הדרכת נהיגה: בשביל ההפתעות

סטילס: רמי גלבוע
השתתף: ג'וי בירן


בכתבת ההדרכה הקודמת ניתחנו סוגי קרקע שונים, ודיברנו על הכנת הרכב לנהיגת שביל מהיר - מצב תיבת ההעברה, הורדת לחץ אוויר בצמיגים, תפעול ABS וכיו"ב. היום נתייחס להפתעות להן אנחנו חייבים להיות מוכנים:

הנהג הטוב חייב להיות מודע בכל רגע לרמת האחיזה המשתנה של הצמיגים בשביל, ולהתאים את מהירות הנסיעה – רמת האחיזה עלולה להשתנות תוך מטרים ספורים מאדמה מהודקת לכורכר, מבוץ לטרשים. לפעמים אנו נוהגים על שביל אחיד ומהיר, רק כדי להיתקל במכשול – חריץ מים, תעלה, או מדרגת סלע. אם נגיע אל המכשול במהירות 50-60 קמ"ש או אף יותר, ניאלץ לבלום במלוא העוצמה. על שביל כורכר, למשל, נהיה מופתעים מרמת הבלימה הנמוכה - עם או בלי ABS, יש חשש שנגיע אל המכשול במהירות גבוהה משחשבנו.

לדוגמא, אנו נוהגים ב-60 קמ"ש ומגלים חריץ מים לרוחב הדרך, מתיישבים על הברקס אבל עדיין, מגיעים אל החריץ מהר מידי – למשל, ב-25 קמ"ש במקום 15 קמ"ש הרצויים. בזמן הבלימה עובר משקל הרכב קדימה, ומכווץ את הבולמים הקדמיים. במצב זה אנו עלולים לפגוע במכשול עם מתלה קדמי שאינו במיטבו. רוכבי אופנוע או נהגי מרוץ דווקא מאיצים לקראת מכשול, כדי להקל ככל האפשר על המתלה הקדמי; אבל אנחנו נוהגים ברכב איטי ומגושם והדבר היחיד אותו אנו יכולים לעשות, הוא להרפות מהבלמים מטר או שניים לפני המכשול. בדרך זו נגיע אל המכשול עם מתלה הנמצא במצב אופטימאלי לספוג את המהלומה. המשך הבלימה אל תוך המכשול עשוי להוריד עוד קמ"ש או שניים מהמהירות, אבל עצמת הפגיעה תהיה הרבה יותר חזקה. לכן, ובניגוד לאינסטינקט הטבעי – הרפו מהבלם, ממש לפני המכשול (חריץ רוחב, סלע באמצע השביל, גזע עץ). תרגלו את טכניקת השחרור לעתים קרובות, כדי להכיר את תגובות הרכב בתנאי קרקע שונים.

אם ניתן לזהות צד פחות בעייתי במכשול, נסו להגיע אליו. היזהרו שלא לאבד את השליטה על הרכב, בגלל הפניית ההגה תוך כדי בלימה. לפעמים עדיף להיכנס למכשול באלכסון מתון, כדי לפזר את עצמת המכה על ארבעה גלגלים, כל אחד לחוד (ולא להכניס אותם למכשול שניים-שניים). גישת האלכסון מצוינת, אבל לא תמיד יעילה. זכרו שכל הפניית הגה בזמן בלימת חירום, עלולה לעלות לכם באובדן שליטה מסוכן פי כמה. תרגלו את מצבי החירום האלה, מבעוד מועד – עם מדריך מוסמך, כמובן.

מרווח הגחון ה'סטאטי' נגזר מנתוני הרכב אבל יש לנו יכולת לשלוט עליו, במידת מה. אני לא מדבר רק על מתלי אוויר המאפשרים להגביה את הרכב בלחיצת כפתור, אלא גם על נהיגה ברכב שטח סטנדרטי. כבר אמרנו שבלימה מקטינה את מרווח הגחון, ושחרור הבלם מגדיל אותו – כך לפחות, ברכב בעל מתלים קדמיים עצמאיים. טכניקה שימושית מאוד להגדלת מרווח הגחון האפקטיבי היא לנהוג מחוץ ל'קוליס', אותם חריצי אורך הנוצרים לאורך השביל.

לדוגמה, אם יש לנו מרווח גחון מוצהר של 25 סנטימטרים ואנו נוסעים בתוך קוליס שעומקם 10 סנטימטרים, זה משאיר לנו מרווח גחון אפקטיבי של 15 סנטימטרים בלבד. מספיקה אבן קטנה במרכז השביל או טלטלת מרכב הגונה, ואנחנו נוגחים בקרקע או באבן. במקרה של קוליס עמוקים כדאי לנהוג מחוץ לקוליס; את הגלגלים השמאליים נניח על הגבנון המרכזי, את הימניים על שולי השביל המוגבהים והנה לכם מרווח גחון אפקטיבי של 35 סנטימטרים, במקום ה-15 של מי שנוסע במעמקי הקוליס! היו ערניים שלא לפגוע באבנים או שורשים המתחבאים בשולי השביל. חפשו נקודה בה קל להיכנס ולצאת מהקוליס, לא תמיד זה פשוט – בעיקר אם יש בוץ. נהיגה ב'חצי פאזה הצידה' תאפשר לכם להתמודד גם עם שביל בו נסעו כלי רכב גבוהים וקרביים יותר משלכם, ותמנע מצב בו תתיישבו על הבטן.

בניגוד לכביש האילם, השביל מדבר אלייך כל הזמן – טביעות הצמיגים מראות מה רמת האחיזה, מי עבר כאן קודם, והיכן יש פוטנציאל תקיעה או שבר. "חכם השביל מן ההולך בו" אמרו בהקשר אחר, אבל השביל עלול גם להטעות – לא תמיד ברור מי עבר כאן קודם, האם סימני הצמיגים הם של ג'יפון עירוני, או של רוביקון משופר? למרות זאת, יש סימנים שתמיד מצביעים על תופעות חשובות. זיהית סלע מוכתם בסימנים שחורים? אלו עקבות של מאות צמיגים שפגעו בסלע לפנייך. כנראה שקשה להשחיל את הרכב בין הסלע ושולי השביל, והוא עלול לטרוף לך את הצמיג. אם אינך בטוח שתוכל להרחיק מהסלע את דופן הצמיג, טפס על הסלע עם הסוליה. סוליית הצמיג חזקה ועמידה פי כמה מהדופן הרכה, והיא תספוג בקלות טיפוס או החלקה על הסלע. שים לב לגלגלים האחוריים – אלה מבצעים רדיוס פניה קטן מזה של הקדמיים ולעתים קרובות תצליח לעבור עם הצמיגים הקדמיים, אבל האחוריים ייפגעו בסלע.

ראית סלע בולט בשביל, עם חריצים לבנים? זהירות, אלו סימני פגיעה של הגחון בסלע החשוף. וודא שאתה לא נכנס לאותה מלכודת, טפס על הסלע עם סוליית הצמיג, או בצע קצת "עבודות מעצ": צא מהרכב, מלא את הבורות שלפני הסלע עם סלעים קטנים (על מעבר מצבור סלעים קטנים, נדבר בכתבה הבאה). באזורים טרשיים יש תמיד סלעים בעזרתם ניתן לרפד את השביל.

למד איך נראה הגחון שלך; איפה נמצאים הדיפרנציאלים, היכן תושבות הבולמים והגשרים הרוחביים. כשאתה לא בטוח היכן למקם את הגלגלים הורד מכוון חיצוני או התכופף מתחת לרכב, לבצע הערכת מצב ולתכנן קו התקדמות בטוח. גילית כתמים שחורים או שובל שמן על השביל? זהירות, מישהו פוצץ כאן קרטר, אתה לא רוצה ללכת בעקבותיו. הגעת למעבר טכני, ובצידו רסיסי זכוכית וחלקי פלסטיק של מכוניות? אולי הגעת למדרגה של 'המרזבה'?... זהירות, מצב חירום לפנייך!

בדרך כלל, בשביל מסודר אין שיפועי צד קטלניים; אם עברו כאן מאות רכבי שטח, כנראה שגם אתה יכול. אבל צריך להיזהר כי גם בשביל צר יש כמה אופציות למיקום הצמיגים ואתה עלול לבחור את הגרועה שביניהן, ולהתהפך. גם נהיגה מהירה והעברות משקל, מגבירות את סכנת ההתהפכות. וכמובן, משקל יתר על הגג עלול להפוך את הרכב למאוד לא יציב – בעיקר העמסת מכלי מים, מגבה היי-ליפט וכיו"ב. השתדל להעמיס על הגג רק חפצים גדולים וקלים, כמו מזרונים, אוהלים וכיו"ב.

לאחר גשמי החורף, נשארות בשביל שלוליות מים גדולות. למרות הפיתוי, אל תיכנס אליהן במהירות. במקרה הטוב, המים הניתזים יטנפו את הגחון במים ובבוץ ויהיה קשה להיפטר מהם. במקרה הרע, הם יגרמו נזק למערכות חשמליות ואלקטרוניות. סע לאט, בדוק מאיזה צד שואב המנוע שלך אוויר, השאר צד זה מחוץ לשלולית (או במקום הרדוד ביותר בשלולית). בעונת החורף, אל תעקוף שלוליות מחוץ לשביל; אתה עלול לגרום נזק לרכושו של החקלאי ולעתים קרובות, השטח הצמוד לשביל טובעני הרבה יותר.

גשמי חורף עלולים ליצור חריצים עמוקים לאורך השביל; לעתים נוח להשחיל אותם במרכז מרכב הג'יפ, אבל הם עלולים להתפשט לרוחב ולעומק שלא תוכל להתמודד איתם. צפה קדימה, וחפש מקום נוח לצאת מחריצי הגשם, בלי להיקלע להצלבות או שפ"צ קיצוני מדי. אם החריץ עמוק מדי להיחלצות בטוחה, הנח סלע במרכז החריץ, כדי לעבור בבטחה. קשה לך להתכופף ולהזיז אבנים? מעולם לא הבטחנו לך גן של שושנים... עד כאן טיפלנו בנהיגת רכב השטח על הכביש ובשביל המהיר. בכתבה הבאה ניפרד מידידינו הג'יפונים; נשלב הילוך 'קצר' וננעל דיפרנציאל, ונעשה שטח כהלכתו.