סובארו ב-3,000 שקלים במבחן ארוך-טווח: הצלחה או בור ללא תחתית?

באוגוסט שעבר קניתי אימפרזה מודל 1996, לטובת מסע 'גרוטאשטח'. שישה חודשים ו-6000 קילומטרים מאוחר יותר אני יודע, האם היה כדאי לקנות רכב כל כך ישן?

סובארו אימפרזה 1996 (מערכת וואלה! NEWS , רמי גלבוע)
הסובארו 'פרעונים' בימי תפארתה. בהכנה מינימאלית היא עברה את מסלול הראלי, ועוד תשרת אותנו לטיולי שטח קלים (צילומים: רמי גלבוע)

היעוד המרכזי של הסובארו הקשישה היה לקחת אותי ואת דורית מהחרמון לאילת, במסע גרוטאשטח עליו כבר דיווחנו לכם. המסע נמשך ארבעה ימים אבל בנוסף, עברו עלינו שישה חודשים עם הסובארו; הכנתי אותה לראלי, קישטתי אותה ככלה ביום כלולותיה, התעללתי בה בשטח והחזרתי אותה לכשרות, אחרי 650 קילומטרים של נהיגת שטח. בשוך ענני האבק התעוררה השאלה – האם לשמור אותה, למכור, או לדפוק לה כדור בראש?

עוד בנושא:
הקרוסאובר הענק של סובארו מכוון למשפחה הגדולה
מבחן שבילים: סובארו פורסטר Z החדש

סובארו אימפרזה 1996 (מערכת וואלה! NEWS , רמי גלבוע)
"באזרחות" יכולה הסובארו לשמש כרכב קישור מצוין לתחנת הרכבת, המשרד או האוניברסיטה

צומת החלטה

כבר היו לי החלטות כבדות יותר מאשר שמירה או מכירת פריט בשווי 3000 שקלים... אבל מכונית כזו היא מוצר גדול בהרבה מאשר ערכו הכספי – המכונית מעניקה ניידות, חופש ופרטיות, היא עולה כסף או מייבשת אותך בשולי הדרך, היא אמורה להגן עלייך אבל עלולה גם לבגוד ברגע האמת.

מלכתחילה היה ברור כי הסובארו לא יכולה להחליף את הדיסקברי כי בסופו של דבר, היא יודעת לנוע רק בשבילים מסודרים יחסית. היא גם לא יכולה להחליף את 'המכונית המשפחתית' מכיוון שהיא בסיסית למדי ולא מספיק בטיחותית, במונחים של 2017; אין כריות אוויר, אין מערכות אלמנטריות כמו ABS ו-ESP, והמרכב שלה תוכנן לפני עשרות שנים. לכן, היא לא יכולה לשמש כרכב משפחתי ראשי. כאן נכנס לתמונה החתן שלנו, הרוכב לעבודתו באופניים חשמליים; הוא עובר בכל יום כ-14 קילומטרים ואין ספק שביום גשם, הסובארו יבשה ובטיחותית פי כמה... הצענו לו להתנייד בסובארו משך חודשי החורף ו"אחר כך נראה מה לעשות".

סובארו אימפרזה 1996 (מערכת וואלה! NEWS , רמי גלבוע)
המנוע והגיר הידני מתפקדים בדיוק כמו לפני חצי שנה, ו-6000 קילומטרים. לא אוכלת שמן, לא שותה מים

על הליפט

האמת היא שמעבר להכנות הבסיסיות לראלי (צמיגי מקסיס, הגבהות פרוג'יפ, מיגון רסטה), השקעתי מעט מאוד כסף באוטו. החלפתי גרמושקה קרועה ב-200 שקלים, ונאלצתי להחליף מצבר יומיים לפני היציאה – המקרר הנייד שחט את המצבר שכנראה היה ממשיך לעבוד עד היום, אלמלא חיברתי אליו מקרר. 500 שקלים.

בארבעת ימי הראלי נהגנו 650 קילומטרים בשטחים טרשיים, שבילי שדות, דיונות ומשעולי מדבר. הקשישה בלעה את המסלול (ועוד 800 קילומטרים מנהלתיים) בקלי קלות, למרות כמה גיהוקים קטנים, בעיקר חשמליים. המצבר החדש התעלף ביום השני, אבל החלטתי לא לנתק את המקרר – לא הייתה לי שום כוונה לוותר על הבירות הקרות! המצבר התאושש באורח פלא (עד היום), ואז נשרף שֶקַע המצת המקורי (כנראה בגלל מטעֵן טאבלט שקיצר אותו). פנצ'ר טופל בפנצ'ריה מקומית בבאר שבע והמצמד תיפקד כמו חדש, לאחר מתיחת כבל אותה עשיתי במו ידי; כמה זה פשוט, כאשר הכול מכאני ונגיש.

מסלול השטח היה קשוח ותובעני, והסובארו נחבטה בקרקע מאות פעמים. למרות שהרכב תיפקד בצורה חלקה להפתיע, קפצתי לאחר שבועיים אל יורמי במוסך 'אוטו-פרו' שבקיבוץ גבע. על הליפט נחשפה ערוות הסובארו המיוסרת: ספי המרכב חטפו את עיקר הנזקים, אבל אלו רק כיפופי פח שטחיים שאין לי כל כוונה לגעת בהם. עם הגבהת מרכב של ארבעה סנטימטרים בלבד, מי שחטף את רוב המכות היה גשר תיבת ההילוכים. הוא התקמט כמו נייר אלומיניום אבל באורח פלא, ההילוכים פעלו באופן מושלם, ללא רעידות או קשיי שילוב. יורמי פרק את הגשר, יישר את פיסת המתכת והחזיר אותה למקומה. חלפו שבועיים נוספים והגעתי למכון הרישוי; עם צמיגי הכביש המקוריים עברה הסובארו את הטסט כמו נמרה צעירה, מעניקה לי שישה חודשי שקט. החלונות החשמליים ומערכת הקול הבסיסית מתפקדים מצוין, והמזגן ממשיך להקפיא פינגווינים בתא הנוסעים.

אם אני מנטרל את הנזקים שנגרמו ישירות עקב נסיעת השטח האינטנסיבית (ואת הדהייה המעצבנת של מדבקות הפרעונים...), ניתן לסכם את חצי שנת הפעילות באפס תקלות. ניתן להניח כי גם ללא המקרר, היה המצבר נופח את נשמתו בשלב זה או אחר. אבל מצבר זה כמו דלק או צמיגים, הוצאות תחזוקה שוטפות. ניתן לומר שהסובארו עברה את השנה הקשה ביותר בתולדותיה, באפס תקלות. להתאהב בה!...

סובארו אימפרזה 1996 (מערכת וואלה! NEWS , רמי גלבוע)
יש מכוניות המזדקנות רע, אבל הסובארו עושה זאת בחינניות רבה. אל תחשבו בכלל להשבית אותה

למכור או לשמור? זאת השאלה

איזו שאלה? בטח לשמור! במחצית השנה עשינו עם הסובארו כ-6000 קילומטרים, כ-1500 מהם בשבוע של הראלי. בנסועה שנתית של 10,000 קילומטרים, הסובארו הזו תיסע עוד חמש-עשרה שנה, בלי למצמץ. היא תעבור שני טסטים בשנה, תשרוף ליטר בנזין לכל עשרה קילומטרים, ותמשיך לחייך שנים אחרי שאחיותיה המודרניות יושבתו כתוצאה מתקלות אלקטרוניות, חיישני קראנק וזיהום אוויר, או תמסורות מתוחכמות שכבר לא יהיה כדאי לתקן.

מסתבר כי לשימוש צנוע ולמרחקים קצרים עד בינוניים, קניית רכב כזה היא צעד נבון – כפוף לכך שהנהג בוגר וזהיר, ואינכם מאתגרים את המכונית בכבישים מהירים ומסוכנים. הסובארו לא לבד, יש עוד גרוטאות ב-3000 שקלים (ואף פחות) שיעשו לכם את העבודה: סוזוקי למיניהם, דייהטסו (קצת פחות), טויוטות קשישות.... מדרגת מחיר נמוכה יותר אפשרית עם מכוניות מיני כמו ג'אסטי, אלטו או שרייד, אבל הייתי נצמד למידה משפחתית - זה בכל אופן מרווח, בטיחותי ונוח יותר. התחזוקה השנתית עומדת על 1350 שקלים ביטוח ועוד 1000 שקל רישוי. קצת מטריד הצורך להתייצב לשני טסטים בשנה, אבל זה המחיר אותו צריך לשלם עבור אחזקת מכונית קשישה כל כך. ירידת ערך? אין לי מושג. כמה עוד אפשר להפסיד על מכונית, העולה כמו תשלום הגריטה הרשמי של מדינת ישראל?

סובארו אימפרזה 1996 (מערכת וואלה! NEWS , רמי גלבוע)
אין צגי מגע ומערכות אלקטרוניות, אבל החוסן מוכיח את עצמו, גם לאחר 21 שנים