לטייל בחורף בשטח, ולחזור הביתה בשלום

סטילס: רמי גלבוע

חורף הוא העונה היפה ביותר לטיולי שטח – הכל ירוק, אין אבק, אפשר להשתעשע במים. אנו בטוחים שקראתם את כתבת 'הכנת הרכב לחורף', והכל אצלכם תקין – צמיגים, מגבים, תאורה... לבשו בגדים קלים יחסית, שלא יסרבלו את תנועתכם בתא הנהג. חממו את החלון הקדמי להפשרת אדים אבל אל תהפכו את הרכב לסאונה, לשמירה על ערנות מרבית.

אנו אוהבים למתוח ביקורת על קרוסאוברים מודרניים אבל ג'יפון 4X4 הוא אחת האופציות הטובות ביותר לנהיגת חורף. הוא קל יותר מרכב שטח אמיתי, מרכז הכובד שלו נמוך יחסית, והנעת ה-4X4 מעניקה לו שולי ביטחון רחבים יותר. אבל גם על סיפון קרוסאובר צריך להגדיל מרחק לקיזוז מרחקי הבלימה המתארכים, ולהאט בפניות. יש להימנע מטלטלות מרכב ושינויי כיוון תכופים. הנעת ה-4X4 משפרת את האחיזה ומאפשרת זינוק מעמידה כמעט בכל מצב, ונהיגה ספורטיבית מדויקת יותר; מה שלא מספרים לכם היא העובדה ש-4X4 כמעט ולא משפר את כושר הבלימה על כביש רטוב או קפוא. לכן ובניגוד להמלצת מגישת החדשות, השתמשו בבלמים (אם כי לא באגרסיביות), הישארו תמיד בהילוך, והיעזרו בבלימת מנוע. 'ניוטרל' זה רק לרמזורים.

היזהרו משלוליות עמוקות – הפרופיל המודגש של צמיגי השטח מצמצם את סכנת הציפה (Aqua Planning) אבל כניסה לשלולית ב-80 קמ"ש עלולה לשבש את מסלולכם באופן פתאומי, לחסום את שדה הראייה ולגרום נזק למכלולים מכאניים ואלקטרוניים.

סכנת הכביש הרטוב גדלה כאשר נוהגים ברכב שטח אמיתי; המשקל העצמי גדול יותר ומרכז הכובד גבוה, צמיגי השטח אינם אוחזים טוב באספלט, ובדגמים הקדומים אין מערכות בטיחות אלקטרוניות - בעיקר בקרת יציבות ואפילו ABS שאינו קיים ברכבי עבודה כמו סופה, דיפנדר ואחרים. זה מכתיב נהיגה זהירה במיוחד: הגדלת מרחקי בלימה, והימנעות מהחלפות נתיב פתאומיות, העלולות להכניס את הזנב ל'תנועת מטולטלת' מסוכנת. במידה והורדתם לחץ אוויר לצורך נסיעת שטח, הקפידו לנפח צמיגים לפני שתחזרו אל הכביש. אם התלכלכו הפנסים בבוץ, הקפידו לנקות אותם. בדקו שמצנני המנוע ותיבת ההילוכים, לא נסתמו בבוץ; כבר ראינו מנועים ש'רתחו' בטמפרטורת קפיאה, מכיוון שבוץ סתם את פתחי כניסת האוויר.

שבילי כורכר אינם דורשים התייחסות מיוחדת אבל ברגע שהשביל עובר באדמה שחורה, חמרה, או חרסית, הוא הופך לחלקלק ומסוכן. גם אם אין 'קוליס' עמוקים, קל לאבד אחיזה ולהסתבך. ברכב בעל הנעה אחורית, שלבו 4X4. ברכב בעל 4X4 קבוע נעלו דיפרנציאל מרכזי, להבטחת פיזור יעיל ואחיד של כוח המנוע אל הגלגלים.

הסכנה הגדולה היא שלוליות מים ארוכות, או חריצים אותם חפרו המים הזורמים. אם השלולית אינה עמוקה במיוחד היכנסו אליה במהירות מתונה (לא יותר מ 15-20 קמ"ש), שמרו את הגלגלים במרכז הקוליס. אל תנסו לעקוף את השלולית דרך השדה (בדרך כלל השולים טובעניים יותר, והם גם רכושו של חקלאי שאינו צריך לסבול את טביעות צמיגיכם). הפעילו מגבים לפני הכניסה למים.

יש חריצים החוצים את השביל מימין לשמאל; צריך לעבור אותם כמו כל מכשול, לאט ובבקרה. נסו לגשת אל החריץ באלכסון מתון – המטרה היא להכניס את הגלגלים לחריץ אחד אחרי השני, ולא 'בזוגות'. יש להימנע מאלכסון חזק מדי העלול לאתגר אתכם בהצלבה גדולה מדי. לעתים צריך למלא חלק מהחריץ באבנים או קרשים. חריצים אחרים נמתחים לאורך השביל - בהתחלה הם רדודים וצרים, אבל הם עלולים להתפתח לתעלה רחבה ועמוקה. צפו הרחק קדימה, כדי לזהות חריץ תמים ההופך למכשול מסוכן. בדרך כלל תוכלו לחמוק לצידו השני של החריץ, בנקודה בה החריץ פחות עמוק. היכנסו לחריץ וצאו ממנו באלכסון.

'שלוליות שביל' אינן מציבות מכשול קיצוני בפני הג'יפאי, אבל לעתים אנו פוגשים מעברי מים עמוקים יותר, תלולים ובוציים, לעתים אפילו עם זרימת נהר. קשה להסביר במסגרת כתבה בודדת כיצד לצלוח שלוליות, אבל קיימים כמה כללי יסוד. לפני הכניסה למים בדקו ויזואלית את המעבר: האם אפשר לראות את הקרקעית מבעד למים? מה העומק ועוצמת הזרימה? האם צפויים סלעים תת מימיים? האם ניתן לזהות קוליס של כלי רכב שעברו לפניכם? האם הם היו 'קרביים' יותר משלכם? האם יש סימני תקיעה וחילוץ בשולי השביל? אופי השטח שלפני ואחרי המעבר, עשוי לתת אינדיקציה על מה שקורה מתחת למים. הרבה סימני שאלה, מעט תשובות וודאיות.

במידה והחלטתם לטבול במים, הורידו מהירות. מענג להתיז מים גדולים אבל כניסה מהירה לשלולית עלולה לגרום נזק מכאני ואלקטרוני, לעתים אפילו לדחוק את מאוורר המנוע אל תוך הרדיאטור, עד ריטוש צלעותיו. אל תיכנסו לשלולית עמוקה יותר מגובה הגלגל שלכם; אם אינכם בטוחים בעומק המים חכו למעבר של רכב אחר, או היכנסו לבדוק רגלית. לא נעים לטבול רגליים במים, אבל החלופה עלולה להסתיים בטביעה ואף פיצוץ מנוע. השאיפה היא להיכנס במהירות 10-5 קמ"ש לכל היותר; אתם רוצים להרים גל מים קטן לפני החרטום, גל שינמיך את גובה פני המים בתוך תא המנוע. לפני הכניסה שלבו 'קצר' ונעלו כל מה שיש. וודאו היכן נמצא פתח כניסת האוויר למנוע; אם הפתח ממוקם מימין, השאירו את הגלגלים הימניים בצידה הגבוה של השלולית.

אם יש לכם 'שנורקל' השואב אוויר מגובה הגג, מצבכם טוב. אבל השנורקל אינו תעודת ביטוח כי הוא עלול לינוק מים מחיבורים רופפים, וקיומו אינו מבטיח אטימות של מערכות אחרות ברכב – סרנים ודיפרנציאלים, מערכות אלקטרוניות, ואפילו ריפוד תא הנוסעים, במקרה של תקיעה עמוקה בשלולית. לכן, יש להתייחס למעבר מים עמוקים כאל שעשוע אותו יש לעשות במשורה. זה נחמד מאוד, עד גבול מסוים!

במקרים קיצוניים, אפשר לשקול כניסה למים גם בהילוך אחורי. לפני כמה שנים נסעתי בערוץ הדישון עד שגיליתי כי המים גולשים מעל מכסה המנוע... במעברים העמוקים סובבתי את הדיסקברי, וצלחתי את המים בהילוך אחורי. תא המטען שתה ליטרים של מים, אבל המנוע המשיך לגרגר בעליזות ראויה. במעברים גבוליים רצוי לרתום רצועת גרירה לאחורי הרכב הנכנס ראשון. במידה וייתקע באמצע המעבר, יוכל הרכב מאחור (הרי לא חשבתם לצאת למסע הרפתקאות בלי רכב ליווי וחילוץ!) לשלוף אתכם לאחור, בזריזות – בלי לחייב אתכם לצלול מתחת למים הקפואים, כדי לחבר את רצועת הגרירה.

זהירות רבה פי כמה צריכה להינקט כאשר מדובר במעבר מים זורמים – נחלים, שיטפונות וכיו"ב. כאן הסכנה אינה רק פגיעה מכאנית ברכב, אלא גם פציעה ואף גרוע מזה. אל תתחילו בכלל שעשועים כאלה אלא בחברת מדריך מקצועי ומנוסה, שיאפשר לכם לחזור הביתה בשלום.

איזה כייף! חול הוא האלמנט היחיד שרק משתפר בחורף. החול הרטוב מוצק ואוחז היטב, לנסוע וליהנות!

בוץ הוא מכשול בוגדני ומאתגר. קשה להתמודד בו ללא צמיגי שטח ראויים לשמם, וגם הם לא מבטיחים מעבר חלק. בשביל בוצי אין מנוס אלא להיעזר במעט תנופה – לא זינוק התאבדות, אלא התקדמות עיקשת במהירות עד 20-15 קמ"ש. בחירת המהירות והנתיב תלויה בעומק הבוץ והקוליס שלאורכו, ברמת הטובענות של הבוץ, בהימצאות מצע קשה מתחת לפני השטח, ולא פחות חשוב – ביכולתכם לחלץ את הרכב, במידה וייתקע. אם נמצא אתכם רכב חילוץ ראוי, רצוי עם כננת – אפשר להעז קצת יותר. אם מדובר במעבר בוץ של עשרות מטרים (רכב החילוץ יתקשה אפילו להתקרב אליו), תחשבו פעמיים לפני שתיכנסו במלוא הקיטור...

אם הבוץ חלקלק למראה הישארו בהילוך 'גבוה', שיצמצם סכנת התחפרות ברוטלית. אם הבוץ דביק וטובעני, שלבו 'כוח', שייתן לכם את הכוח הנחוץ לסבסוב מבוקר של הגלגלים. ב'כוח' הימנעו מהפעלת כוח מוגזם (בדוושה), כדי שלא תאבדו את מעט האחיזה שיש לכם. קחו בחשבון שגם מעבר מוצלח של מכשול בוץ, גורם נזקים – פגושים ולוחיות רישוי עלולים להיתלש, רדיאטורים נסתמים, בוץ המצטבר על החישוקים יגרום לרעידות בהגה.

מעברי סלעים הופכים בחורף לחלקים מאוד ומסוכנים. המים והבוץ נמרחים על פני הסלע, והצמיג מאבד אחיזה. גרועים ומסוכנים מכל הם שבילי אש תלולים, כמו אלה הנמצאים בהר חורשן למשל. שכבה דקה של חרסית נמרחת עליהם, והאחיזה אפסית. במצב כזה יש סכנה גדולה של החלקה לאחור, גלישת חרטום הצידה עד שיפוע צד מסוכן... המלצתנו הנחרצת היא, לא להתקרב.

לאחר שבוע ארקטי, מתבקשת התייחסות לחומר הלבן. השלג ידידותי לג'יפאי, ובכל הזדמנות אנו עולים לרמה כדי ליהנות ממנו. במצבו הראשוני השלג רך ונעים, אינו פוגע מאוד באחיזת הצמיגים. הנהיגה צריכה להיות רגילה, רגועה ומבוקרת. הבעיה מתחילה כאשר השלג עמוק יותר מ 20-30 סנטימטרים, כאשר הוא מכסה חריצים וסלעים בקרקע, כאשר הוא נדחס והופך לקרח.

בטיול שלג יוביל את השיירה הנהג המנוסה ביותר, עם הרכב המשופר ביותר. מי שנוהג מאחור יעקוב אחרי הקוליס, זה קל יותר. במידה ונוסעים 'על עיוור' בשלג עמוק, יש לנהוג במהירות שתאפשר עצירה מיידית, אם מתגלה מתחת לשלג בור עמוק.

כאשר השלג נדחס מתחת לגחון, הוא עלול להפוך למחסום קרח בלתי עביר; כמה רוורסים ונגיחות קדימה, עשויים לעזור. היזהרו משיפועי צד, הקרח עלול להפוך אותם למסוכנים ביותר. על הכביש המוקרח, סעו בזהירות קיצונית. הקרח מסוכן, גם למי שנועל צמיגי שטח קרביים. בשולי הכביש יש תמיד קצת שלג המספק אחיזה טובה יותר ובמצב חירום של ממש – אפשר לרדת מהשביל אל חומת השלג שבצידו, ולבלום את הרכב על ידי פגיעה בשוליים המושלגים. היו ערניים בשלב בו אתם מעפילים להרים; קשה להבחין מתי מתחיל הכביש לקפוא, וצריך להתאים את סגנון הנסיעה לתנאים המשתנים.

בגלל האחיזה הנמוכה, אפשר להתקדם בשלג טרי בלי לשלב הילוך 'כוח'. אבל אם תוואי השטח אינם ברורים מתחת לשכבת השלג, שלבו 'כוח'. בלאו הכי מתקדמים לאט, ומצב 'כוח' יקטין את הסכנה להתחממות תיבת ההילוכים, תוך שהוא מאפשר להיחלץ מתקיעה רגעית באגן בוץ המתחבא מתחת לשלג. תנו לגיר לעלות להילוכים הגבוהים, אין שום מניעה להתקדם בהילוך רביעי-קצר, למשל. עצה זו נכונה גם לנהיגת בוץ.

על הכביש נקפיד על לחץ אוויר מלא, אפילו יותר מאשר בקיץ. הדבר האחרון שאנו רוצים על כביש רטוב, הוא צמיג מדולדל המאפשר למרכב להתנדנד ימינה-שמאלה.

בשטח מומלץ להוריד קצת אוויר, לרמה המשפרת את נוחות הנסיעה ואת יכולת הצמיג לאחוז בקרקע. אפשר להוריד לחץ אוויר של 32-35 PSI ללחץ של 25-24 PSI, אבל לא נמוך יותר. בבוץ או בשלג אין מה לדבר על 'ציפה', ולכן אין טעם להוריד יותר (יש מצבים בהם ניתן להיעזר בלחץ נמוך של כ-20 PSI, אבל אלו מעברים קצרים ונדירים, ללא טרשים). לחץ אוויר נמוך מדי יקטין את היציבות בכביש ובשביל המהיר, ויחשוף את דופן הצמיג לפגיעת וצביטת סלעים; זו סכנה המתגברת בשביל חלקלק, בו יכול הרכב להחליק הצידה, ישר על סלע משונן. בנוסף, צמיג מנופח יחדור טוב יותר את שכבת הבוץ העליונה, הדביקה. כך יש סיכוי טוב להגיע לקרקע מוצקה יותר, בעומק 20-15 סנטימטרים.

ולסיכום – אל תישארו בבית. צאו לטייל בחורף, תיהנו מהנוף ומאתגרי הנהיגה. זכרו להפעיל את השכל הישר, לנסוע עם רכב ליווי ועם מדריך מיומן, ולא להיכנס למצבים חסרי שליטה. החורף הישראלי כבר הפתיע את הטובים ביותר!

עוד פנאי ושטח בוואלה! רכב