התגובות של אנשי מקצוע לא היו מפתיעות, בכל זאת, אחרי כל כך הרבה שנים בהן סיטרואן ג'אמפי מעמיס על עצמו כבלים, צינורות, ארגזים, מוטות, כלים, קופסאות, לוחות ובערך כל מה שתחשבו עליו הוא יצר לעצמו שם של ממש בקרב אנשי עבודה. התגובות שכן הפתיעו אותי הגיעו דווקא מכמה מפגשים עם בעלי משפחות ברוכות ילדים מהמגזר הדתי שהביטו על הג'אמפי ושאלו בקול שהייתה בו מידה לא מעטה של התרגשות זה הג'אמפי החדש?
כן, מסתבר שהמסחרית הבינונית של סיטרואן היא שם דבר במגזר ולמעשה לעיתים הפכה לשם גנרי לכל רכב מסחרי שמסוגל לאכלס משפחות מודעות דמוגרפית או סתם טיול מרובה ציוד.
בואו נשים את זה על השולחן כבר עכשיו, המילים "יפה" או "אסטטי" ממש לא נזרקו לחלל האוויר כאשר תוכנן הג'אמפי. כאשר ישבו צוותי התכנון הצרפתים-יפניים (הג'אמפי הוא המקבילה של PSA לפרו-אייס של טויוטה), הכיוון היה תכליתי מאוד. פגושי הפלסטיק השחורים אולי מתאימים לכלי רכב שעתיד לשפשף עצמו פה ושם במרוצת חייו כעובד חרוץ, אבל הם לא מוסיפים חן למצב הבסיסי שלו.
סביבת הנהג לא ספרטנית ופשוטה, אבל גם פה היעילות שולטת בעיקר. במרכז לוח המחוונים מחשב דרך מפורט מאוד, כולל תצוגת בקרת השיוט. ברכב ההדגמה הותקנה גם מערכת מולטימדיה הכוללת וויז, דיבורית בלוטות' (שלא ממש עבדה) ועוד. השימושיות מצוינת, כמעט בכל מקום יש תא או גומחה לדחוף פה ניירת, מפתחות או כל דבר אחר בכיסים.
רמת הגימור הכללית של הרכב טובה, הפלסטיקה קשיחה מספיק כדי לא להתרגש מחבטה מזדמנת כאשר מעמיסים מזוות מקדחה ממתכת וגמישה מספיק כדי לא להיסדק עם משעינים עליה חפצים כבדים. לעומת זאת, חלק מהגימורים של ההתקנות המקומיות באיכות מאוד נמוכה. ניסורים של חומרי דיפון שנותרים חשופים, ראשי ברגים בולטים, רווחים לא אחידים בין משטחים ופאנלים רופפים.
תנוחת הנהיגה מצוינת, הישיבה גבוהה מאוד, כמעט כמו משאית קטנה. הראות החוצה מצוינת לפנים ולצדדים. בנסיעה לאחור צריך לסמוך בעיקר על המראות או החיישנים והמצלמה בצג המרכזי. מושב הנהג שטוח יחסית, בלי הרבה תמיכה, אבל מה שמפריע ובעיקר בנסיעות ארוכות הוא המבנה של החלק הקדמי שלו שמסתיים ממש ב-90 מעלות ולא בצורה מעוגלת יותר, זה מפריע בעיקר בנסיעות ארוכות. אם בתוכנית נהיגות ממושכות בג'אמפי, מעבר לנסיעת מבחן, כדאי לשקול להחליף כיסא נהג.
"לא רק שיש הבדל בין הג'אפי שאנחנו תופרים לחשמלאי ובין זה של האינסטלטור" אומר לי גילי כרמלי מנהל תחום מסחריות, מוניות ונכים אצל היבואנית לובינסקי, "גם בין האינסטלטורים אנחנו מייצרים לפעמים כלי רכב שונים לחלוטין". התוצאה היא גמישות גדולה מאוד בכל מה שקשור לדיגום כלי הרכב שמגיעים בתצורה סגורה וריקה מהמפעל ונתפרים פה בהתאם לצרכים המסוימים של הלקוחות. במכונית המבחן שהיא כאמור מהמרכב הקצר הותקנה שורת מושבים אחורית מתקפלת, מחיצת רשת, מזגן אחורי ורצפת אלומיניום. תוספת של כ-19 אלף שקלים למחיר הבסיס של הרכב.
במקרה של הג'אפי הזה רק נציין שהספסל האחורי, למרות ההשקעה בריפוד דומה לזה של המושבים הקדמיים וכן קיפול חלקי של הצד הקרוב לדלת ההזזה, מדובר בספסל בסיסי ופשוט ולא מאוד נוח. מי ששוקל לעשות בג'אמפי בתצורה הזו שימוש הכולל הסעה ממושכת, כדאי שיקח את זה בחשבון. נקודה שניה נוגעת למזגן האחורי, הוא רועש, מאוד רועש. ברמה של להסתכל שמטוס קל לא מחממם מנועים לקראת המראה בחלק האחורי של הג'אמפי.
יוצא לעבוד
תחילת תנועה בג'אמפי ואני נקלע לפקק רציני מאוד ב-431. הזדמנות מצוינת להתרשם מהתפעול שלו בזחילה. טוב, האמת שאין הרבה מה לומר חוץ ממצוין. מיקום ידית ההילוכים נופל בול ליד, המצמד רך מאוד והמנוע עצמו גמיש ומאפשר גלישה יציבה בלי להתעסק יותר מדי. כאשר הכביש נפתח והמהירות עולה נרתמים כל 115 הסוסים שלו ו-30.6 הקג"מ כדי לדחוף את הג'אמפי קדימה. משקל הבסיס שלו, קצת יותר מ-1.5 טון אומר שהם מספקים לתנועה שוטפת ואפילו זריזה.
המנוע חי בעיקר בטווח שבין 1,700 ל-3,000 סל"ד שם הוא מייצר את עיקר הדחף. יש גם תנועה מעל ומתחת אבל לא ממש מחץ. גם במהירויות כביש 6 וקצת מעל להן, הג'אמפי לא מתרגש ממש והוא גם מפתיע אותי בשקט היחסי שלו, לא רק ביחס למסחרית שהיא בעצם תיבת תהודה ענקית, אלא גם ביחס למכוניות נוסעים.
ביומיים עם הג'אמפי, הוא נוצל לסיוע קרוב בהעברת דירה, מה שאפשר להתרשם ממנו גם במצב מועמס, לא ברמה של הטון המורשה שלו אבל קרוב לשם. גם אז בכל מה שקשור לשקט המצב נשמר, הנוחות באופן טבעי השתפרה מעט. אבל מי שפחות הרשים היה המנוע, עדיין דחף קדימה אבל בהרבה פחות יכולת מאשר קודם. כך שמי שבתפריט שלו נסיעה מועמסת על בסיס קבוע בהחלט כדאי ללכת על המנועים הגדולים יותר בני 150 או 177 כ"ס (מנועים ה-150 זמינים רק בשילוב תיבה ידנית ובאורכי המדיום והלארג', מנוע ה-177 זמין רק עם תיבה אוטומטית בכל אורכי המרכב).
בסיום היומיים בהם בחנו את הג'אמפי צריכת הדלק שנרשמה עמדה על 14 ק"מ לליטר.
ביזניס ופלז'ר
בחינת מכונית מסחרית היא שונה לחלוטין ממבחן מכונית רגילה. הניסיון המועט יחסית שיש לנו בסוג המכוניות האלו, אומר בעיקר שהיכולת שלנו להשוות אותה למקובל, לנהוג או למצופה מהקטגוריה הוא באופן טבעי מוגבל. מצד שני, דווקא ההגעה מתחום מכוניות הנוסעים כן הביא אותנו לג'אמפי עם רף ציפיות גבוה בכל הקשור לרמת החיים בו.
כאשר אני שם בצד מראש את כל נושא שיקולי האחזקה, שהם לעיתים המרכזיים ביותר ברכישת מכונית כזו, ומתרכז במכונית עצמה מקבלים שורה תחתונה של מסחרית שתמורת מחיר בסיס של 170 אלף שקלים מציעה לפחות ברמת ה-DNA שלה מכונית נעימה, שימושית ועם יכולת תמרון מצוינת לא רק ביחס למסחרית המקומות בהם היא הצליחה לקחת פרסה ב"מכה" היו מרשימים גם במכונית פרטית. מצד שני, אם אתם בעניין של משקלים והעמסה, כדאי ללכת על המנועים החזקים יותר וכן מומלץ מאוד להיות עם בקרה אודות הגימור בתחום ההתקנות המקומיות.
האם גם בשנים הבאות נפגוש אנשי מקצוע ומשפחות טופחים על הכנפיים הקדמיות של הג'אמפי בהערצה? עם המתכון הזה, יש לנו תחושה שכן.
על הצד הטכני: סיטרואן ג'אמפי, קצר, 115 כ"ס
מנוע, הנעה דיזל, 4 צילינדרים, קדמית
נפח 1,560 סמ"ק
הספק/סל"ד 3,500/115
מומנט/סל"ד 1,750/30.6
תיבת הילוכים ידנית, 6 הילוכים
ביצועים
תאוצה 0-100 (שניות) 12.3
מהירות מירבית (קמ"ש) - 160
מידות
אורך (ס"מ) 461
רוחב (ס"מ) 192
גובה (ס"מ) 191
בסיס גלגלים (ס"מ) 216
תא מטען (ליטרים) 4,600 (בתצורת מטען)
משקל (ק"ג) 1,536
מתלים, בלמים, צמיגים
מתלים קד'/אח' דמוי מק'פרסון/קורת מתח ומוט פנהארד)
בלמים קד'/אח' דיסק מאוורר/דיסק
צמיגים 195/65 R15