הדרכת נהיגה, פרק שני: לנהוג ברכב שטח על הכביש

משתתפים: ג'וי בירן ואורי הראל

אני יודע שלא בא לכם להתעסק גם היום בנהיגת כביש כי אתם מפנטזים על הדיונות של מאוריטניה, ולא על הפקקים באיילון... אני מאחל לכולנו להגשים את חלומות השטח אבל בינתיים, אנחנו צריכים להגיע הביתה בשלום. על הכביש, בפקקי התנועה, ובכבישים הרריים המזמנים לנו הפתעות וטעויות – שלנו, של מהנדסי הכבישים ושל הנהגים שמסביב. בואו להדרכת אחרונה על האספלט הסלול, עם ג'וי בירן.

בפרק הקודם דיברנו על כך שהמגרעות הגדולות של כל רכב שטח הן משקלו העצמי הגדול, מרכז הכובד הגבוה, ומהלך מתלים ארוך המאפשר טלטלות מרכב. מה שמציל את הג'יפאי המודרני הן מערכות הבטיחות האקטיביות; אלמלא הייתה לפג'רו מערכת בקרת יציבות מתוחכמת, גדול היה הסיכוי להפוך אותו במהלך הצילומים. מערכות הבטיחות האלקטרוניות סייעו לג'וי לשלוט במכונה הכסופה, בלמו בכל מאית-שנייה את מערכות הבלימה והמנוע, ושמרו אותו על ארבעת הגלגלים. אבל אל לכם לסמוך יותר מדי על המערכות האלקטרוניות - אילו היינו מגזימים עוד קצת, היינו מוצאים את עצמנו על הצד... 'אל תנסו את זה בבית', תרגילים כאלה הם מחוץ לתחום אלא לנהגים מקצועיים, בשטח תפעולי סגור.

הכוחות הפיסיקליים הפועלים על פרארי זהים לאלה המשפיעים על דיפנדר, אבל ברכב שטח הם מוקצנים יותר. עודף המשקל של 600 קילוגרם (בין הפג'רו לאינסיגניה) ממוקמים גבוה, מה שאומר כי זיגזג חריף (החלפת נתיב, חמיקה ממכשול) עלול להכניס את ישבן הרכב לתנועת מטלטלת מסוכנת. בימים שלפני מערכות ה-ESP היה קל מאוד לאבד את השליטה על רכב שטח מתנודד. היום זה קצת פחות מסוכן, אבל עדיין – הסכנה גדולה, בוודאי ביחס למכוניות כביש. מערכות הבטיחות עושות את ההבדל אבל השיפור בהתנהגות הדינמית נובע גם מתכנון הנדסי המכוון יותר לבטיחות כביש – את שלדות הסולם והסרנים החיים החליפו מרכבים אחודים ומתלים עצמאיים, מכלי הדלק הועברו מאחורי הרכב אל מרכזו, מהלך המתלים הצטמצם. שינויים אלה פוגעים ביכולות השטח, אבל משפרים את הבטיחות בכביש.

אחד היתרונות של רכבי שטח היא השליטה בצורת ההנעה – הנהג יכול לבחור לאילו גלגלים יעביר המנוע את כוחו. בנהיגת כביש אנו מחפשים איזון אופטימאלי בין בטיחות, צמצום בלאי מכאני וחיסכון בדלק. לחלק מרכבי השטח היותר בסיסיים, אין דיפרנציאל מרכזי; כלים אלה נוסעים על הכביש בהנעה אחורית, ורק בשטח משלב הנהג את ההנעה הקדמית (זוהי הנעת 4X4 'זמנית' המוצעת היום ב-רנגלר, רקסטון ורוב הטנדרים). רק במקרים נדירים של כביש חלקלק במיוחד (בוץ דביק, שלג), מותר וכדאי לשלב הנעת 4X4, באופן זמני. יש לחזור ל-2X4 ברגע שהכביש יבש יחסית, או סתם רטוב מהגשם. הנהיגה ברכב כזה ב-4X4 על הכביש, גורמת נזק למכלולי ההנעה והצמיגים, ועלולה גם לפגוע בבטיחות.

ברכב בעל הנעת 4X4 קבועה (כלים מודרניים כמו לנד קרוזר, גרנד צ'ירוקי, לנד רובר, קרוסאוברים) אנו נשארים על הכביש בהנעת 4X4, ולא נועלים שום דבר – לא דיפרנציאל מרכזי, בוודאי לא אחורי. במקרים נדירים כמו פאג'רו ההדגמה שלנו, ניתן לנסוע על הכביש גם בהנעה אחורית בלבד; זה מתאים לנהיגה רגועה על כביש יבש, ועשוי לחסוך מעט דלק.

עד עכשיו דיברנו על מגבלות רכב השטח, הפוגעות בבטיחותו הדינמית (= יכולת הנהג להימנע ממעורבות בתאונה). אבל לבטיחות יש גם צד נוסף, "בטיחות פאסיבית" המצביעה על יכולת הרכב להגן על הנהג ונוסעיו. בנושא זה, רכב שטח מודרני יכול להגן על נוסעיו בצורה מצוינת. משקלו וגובהו העדיף נותנים לו יתרון במקרה של התנגשות ברכב אחר, ואמצעי הבטיחות המודרניים מגנים היטב על הנוסעים – כריות אוויר, חגורות נמתחות, וכיו"ב.

גם רכבי שטח עירוניים משנות התשעים גבוהים וכבדים, אבל הם לא מגנים היטב על נוסעיהם; במקרה של התהפכות, קורות הגג הדקיקות עלולות להימעך בקלות תחת משקלם העצמי. גם השלדה המסיבית אינה מסוגלת להגן על הנוסעים מכיוון שטכנולוגיית ספיגת האנרגיה על ידי מרכב הרכב, לא הייתה מפותחת באותם הימים. לא האמנתי עד כמה הם פריכים עד שראיתי במו עיני, כיצד 'ברלינגו' קטן מפרק לחתיכות דיפנדר גדול וקשוח למראה... גם במקרה של התהפכות עצמית, עדיף להיות במכונית כביש מודרנית.

בכל רכב עלינו לשמור את לחצי האוויר עליהם ממליץ היצרן, אבל בשטח – לעתים קרובות אנו מורידים את לחץ האוויר בצמיגים. בחול עמוק נוריד לחץ אוויר מ-35 ל-20 או אף פחות, בשבילים נוריד לחץ ל-24 או 22 PSI. על הורדת לחצי האוויר נדבר בהמשך אבל חשוב לדעת כי נסיעה על הכביש בלחץ אוויר מופחת, עלולה להיות קטלנית. הצמיג המדולדל נמרח על הכביש, מתחמם, ועלול להתפוצץ – כאן ועכשיו, או בעוד כמה חודשים. הקפידו לנפח אוויר עם החזרה לכביש, באמצעות מדחס אוויר החייב להיות ברכב השטח. לא ניפחתם? אין תחנת דלק בסביבה? סעו לאט. 80-70 קמ"ש, זה המקסימום לנהיגה עם צמיגים בלחץ אוויר נמוך. גם זה, למרחק מינימלי!

בשנים האחרונות סופגים רכבי השטח ביקורות גדולות מצידם של נהגי כביש, ואבירי איכות הסביבה. חלק מהביקורת מוצדק, חלקה מתבסס על תפיסות שגויות, צריבה ציבורית של תאונות דרכים או עבריינים המשתמשים ברכבי שטח. לנו, כג'יפאים אחראיים, יש מה לעשות לשיפור מעמדנו החברתי – מעבר לזהירות הנדרשת בנהיגה, עלינו להבין שממושבה הנמוך של מכונית מיני, אנחנו נראים כדינוזאורים מאיימים – גבוהים, מלוכלכים, פגושי ברזל וכננות מפארות את חרטומנו... חובה עלינו להתחשב בשותפינו לכביש, לשמור על מרחקי בטחון ואף 'מרחק נינוחות' מנהגים והולכי הרגל. בואו נתחשב בסביבה, והיא לא תתנכל לנו!

זהו, גמרנו עם הדרכת נהיגת הכביש. אנא התייחסו לכתוב מעלה כאל הבהרות ו'טיפים' חלקיים בלבד, זו בוודאי לא הדרכת נהיגה מסודרת. שמרו על החוק, על כללי הזהירות והשכל הישר. בפרקים הבאים נרד אל השביל, ונלמד כיצד להתמודד עם סוגי שטח שונים. סעו בזהירות, ותיהנו מהשטח!