצורה מכוערת ולהתפורר. יש לה אפילו פתחי אוורור למושבים בשורה השנייה (כפי שהותקן בג'טה החדשה). ומי לא אוהב קירור לחלציים תחת הלחות המהבילה.

חבילת האבזור כוללת במפרט אקספרשן כל מה שצריך: מערכת שמע סבירה עם שליטה מגלגל ההגה, בקרת שיוט, מגביל מהירות, מחשב דרך מפורט, משענת יד מרכזית, בקרת אקלים מפוצלת לנהג ולנוסע ומעטפת בטיחות עם שש כריות אוויר ובקרת יציבות.

מבחן דרכים: רנו פלואנס טורבו-דיזל אוטומטית (ניר בן טובים)

המדד הראשון לאיכות מנועי דיזל (בעיקר בארץ) הוא לרוב מבחן הרעש: מניעים את הרכב, קופצים החוצה, ובודקים בכמה אוקטבות לטפס כדי לדבר בנייד בלי להישמע כמי שנקלעו לאתר בניה. התוצאה: הפלואנס צולחת את סעיף הדציבלים באופן מעורר כבוד, ועוד יותר מכך בתוך חלל הפנים שם היא מתמחה בהשתקת הטרטורים הקלים.

מנוע ה-1.5 ל' של רנו (DCI) פותח השנה תוך שדרוגים חדשים. מקצה ליטושים קצר שאף שיגר אותו בשליחות דיפלומטית לשוק ההודי, בזיווג לתאומת ניסאן מיקרה - רנו פולס (אך בהספק מופחת). יחידה זו משתמשת בהגדשת טורבו משופרת וכיול של מחשב המנוע, שתורמים לחילוץ המומנט באופן נחוש יותר על פני מנועים קודמים.

מבחן דרכים: רנו פלואנס טורבו-דיזל אוטומטית (ניר בן טובים)

ההספק המרבי אם כך עומד על 110 כ"ס ב-4,000 סל"ד, והמומנט נישא אל 24.4 קג"מ המתקבלים ב-1,750 סל"ד. השידוך הוא לתיבה אוטומטית חדשה מסוג EDC כפולת מצמד עם ששה יחסי העברה (שאין בה תכונות טכנולוגיות שחובה להתעכב עליהן).

החיבור בין המנוע לתיבה מחמיא לפלואנס. ההתחלה אמנם יכולה להיות קצת קופצנית בעיר ובפקקים, אבל לאחר שמתרגלים למשקל הנכון ולרגישות על דוושת ההאצה, פעולת המכונית הופכת להיות חלקה ורהוטה משם ואילך, וכשעוברים לכבישים מהירים הפלואנס דיזל ממריאה למהירות תלת ספרתית בקלות ובנועם.

להבדיל מנועי בנזין אטמוספריים שזקוקים לשהייה בטורים גבוהים כדי להאיץ בעוצמה, מנועי דיזל נמדדים במומנט ובזמינות כוח מיידית. במקרה של הפלואנס, על 1.5 הליטרים הצנומים שלה, יש לה יכולת לנפק דחיפה מצוינת כמעט על כל טווח הסל"ד, שתגרום למנועים גדולים להרגיש מה-זה קטנים. היא מאיצה מהמקום ל-100 קמ"ש ב-11.7 שניות, וכשיוצאים לעקיפות היא מסיימת אותן בנינוחות וממשיכה לטפס צפונה בדממה.

תפעול הטיפטרוניק בתיבה הרובוטית אינו מחויב המציאות גם אם נדמה שצריך להיעזר בו. וזאת משום שהמחשב של התיבה עושה עבודה מצוינת בעצמו. ובכל זאת, הוא בהחלט משקף עד כמה מהוקצעת ה-EDC בביצועיה, ומייתר טוטאלית - לטעמם של רבים, תיבות רציפות מעצבנות המשרתות את רנו-ניסאן. מי שהתנסה בתיבות כפולות מצמד של פולקסווגן או של יונדאי ופורד, ימצא כי הפלואנס רכשה בזכות מקום בליגה הגבוהה. תוסיפו לכך שיקלול צריכת דלק של כ-17.3 ק"מ לליטר בממוצע, והפיתוי לעבור לסולר מתעצם בכמה דרגות.

מבחן דרכים: רנו פלואנס טורבו-דיזל אוטומטית (ניר בן טובים)
נוחה על הכביש, בטוחה בפיתולים

לפלואנס מושבים מצוינים. בשתי השורות. והתמיכה טובה בסך הכול. תחושת המרחב בשורה הראשונה נובעת מהנדסת אנוש חכמה, שמחלקת היטב את המחיצה בין הנהג לנוסע, ועל כן קל להתמקם ולהרגיש בנוח מייד עם התחלת הנסיעה. הפרט היחיד שאולי חסרונו יורגש לאחדים, הוא כיוון עומק לגלגל ההגה. אבל זה בקטנה.

מסיבות השמורות עם רנו, מתברר שהפלואנס האוטומטית מתנהגת הרבה יותר טוב ומדויק מהגרסה הידנית. זו עדיין לא מכונית סופר דינאמית שניתן לסחוט ממנה רגעים מסמרי שיער, אבל היא מעניקה לנהג תחושה שאפשר לסמוך עליה כשהכביש מקבל צורה של שבלול, והיא בטוחה ומרגיעה בכל תנאי הדרך.

מערכת המתלים של הפלונאס כאילו שנתפרה לגהץ את הצרידות של הכבישים הישראלים. נוחות הנסיעה בה לא פוחתת על כל סוגי האספלט המקומיים, ואין זה משנה אם הכביש תוך כדי קרצוף, או שנקלעתם לדרך עירונית שכל פתחי הביוב בה זקורים החוצה כמו שורת מוקשים. לחובתה אפשר לציין תנועה רכה מידי פעם על הציר האחורי בתנודות קיצוניות. אבל כפי שצוין, היא בהחלט מכונית שמכוילת לתת טיפה יותר ערך מוסף בנהיגה.

מבחן דרכים: רנו פלואנס טורבו-דיזל אוטומטית (ניר בן טובים)

סוף דבר

אז סולר זה כדאי? תשאלו את האירופאים. מנועי דיזל קפצו קדימה מאז שהומצא הפטנט ב-1893. הם קומפקטיים יותר, גמישים, רמת הביצוע והתכנון גבוהים וכן, הם בפרוש ירוקים וידידותיים כלפי הסביבה. למרות דימוי מוטה של מחרבי ריאות - מתי ראיתם לאחרונה ענן שחור ודוחה נפלט ממכונית דיזל חדישה? אולי במוניות בסוף חייהן או במובילי נוסעים שמקומם בארכיון.

הגרסה האוטומטית של הפלואנס דיזל היא מכונית שיש לה הסיכוי הגבוה ביותר להתברג במרכז קבוצת המשפחתיות, ומובן שיש לה קהל בציי רכב. עלות בסיסית של 120 אלף שקלים בלבד וצריכת דלק של כ-17 ק"מ לליטר הן שתי מעלות שאי אפשר להתעלם מהן, גם שעה שהאוצר משחק רולטה עם תעריפי הדלק. וכאשר מולה ניצבת פלואנס חשמלית שאחזקתה הבסיסית (ועם כל החשק האקולוגי לחבק את השטקר) לא בדיוק קולעת להגדרה "עממית", יכול להיות שכדאי לעצור לרגע, לעשות חושבים ולחזור לשורשים, למנועי בעירה.

עוד מבחני דרכים בוואלה! רכב

כנסו לדף הפייסבוק שלנו

    קניות

    עבור לאתר המלא להורדת האפליקצייה
    חזור לאתר המותאם