למה לקנות רכב חדש אם אפשר לשפץ משומש?

רכב חדש עולה הרבה מאוד כסף. ואם לשפוט על פי הדור הנוכחי, המכוניות של פעם הרבה יותר מהנות לנהיגה, צבעוניות וזולות יותר לתיקון. אז שמישהו אחר יממן את הגזירות של משרד האוצר

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

בשבוע שעבר התחלנו לשדר בטסט-ראשון (פרק 20) סדרת פינות, שקראנו לה בחיבה "הרי את מחודשת לי". הרעיון פשוט וכלל לא מקורי – לקחת מכונית בת למעלה מעשור, שידעה ימים יפים יותר בצעירותה, לאשפז אותה כשבוע במוסך שאוהב מכוניות ולהוציא אותה כמו חדשה (עד כמה שהתקציב מרשה).

קשה להעלות על הדעת חובב-רכב שאקסטרים מייקאובר שכזה לא יחמם את לבו. כוכבת סדרת הפינות שלנו היא פיז'ו 306 כחולה מודל 1998, ידנית, עם מנוע בנפח 1,600 סמ"ק שהפיק פעם 90 כ"ס ונסע כמאתיים אלף ק"מ. כבר לא מייצרים מכוניות משפחתיות כאלה – פשוטות, אמינות, ומהנות לנהיגה. כעורך התכנית, אני שמח שלפחות פעם אחת באמת עשינו משהו טוב – הענקנו חיים חדשים למכונית אהובה.

בלי להיכנס לפרטים הטכניים של השיפוץ (תראו בטסט-ראשון), אפשר להגיד שהפיז'ו הישנה הייתה חבוטה למדי, וכדי להחזיר עטרה ליושנה נדרש רענון מכאני מקיף ובעיקר הרבה מאוד קוסמטיקה – פחחות, צבע וחידוש תא הנהג והנוסעים. "מרכז שירות אקספרס חולון" הוא המוסך שהרים את הכפפה (גילוי נאות: "מרכזי שירות אקספרס" נותנים חסות לעמודי התכנית באתר וואלה), ואת התהליך והתוצאה תראו כאמור בפרקים הבאים של טסט-ראשון.

מה שמעניין הוא ששיפוץ הפיז'ו עלה כעשרים אלף שקל, כולל מערכת מולטי-מדיה מפנקת אך מיותרת. לפי מחירון יד 2, ה-306 שווה בערך 6,800 שקל. איפה ההיגיון הכלכלי, ישאל הקורא הבקיא בהלכות עלות-תועלת. מה פתאום להשקיע עשרים אלף שקל באוטו שיימכר בפחות משבעת אלפים? בעצם, אולי צריך לשאול שאלה אחרת לגמרי: איזה אוטו שנראה מעולה ונוסע מצוין אפשר לקנות בעשרים אלף שקל?

אם צודקים אלה שאומרים שמכונית קונים בשביל למכור, אז בעשרים אלף שקל אפשר לקנות רק גרוטאה, כי מי ישקיע בלי פרופורציה לערך השוק. אבל אם עוזבים לרגע את השיקול הכלכלי הצר, ומתמקדים בשיקול הכלכלי הרחב, אז האפשרות לשפץ מכונית ישנה ולתת לה עוד כמה שנים טובות של חיים מכובדים על הכביש, יכולה להיראות הגיונית ואפילו חכמה. הפיז'ו המשופצת שלנו נוסעת ונראית כמו חדשה, ויש לה אופי מובהק שאין לאף משפחתית מודרנית שעולה הרבה-הרבה יותר. החלפים שלה זולים, הטיפולים ידידותיים לכיס והיא יכולה לגמוע עוד מאה-אלף ק"מ בלי למצמץ. כל זה בעשרים אלף שקל. לא מציאה?

הראה לי במה אתה נוהג, ואומר לך מי אתה

המוסך החולוני, שבימים כתיקונם משמש כמוסך מורשה למאזדה ולפורד, יזם שיפוץ מקיף נוסף, לפורד פוקוס 1,600 אוטומט, מודל 2001 (שווי שוק לפי מחירון יד 2 – כארבעה-עשר אלף שקל). משפחתומטית קלאסית משנתון זכור לטובה, שחידשה ימיה בהשקעה של כעשרים וארבעה אלף שקל. מכאניקה, פחחות, צבע, גימור פנימי, צמיגים, ג'אנטים ופינוקי מולטימדיה יוקרתיים, והתוצאה מרהיבה – מכונית כמו חדשה שיכולה לצלוח מרחקים ולעמוד בפקקים, בסטייל שאין שני לו.

נכון, מכוניות מודרניות, אפרוריות ונטולות חדווה ככל שיהיו, הן בטיחותיות יותר. אבל כדאי לזכור שאפילו ל-306 משלהי המאה שעברה יש ABS ושתי כריות אוויר. מה גם שלאור המצב הכלכלי, שאם לשפוט על-פי כישוריו של שר האוצר הנוכחי, אינו צפוי להשתפר וקיים חשש שאף יחמיר, צריך להתמודד עם השאלה מה עדיף – ארבעה מטוסי קרב חדשים, או תרופות לחולים, חינוך לילדים וקיום בכבוד לקשישים. מי שיענה נכון על השאלה ראוי למשרת ראש הממשלה, ולכל הפחות לפיז'ו 306 משופצת כחדשה.

רבים מאיתנו הם בעליה של מכונית בת כעשור. בחברה חומרנית ומוטת סטאטוס כשלנו, העובדה הזאת אינה עושה טוב לדימוי העצמי. אם אני נוהג במכונית ישנה, כנראה שאני לא מסוגל לעמוד בקצב שערוץ 2 מכתיב. אבל אנחנו כבר מזמן יודעים שהקצב הזה משמעותו לרוץ כל הזמן יותר מהר רק בשביל לדרוך במקום. יאיר לפיד ואבי ניר רוצים שנקנה עוד ועוד מכוניות ושלל מוצרים חדשים, יקרים ומיותרים, כדי שנאלץ לרוץ יותר מהר והם יוכלו לנוח. אז לא תודה, אדוני שר האוצר ואדוני מלך הרייטינג, נשפץ את הגרוטאות שלנו בכמה אלפי שקלים וניסע במכוניות מהממות, שמעלות חיוך על הפנים ולו רק בגלל שהרווחתם מהן בסך-הכול פרוטות.