אחרי שעשינו כמעט הכל על האפריליה, בחודש החמישי מצאנו עבורו אתגר חדש. כוח יש לו, זה ברור וגם ביצועים תואמים שמדברים על מעט מאוד שניות מעמידה ל-100 קמ"ש (5.9) ועל מהירות מרבית גבוהה במיוחד עבור קטנוע (195 קמ"ש), אבל מה לגבי צריכת הדלק שלו וכמה רחוק ניתן לרכב עליו גם טכנית וגם פיזית בין תדלוקים?
ברכיבות יומיומיות שסובבות בעיקר בגוש דן ובפרברים, האפריליה SRV הציג בארבעת החודשים הקודמים צריכת דלק שנעה בין 17 ל-18 קילומטרים לליטר. ולכן, אם בסגנון רכיבה בזבזני שכזה שמלווה לרוב במהירויות נמוכות ובהאצות חזקות, עד כמה ניתן למתוח את הרגלי השתיה של האיטלקי ברכיבה בינעירונית רגועה?
דרך הבדיקה פשוטה מאוד - מילאנו את המכל עד סופו (נפחו 18 ליטרים) ויצאנו למסלול רכיבה ארוך, מתל אביב לכיוון ערד (דרך כביש 20, 40 ו-31). המשך על ים המלח צפונה על כביש 90 ועליה אל ירושלים בכביש 1 חזרה לתל אביב (ועוד קצת). סיבוב שאמור להניב כ-400 קילומטרים של רכיבה מגוונת במישור, בירידות ובעליות, עם קטע ספורטיבי, קצת עיר והרבה אוטוסטרדה. גם מבחינת המהירות הגדרנו רכיבה סביב המהירות החוקית (פלוס מע"מ) ויצאנו לדרך.
כמה קילומטרים לכל ליטר?
בדומה להיכרות המוקדמת שלנו עם הסופר קטנוע של אפריליה, רק אחרי כ-100 קילומטרים מחט מחוון הדלק החלה לזוז, במעט יותר מ-200 קילומטרים היא הגיעה לסימון החצי מכל, באופטימיות, כך חשבנו. שכן העליות לכיוון ירושלים גרמו לצניחה של המד במהירות אל עבר סימול הריק. אולם האפריליה המשיך לדחוף קדימה גם מעבר ל-300 קילומטרים (ביום-יום נהגנו לתדלק בסביבות ה-270 קילומטרים) ומנורת התדלוק נדלקה 20 קילומטרים אחר כך והודיעה על מעבר לרזרבי.
אולם, גם כשהגענו לתל אביב כשמד המרחק צבר כבר 348 קילומטרים, האפריליה המשיך לנוע. העצירה הסופית עם ייבוש המכל ארעה ב-372 קילומטרים - טווח רכיבה מרשים מאוד עבור קטנוע, בוודאי שעם מנוע גדול כל כך (840 סמ"ק) ומשקל שנושק ל-360 קילוגרמים עם דלק, רוכב וציוד. בתחנת הדלק חשף האפריליה צריכה ממוצעת של 20.6 קילומטרים לכל ליטר, מה שאומר שללא עזרה חיצונית, אבל כן עם רכיבה חסכונית, ניתן לרכב מתל אביב לאילת על מכל דלק יחיד.
לישבן, שלום
מכל הדלק אמנם מאפשר לרכב למרחק גדול כל כך בין תדלוקים - מרחק שגם אופנועי תיור גדולים לעתים מתקשים להשיג. אולם איך מרגיש הרוכב בזמן ואחרי רכיבה ממושכת כל כך? המושב של האפריליה מציע מבנה שטוח ורחב וגם עומק של ריפוד לא חסר לו. ברכיבות קצרות, קשה להעריך את עניין הנוחות, אך כשבילינו על גבו כמעט חמש שעות רצופות, העניין נעשה ברור לגמרי.
התשובה פשוטה מאוד - המושב של האפריליה נוח מאוד ולמרות הרציפות של הרכיבה וחרף העובדה שכמעט לא קמנו ממושבו לאורך כל הדרך (מלבד עצרות כפויות לצילומים חפוזים), הכל טוב שם למטה. אלמלא יבש מכל הדלק, נראה שיכולנו להמשיך עוד כמה עשרות קילומטרים ללא שום קושי.
מה שמוסיף לעניין הנוחות הם היכולת להניע את הרגליים בטווח ענק של מיקומים, מכמעט מיושרות קדימה, דרך תנוחה ניטרלית לפנים ועד קיפול ספורטיבי לאחור וגם, המיקום של הכידון שעליו ניתן להניח את הידיים באופן שלא מפעיל עליהם שום לחץ או מאמץ. מה שכן היה חסר לנו, זה מיגון רוח יעיל יותר (הקיים, קיים רק כאביזר ספורטיבי) כדי להפחית למינימום את הרוח סביב פלג הגוף העליון במהירויות תלת ספרתיות.
אחרונים לדאוג לנוחות הרכיבה הם כמובן המתלים. מצד אחד הם רכים מספיק כדי לסנן ביעילות ובאלגנטיות שיבושים מכל הסוגים והגדלים ומצד שני, להציע מספיק ריסון ותמיכה כנגד המשקל הכבד שנישא עליהם. למרות זאת, קצת פחות אהבנו את הופעת הנקישות במזלג הקדמי, שאפיינו גם את הג'ילרה GP800 עליו מבוסס האפריליה SRV. לא ברור איך האיטלקים לא השכילו להעלים את אלה בדור החדש.
ומה יהיה בחודש השישי והאחרון עם האפריליה SRV? מבחן מאתגר אחרון.
מבחנים ארוכי טווח, רק בוואלה! רכב
קונים אופנוע או קטנוע חדש? כדאי שתבקרו כאן
לייק אחד ואתם חברים שלנו בפייסבוק