בכניסה למושב בו אני גר יש כיכר ממש מעצבנת. האספלט שם כאילו לוטש עם נייר שיוף דק, בצדה המזרחי יש רצף של סדקים ובצדה המערבי חול דק שמועף אל הכביש מהשוליים שהמועצה כנראה לעולם לא תסלול. השילוב הזה יוצר מוקש של ממש בפני כל מי שעובר שם - כמובן שכלי דו-גלגלי, אבל גם מכוניות ולפחות פעם בשבוע בקיץ (בתדירות גבוהה יותר בחורף), מישהו שם מאבד אחיזה ומוצא את עצמו בפוזה אחרת בין ערוגות הפרחים העונתיים. אם לעצים היו פנים והבעות פנים, לעץ הזית ששמו במרכז יש בהלה תמידית בעיניים.
יפה, ניחשתם. נכון, כל הדיבור על התנאים החלקים האלה הם קדימון מצוין לקטנועים תלת גלגליים. כי בכל המבחנים שכבר הפסקנו לערוך להם, גילינו את סגולותיהם בכל הקשור להעלאת רף הבטיחות. והכיכר המקוללת הזו? יש כמוה אלפים בכל ישראל ובחלק מהכבישים, גם ללא כיכר שכזו התנאים בעייתיים, בלשון המעטה. אז בואו לא נבזבז זמן ונצא עם הימאהה טריסיטי 125 החדש שהגיע ממש לאחרונה לכבישינו.
קל, פשוט, ישיר, יפה
כבר לא מעט שנים שקטנועים תלת גלגליים מסתובבים בכבישי העולם וגם אצלנו והמראה של אחד כזה לא ממש מפתיע את הסובבים. למרות זאת, קטנוע המבחן כן מצליח לבלוט בזכות הצבע הבורדו מט שלו והפיסול הנאה של הפלסטיקה. זה קטנוע, רק 125 סמ"ק, אבל בהחלט קטנוע יפה והעיצוב הזה מצליח להסתיר את העובדה שמדובר בכלי קטן מידות וצר כמעט כמו כל שאר קטנועי ה-125 הבכירים.
הממדים הצנועים שלו הופכים אותו גם ללא מבהיל בעיני רוכבים חדשים והאמון הזה רק מתווסף כשעולים על מושבו. הוא נמוך, רק 78 ס"מ מהכביש, יש לו רצפה שטוחה כך שלא צריך להניף רגל באוויר וגם קל מאוד להוריד אותו מרגלית האמצע. המשקל הזה, רק 146 קילוגרמים באים בהחלט לזכותו, בטח כאשר הוא קל בכחמישים קילוגרמים מקטנוע התלת גלגלי המקביל בפיאג'ו.
ההקפדה באיכות וההשקעה בעיצוב ממשיכים גם אל הפרטים הקטנים בימאהה הזה ובאים לידי ביטוי בלוח מחוונים דיגיטאלי גדול ועשיר במידע לרוכב, בתא אחסון גדול מתחת למושב שבולע קסדה מלאה או תיק גב עם לפטופ בדרך חזרה מהאוניברסיטה ובמתגים שעל ידיות האחיזה.
שלושה? מרגיש כמו שניים
מלבד המשקל הכבד והרוחב היחסי, קטנועי התלת-גלגליים סבלו מתחושות מאוד מעורפלות ומשונות בהיגוי ובהתנהגות ביחס לקטנועים עם שני גלגלים. ימאהה בחרו לתקוף את הסוגיה הזו על ידי התקנת מתלה קדמי חדש ובגישה כמעט מהפכנית. הם הוציאו ממנו את ההידראוליקה הכבדה והמסורבלת, את האלקטרוניקה היקרה ובמקום זאת התקינו מזלגות כפולים לכל גלגל, כאשר הקדמי מתפקד כבולם לכל דבר עם קפיץ פנימי ומחזירי שמן ואילו האחורי נמצא שם רק לשם התמיכה והשמירה על זויות המזלג.
התוצאה, מתלה זול לייצור, לתחזוקה ולצרכן בתשלום הסופי. ולא רק זה, בזכות חלק עליון הפועל כמו נדנדה, כל גלגל מתפקד באופן עצמאי ביחס ומסוגל לנוע מעלה ומטה בהתאם לתנאי הדרך, לרכון ולשמור על מגע רציף עם הכביש ובמעבר בין הטיה מצד אחד לשני לנוע ללא תחושת "אמצע" בעבודת המתלה.
זה עובד מצוין, קודם כל בתחושות. הקטנוע עדיין מעביר תחושה שונה מקטנוע דו גלגלי רגיל, אבל מספיקים קילומטרים בודדים של רכיבה כדי לכייל את המוח מחדש לעניין. ואז גם לומדים להעריך את תוספת האחיזה. זוכרים את הכיכר המקוללת ליד הבית שלי? הטריסיטי היה הרבה יותר בטוח שם. תוספת האחיזה מלפנים אפשרה לנו לחלוף במקום בלי דפיקות לב מיותרות. כשמגזימים במהירות הנסיעה שם עדיין נוצרת החלקה קלה גם מהגלגל האחורי וגם מהקדמיים, אבל בשום אופן לא היינו קרובים למצב של נפילה. אפשר ליפול איתו כתוצאה מהחלקה, אבל צריך ממש לרצות שזה יקרה.
מנוע לעיר, כוח בבלמים
היה זה צפוי שימאהה תשיק קודם כל את הטריסיטי עם מנוע 125 סמ"ק, שכן זהו קהל היעד הגדול ביותר, בכל מקום שתניחו בו סיכה על הגלובוס. מאוחר יותר נראה גם מנועים בנפח גדול יותר, רק תנו להם זמן למלא את השורות והביקוש ויש הרבה ממנו.
המנוע כאן לא מיועד להפיק ביצועי שיא. הוא אפילו לא מגיע לקצה גבול היכולת של קבוצת הרישוי (14.9 כ"ס), אלא מסתפק ב-11 סוסים שמאפשרים לו לחיות בשלום בתוך העיר ופחות בכבישים בינעירוניים. אל תנסו לרכוב איתו לירושלים. המהירות הסופית שהצלחנו לראות בלוח המחוונים במישור הייתה 94 קמ"ש או 85 לפי ה-GPS וזה לא מספיק כדי להרגיש בנוח ביחס לתנועה הממהרת מסביב.
בעיר כאמור, הוא מתפקד בגבורה. עולה ויורד מדרגות, פונה בנחישות בכיכרות וגם לא נשאר אחרון ברמזור. זו משימה של ממש לרוקן לו את מכל הדלק. נדמה שהמרחק עובר ועובר וההוא לא מתחיל אפילו להתרוקן. בסוף, רגע לפני שהחזרנו אותו, במשאבת התדלוק גילינו צריכה מעולה של 36.6 קילומטרים לליטר, למרות שהמצערת הייתה מוברגת עד הסוף כל היום.
לכל גלגל בטריסיטי יש גם בלם דיסק וכשיש לך שלושה מכל סוג, גם הבלימה טובה מאוד. מערכת הבלימה משולבת (כשלוחצים על המנוף השמאלי, הבגלם הקדמי והאחורי עובדים יחד) ומלבד הצורך להפעיל כוח ממשי על המנופים כדי לקבל כוח עצירה תואם, גם בבלימות חזקות עד כדי נעילת הגלגלים היציבות נשמרה.
הכל מתחיל בכסף
הטריסיטי של ימאהה מקבל המון מחמאות במבחן שלנו בישראל, ממש כפי שקרה כשרכבנו עליו לראשונה ברחובות אמסטרדם. הוא מציע רף בטיחות גבוה מאוד, הוא מהנה לרכיבה, לא מסורבל וגם קליל בתנועה עירונית. אמנם כבר נתקלנו ביותר מדי מקרים שבהם מאזן התכונות החיוביות מצליח לבטל את אלו הפחות חיוביות, אך לא את שורת המחיר וכאן לימאהה העולמית וליבואנית המקומית גם יחד, יש תשובה.
מחירו של הטריסיטי 125 החדש עומד על 22,985 שקלים בלבד. תקמטו את האף ותגידו שג'ויירייד עולה פחות. ביחס לקטנועים יפניים דו גלגליים ועל אחת כמה וכמה בהשוואה לקטנועים תלת גלגליים, מדובר כאן במחיר מצוין ובעסקה שכדאי מאוד לבדוק לפני שפותחים הזמנה על קטנוע קונבנציונלי. הוא יתאים לרוכבים חדשים וותיקים, לגברים ולנשים וגם לצעירים וצעירות שרוצים ליהנות מהגמישות התנועתית של קטנוע, מבלי להקריב את הבטיחות ולקרוע את הכיס.
טיפולים ואחזקה:
טיפול 1,000 ק"מ: 339 שקל
טיפול 4,000 ק"מ: 309 שקל
טיפול 8,000 ק"מ: 678 שקל
טיפול 12,000 ק"מ: 816.5 שקל
טיפול 16,000 ק"מ: 788 שקל
טיפול 20,000 ק"מ: 1,054 שקל
סך הכל 20,000 ק"מ: 3,984.5 שקל
עוד על ימאהה בוואלה! רכב
קונים קטנוע חדש? כדאי שתבקרו כאן
לייק אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל