וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

דקאר 2015 – נ?אס?ר א?ל-ע?ט?י?יה הוא מלך ארגנטינה

19.1.2015 / 9:56

כמו 36 מרוצי דקאר הקודמים, גם השנה זכינו לאירוע מדהים מבחינת אתגרים, נופים ותהפוכות. הדבר היחיד שהיה יציב וקבוע הייתה שליטתו המוחלטת של הנהג הקטארי, מהסטייג' השני ועד לאחרון; קבוצת פיג'ו קרסה, טויוטה הייתה טובה מאי-פעם, והאופנוענים אכלו קש

סטילס: ASO/DPPI, Le Floch, Vargiolu, Maindru, Flamand, GDV

ראלי דקאר 2015. אתר יצרן
נאסר אל-עטייה שלט במרוץ, וזכה לניצחון ראוי ביותר. הוא עוד ישוב, לניצחון שלישי!/אתר יצרן

ההיסטוריה של 37 שנות ה'דקאר' שופעת דרמות וטרגדיות, החל בסופר-סטארים שנפלטו מהמרוץ ברגע האחרון, עבור דרך גיבורים אלמונים, וכלה במתחרים שיצאו לדרך במצע?ר?ת מלאה וחזרו הביתה בארונות מתים (ע"ע מיכאל הנריק שמצא את מותו בסטייג' השלישי של דקאר 2015). בתום המרוץ הבלתי נתפס הזה, שכלל ימים בהם עברו המתחרים למעלה מ-1000 קילומטרים, בפסגות האנדים ובמדבריות הלוהטים של צ'ילה, אפשר לסכם את האירוע.

המלך מת

יש אנשים שהם 'סטארים' גם ללא תוצאות (רובי גורדון), יש סטארים שהוכיחו את יכולותיהם עם ערימות של גביעי ניצחון (סטפאן פטרהאנסל) ויש גם כאלה, שאפילו ניצחון לא יהפוך אותם לאהובי הקהל. כזה הוא נאני רומה הספרדי, רוכב אופנוע מהולל בעברו ונהג עטור פרסים שניצח את דקאר 2014. הניצחון היה לגיטימי אבל כפי שאומרים אצלנו, טעמו חמוץ-מתוק – הוראות הקבוצה היו שנויות במחלוקת אבל הבוס של 'מיני X-רייד' החליט שהגביע הולך אל נאני רומה, וכך היה.

כי לכן, ב-2015 היה רומה נחוש לתת את כל מה שיש לו, ולהוכיח כי הניצחון ההוא לא היה מקרי. מקו הזינוק בבואנוס איירס יצא רומה בנחישות ובהחלטיות, אבל משאבת השמן בגדה בו לאחר... שישה קילומטרים בלבד, והוציא אותו מתמונת הניצחון של 2015! רומה נגרר אל חניון הלילה, אבל לא הצליח להתחבר למכוניתו המדממת. ברגע שאפסו סיכויו לניצחון הוגדר כ'שואב המים' של נאסר אל עטייה, והיה אמור להוביל חלקי חילוף וצמיגים רזרביים עבור הקטארי המהיר; אבל אפילו את המשימה הזו לא הצליח רומה לבצע בנאמנות והתהפך עם ה'מיני' בסטייג' העשירי, מפקיר את הקטארי ללא 'רכב חילוץ מהיר'. פרישה לא הכי מכובדת, עבור מי שנחשב לפייבוריט המובטח.

הא?מיר מקטאר

מי שניצל את הרגע הוא נאסר אל-עטייה, שותפו לקבוצה של נאני רומה. נאסר הוא נהג מעולה ותחרותי, נמר טורף על המסלול אבל האיש החייכן ביותר בחניון. כאשר אני רואה אותו (והשנה גם את הסעודי יזיד אל-ראג'י) אני חושב לעצמי, למה הערבים האלה אינם שליטי המדינות השכנות? איתם היינו עושים שלום בארבע דקות ו-33.2 שניות, זה בטוח.

לאחר קריסת רומה התייצב נאסר בראש הדירוג ושלט בו ללא ערעור וללא בעיות. בפסגות האנדים לקה עטייה במחלת גבהים, התייבש והקיא את נשמתו; זה איפשר למתחריו לצמצם במעט את הפער, אבל נאסר המשיך לנהל את המרוץ. אל-עטייה סיים את המרוץ עם 35:34 דקות יתרון על דה-ווילייה שהגיע למקום השני. נאסר הסתייע במכונית המיני-X-רייד משובחת ובקבוצת מרוצים היפר-מקצועית שנתנה לו את כל גיבוי אפשרי, אבל הניצחון הוא ב-100% שלו. זה ניצחונו השני בדקאר, ב-2011 ניצח על סיפון פולקסוואגן טוארג. למעט הסתננותו של דה-וויליירס למקום השני, חמשת המקומות הראשונים הם של קבוצת מיני, שניצלה את הוואקום שנוצר עקב מחלות הילדות של פיג'ו.

אפריקני בבוליביה

ז'יני?יל ד?ה-ו?וילי?ירס הדרום אפריקני הוא מתחרה וותיק בדקאר, נוהג באבטיפוס המוגדר כטויוטה היי-לקס (מובן שלמעט הלוגו על מכסה המנוע, אין שום קשר בין ה'היי-לקס' של ד?ה-ו?וילי?ירס לבין מרכבות המלחמה של תלייני 'דעאש'). ד?ה-ו?וילי?ירס היה תמיד מתחרה עיקש אבל השנה הוא היה טוב מאי פעם, מסתייע בתקנות חדשות שאיפשרו לו להוסיף סוסים לטנדר שלו, ולהוריד מהמשקל העצמי. די מוקדם נצמד לזנבו של הקטר הקטארי, אבל לא הצליח ממש לאיים עליו. הסיכויים לארוב לנאסר ולנצל משבר מזדמן התאדו, כאשר טעה הנווט של דה-וויליירס בקיצור דרך הרפתקני, והשאיר לטויוטה את המדרגה השנייה על הפודיום. גם זה הישג ענקי, לקבוצה הפרטית מדרום אפריקה.

הישג מפתיע עוד יותר התרחש עם טויוטה נוספת, של הסעודי יאזיד אל ראג'י. הנה עוד ערבי שהגיח מהדיונות של סעודיה, ובהופעתו הראשונה בדקאר הגיע להישגים מעולים. בתחילת המרוץ עוד השתחצן באומרו: "זה נראה לי קל מידי, אני בדקאר הראשון שלי וכבר בחבורת החוד". האמת היא שהוא נשאר במיקום מצוין, עד שכ?ש?ל טרמינאלי במערכות החשמל הוציא אותו מהתמונה, נגרר לחניון הלילה על ידי משאית הסיוע. אין ספק שעוד נשמע על הבחור הזה – שפגש את הטנדר הירוק ביום הזינוק לדקאר.

האריה לא שאג

ההצהרות החגיגיות של מנהלי פיג'ו נראו קצת מוגזמות בתחילת הראלי, אפילו באוזני פטרהאנסל שאמר בגילוי לב: "האוטו עוד לא מוכן, לא בחנו אותו מספיק לפני הזינוק". הפיג'ו השיגה כמה זמנים מרשימים, אבל אף פעם לא הייתה בתמונה. הרכב לא היה מאוזן מבחינת ביצועי שטח, אבל הבעיה הגדולה הייתה אמינות – יותר מדי פעמים ראינו את פטרהאנסל, סאיינס ו-דספרה, עומדים בצד הדרך עם טלפון לווייני פתוח, מנסים לתקן תקלות מכאניות ואלקטרוניות. סאיינס עוד שמר על קשר עם חבורת החוד אבל גם הוא התהפך אל מחוץ לתחרות, לאחר לילה נטול שנה שהתרחש, כמובן, עקב תקלות טכניות. פטרהאנסל סיים את הדקאר במקום ה-11 המביך, 5:19 שעות לאחר אל עטייה.

מקליפורניה לבוליביה

רובי גורדון זינק השנה עם 'גורדיני' חדש, שהיה אמור להיות מותאם יותר לזירה הדרום אמריקנית. גורדון הצליח לא להתהפך או להתנגש במישהו, ואפילו הסתפק בתקלת בלמים בודדת, שעיכבה אותו לשעה אחת, לא נורא במונחים של דקאר. הוא לא הצליח להתברג לחבורת החוד, ולאיים על הדומיננטיות של מיני וטויוטה. אבל לא יעזור כלום, גורדון הוא אחד הנהגים המבריקים והמהנים ביותר לצפייה – הוא מהיר, סגנון הנהיגה שלו וירטואוזי ומדליק, עם באגי ה-2X4 המופלא שלו. גורדון הצליח לקטוף ניצחון בודד בסטייג' האחרון של הראלי ואני רק מקווה שלא יתייאש מהדקאר, ושגם בשנה הבאה ניהנה לראות אותו – אולי אפילו על הפודיום? ב-2015 הסתפק גורדון במקום ה-19, 7:47 שעות לאחר עטייה. פאדיחה...

המשאיות של חניבעל

גם השנה שלטה 'קמאז' הרוסית בקטגוריית המשקלים הכבדים. המשאיות הכחולות שלטו בדירוג ללא עוררין, והמתחרים לבית 'מאן' 'איווקו' ו'דאף' לא עשו עליהן רושם. בניגוד למשמעת הקבוצה שהופעלה בשנה שעברה בקבוצת 'מיני' (וגרמה לכעס רב), אצל החבר'ה של קמאז לא הוטלו השנה הוראות קבוצה. הקרב בין ניקולייב ל-מרדיב היה עז ויצרי, כאשרMardeev מסיים את 9000 הקילומטרים בפער של 13 דקות בלבד, לפני יריבו מבית! אין ספק שמשאיות השטח הן אחד החזיונות המופלאים ביותר, עם צמיגי ענק המרחפים מעל דיונות, סכינים וערוצי נחלים.

הכידונאים

בין רוכבי האופנועים והטרקטורונים יש גיבורים מקומיים מצ'ילה וארגנטינה, אבל את הגביע לקח (בפעם החמישית בדקאר) Marc Coma הספרדי, עם KTM הנושא את הספרה '1'. במונחי הדקאר, קומה הוא כבר סחורה ותיקה ושחוקה במקצת, אבל הוא הוכיח לזאבים הצעירים של הונדה שעוד לא הגיע הזמן להספיד אותו. קומה ניהל מרוץ שקול ונקי מטעויות, מאפשר לחבורה של הונדה להתרוצץ מאחוריו, להסתבך בתקלות מכאניות (החלפת מנוע, שעלתה ב-15 דקות עונשין ובסיכוי לניצחון) ובבעיות ניווט. האופנוענים זכו לטבילה קטלנית במדבר סלאר מוצף המים, ו-16 מתחרים פרשו באותו יום, מוכנעים על ידי המלח שנגס באלקטרוניקה וסתם את מצנני המנועים. האופנוענים הם המשוגעים האמיתיים של הדקאר, פרשים ללא חת הלוקחים את הסיכונים הגדולים ביותר.

בשנה הבאה, בארגנטינה?

ראלי דקאר 2015. אתר יצרן
המנצחים הגדולים של 2015, אל עטייה, ו-קומה/אתר יצרן

עוד שנה חלפה, עוד דקאר המצמיד אותי למסך הטלוויזיה, כל לילה וכל בוקר. זהו המרוץ המוטורי הקשה ביותר בזמן המודרני, מחמם את ליבם של מאות מיליוני צופי טלוויזיה ברחבי העולם, מזה 37 שנים. אני מקווה שהתמונות המדהימות עשו משהו בלב לעוד רוכבים ונהגים ישראלים, אולי מישהו יזנק בשנה הבאה, לדקאר 2016? נחיה ונראה, אינשאללה.

  • עוד באותו נושא:
  • ראלי דקאר

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully