רנו טווינגו 0.9 ל' 'אינטנס' החדשה במבחן דרכים

אל קהילת מכוניות המיני בישראל מצטרפת רנו טווינגו החדשה. יש לה מנוע 3 צילינדרים מוגדש, הנעה אחורית, תיבה דו מצמדית וחזות אופנתית. לקחנו את גרסת הטורבו הבכירה לנהיגה על כבישים מקומיים

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
רנו טווינגו 0.9 ל' טורבו EDC במבחן דרכים (ניר בן טובים)
משנה כיוון. רנו טווינגו החדשה בגרסת 0.9 ל' טורבו אינטנס. חוויה מסוג חדש? (צילומים: ניר בן-טובים)

למרות שהיא נמכרה ביותר מ-2 מיליון עותקים, הטווינגו המקורית מ-1992 נולדה על רקע אינספור התחבטויות. ברנו דרשו לייצר מכונית רווחית וזולה שתוכל לרשת (רוחנית) את מקומה של רנו 4, שאחרי 20 שנות שירות הסגירה סימני שחיקה מתקדמים. התכנון התקדם בעצלתיים והוזנק ב-1980 עם דחיות חוזרות וקונספטים שנפלו בין הכסאות במשך 6 שנים, שחלקם בכלל התבססו על אב טיפוס פולני בשם 'בסקיד 106', שנראה כמו הכלאה בין לנצ'יה Y לרכב שינוע מהקיבוץ.

בסופו של דבר, תחת שרביטו של פטריק לה קוומה (שמאוחר יותר פיסל את מגאן 2) ובסיועם של שני מעצבים איטלקיים, יצאה לאור הטווינגו ונשאה בקרביה מהפכה בתחום מרחבי הפנים, תכנון מושבים מודולארים, הקרנת מידע והנדסת אנוש. את ממשיכת דרכה מ-2007 ששינתה פניה מקצה לקצה, אף אחד לא מעז להזכיר באותה נשימה. בקרסו מוטורס, אפילו התעלמו מקיומה.

עוד בנושא:
סיטרואן C1 ידנית במבחן דרכים
קיה פיקנטו נגד יונדאי i10. תאומות זהות?
אודי A1 אולטרא במבחן. יוקרה וחסכון

מה בישלו הגרמנים והצרפתים?

רנו טווינגו 0.9 ל' טורבו EDC במבחן דרכים (ניר בן טובים)
המידות זעירות, העיצוב חולק דמיון גם לרנו 5 המיתולוגית

העמקת הברית הטכנולוגית בין מרצדס לרנו-ניסאן זולגת בימינו מחוץ לגבולות ענף המסחריות הקומפקטיות (ע"ע מרצדס סיטאן). תחת הפיקוח של המטה המבצע בסלובניה, שיתוף הפעולה ביניהן הניב לדיימלר את סמארט "פור-פור" ולרנו את טווינגו דור שלוש. במבט חיצוני, קשה לחלוק על האסתטיות של הצרפתיה השובבה הזו שבהחלט קצת מזכירה את הסמארט. הטווינגו היא לגמרי מכונית "שמחה" וגם די משמחת, שנגזרת מהרטרו האפקטיבי של פיאט 500 שמנגנת על מיתרי הנוסטלגיה כבר כמה שנים טובות בהצלחה יתרה.

בדומה לאיטלקיה משדרת טווינגו את המראה המצועצע בלי טיפה של צניעות, שאיכשהו תחת השמיים הסגריריים של עונת החורף מייצר אפקט מנקר עיניים כמו פרסומת למשקה ממכר. הרבה עניין ייצרה הטווינגו הצהובה שלנו בכבישים. המעצבים עשו כאן עבודה מעמיקה לתפור אלמנטים מרנו 5, ויחד עם השבכה החייכנית, הפסים השחורים מאגף ה"בחר לך חבילה" והחישוקים המוחצנים, התמונה מלאת חיים. חוץ מזה, יש פה גג נפתח חשמלי שהופך אותה למכונית קבריולה למחצה, אבל רק כמעט.

מה הרווחנו מהשתלת המנוע מאחור?

רנו טווינגו 0.9 ל' טורבו EDC במבחן דרכים (ניר בן טובים)

בהינתן הפלטפורמה הנכונה, יצרן רכב יכול לחבר את המנוע איפה שהוא רק רוצה; מקדימה, באמצע וגם כאמור, מאחורה. הכול תלוי בכוונת המשורר. במקרה של הטווינגו, הרעיון היה לסחוט את המקסימום מבחינת ניצול חלל הפנים. העברת המנוע לזנב משחררת שטח בחרטום, שבו נשארו רק מיכל נוזל השמשות, הרדיאטור, המצבר וקורות הקריסה. בשיטה זו, הטווינגו אמנם נראית קטנה מבחוץ, אבל היא הרבה יותר גדולה לכאורה מבפנים, שכן הגלגלים נדחקו עוד קצת לפינות הסרנים.

זה אולי נשמע כמו נוסחה לגזול ליטרים של נפח מתא המטען, אבל כשאתה מתקין את המנוע בזווית של 50 מעלות לא שדדת כמעט כלום - הוא מוסתר תחת הרצפה מאחור (וגם ככה הוא ננסי). בקיצור, יש לכם 188 ל' במשטח מישורי ושפה נגישה, וזה בכלל לא רע.

כשעוברים לבדוק מה קורה בפנים, הדעות נחלקות. ליושבים בעמדות הפיקוד יש הרבה מרחב תנועה ותחושה אוורירית שמושפעת מהמבנה הרבוע; תנוחת הנהיגה גבוהה, המרווח בין הנהג ולנוסע יותר ממספק והתקרה מורחקת מראשיהם של ממוצעי קומה. גם רחבי היקף, ימצאו שהמושב של הנהג לא מעקם להם את החיים אלא מציע יופי של תמיכה בזכות מבנה מצוין לכתפיים. ההתאמה אמנם מחייבת התעסקות בברז בדופן כדי למצוא את הזווית הנוחה לעמוד השדרה, אבל אנחנו לא מצאנו סיבות להתלונן על היעדרם של כיוונים נוספים במכונית מיני פשוטה.

בסיס הגלגלים של הטווינגו מהווה אחד מיתרונותיה החשובים, לפחות על הנייר; היא יושבת על שני מטרים וחצי, שזה 10 סנטימטרים יותר מכפי שתמצאו ביונדאי i10. אולם למרבה הצער, רנו לא הצליחו לרתום את הפתרון הזה לטובתם בצורה מלאה; הטווינגו אמנם מתהדרת ב-5 דלתות, אבל הברכיים של שוכני שורה שתיים נעוצות בתוך המושבים הקדמיים והמרווח ביניהם זהה למתחרים. צפוף פה.

מערכת הפעלה

רנו טווינגו 0.9 ל' טורבו EDC במבחן דרכים (ניר בן טובים)

הטווינגו שלנו שצוידה במפרט 'אינטנס' ב-87 אלף שקלים, מגיעה עם חבילת צבעים שיוצרת ניגודים בין הפנים לחוץ – צהוב עם אינטגרציה של דיפונים לבנים ופסי קישוט שחורים. הנדסת האנוש נחמדה ולא מתחכמת, עם לוח מחוונים קלאסי מול הנהג ומערכת שמע עם חיבור מלא לסלולרי שלכם. במכונית זו, הסמארטפון ישרת אתכם במקום צג מידע ראשי, ויחד עם חיבור לאפליקציה של היצרן, תוכלו לקבל גישה לכל המידע שצריך מהרכב, בכלל זה מד סל"ד (כי אין), מוסיקה, רדיו, ניווט WAZE ועוד. בנוסף לכך, פזורים בחלל פתרונות אחסון נידיים – ניתן לשלוף את "מגירת" הכפפות ולכך מצטרף תא אחסון סמוך לידית ההילוכים שמזכיר בצורתו מכלי שימור מזון.

איכות החומרים בטווינגו עומדת בקנה אחד עם המתחרים, אולי אפילו טובה יותר מחלקם. המרקם של החלק העליון פלסטיקי אבל מוצק ועמיד למראית עין, וגם כך שלדת הקונסולה הראשית וגלגל ההגה עטוף העור שמאוד נעים לאחוז בו. מנגד, מצאנו כאן מתגים עתיקים שנשלפו מהפירוקיה של רנו בפאתי פריס, היכן שנערמו קליואים ולגונות שיצאו לגמלאות בכפיה לפני 10 שנים. עד מתי רנו תמשיך להשתמש בבקרת השליטה של הקליאו B למערכת השמע?!

בגזרת הבטיחות, לטווינגו 4 כריות אוויר, בקרות יציבות, ניטור לחץ אוויר בצמיגים, בקרת סטיה מנתיב, מתג ניתוק לכרית האוויר בצד הנוסע, בקרת בלימה ו-4 כוכבים במתכונת הקודמת של מבחני הריסוק האירופיים ב-2014.

Où est l'étincelle qui a promis

רנו טווינגו 0.9 ל' טורבו EDC במבחן דרכים (ניר בן טובים)
מנוע ה-0.9 ל' טורבו של הטווינגו. היה זה טבעי לחבר אותו לגלגלים הקרובים ביותר

אתה לא יכול להשאר אדיש מול מונחים כמו "הנעה אחורית" ו-"מנוע אחורי". חובבי רכב אדוקים נוטים למצוא נקודות ייחוס מוגזמות כמו פורשה 911, אבל הגיוני יותר למתוח קווי דמיון לחיפושית הקשישה, שכן אנחנו בכל זאת יושבים במכונית מיני שעלותה מחצית מהטמבון של מעבורת החלל משטוטגרט.

את הטווינגו אפשר לרכוש בישראל עם מנוע 1.0 ל' 69 כ"ס אטמוספרי ותיבה ידנית 5 מהירויות, או לקפוץ ב-20 אלף שקלים נוספים למכונית המבחן המאובזרת בכל טוב. כאן כבר תמצאו שידוך בין מנוע 0.9 ל' טורבו שלושה צילינדרים לתיבת 6 הילוכים דו-מצמדית. המנוע הקטן הזה משרת גם את הקליאו, וההספקים שלו בהחלט מייצרים תחושה של מכונית מיני זריזה עם כוח נמרץ. בתוך כך, הנהיגה בטווינגו חשפה שני צדדים מנוגדים, משום שבעיר, מנוע הבנזין לו 90 כ"ס ו-13.8 קג"מ-2,000 סל"ד, דורש מכם רגישות על דוושת ההאצה וגם, קצת סבלנות לתיבת ההילוכים.

לא פעם בשנים האחרונות פגשנו שילוב מפוהק בין מנועים לתיבות רובוטיות, והרגשנו כבר עם תחילת הנסיעה שמשהו פה לא עובד חלק לגמרי. לזכותה יאמר, כי המצב לא כזה נורא כמו בתיבות החד מצמדיות המחפירות, אבל הפעולה אינה כל כך סלחנית כשאתם תועים לכם בגוש דן.

נסיעה בפקקים חושפת מערכת יחסים קצת מטלטלת ואפילו מחוספסת לעתים; ההעברות ההילוכים תזיזתיות, אבל הבעיה הגדולה יותר היא שתיבת ה-EDC לא נאותה להגיב בזמן לרמיסות, תכונה סרבנית שהכרנו גם בקליאו ספורט. משהו שם בתחתית רצפת הטורים שרוי בתרדמת עד שחוצים את קו 2,300 סל"ד, וזה עשוי לנטוע בנהג חוסר בטחון ביכולת שלה לספק תגובות נחרצות. במדידות שערכנו לה, מחצנו את דוושת ההאצה מעמידה ודווחו על השעון 12.8 שניות ל-100 קמ"ש, כלומר פער של כ-2 שניות לעומת נתוני היצרן. צריכת הדלק הממוצעת עמדה על כ-13 ק"מ לליטר במהלך ימי המבחן.

בדרך לפיתולים

רנו טווינגו 0.9 ל' טורבו EDC במבחן דרכים (ניר בן טובים)

ככל שהמהירות מטפסת, כך הטווינגו משפרת את נימוסי הכביש שלה. אפשר בקלות להתבלבל, ולחשוב שזו מכונית משפחתית קטנה; בידוד המרכב מרשים כנגד התנועה והסביבה הרועשת, הריסון קצת קופצני אבל מתון בזכות מערכת מתלים משככת והתיבה מיישרת קו ומתגלה, דווקא כאחת מנקודות העוגן של הטווינגו בכביש המהיר.

הסתירה בין התכונות של הטווינגו בעיר לאוטוסטרדה מביאה אותנו למסקנה שהיא זכאית למחמאות שלא חילקנו אף פעם ליריבותיה. גם יונדאי i10, שנחשבת למכוניות "שיוט" רגועה בטווח תלת ספרתי, לא יכולה לתת תשובה לטיפול של הטווינגו בחטאי הסלילה הישראלית – בעיר או מחוצה לה. היא מצליחה להתמודד היטב אפילו מול רעשי רוח וגלגלים במהירויות המופרזות של כביש 6, וזה היבט משביע רצון במכונית שמשקלה נמוך מ-950 ק"ג וגלגליה בקוטר עוגיה.

בזכות האופי השליו של הטווינגו ותמיכת המושבים, מצאנו את עצמנו למרגלות הרי עמק יזרעאל ערניים למדיי ומוכנים להסתער על הגבעות. חיפשנו אם חבוי לו מתג "ספורט" מסתורי באחת הקומות אבל התבדינו וחמור מכך, אי אפשר לנתק את בקרת היציבות. נו, מילא; יש הנעה אחורית ומנוע טורבו, בטוח שנוכל לחלץ ממנה רגעים קטנים של אינפנטיליות טהורה.

הצרפתים הלכו עד הסוף ותקעו את הכול מאחורה ושחררו את ההיגוי מכבלי ההינע, אבל מי שחלם על מקצה אימונים שטוף זיעה עם ז'אן רניוטי ברנו 5 טורבו כדאי שיצנן את ההתלהבות, או שרנו טווינגו תעשה את זה בשבילו. טווינגו הייתה לפחות באופן תאורטי מכונית עם פוטנציאל של ספורטאית. אולם בפועל, התוצאה שגרתית. המנוע אמנם דוחף אותה יפה מאוד בעליות והמכלולים עומדים בקצב (בלמים, בולמים ושלדה), אבל חדוות הנהיגה היא בגדר נעלם. אין כאן באמת משהו יוצא דופן שגרם לנו לחזור על הפיתולים יותר מ-3 או 4 פעמים כדי לוודא שלא גרמנו לה עוול. אם ברנו בכל זאת חושבים להוציא ממנה משהו, כדאי שישאירו זאת לטיפולה המסור של חטיבת רנו-ספורט.

האופטימיים שילמו את מחיר התמימות

רנו טווינגו 0.9 ל' טורבו EDC במבחן דרכים (ניר בן טובים)

בסיום המבחן אתה מרגיש מעט מרומה. שנתיים חיכינו לטווינגו אחרי כל הרעש התקשורתי שליווה אותה, ובסוף הגענו לקטעי הנהיגה המעניינים והורדנו הילוך. האמנם זו אכזבה? ובכן, אולי. ובעצם, אולי בכלל לא; מדוע? כי רנו לא הבטיחה לנהגים שום דבר שנגזר מהרפתקנות או אקרובטיות במעלה האלפים. זה לא היה כתוב בדבר הפרסום הרשמי, לא נדון בבכורתה וגם לא עלה בזמן שיווקה של הטווינגו.

רנו חיטטו בהיסטוריה, ואצו לייצר עם סמארט מכונית קטנה שהמכלולים שבה יתורגמו לחופש עירוני שיקל על חייו של המשתמש – ואת זה הם השיגו בגדול. מערכת ההיגוי של הטווינגו מאפשרת לגלגלים לפנות בזווית של 45 מעלות ולבצע תמרונים לוליינים עם 4 סיבובים בין נעילה לנעילה. כל כך קל להכנס לחניות ולצאת, שאת החיוכים שחיפשת בעיקולים, או לפחות מקצתם פתאום מגלים באיזו סמטה נידחת בדרום תל אביב.

בקרסו מוטורס יודעים שלא לצאת בהכרזות מפוצצות לגבי עתידה של הטווינגו. בין כה ההקצאה מוגבלת לסביבות 600 מכוניות בשנה, המחירים של הדגמים האוטומטיים המאובזרים לא זולים, והיא לא באמת מסוגלת לנגוס בקוריאניות המובילות. המשמעות היא, שאת המאבקים שלה היא תנהל בדרג האמצעי מול מכוניות כמו סיטרואן C1, סיאט מי, וכן מול פיאט 500 ואופל אדם, על אף חסרונן של צמד דלתות חשובות בשתי האחרונות. ב-87 אלף שקלים, הטווינגו הנבחנת היא מכונית חמודה עם הרבה קסם צרפתי. אולם בטווח מחירים זה, היא פותחת חזית מול דגמי סופר מיני, ולכן מומלץ לחשוב פעמיים אם כדאי להשקיע בחבילת האבזור המלאה, או לוותר על קישוטים וכמה תוספות ולחסוך קרוב ל-12 אלף שקלים.

המחירים לרנו טווינגו בישראל:

1.0 ל' ידנית לייף: 65 אלף שקלים.
0.9 ל' טורבו זן: 75 אלף שקלים.
0.9 ל טורבו דיינמיק: 79 אלף שקלים.
0.9 ל' טורבו אינטנס: 87 אלף שקלים.

לייק אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל