אגדת עם צ'כית: חוגגים 120 שנים עם סקודה

מעשה בשני ואצלאבים; ואצלב קלמנט, היה צ'כי צנוע מהעיר מלאדה בולאסלאב (Mladá Boleslav), בעל חנות לממכר ספרים, כלי בית וחלקי חילוף לאופניים ואופנועים (עד כמה שהיו באותם ימים). האגדה מספרת שכשאופניו התקלקלו, הוא שלח מכתב ליצרן הגרמני אבל נענה בתשובה מעליבה, עד כדי כך פוגעת בסטנדרטים של אותם ימים ("נא לכתוב את המכתב בשפה מובנת") שגמלה בליבו ההחלטה ליצר אופניים איכותיים בעצמו.

ואצלאב לוריין היה ילד בעל חוש טכני מפותח. הוא החל את דרכו כשוליית שרברבים ובמקביל שקד כל הזמן על שיפור הידע והיכולות הטכניים שלו, כולל לימוד ותפעול של מנועי קיטור. בסיומה של הרפתקה כספית כושלת הוא מצא את עצמו בעיר מלאדה ויחד עם התשוקה למכאניקה והאהבה לאופניים, הוא חבר לקלמנט שבדיוק חיפש מישהו כדי להקים איתו מפעל ליצור אופניים. האגדה נולדה.

בשנת 1885 מקימים שני הוואצלאבים את חברת "לורין & קלמנט" (מעניין למה לא "ואצלאב את ואצלאב ושות'"...) ליצור אופנים.

מספר שנים אחר כך, בעזרתו של המהנדס רוברט בוש, ההוא שהקים לימים את החברה הנושאת את שמו, מקבלות האופניים של לוריין וקלמנט מנועי עזר שהופכים אותם לסוג של אופנועים ומפה למכוניות, הדרך הייתה קצרה. בשנת 1905, עשר שנים אחרי שקמו מציגים השניים את ה-"ויטורט" שלנצח תיזכר כמכונית הראשונה בהיסטוריה של החברה.

הוויטורט היתה מכונית דו-מושבית (רודסטרית מוגבהת אם תרצו...) בעלת שתי דוושות, קלאץ' וברקס. את מקומה של דוושת התאוצה החליפה ידית שמוקמה דווקא על ההגה, מה שאילץ את הנהגים שלה להפגין קורדינציה של טייסי קרב. החברה מתחילה לייצר עוד דגמים כשהמאפיין שלהם עתיד לעבור כחוט השני לאורך כל שנות ההיסטוריה שלה, כשעיקר המכוניות הן עממיות, פשוטות ופרקטיות השוות לכל נפש ומצד שני הבלחות של יוקרה ומהירות. בלא מעט מקרים, שמות הדגמים כיום, כמו האוקטביה (שמונה בלטינית שהייתה הדגם השמיני שיוצר לאחר מלחמת העולם השנייה) משפחת ה-RS המהירה או הסופרב המפוארת, שעוד נשוב אליה בהמשך, נותרו או שניתנו כמחווה לעברה המרתק של החברה.

כחברה צ'כית, הושפעה רבות מכל התהפוכות המדיניות והגאו-דמוגרפיות שחלו עליה ועל אירופה. בתחילת דרכה של החברה, צ'כיה עדין הייתה נגזרת מהאימפריה האוסטרו הונגרית ותחת השפעתה של הכנסייה, נאסר עליה למשל לייצר מכוניות בצבע שחור, וכך יוצרו הדגמים אז בירוק, אדום או כחול, כמו למשל ה-GDV משנת 1909 או ה-SD המרהיבה (אגב, תוספת תשלום מיוחדת נגבתה עבור צבע לבן).

לאחר מלחמת העולם הראשונה והתפרקות האימפריה, התאחדה צ'כיה עם סלובקיה, שכנתה ממזרח ויחד הפכו לפדרציה שלווה בשם צ'כוסלובקיה. נקודת מפנה חשובה בתולדותיה חלה בשנת 1924 בעקבות שריפת ענק שפרצה במפעל החברה; הצורך לקום מההריסות הובילו את קלמנט ולורין לחפש שותפים והם חברו לחברת סקודה המקומית, אז בעיקר יצרנית נשק ומרכבים, ושתי החברות התמזגו לחברה אחת.

בשנת 1929 נולד פרי הביכורים כתוצאה מהחתונה הזאת: 110 TYP, מכונית יוקרה גדולה שנשאה בחזיתה גם את השם של סקודה, וגם את השם של לורין&קלמנט.

אז גם נולד לוגו החברה שמלווה אותה עד היום בווריאציות משתנות שבסיסו הוא חץ המסמל את שאיפתה של החברה להיות כל הזמן בתנועה קדימה ומצנפת נוצות אינדיאניות שהוסברה כמחווה לא לגמרי ברורה של אחד מראשי החברה לילידים האמריקנים.

שנות השלושים והשפל הכלכלי שליווה אותם השפיע כמובן אף הוא על החברה שעברה להתמקד במכוניות פשוטות ואמינות דוגמת ה"פופולאר" וה"ראפיד", כשהאגף היוקרתי לא לגמרי נזנח עם ה"פיבוריט" וכמובן הסופרב האגדתית.

קצת לפני פלישת היטלר לצ'כיה והפיכתה לבת חסות של המשטר הנאצי, השיקה סקודה את הסופרב 4000 V8 המפוארת, אלא שהיא הספיקה לייצר בסך הכל עשר יחידות בטרם פרצה המלחמה שבעקבותיה התכווץ הדגם למנוע V6. הסופרב החדשה שנקראה 3000 כבר יוצרה במספרים גדולים בהרבה, כולל שלושה דגמים ייחודים ובהם בעלי הנעה כפולה שנועדו לשימושם של קציני הצבא הבכירים ואפילו אמבולנס צבאי שנשען על המרחבים האינסופיים של פנים הרכב הזה. אגב, אחת ההשפעות הגדולות של היטלר על יצור המכוניות בא לידי ביטוי באיסור על יצור מכוניות עם הגה בצד ימין כדי שלא יוכלו להמשיך ולייצא אותן לבריטניה. ההגה עבר שמאלה ואולי זה הדבר היחיד הטוב שקרה לצ'כים בגלל הצורר הגרמני.

מלחמת העולם השנייה תמה, הכובש הנאצי הובס, המפלגה הקומוניסטית צמחה בצ'כוסלובקיה והביאה עמה את ההשתלטות של ברית המועצות על המדינה. כמובן שההשפעה ניכרה גם על סקודה. קחו למשל את הסקודה באבטה 973, רכב שטח צבאי בעל פוטנציאל גדול שיוצרו ממנו 50 יחידות בלבד בטרם עצרה אימא רוסיה את החגיגה בחאקי והורתה לצבא הצ'כי לרכוש רכבי שטח מתוצרתה. אם כבר לסבול, אז עד הסוף.

רגע לפני סוף המלחמה, הופצץ (שוב) המפעל, עלה באש וכמעט שנחרב אבל כמו אחרי השריפה הגדולה בשנת 1924, הצ'כים העקשנים הצליחו להתרומם מההריסות והוציאו את הטודור 1101 (שיבוש של "טו-דור", שתי דלתות, הגם שהיו דגמים בעלי ארבע דלתות.) למעשה גרסה מחודשת של הפופולאר שיוצרה בין השנים 1934-1939.

עד כמה קלות לנהיגה היו המכוניות הללו יעיד הסיפור של ג'וזף פאלקה שהסיע את שכנתו הכורעת ללדת בסקודה פופואלר שלה לבית החולים. השניים הגיעו בשלום לבית החולים ולא היה בסיפור הזה שום דבר מיוחד אלמלא העובדה שג'וזף היה אז ילד בן 10 בלבד.

למרות הצל הכבד שהטילו ברית המועצות ומסך הברזל על הצ'כים החביבים, המסחר והיצור נשארו פחות או יותר עצמאים, אם כי העיצוב והעממיות, בלשון המעטה, ניכרו היטב בדגמי המכוניות שהמוטו המרכזי שלהן המשיך להיות שימושיות במחיר עממי, או אם תרצו, הגרסה הצ'כית לחלום המכונית לכל פועל.

למרות השלטון הקומוניסטי, צ'כיה מכרה מכוניות גם מעבר לים ובשנת 1957 שלח דילר אמריקני את שרלוט שפילד, מיס אמריקה דאז בשבילכם, לפראג לצילומי פרסומת למכוניות סקודה שרצה למכור בארצו של הדוד סאם. באמריקה כמו באמריקה ההצלחה לקמפיין הייתה מידית ותוך זמן קצר נוצר צובר הזמנות ל-15,000 יחידות. הבעיה היחידה הייתה שכושר היצוא של סקודה באותם ימים עמד על 408 מכוניות בלבד.

הרוסים אמנם השליטו יד נוקשה בכל מזרח אירופה ומדינות החסות שלהן, מה שבא לידי ביטוי של פשטות וצניעות בכל רבדי החיים ולא פסח כמובן גם על ענף הרכב, אלא שבניגוד לחברותיה / מתחרותיה בפולין, מזרח גרמניה וכו', למרות הצל הכבד שהטילו ברית המועצות ומסך הברזל על הצ'כים החביבים, המסחר והיצור נשארו פחות או יותר עצמאיםושאר היצרניות דאז. קחו למשל את הפליסיה השובבה נטולת הגג שיוצרה בין השנים (1959-1964), את האוקטביה שהייתה למעשה אבולוציה של הספרטק עם מערכת מתלים חדשה, או ה-MB1000 שהייתה הראשונה מתוצרת החברה ב-1966 להציג מרכב אחוד. עם מנוע אחורי מיציקת אלומיניום, ה-MB1000 זכתה באותם ימים לשבחים מעיתונות הרכב העולמית ונחשבה לאחת הטובות מסוגה בקטגורית מנועי 1 ליטר.

בשנת 1968 למשל הוציאה סקודה את המיניבוס הראשון מתוצרתה שזכה לשם 1203, רק שהרכב, שמשך הפיתוח שלו ארך לא פחות מ-12 שנה, נאסר למכירה במגזר הפרטי ויועד להסיע עובדים ולא משפחות לחופשות בסופי שבוע. רבותא, דא?! אגב, ידוע שה-1203 שימשה לפחות במקרה אחד כחדר לידה נייד וכך הגיע לעולם מילאן ברוס שנולד במכונית לצד הדרך ולימים הפך לחלוצה של נבחרת צ'כיה בכדורגל.

בקיצור, שעמום אחד גדול. אחרי ניסיון הפזילה הכושל למערב, שנודע בשם האביב של פראג, הידק המשטר הסוביטי את השליטה וההשפעה על הצ'כים וניצני המהפכה התרבותית נבלו לפחות למשך שני העשורים הבאים, בהם התמקד היצור במכוניות חסרות יומרות והשראה. מלבד כמובן ה-200RS (1974) הנחשבת למעשה לאבן היסוד של המשפחה הספורטיבית של סקודה.

ב-200RS שמו דגש המתכננים על שלושה יסודות המאפיינים את הסדרה עד היום - התנהגות כביש, תאוצה ומהירות. מנגד, דוגמא לשעמום ולשיממון אפשר לקבל מהסקודה 125L שיוצרה בין השנים 1976-1990 והתאפיינה בעיצוב אפרורי ומחיר זול. שוב, מכונית לבעלי הצווארון הכחול שחיו בלופ של בית-עבודה-בית, אלא שבכל זאת היה בה משהו מיוחד והיא המכונית האחרונה של סקודה שנשאה מנוע אחורי.

שנות השמונים מתקרבות לסיומן ועימן גם הברית של המועצות והשלטון הקומוניסטי במזרח אירופה. פעמי המערב כבר נשמעים היטב, השנה היא 1989 וסקודה פונה לסדנת ברטונה האיטלקית כדי לעצב את הפייבוריט, עימה היא תחצה את מסך הברזל ותעבור לעידן חדש. המערב מגיב היטב לפייבוריט הפשוטה והפרקטית. אמנם לא טיל בין יבשתי אלא מנוע קידמי עצל בנפח 1200 סמ"ק וקרבורטור, אבל העיצוב הלא מזרח אירופאי והאחזקה הפשוטה היוו משב רוח מרענן, כשגם הפתיחות של המערב כלפי המדינות שהשתחררו מחיבוק הדוב הרוסי, בטח תרמו לא מעט להצלחה היחסית.

כעת ניצבה סקודה בפני קפיצת המדרגה החשובה בתולדותיה ולצורך כך היא הייתה זקוקה לחבור לשותפה שתיתן לה גב כלכלי וטכנולוגי. ההחלטה לגבי שותפה עסקית ואסטרטגית עמדה בין קונצרן פולקסווגן הגרמני לבין רנו הצרפתית כשהפור נפל בסופו של דבר על השכנים הגרמנים. הממשלה הצ'כית אישרה את המהלך וסקודה הפכה בשנת 1991 לחטיבה עצמאית בקונצרן פולקסווגן.

קצת יותר משלוש שנים אחר כך, בשנת 1995 נולד הבן הבכור של שיתוף הפעולה הזה, למעשה בת בכורה – הפליסיה שרושמת הצלחה אדירה במונחים של החברה הצ'כית הצנועה.

מכאן זאת כבר לא היסטוריה אלא ההווה אותו מכירים כולנו. סקודה הופכת ליצרנית גלובלית לגיטימית ותחת המעטפת של פולקסווגן היא מתחילה לייצר מכוניות בכל הסגמנטים, תוך שהיא משתמשת בידע והכוח העצומים של פולקסווגן אבל לא שוכחת את המסורת, העקשנות וההתמדה שאפינו אותה לאורך 120 השנים הראשונות שלה. בצ'כיה היא מוכרת אחת מכל שלוש מכוניות ובישראל למשל היא המותג האירופאי הכי נמכר כבר מספר שנים.

שישים ק"מ צפונית מזרחית לעיר פראג, נמצאת העיר מלאדה בולאסלאב (Mladá Boleslav) עיר הולדתה של החברה. המוזיאון נמצא, איך לא, בשדרות ואצלאב קלמנט והוא פתוח מהבוקר ועד אחה"צ כשהכניסה אליו היא חופשית.

המוזיאון מאכלס עשרות דגמים אותנטיים ונדירים החל מהדגמים הראשונים של החברה כולל האופניים והאופנועים שהיו שם בתחילת הדרך ועד לימינו אנו. הסיור מלווה במופע אור קולי, המקום רחב ידיים ואפשר לקבל שם הסברים והדרכה מקצועיים וכמובן להצטייד במזכרות מיוחדות.
באגף אחר, מאחורי דלתות עץ כבדות ישנה תצוגה מיוחדת של מכוניות הקונספט של החברה. אולם מרשים ביותר שבו אפשר למצוא בין השאר את אבות הטיפוס או הדגמים שהולידו את המכוניות שאנו מכירים כיום. נכון שלא לכל אחד מתאפשר להיכנס לשם, אבל אם תבקשו יפה, הצ'כים עוד לא אמרו לא לאף אחד.

אם אתם בפראג, שווה לתת את הקפיצה הזאת ולעשות מסע בזמן להיסטוריה של אירופה מתחילת המאה הקודמת ועד ימינו אנו דרך התפתחות עולם הרכב.

על חלק מהמכוניות המוצגות במוזיאון אפילו זכינו לנסוע ולנהוג וכך מצאנו את עצמנו בפתחה של אחוזת מקלי CHATEAU MCELY כשעה נסיעה צפונית מזרחית לבירה. ברחבה המרשימה שבפתח האחוזה חיכו לנו ה- 1905 Voiturette A הלורין&קלמנט SD 1911, לורין&קלמנט GDV 1909 וכמובן הסופרב OHV 1939.

הנסיעה במכוניות הללו הייתה חוויה לכשעצמה. באק-פיירים וחבטות הילוכים מצד אחד, ומאידך התפנקות על מושבי קטיפה רחבי ידיים כיאה לתקופה ההיא, נתנו לנו אפשרות לדמיין ולהרגיש איך חשו הנוסעים והנהגים באותם ימים. הסופרב המפוארת עם מרחבים עצומים בתא הנוסעים או ה-SD המהירה והחלקה באופן מפתיע למכונית בת מאה שנה פלוס וכמובן הוויטורט בעלת המנואלה הידנית להנעה ללא הנאה...בקיצור חוויה של פעם בחיים.

משם קיבלנו הזדמנות לנהוג ברחבי האזור בפליסיה קבריולט משנת 1961 (מגניבה אש), הMBX1100 משנת 1968 (הרבה פחות מגניבה) והטודור החצי פתוחה משנת 1948, קלאסיקה בפני עצמה. אין טעם להתעכב יותר מדי על האיכויות והמפרטים, אלא אם כן נתונים כמו 20 או 40 כוחות סוס עושים לכם את זה.

עם כל הכבוד להיסטוריה, הייתה לנו הזדמנות קצרצרה במהלך הביקור לקבל גם טעימה מהעתיד הקרוב בדמותה של האוקטביה 2017 .

האוקטביה היא הדגם הנמכר ביותר בתולדות החברה שמכרה ממנו עד כה כ-400,000 יחידות. בשנת הדגם הבאה תימכר האוקטביה גם עם מנוע 1.0 ליטר (נפח מדויק – 999 CC) בעל שלושה צילינדרים המוכר בארץ מהסיאט איביזה. עדין לא ידוע אם הגרסה הנ"ל תשווק גם בישראל אבל אם כן, האוקטביה תהיה המשפחתית הראשונה בארץ שתשווק עם מנוע בנפח צנוע שכזה. כידוע הגודל לא קובע אלא הביצועים ולמנוע יש הספק של 115 כוחות סוס המאיצים את המכונית מאפס למאה תוך 9.9 שניות ועד למהירות סופית שעוברת במעט את קו ה-200 קמ"ש.

המנוע ישודך לשתי תיבות, אחת אוטומטית DSG7 והשנייה ידנית בעלת שישה הילוכים. בין החידושים הצפויים לצד מערכות הבטיחות המתקדמות שהעניקו למכונית חמישה כוכבים מלאים במבחני ריסוק, נוכל למצוא גם מטריה מקורית פלוס מתקן (צ'כיה ארץ גשומה מאוד, ספק אם יהיה צורך בכך בישראל) וכן מתקן מובנה פלוס מטען לטלפונים ניידים.

בנהיגה הקצרצרה שזכינו לנהוג בכבישים הצרים של מחוז בוהמיה, קשה היה לערוך מבחן ראוי לשמו שוודאי עוד יגיע בקרוב, אבל ממה שכן הצלחנו להתרשם זה מהתאוצה וזמינות הכוח האופיינים למנועי ה-TSI, שגם כאן לא נס ליחם ולא איבדו מכוחם. גם הרעידות האופיניות בדרך כלל למנועי שלושה צילינדרים לא מורגשים כלל ועם צריכת הדלק המוצהרת של היצרן על 4.5 ליטרים לכל מאה קילומטרים, בהחלט יש למה לצפות.

אגב, את הנסיעה המנהלתית מהמוזיאון לאחוזה זכיתי לנהוג באוקטביה VRS. 230 כוחות סוס נמרצים, שחוצים בקלות את קו המאתיים בכל פקודה ועם הנופים המוריקים מסביב והעדר משטרת תנועה טורדנית, אפשר רק ליהנות מהדרך והמכונית, אבל על כך בהזדמנות אחרת.

עוד בוואלה! רכב:
מה אנחנו יודעים על רכב הפנאי החדש של סקודה
משהו מהסרטים: פונטיאק טראנס אם בנדיט
למכירה: האמר H2 של הראפר המיתולוגי