התופעה המסוכנת שאורבת לאמהות וילדים, על המדרכות

איך היית מגיב אם השכן היה דוחף את בת הזוג שלך עם עגלת התינוק לכביש הסואן? היית מגיש תלונה במשטרה? מגיב חזרה באלימות? מעלה סטטוסים מכפישים לפייסבוק? אז יש לי בשורה רעה עבורך: אתה הוא השכן הזה, שדוחף באופן ישיר כל יום עשרות אימהות עם עגלות לעבר הכביש

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
רכבים חונים כאוות נפשם ביום ללא אכיפה בתל אביב, פברואר 2013 (דרור עינב)
(צילום: דרור עינב)

כן, זה אתה, שמגיע בשש בערב וכאילו לא מוצא חנייה קרוב לבית, מאחר שאינך טורח לחפש, ופשוט חונה היכן שרק ניתן. האם לרגע עצרת ותהית על האימא שחוזרת עם הילדים מהחוג ונאלצת לרדת מהמדרכה בחושך, עם עגלה וילד בכל יד? ומה עם האבא שגרמת לו כמעט להתקף לב לאחר שנהג היה במרחק של פסיעה מלהתנגש בעגלה שבאין ברירה ירדה לכביש?

איך הפכת להיות כה אנוכי?

במציאת הקיימת, כמעט כל טיול עם העגלה מצריך מאתנו בשלב כזה או אחר, לרדת מהמדרכה החסומה אל עבר הכביש ולסכן בכך את חיינו וחיי הילדים שלנו, שלכם. מבלי למצמץ או לחשוב פעמיים, מוחנה הרכב על גבי המדרכה, לרוב מבלי להותיר אפילו 30 סנטימטר למעבר העגלה. ושלושים אינו מספיק. לרוב גם לא ארבעים.

העניין הוא שבאופן אבסורדי בעוד שמצוקת החניה מתגברת, העגלות מתרחבות. במהלך השנים האחרונות, התגברה באופן משמעותי המגמה של יצרניות העגלות לתכנן עגלות רחבות, ונכון להיום, העגלות הנמכרות ביותר בישראל הינן בטווחי רוחב הנעים בין 50-60 סנטימטרים. יצרני העגלות ביקשו לאפשר לאימהות להסיע את ילדיהן במקסימום נוחות וביטחון אולם לא לקחו בחשבון כי המנטליות של הנהג הישראלי תביא לתוצאה ההפוכה.

והנהגים? מעמידים פני תם, כאילו צריך תפיסת מרחב מפותחת במיוחד בשביל להבין שאין די מקום לעבור עם עגלה ובתוכה תינוק. ומילא שהרכב חונה בניגוד לחוק, כי הנהג נורא מאחר לפגישה בנושא הגרעין האיראני, אולם פעמים רבות אני רואה נהגים מחנים את הרכב, יוצאים בנונשאלנטיות ומתיישבים בבית קפה סמוך. עסוקים מאוד.

לי, כמו לכל האימהות האחרות – נמאס. נמאס מחוסר ההתחשבות, נמאס מכך שכל טיול קטן עם הילד שלך, הופך למשימה אתגרית ומסוכנת.

אין חניה זה לא תירוץ

אני יודעת. יש מצוקת חנייה, במיוחד אם אתם גרים באזור המרכז. אבל במהלך היום תמיד אפשר לחפש חניון סמוך, או ללכת 10 דקות. 10 דקות שיעשו לך טוב ויכולות להיות מצילות חיים ממש. אך אתה בוחר שלא, וכאשר אנו שמות את הנוחות שלכם מול החיים שלנו ושל הילדים - העדפתנו ברורה.

ואיפה המדינה? איפה הרשויות המקומיות שתפקידן לדאוג קודם כל לתושבי העיר שלהם (חלקן אף מתירות חניה על המדרכות כחלק ממדיניות החניה). מדוע הן לא אוכפות? במיוחד בשעות היום משבע בבוקר ועד שבע בערב שהורים מסתובבים עם ילדיהם ברחובות.


אז נכון, המדינה החליטה שהגיעה העת לדון בבעיה ואפילו כנסה לאחרונה את ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, בראשות ח"כ דוד אמסלם, שדנה במצב הבלתי נסבל במרכזי הערים. אולם מלבד המלצה ליצור תיאום בין משרד התחבורה למשרד הפנים בנוגע לכך, לא יצאה מהוועדה כל בשורה של שינוי. האם צריכה להתרחש תאונת דרכים קטלנית בה אימא ובנה בעגלה ימצאו את מותם על מנת שמשטרת ישראל והרשויות המקומיות יבינו את חומרת המצב? איך ייתכן כי מידי שנה, מוציאות הרשויות המקומיות מיליוני שקלים על אירועים ובמות מגוחכות ואינן מנתבות את הכסף לצורך הגברת האכיפה, הרחבת המדרכות ומציאת פתרונות חנייה לתושבי העיר ולאורחיה.

אז מה עושים מכאן? קודם כל מפסיקים לשתוק

מציפים את הבעיה ומדברים על זה בכל פורום. מוקיעים את החונים על המדרכה. מצלמים את הרכבים , מעלים לפייסבוק, ומתייגים את משטרת ישראל. וכמובן, דורשים מהרשות המקומית למצוא פתרונות אמיתיים למצוקת החנייה ובמקביל לאכיפה מוגברת כנגד החונים בניגוד לחוק.

הכותבת היא אימא לשתי בנות (חמישה חודשים ו-3.5 שנים), מנהלת אתר וקהילת 'מאמא גורו' – מועדון הצרכנות של האימהות.

מועדון מאמא גורו