החרדים לא מפחדים מתאונות דרכים. זו בעיה של החילונים

צלצול המבשר על הפסקת הצהריים הדהד בבית-הספר 'אהבת ישראל' בירושלים. שלמה כץ, מורה שמלמד בכיתה ח, ירד אל חדר המורים. ברדתו במדרגות קיבל שיחת טלפון בהולה. "הבן שלך נפגע בתאונה, יש לו פגיעה קטנה, בוא מהר הביתה", נאמר לו. בתוך כמה רגעים כבר היה בדרך לביתו. ואז שוב צלצל הטלפון: "בוא להדסה עין-כרם. המצב לא-טוב".

בנו-בכורו, בן שלוש וחצי, שמואל, ירד מרכב ההסעה שהחזיר אותו מהגן. דלת האוטובוס נסגרה על המעיל שלבש, והאוטובוס החל לנסוע וגרר את הילד אל מותו. "כמה דקות אחרי שנכנסתי ל'הדסה' בישרו לי הרופאים את הבשורה הקשה", משחזר שלמה את האירוע שהתרחש ב -2001. האבל היה כבד, אבל שלמה (40) לא נשבר. "ה' נתן וה' לקח. קיבלתי כוחות אדירים שקשה לי להסביר אותם. אלה רגעים שבהם אתה מקבל עוצמות חזקות", אומר כץ. מאז האסון נהגו שלמה ורעייתו לפקוד בני משפחות שחוו תאונת דרכים. "היינו מנחמים אותם ומדברים אל ליבם באמונה ובאהבה, מחזקים ומעודדים".

מתוך הביקורים אצל נפגעי תאונות דרכים, נולד הרעיון להקים ארגון שיחנך את המגזר החרדי להתנהגות נכונה ובטוחה בדרך. המיזם קרם עור וגידים וקיבל את ברכתם של גדולי הרבנים. בשנת 2001 יצא לדרך, בשם 'חפצנו לחיים – לשינוי תרבות משתמשי הדרך'. היוזמה המבורכת שינתה במעט את תשומת הלב שמעניק המגזר לסוגיית הבטיחות בדרכים, אולם בבדיקה האחרונה והמקיפה שנערכה ע"י הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בשנת 2010, בה בדקה את מאפייני תאונות הדרכים והנפגעים בהן האוכלוסייה החרדית, נמצא כי שיעורי הנפגעים בתאונות דרכים בקרב פעוטות וילדים (0-14) ביישובים חרדיים גבוהים יותר בהשוואה לכלל האוכלוסייה העירונית. אומנם, הנתונים האחרונים של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים משנת 2015 מצביעים על ירידה מתמדת במספרי תאונות הדרכים בעיר בני-ברק, אולם בני ברק רחוקה מלהיות העיר היחידה בה יש ריכוז משמעותי של אוכלוסייה חרדית.

"אין ספק כי הרחוב החרדי רחוק מלהיות חרד בנושא תאונות דרכים, אומר אריה אורנג', פעיל חברתי חרדי וחבר המועצה לשלום הילד. "לפעמים אני מחסיר פעימה כאשר אני רואה ילדה בת 5 מובילה את האחים הקטנים שלה, בעודה חוצה כביש שלא במעבר חציה. זה דיני נפשות אולם מאוד קשה להניע תהליכים לשינוי מודעות בקרב המגזר החרדי".

אבי אזולאי, מנהל מרחב ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים תולה את התוצאה בחוסר שיתוף פעולה מצד החרדים. "בתיכונים הממלכתיים כולל הדתיים אנו זוכים לשיתוף פעולה מלא אבל בתלמודי תורה מתייחסים אלינו בחשדנות ולא נותנים לנו להיכנס. בודקים מי המרצה ואת החומר שהוא מביא איתו. יש מקומות שבכלל אין לנו דריסת רגל. למרות שהתאמנו את התכנים ולא שיבצנו תמונות נשים והכל היה באישור רבנים, בפועל זה לא עבד. מנהלי תלמודי תורה לא פותחים דלתות. ללא הוראה מגבוה לא יחול שינוי בשטח. דרושה מעורבות יתר של ראשי הקהילות. אם הם יאפשרו לנו להכניס רגל בדלת אני בטוח שנצליח לצמצם את התופעה בעשרות אחוזים".

בביקור היסטורי של רבני וועדת הזה"ב במשרדי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בשנת 2011 בהשתתפות מנכ"ל הרשות, מר רון מוסקוביץ הוחלט על שיתוף פעולה, ראשון מסוגו, למאבק בתאונות הדרכים בציבור החרדי, אולם לדברי יו"ר זק"א יהודה משי זהב, חוסר שיתוף הפעולה ששורר כיום בשטח נובע מסיבה שורשית ומהותית: "מאז תקופת ההשכלה, החרדים רואים בחילונים יהודים שסרו מן הדרך, מהסיבה הזאת הם מתרחקים מהאדם החילוני ומתרבותו, ובונים סביבם חומות כדי שלא ללמוד ממעשיו ולהתרחק מדרכו. לכן החרדי תמיד רואה את עצמו בעמדת הצודק ולא מוכן לקבל מהאדם החילוני הוראות לשינוי באורח חייו. עד כאן הכל טוב ויפה. הבעיה מתעוררת כאשר באה החברה החילונית להושיט יד בנושאים אלמנטרים וגם אז החרדים דוחים את היד המושטת לעברם".

אולם לסירוב של המגזר החרדי לפתוח את שעריו ללימוד הלכות התנהגות בכביש יש מחיר: בפילוח על פי קבוצות גיל בקרב הולכי הרגל במגזר החרדי בולטים שיעורי ההיפגעות הגבוהים של פעוטות וילדים. מסקר תצפיות התנהגות הולכי רגל במעברי חצייה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים שנערך בשנת 2010 עולה כי רק 40% מהילדים עד גיל 9 במגזר החרדי נראו חוצים עם מבוגר, 24% מהילדים בגילאי 5-9 במגזר החרדי המתינו על הכביש ולא על המדרכה, 27% מהילדים במגזר החרדי חצו את הכביש מבלי להביט לצדדים.

בתורה כתוב שחור על גבי לבן "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" ו"שפיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה" ואת זה כל ילד חרדי יודע. אז לשם מה נדרשת התערבות של רבנים? זו כאמור נחוצה בקריאה לפתוח את הדלתות גם בפני נציגי משרד התחבורה והארגונים השונים שירצו בתלמודי תורה ובסמינרים ויחלחלו לתודעה את נושא הבטיחות והזהירות בדרכים. גם החרדים מבינים שכללי הבטיחות נכתבו בדם ושאין אלו פרוטוקולים שכתב "פקיד ציוני" כדי לעשות צרות לחרדים ובכל זאת הקרב על התודעה נמשך.

עו"ד אסף ורשה, מומחה לדיני נזיקין ותאונות דרכים: "לצד כובד המשקל של סוגיית המודעות בקרב הציבור לסכנה, לא ניתן לפטור את הרשויות המקומיות מאחריותן להתאמת תנאי הדרך לעליה המטאורית במספר כלי הרכב שנעים על הכביש. כך למשל, אפשר לקחת לדוגמא את רחוב שטראוס שעובר ליד מאה שערים בירושלים - מהמוקדים הסואנים ביותר בעיר. מלכתחילה היעוד שלו היה לסוסים וחמורים בשנים עברו ומאז נדמה כי לא הרחיבו את הכביש, לבטח לא באופן שהולם את נפח התנועה בו. קיימת צפיפות איומה והסיטואציה הזו גורמת לאנשים לרדת לכביש ולהסתכן כי על המדרכות חונים רכבים".

אולם משי זהב מפנה את האצבע המאשימה באופן ברור לנציגות החרדית בכנסת: "הנציגים שלנו מזניחים את הנושא ומשלמים מס שפתיים. לא באמת אכפת להם מאיכות חייו ובטיחותו של ציבור שולחיהם. כל נציג דואג לתקציבים עבור המוסדות שהוא מייצג. מתעסקים יותר בפוליטיקה ופחות בזיהום אוויר ובבעיות קיומיות של האזרח הקטן".

לציבור החרדי קיימים מאפיינים ייחודים בשונה מהמגזר הכללי. מדובר במגזר שלא מבלה במהלך השנה אלא רק בחופשות החגים ובתקופת "בין הזמנים" (יולי – אוגוסט) משפחה נוסעת פעם בשנה ליעד לא מוכר. לרוב תכנון הטיול לוקה בחסר. המנטליות הישראלית "סמוך, יהיה בסדר", מושרשת היטב בחברה החרדית. "לא מספיק לנסוע לרמת הגולן, צריך לדעת כמה זמן נסיעה, איפה יש תחנת עצירה להתרעננות, איך אני מעסיק את הילדים בדרך שלא יפריעו". מוסיף אזולאי. "במגזר החרדי זה אופנתי שילד ייסע על אופניו בכביש או במגרש חניה אבל ילדים עד גיל 14 לא אמורים לנסוע בכלל על כביש. בעיה נוספת: אני מגיע לבית"ר עלית, מודיעין עלית, אלעד, אשדוד וירושלים ואני רואה ילדים נוסעים באופניים על הכביש בלי קסדות.

אני מצפה מהמנהיגות החרדית לצאת בקול קורא למלא אחר הוראות בטיחות וללמוד הלכה יומית בנושא של פיקוח נפש ובטיחות בדרכים. שכל אחד ילמד פעם ביום, מה מותר ומה אסור לעשות על הכביש". משי זהב מוסיף, כי: "אני יודע שיש תקציבי עתק של משרד התחבורה לפרסום בנושא הבטיחות והזהירות בדרכים ואם חלק מהתקציב יוקצה גם למגזר החרדי זה יתרום למודעות. צריך להקים מערך התנדבות בנושא הזה. קח למשל את משמרות זה"ב, אני לא זוכר את עצמי וגם לא את ילדי לוקחים חלק בפרויקט הזה ומישהו צריך לקחת יוזמה ולהרים את הכפפה כי המדינה מוכנה לתת רק חבל שהחרדים לא מוכנים לקחת".

ומה ניתן לעשות על מנת להגביר את המודעות? לדברי האברך, דוד "אפשר לארגן מפגשים, להגיע לכוללים ולישיבות ולבתי הספר וללמוד עשר דקות ביום כללי בטיחות, אפשר לפתוח תחנות מידע שכונתיות ומרכז מידע למטייל שיכלול בדיקה לרכב לפני יציאה - כמו שעושים בהכן רכבך לחורף, הכן רכבך לבין הזמנים. אפשר לארגן הרבה דברים טובים אבל כל עוד הרצון כבוש והחרדים נגררים ולא מתלהבים מפעולות יזומות אז קשה למכור להם תקווה"

אולם האם מודעות היא הפתרון היחיד לבעיה? כנראה שלא. מבדיקה שנערכה בשנת 2012 ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עולה כי שיעור המורשעים בעבירות תנועה מתוך סך המורשים לנהוג, הן בירושלים והן בבני ברק – מהגבוהים בישראל. נתוני הדו"ח מלמדים כי שיעור המורשעים בירושלים עומד על 13.1% ואילו בבני ברק - 13%. לשם ההשוואה – בתל אביב – 10.3%.

עו"ד אלעד שור, מומחה לדיני תעבורה מרים את הכפפה : יש בהחלט מקום לעוה"ד בתחום דיני התחבורה לתרום את מרצם והבנתם לגבי התנהלות נכונה בכביש. בימים הקרובים אני אפנה ליו"ר התחום בלשכת עורכי הדין על מנת שיסייע לי לרתום את החברים בלשכה לצורך העניין. כמובן שבהעדר שיתוף פעולה מצד הגורמים במגזר, לא תבוא הברכה ולפיכך, יש צורך בשילוב ידיים שמגיע מתוך ההכרה בהכרח לשנות את המציאות"

סמנכ"ל איחוד הצלה אלי פולק מחדד: "הציבור החרדי לא פחות זהיר אבל פחות יודע. יש הרבה אסונות עם פתיחת הלימודים. בכל בוקר הכביש פנוי ופתאום אופס. יש ילדים על הכביש והוא לא הכניס לראש שבתשע וחצי יכול לקפוץ לו ילד לכביש. זה לא נובע מזלזול אלא יותר מהדחקה. גם ההשקעה במודעות ברחוב החרדי פחותה. בכל תכנית טלוויזיה יש פרסומות, כתבות וראיונות בנושא תאונות דרכים ויש מודעות אבל מנגד הציבור החרדי לא נחשף לזה. יש כאלה חרדים שלא קוראים עיתונים או רק עיתון אחד ולא שומעים רדיו ואפילו לא תחנות חרדיות. אם פספסת את המודעה אז אין לך חשיפה אחרת. חוץ מזה שאתה רואה פרסומת בטלוויזיה זה חודר לך למוח כמו שקונים קוקה קולה מפרסומת. זה לא כמו להעביר מסר בתת מודע דרך עיתון. הרשויות לא מספיק משקיעות בקמפיינים במגזר החרדי".

כמה מהרבנים שפנינו אליהם נענו לאתגר ויצאו בקול קורא. אחד מהם הוא הרב שמחה הכהן קוק רבה של רחובות וחבר בית הדין הגדול: "כתוב בתורה 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'. רבבות תלמידים חייבים להקפיד על כללי בטיחות וזהירות בדרכים. בנפשנו הדבר ומי שלא מבין זאת, לא רק שאינו חס על עצמו אלא גם לא חס על זולתו. אני מעודד יוזמות להגברת המודעות בקרב ישיבותינו הקדושות ובציבור שלנו ובציבור בכלל. כל מי שיפעל ויקדם יוזמות בתחום הזה קדוש יאמר לו. זה חובה קדושה לעשות כל מה שיכולים ואסור להרפות".

גם הרב דוד לאו רבה הראשי של ישראל מצטרף לקריאה: "בימינו, נסיעה בדרך הינה בבחינת הליכה במקום סכנה, לכן מתבקשת זהירות יתרה ותשומת לב מרבית, הן מצד הולכי הרגל והן מהנוהגים ברכב כדי להימנע מסיכון. כללי הבטיחות בדרכים נועדו לסייע לציבור ולהבטיח את הליכתם בדרך ללא פגיעה. חכמינו ז"ל אף הוסיפו, ש"חמירא סכנתא מאיסורא" ואסור לאדם לסמוך על הנס ולסכן את נפשו. יציאה לדרך ללא שמירה על כללי הבטיחות המתבקשים, הינה איסור חמור. על הנוהג ברכב לדעת, כי בידיו כל המסוגל, ל"ע לפגוע באופן אנוש בזולת. מעשה שנעשה בחוסר תשומת לב אין בו כדי לזכות אותו מהפללה, שהרי שנינו ש"אדם מועד לעולם". חובה על העוסקים בנושא הבטיחות והזהירות בדרכים להשתמש בכל האמצעים, כדי להחדיר בלב הציבור את החובה ולתת תשומת לב מרבית לשמירה על כללי בטיחות".

ד"ר סודי נמיר, חבר הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית ומרצה בכיר לרפואת המשפחה באוניב' בן גוריון: "למרבה הצער קיימת שתיקה מערכתית במגזר החרדי. אני מצפה שהחרדים יצייתו לחוקי התנועה כמו לחוקי התורה. כשבחור חרדי נוסע על רכב בלי רישיון אז במקום להוקיע אותו מחרישים אבל אם הוא יבלה במקום מפוקפק לא יחוסו עליו".

לדבריו, צריך להקים בית דין רבני לתעבורה שיפסקו הלכות וידונו אך ורק בנושאים האלה. "מדובר בחברה שיודעת להקשיח את ידה כאשר היא רוצה. אז מדוע שלא תנקוט יד קשה גם בנושא הזה? אותם אנשים שמצפצפים על חוקי המדינה הרי לא היו מרשים לעצמם להתנהג כך ברומא. הרי כתוב במפורש שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו. זו בושה שדווקא בנושא של פיקוח נפש שמצופה משומרי מצוות להיזהר ולהישמר פי כמה יותר מחילונים, בפועל המציאות הפוכה. אם לא רוצים להכניס גורמים מבחוץ אז שיפעלו מבפנים.

בתלמודי תורה שהמנהל ידבר כל שבוע ויספר על תאונה שהיתה נמנעת. ובבית הכנסת של הישוב יספר הרב על מפגע שקרה ויפיק לקחים מהמקרה. שבישיבות ידונו בשאלות הלכתיות מה הדין במקרים שקרו ממש. ברגע שזה יחלחל ויחדור לתודעה החרדי יתנהג אחרת על ההגה. אם הרבנים יחדדו את המשמעות ההלכתית של המקרים שבמקרים רבים היא בגדר של פשיעה הציבור יירתע".