ב-2008 יצא עידו כהן למבחן שבילים בהר חורשן, עם 'זיבאר סימן-2' שהיה אז בשלבי הפיתוח האחרונים. לפתע גילה על אחד משבילי האש, פעילות אינטנסיבית של לוחמי צה"ל; בחורינו המצוינים נערכו למרגלות הגבעה התלולה, רותמים כבלי כננות ומכוונים דיפנדרים במעלה שביל טכני להחריד. לעולם לא נדע אם היו אלה מטכ"ליסטים, מגלניסטים או מישהו אחר, אבל עדו לא יכול היה שלא להתרשם מהקושי והמאבק בטיפוס שביל האש, שהיה מוכר לו היטב. בשלב מסוים התפנה השביל ועדו ניגש אליו בתנופה קלה; מנוע ה-V8 נהם את שלו, סלעים ואבנים ניתזו לאחור, וה-זיבאר נעלם מעבר לפסגה, לצהלותיהם של הלוחמים המיוזעים...
לידתו של Z-Mag
באותו יום גמלה בליבו של עדו ההחלטה, לפתח עבור צה"ל חלופה לרכבי הסער הקיימים. רכבי השטח של היחידות המיוחדות אמורים לבצע אינספור משימות, הובלת לוחמים ותחמושת, פינוי נפגעים ופתיחת צירים... ה'האמר' המיושן גדול ורעשני מדי למשימות אלה, וצבאות רבים בעולם (בריטיים, אוסטרליים, צה"ל ואחרים) משתמשים בכלים שפותחו על בסיס הדיפנדר 110 המוכר. רכב טקטי כזה נדרש להיות נייד ועביר, אבל גם שקט ו'מוטס' - עליו להיכנס בקלות לבטן מטוס או מסוק, שיוכל 'להקפיץ' את החבר'ה למרג'עיון או לכל יעד אחר.
פיתוח Z-Mag נמשך במקביל לפעילויות אחרות של הסדנה בפרדס חנה, חלקן הגדול מתמקד בייצור זיבארים; כיום מסתובבים בעולם כ-100 זיבארים - בישראל, אפריקה, מקסיקו, אבו דאבי, רוסיה ועוד. במקביל מפתח עדו אבי-טיפוס כמו 'קומבאט-גארד' עליו כתבנו, רכבי מרוץ משולחי רסן, ופרויקטים שהשתיקה יפה להם. עבורי, ביקור בסדנה של עדו משול לביקור בתיבת הרפתקאות קסומה, סופרמרקט של פנטזיות בלתי נגמרות. כך עבורי, אבל עבור עדו והצוות הניהולי (אשתו נעה, הבת עדי ו-מוניר הבלתי נלאה) זוהי מלחמת קיום בלתי פוסקת. "אנחנו מטורפים" פוסק עדו בנחרצות; מטורפים להקים בישראל פס ייצור למכוניות, בסדנה משפחתית צנועה, בסביבה עסקית תובענית ובלתי צפויה כל כך.
למרות זאת המשיך עדו בפיתוח ה Z-Mag, ואף האיץ את הקצב בחודשים האחרונים. הרתכות ומהנדסי ה-Solidworks עבדו אל תוך הלילה, ולאחרונה התגלגל משערי הסדנה אבטיפוס ראשון של Z-Mag סימן-1. הצטרפתי לעדו לנסיעת מבחן ראשונה עם הכלי הבתול; לכבוד יום העצמאות הדבקנו לו על הכנף מדבקות חגיגיות עם דגל ישראל, ויצאנו לשטח.
בחזרה ל-1970
את אישיותי המוטורית גיבשתי בדיונות האינסופיות של תעלת סואץ, אי שם בהיסטוריה הדהויה של מלחמת ההתשה. היו אלה של שנים של תו?ם ושל אש, והג'פסים מדגם M38A-2 פיגרו שלושה או ארבעה דורות אחרי המכונות המשוכללות של היום. אבל האנשים של אז והיום היו בנויים מאותו DNA, והסיפור חוזר על עצמו. לזכר הימים ההם ביקשתי מעדו לפרק את החלון הקדמי, מה שהתבצע בשלוש דקות, הוכחה צנועה למודולריות של Z-Mag. מבחינתי, כל סיבוב שמתחיל עם רכב פתוח ומשקפי אבק, לא יכול להיות עניין גרוע...
הקילומטרים הראשונים מאחורי הגה ה Z-Mag הוכיחו לי איזו מכונה משובחת יצאה הפעם מידיו של עדו. ראוי לדרישות 'הטסה' ו'הסקה', Z-Mag מצומק מעט מה-זיבאר, ובעיקר - שקט ורגוע כמו חתול ביצות היוצא לציד לילי. מנוע ה-V8 ותיבת ההילוכים מותקנים על תושבות התורמות לנסיעה שקטה להפתיע, נטולת רעידות ומהומה. לרגעים אתה מרגיש שאתה נוהג ברכב חשמלי, אך לא היא - Z-Mag הוא רכב עוצמתי ומהיר להפליא. בשבילים המהירים של פרדס חנה גיליתי שהוא מדויק ויציב כקטר (ישוב על השלדה המוארכת של טנדר זיבאר), מגהץ ומעלים בורות ובאמפים באמצעות בולמי FOX 2.5 אינץ'. המנוע מותקן בחזית הרכב, נמוך יחסית; זה מעניק לנהג תצפית מצוינת לשטח, מעבר למכסה המנוע והכנפיים המונמכות.
ההיגוי המוגבר מתאים לתמרונים טכניים (לך תכניס Z-Mag אל בטן 'יסעור', בלילה ובהילוך אחורי...) ודורש התאקלמות קצרה לנהיגה מבצעית - עד שהגענו מהשדות אל הדיונות, כבר הרגשתי מצוין מאחורי ההגה. האבטיפוס בו נהגנו היה חמוש במנוע LQ4 שברולט, שמונה צילינדרים 6.0 ליטר בעל הספק צנוע של 260 כ"ס, יחסי העברה מהירים מאוד, נטול נעילות רוחביות; אלה לא הפריעו לנו לצלוח מים בעומק 1.20 מטר, לשעוט בשבילים ולדהור בדיונות, ולקפץ באוויר כאיילה שלוחה. מרשים ביותר!
ורסטיליות ומודולריות בשדה הקרב
Mag יכול לשאת 16 לוחמים מוכנים לקרב, או צוות של ארבעה + מטען עד שתי טונות. משקלו העצמי 2450 ק"ג, השלדה מפיתוח וייצור עצמי, עם סרני דנה 60 ו-70. תיבת הילוכים אוטומטית TH400 וטרנספר 4401 של בורג-וורנר מעבירים את הכוח לצמיגי 37 אינץ' מגודלים, מיכל הדלק מכיל 210 ליטרים, מספיק כדי להגיע לאיפה שרק צריך. כדי להיכנס להגדרות ההטסה צומצם רוחב המרכב ל-2.0 מטרים, עם קשתות התהפכות מתקפלות המנמיכות את הרכב ל-1.45 מטר בלבד. הגחון החלק מאפשר גלישה על פני סלעים ומכשולים. במידת הצורך ניתן לפרק את הקשתות ולאפשר השתחלות למקומות צרים וצפופים, גם בשטח בנוי.
המרכב המודולרי מתאים לכל הסבה נדרשת; ניתן לחמש את Z-Mag במנוע דיזל או בתמסורת ידנית, להרכיב עליו מתקונים מבצעיים או למגן אותו מכל עבר. הדלת האחורית משמשת כמגלש להעמסת ציוד שהוצנח ממטוסים; כננת פנימית תאפשר לחבר'ה מהסיירת להעמיס לסיפון מטענים של שתי טונות, בלי להתאמץ יותר מדי.
לא פחות חשוב עבור רכב המיועד לשימושים צבאיים, Z-Mag הוא רכב שפותח ומיוצר באופן מלא בישראל, על פי הגדרות צה"ל. זו לא הסבה של טנדר אמריקני או דיפנדר אותו אני אוהב עד מאוד, זוהי מכונה כחול-לבן שתפרנס מאות ספקים בארץ. הפיתוח הייעודי מאפשר להתאים את הכלי בצורה אופטימלית, לצרכי צה"ל. התכנון מתבסס על שימוש במכלולי-מדף, וארכיטקטורה פשוטה ואמינה. Z-Mag מתבסס על מכלולי הנעה אמריקניים ממותג הבית של עדו, שברולט. מנועים, מתלים, סרנים, תיבות הילוכים, הכל מגיע מאמריקה ויכול להיכלל בכספי הסיוע האמריקני; בישראל של 2015 זהו תנאי הכרחי, אותו ממלא Z-Mag באופן מושלם.
בחודש מאי ייצא Z-Mag לסדרת מבחנים ביחידות הניוד של צה"ל, ולאחר מכן יעמוד למכרז מול רכבי סיור אחרים. ארוכה ומתישה תהיה הדרך להזמנת Z-Mag מבצעיים אבל עדו נחוש לעשות כל מה שצריך, כדי להגיע לשם. "זה כבר לא רק עניין של ביזנס", הוא אומר בלהט כמעט משיחי. "אני רוצה להשאיר חותם בצה"ל, ולדעת שדורות של לוחמים ייסעו בכלי הרכב שאני בונה".
שייסעו לקטוף מנגו!
אחד הזיכרונות שלי ממלחמת ההתשה בקיץ 1969, היה עץ מנגו מופלא שגדל בחצר אחת הווילות הנטושות בעיירה קנטרה שעל תעלת סואץ. בדרך כלל היינו חולפים בקנטרה במהירות, חומקים מעינם של צלפים ו'קופים' מצריים שנהגו לצלוף בנו בכל הזדמנות. אבל לפעמים הייתי משתחל עם הג'פס העתיק לחצר הווילה המפוארת, מטפס על מכסה המנוע של ה M38A-2 וקוטף פירות מנגו מתוקים ועסיסיים, כאלה שגדלים רק על גבול אפריקה.
עץ המנגו בקנטרה העניק לי רגעים נדירים של התרגעות אישית והנאה, בעיצומה של מלחמת התשה שכבר נשכחה, בצילן של שאר מלחמות ישראל. אנחנו יודעים שצה"ל אינו רוכש את רכבי הסיור שלו כדי לאפשר לחבר'ה לקטוף מנגו, אבל זו יכולה להיות ברכת הדרך שלי, לדורות הבאים של לוחמי צה"ל - שרק תקטפו מנגו ודובדבנים, עם רכבי הסיור שלכם!
