ימאהה T-MAX הוא קטנוע חריג. חריג ומיוחד. הוא הכלי הדו-גלגלי הכי מפורסם בישראל ואולי גם בעולם. למרות הניכור שקיים בין הציבור הקונסרבטיבי הנוהג לציבור הרוכב, כולם, משני צדי המתרס כמעט ללא יוצא מן הכלל, יכולים גם לאחר מבט חפוז בלבד, להצביע על הקטנוע הספורטיבי בזיהוי מושלם. למקצוענים, גם צליל המנוע החולף במהירות מספיק כדי לבצע את הזיהוי. הסיבה, הנוכחות התקשורתית העצומה שבה נקשר שמו בשל היותו חביב גורמים לא סימפטיים שמנצלים את היכולות שלו כדי להוסיף קצת עופרת לדיאטה של מתחריהם. באופן גרוטסקי מחליא, אפילו הרוצח המתועב בטולוז נעזר באח תיאום וגנוב של זה שהגיע אלינו למבחן.
אבל האם זו אשמתו של הקטנוע הספורטיבי הזה? וודאי שלא. זו הרי רק מכונה עתירת כישורים שאחדים בחרו להשתמש בה למטרות הלא נכונות. חומר ביד היוצר. סיפור שמזכיר לנו את זה של ממציא הדינמיט - אלפרד ברנהארד נובל (כן, ההוא מהפרס). זה המציא את המקל המתפוצץ כדי לפרק סלעים במחצבות ומהר מאוד הוסב לפרוק לגורמים של בני אדם, מכוניות וכל מה שבניהם.
במבט שני, הימאהה T-MAX שידר אגרסיביות חצופה של קטנוע ששובר את מוסכמות גבולות המעטפת - קטנוע שגרם לאופנועים להתבייש ברמזור, קטנוע ממוקד מטרה ששימושיות אינה חלק ממנה, אז האם יש פלא שהוא קסם לציבור הספציפי? הדעות חלוקות. על כל פנים, ה-T-MAX החדש, ממשיך להתריס, ממשיך לאתגר ולכוון לאותו אופי בדיוק. עד כמה הוא טוב יותר? האם הוא מוכן ומוכשר לקראת התחרות החדשה מגרמניה? רכבנו עליו מיד עם הגעתו לישראל וחזרנו עם תשובות.
7.5 שניות למאה קמ"ש
סחיטת המצערת עד לעצר מכווצת את שרירי הבטן ומנתקת את ה-T-MAX מהמקום כמו שום קטנוע אחר שאנו מכירים, עם הבאזזז הבאסי המוכר שבוקע מהאגזוז שלו. הוא מהיר, מהיר מאוד וחד תגובה. המנוע החדש (2 צילינדרים מקבילי, 530 סמ"ק) עיבה את המומנט (5.3 קג"מ ב-5,250) לכל אורך רצועת הסל"ד ו-46 הסוסים שלו אמנם נשמעים צנועים ביחס ל-60 של הקטנוע החדש של ב.מ.וו, אבל הם מתגברים בנחישות ראויה לציון על 221 הקילוגרמים שלו (בגרסת ה-ABS), לפני נוזלים ורוכב. המדידות שלנו הראו שהוא משיג את המאוץ הקלאסי מעמידה ל-100 קמ"ש תוך 7.5 שניות מהירות מספיק כדי להשאיר את רוב התנועה מאחור.
איך זה? בעיקר בזכות הווריאטור שלו. אחד הווריאטורים החדים בקבוצה. הוא לא מצטרף לתנועה בהחלקה המוכרת של התיבות הרציפות מסוג זה, אלא ממש מתחבר ב-2,000 סל"ד באופן ישיר ומדויק. החיבור הזה (הנעת רצועה חדשה) מאפשר למומנט של המנוע לזרום באופן ישיר אל הגלגל האחורי עם מינימום הפסדים ועם מקסימום רווח בתאוצה. סיבוב המצערת עד לעצר ממריץ את המנוע ישירות אל שיא המומנט ועם צבירת המהירות, הסל"ד עולה מעט אל עבר שיא ההספק (6,750 סל"ד), אז גם מושגת המהירות המרבית, 170 קמ"ש בלוח המחוונים, 163 קמ"ש לפי מכשיר ה-GPS.
אולם, החדות הזו בהעברת הכוח שאחראית ליצירת המוניטין הספורטיבי, גורמת לרוכב לשלם מחיר בתנועה עירונית צפופה ואיטית. אז צריך לדעת למנן במיומנות של מנתח מוח את סיבוב המצערת כדי להימנע מיצירת החבטות המקפיצות שמתעוררות מחיבור ההינע בווריאטור, אבל מתרגלים לזה - גם לחבטות וגם לדיוק הדרוש ביד ימין.
למרות הביצועים, היפני הזה לא שתיין כרוני. במבחן שלנו ה-T-max צרך ליטר דלק בממוצע לכל 18 ליטרים, מה שאמור ליצור טווח רכיבה יעיל עם 15 ליטרים במכל הדלק, אך כבר עם ההגעה ל-200 קילומטרים, הטימקס מדליק נורת דלק ואל מכל הדלק נשפכים 11 ליטרים (4 כרזרבה).
פליק פלאק או איפון?
ה'קטע' של ה-T-MAX ממשיך כמובן מעבר לעניין הביצועים והכוח גם אל עבר ההתנהגות הספורטיבית. מי שאהב את הדור הקודם, יאהב גם את הנוכחי, אולי אף קצת יותר. הוא לא מרגיש כבד, לפחות לא מדי ובטח לא כשמכוונים אותו לעבר כבישי הרכיבה המסולסלים. מרכז הכובד הנמוך יחסית שלו מאפשר לרוכב לנענע אותו מצד לצד במהירות כאילו היה מדובר בריקוד סלסה חושני.
כמו הקלות שבה הוא מסוגל לזגזג באמוק בין מכוניות באיילון, הוא בוחר קו, תובע נתיב וטס בכבישים מפותלים. היעילות של מערכת העברת הכוח ממצא את ההספק הסביר של המנוע עד הסוס האחרון והוא מסוגל לפרוץ החוצה מסיבובים, באותה הקלות והדיוק שבה הוא נכנס אליהם. גם הוא מסוגל לבלום אל עומק הפניות, אך עד גבול מסוים, שכן אז הוא עלול לרצות להזדקף ולהרחיב את הקו.
למרות האחיזה הרבה שיש לצמיגים בכביש (חישוקי 15 אינטש מלפנים ומאחור במידות 120/70 ו-160/60 בהתאמה) רכיבה על קצה יכולות ה-T-MAX מרגישה לעתים כמו השטת אופנוע ים - לכל מקום אליו מצביעים, הוא מגיע בגלישה מרוככת, אבל אז הוא חושף נדנונים קלים וגם מנתק מעט את התחושות. זאת משום שחלק מהן אובדות בדרך מהגלגל הקדמי (מזלג טלסקופי רגיל במהלך של 120 מ"מ) אל ידי הרוכב. התחושה מהאחורי דווקא טובה. אולם כשנותנים בו מבטח, אפשר להיות עמו מהירים מאוד כמעט בכל קטע דרך, גם אם רצוף בסדקים ושיבושים. רק אספלט גלי המתלים האלה לא מחבבים וכמעט שרק שם חושפים את קצה יכולותיהם לשכך ולהצמיד את הגלגלים לכביש.
הבלמים של הימאהה T-MAX גם הם מצריכים פרק הסתגלות לא קצר. מלפנים הוא חמוש בצמד דיסקים בקוטר 267 מ"מ ומאחור בדיסק יחיד בקוטר 282 מ"מ - ציוד מכובד באיכותו וביכולות הבלימה שלו, אבל לו דווקא בתחושות ובשימושיות. הבלמים של ה-T-MAX מרגישים רגישים ורגיזים. המנופים מצריכים אמנם שימוש באצבעות חזקות, אבל גם מגיבים בעצמה שקופצת על הרוכב ומפתיעה אותו בבלימות. הבלמים מרגישים נקודתיים מדי ואת זה צריך בהחלט לקחת בחשבון ברכיבה ספורטיבית ואף ברכיבה יומיומית, שכן זינוק על הבלמים עלול לגרור נשיכה מידית חזקה ולא ליניארית. לזכותו אפשר לספר שמערכת ה-ABS מגיבה בדיוק ברגע הנכון ומסייעת לרוכב למצות את פוטנציאל ההאטה האדיר של הטימקס, מבלי להסתכן בנעילות גלגלים מיותרות כתוצאה מעודף הרגישות של המערכת.
לא רק ספורט
האם יש ב-T-MAX תכונות הדרושות לרוכב הקטנוע מעבר למיקוד הספורטיבי? ובכן, לא בהכרח. מחד, הימאהה הזה מסוגל לחיות בעיר ללא קושי חריג, מלבד העניין הפיזי של גודלו (220 ס"מ לאורך, 77.5 ס"מ לרוחב) ביחס לכל ג'וק עירוני. אבל כפיצוי, הוא מציע צידוד רחב מאוד לכידון שמסייע מאוד בהשתחלות בין מכוניות וגם ממדרכות הוא לא ממש חושש.
אך מאידך, הטימקס שומר על בינוניות מסוימת בשאר רכיבי סעיף זה. הראשון, מיגון הרוח שלו לא מדהים, אך גם לא גרוע. סביב המהירות החוקית הוא מפנה את רוב הרוח מעל כתפי הרוכב, אך כקטנוע שמרגיש בנוח לשייט סביב ה-150 קמ"ש, מקבלים מנה לא מבוטלת של מערבולות ישירות אל הקסדה. את המשקף בחזית ניתן להעלות ב-5.5 ס"מ גבוה יותר לטובת שיפור האפקט, אך הדבר מצריך כלי עבודה - מפתח אלן לפירוק שני הברגים שמחזיקים את המשקף במקומו, החלפת חורי החיבור לעליונים, סגירת הפקקים הקודמים והידוק מחדש ובקיצור, לא פעולה אינטואיטיבית של 30 שניות.
בהמשך מגלים שתא האחסון מתחת למושב צנוע מאוד בנפחו. המושב מתרומם לאחור (הפוך למקובל, אך הציר נראה ומרגיש יציב וחזק, יש גם תאורה) ופוער חלל המספיק לקסדה מלאה אחת (מונחת הפוך) ועוד קצת שטח לפאוץ' למשל. משני צדי הכידון מוצאים שני תאי עזר נוספים, אך שניהם קטנים למדי, בייחוד זה השמאלי שמציע מגירה קטנה בלבד ל...פלאפון? (את זה עדיף להשאיר תמיד בכיס המעיל רכיבה).
הסעיף השלישי אליו יש לשים לב נוגע לתנוחת הרכיבה והמושב עצמו. סביבת המחיה מרווחת למדי, עם שפע של מקום להניע את הרגליים לפנים ולאחור וגם על המושב ניתן לנוע לאורך סנטימטרים מכובדים. אולם, למרות שהמושב נמצא 80 סנטימטרים מהקרקע (יקשה על רוכבים נמוכים גם בגלל רוחבו), הרגליים גבוהות יחסית לעומת הכידון הנמוך, כך שפניה עם מקסימום צידוד בכידון יוצרת כמעט מפגש בין הברך אל שורש כף היד. אולם, עוד פחות נוח מתנוחת הרכיבה, היה המושב עצמו. הוא קשיח יחסית למרות שפע הריפוד שבו ואחרי שעה של רכיבה מתחילים להרגיש את הישבן, אחרי שעה וחצי זה כבר כואב וכדאי לעצור להחזיר דם למקומות הרדומים.
בסעיף הרביעי עומדת איכותו הכללית למבחן. כאן דווקא ישנה תחושה של הליכה לאחור שכן מצאנו מספר משטחי פלסטיק שלא הונחו כראוי זה לצד זה ודלת תא האחסון הימנית נפתחה בזמן רכיבה גם מבלי שניגע בה (נעלנו אותה כדי שלא יקרה שנית). גם לא מעט רעשי תמסורת וחריקות שונות נשמעו מכיוון הווריאטור והרצועה החשופה בתנועה איטית ובעיקר בהאטות לקראת עצירה. את עניין זה העלינו בפני נציגי היבואן והשיב שלא מדובר בתקלה. כך זה בכל שאר קטנועי ה-T-MAX. אחרונות הן המראות - הן מצוינות מבחינת הראות לאחור, אך מותקנות הרחק לפנים וכונונן מצריך רכינה נדיבה מאוד קדימה והושטת היד למרחק.
למרות זאת, אהבנו את בלם החניה שנמצא בסמוך לידית האחיזה השמאלית וזה עוזר מאוד בחניה במקומות משופעים שמאתגרים את רגלית הצד הצנועה (הותקן קאליפר חדש נוסף לטובת בלם זה). אם את לוח המחוונים החדש קשה שלא להעריך. המידע בו עשיר (צריכות דלק, מדי מרחק מתאפסים, טמפרטורה ועוד) וחשוב מכך, הוא קריא וברור בכל תנאי הרכיבה - גם תחת שמש ישירה.
עדיין תחרותי בשוק החדש?
ה-T-MAX הוא מותג. הוא שם דבר בעולם הדו-גלגלי בכלל ובעולם הקטנועים בפרט. עד ימים אלה, הוא נהנה משוק ללא מתחרים, מבלעדיות בפסגה ולכן גם הפך לסיפור הצלחה. מדובר כאן בכוכב על שני גלגלים שעם השנים נבנה לו קהל מעריצים גדול וכלים מסוגו נחטפים בשוק היד השניה וה-T-MAX החדש יציע למעריצים שלו יותר מקודמיו באופן אבולוציוני ברור. הוא חזק, מהיר, מתנהג וגם ספורטיבי וחצוף באופיו.
אולם, פרס נובל הוא בהכרח לא יקבל כאן היום. כשהמתחרים כבר לא חוששים ונכנסים עם כלים חזקים, נאים, מהירים, מתנהגים לא פחות טוב, ובעיקר מאובזרים בהרבה (ה-T-MAX די ערום מבחינת אבזור), יהיה זה מעניין לראות אם המתמודד היפני ימשיך לשלוט בפסגה ומה יקרה לשוק הקטנועים הגדולים (הג'ילרה GP800 לא תרם מאום לשוק זה וגם לא היווה יריב של ממש לטימקס). זאת משום שעם תג מחיר של 76,000 שקלים על הכביש, השם הטוב של השנים הקודמות עלול שלא להספיק עוד. חשוב לזכור שכעת הוא כבר לא לבד בקבוצה, והוא עלול להיחשב ליקר מדי כאשר ב-1,000 שקלים בלבד מעליו נמצא ה-C 600 Sport החדש של ב.מ.וו שמציע כבר 60 כ"ס, אבזור עשיר ושימושיות רבה יותר, או ב-6,000 פחות נמצא ההונדה אינטגרה 700 הסופר טכנולוגי. אך על השאלה הזו נוכל לענות סופית רק במסגרת מבחן השוואתי לשלושה.
על הצד הטכני
מנוע: שני צילינדרים מקבילי שוכב, 530 סמ"ק, 4 שסתומים לצילינדר
קירור: נוזל
הספק: 46 כ"ס ב-6,750 סל"ד
מומנט: 5.3 קג"מ ב-5,250 סל"ד
שימון: עוקה יבשה
תיבה: רציפה, הנעת רצועה חשופה
מתלה קדמי: מזלג טלסקופי, 120 מ"מ מהלך
מתלה אחורי: זרוע דו צדדית, 116 מ"מ מהלך
בלם קדמי: צמד דיסקים בקוטר 267 מ"מ
בלם אחורי: דיסק יחיד 282 מ"מ
צמיג קדמי: 120/70 R15
צמיג אחורי: 160/60 R15
אורך: 220 ס"מ
רוחב: 77.5 ס"מ
בסיס גלגלים: 158 ס"מ
גובה מושב: 80 ס"מ
מרווח גחון: 12.5 ס"מ
משקל (יבש): 221 ק"ג
צריכת דלק (מבחן): 18 ק"מ לליטר
מכל דלק: 15 ליטר
עוד חדשות דו-גלגלי בוואלה! רכב
כאן תמצאו את האופנוע או הקטנוע הבא שלכם
מצטרפים אל הקהילה המוטורית הגדולה בישראל