וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מיטו וקליאו: היפה והחיה

23.4.2009 / 10:20

אלפא מיטו עושה עליה עם מנוע טורבו ועיצוב מהפנט ופוגשת אצלנו את הקליאו ספורט במבחן השוואתי לקטנות חמות

קובי ליאני

צילום: דייב שחר
עריכה: בת גולן

בגרות, כך מסתבר, אינה קשורה כל כך לגיל, אלא יותר לבחירות שאנו עושים בחיים שלנו. דירת שותפים במרכז תל-אביב, ג'אנקפוד ופרטנריות שמתחלפות תכופות בין הסדינים יעידו שמעל הכתפיים שלכם נמצא ראש צעיר. תשלומי משכנתא על דירה בחולון, אוכל מבושל, בת זוג קבועה והיכולת להבדיל בין מטרנה לסימילאק, יאמרו כצפוי בדיוק את ההיפך.

משום שבמדור רכב עסקינן, הבחירות המגדירות האלה קובעות גם ברוב המקרים מה יונח מעל לארבעת הגלגלים שלנו. אבל אל חשש, לא נכונה לכם כאן השוואה מקיפה בין עגלות תינוקות, אלא דווקא בין שתי מכוניות דומות בהגדרתן, אך שונות מאוד בתכליתן כך הסתבר. שתי מכוניות שנבנו בשם ההנאה ונועדו לעשות לכם כיף וזה בדיוק מה שהן עשו לנו, רק בדרכים שונות. קבלו את אלפא מיטו ואת רנו קליאו ספורט.

היו 3, נשארו 2

נישת הסופר מיני החמות והספורטיביות זוכה לעדנה בשנה האחרונה וזאת בניגוד גמור למצופה מהתנהגות יבואני הרכב בתקופת המיתון. מלבד הקליאו שהגיעה לכאן אחרי הפסקה ממושכת בין הדורות, אלפא שולחת אלינו את המיטו החדשה, ב.מ.וו משווקת כאן רק את גרסאות הספורט של המיני, סיאט תתחדש בקרוב עם האיביזה FR והקופרה ואפילו חברת דויד לובינסקי נאותה להביא לישראל את ה-207GTI החדשה. אולם, אל המבחן הזה שאמור היה להכיל את האחרונה כצלע השלישית, בחר היבואן שלא למסור אותה אלינו מסיבותיו שלו.

ובכל מקרה, גם בלעדי הפיג'ו,יש לנו מספיק חומר בידיים כדי לצאת מהמערכת, לתקוף כבישי נהיגה ולא לרצות לחזור במשך שבוע. אבל לפני שנדביק את הדוושות הימניות לשטיחים, נעצור לרגע כדי להתבונן בשתיים.

את הקליאו ספורט הספקנו לאהוב כבר מזמן ובדורה החדש, היא אפילו נראית טוב עוד יותר. עם השנים, הצרפתייה הזו הוסיפה כמובן סנטימטרים נכבדים להיקפים, אבל היא עדיין נראית חטובה וסקסית בזכות נגיעות נכונות במקומות הנכונים: זימי האוויר מאחורי בתי הגלגלים הקדמיים, הכנפיים התפוחות, הדיפיוזר בפגוש האחורי, שני לועות האגזוז ועוד. תוסיפו לכל זה גם צבע אדום אש ותקבלו מכונית שלא תוכלו לפספס גם מקילומטר בכביש.

אלפא מיטו נראית שונה, שונה מאוד, אבל בצד הטוב של המילה. כיאה למסורת האיטלקית, שמכתיבה הופעה מצודדת, המיטו קולעה בול לטעם שלנו. בניגוד לקליאו הזוויתית, המיטו מעוגלת ועמוסה בכל טוב. המעצבים שלה טענו בעת חשיפתה כי היא למעשה גרסת סופר מיני שלתוכה נדחס עיצובה המהפנט של ה-8C קומפטיציונה ולדעתנו, למרות הקושי שבדבר, בהחלט הצליח להם. יותר מכך, נולדה להם מכונית כל כך חמודה ומשונה, שכמעט כל תוספת עיצובית שתדביקו לה לא תראה חריגה. אפילו דלתות מספריים בסגנון למבורגיני.

תא נוסעים: קטן, אבל שמח

הבדלי העיצוב החיצוני ממשיכים גם בתאי הנוסעים של השתיים, כאשר המיטו מפגינה הקפדה רבה יותר בחבילה הכללית. תא הנוסעים שלה מעוצב ממש בטעם טוב עם מראה ייחודי לכל פרט בו. גלגל ההגה נראה מעולה, הדשבורד מפוסל בקפידה ומכיל חומרים נאים ואיכותיים, המושבים מזמינים וגם רמת הגימור והאיכות הכללית גבוהים במיוחד. ממש תאווה לעיניים ולאצבעות.

המיטו היא גם המאובזרת ביותר מבין השתיים. למרות שמדובר בגרסתה הזולה ביותר של האלפא הספורטיבית, דבר לא חסר לנו וזה כולל בקרת אקלים מפוצלת לשני צדדים, מערכת שמע איכותית עם 8 רמקולים הנשלטת מההגה ועוד. גם בכל הקשור לאבזור הבטיחותי, המיטו קובעת רף חדש בקבוצה עם כל הבקרות האלקטרוניות (לא ניתנות לביטול) ולא פחות מ-9 כריות אוויר אשר יחד זיכו אותה לציון הבטיחות הגבוה ביותר במבחני הריסוק של 5 כוכבים.

הקליאו לעומתה, מזמינה לא פחות להיכנס אל הקבינה, אך זוהרת מעט פחות מהאיטלקייה. אמנם גם היא מורכבת מחומרים טובים וגם בה הגימור משביע רצון, אבל בכל הקשור לעיצוב, הצרפתים לא מצליחים לקחת את ההובלה ממתחריהם האיטלקים.

מלבד המושבים הספורטיביים (ומעט פחות נוחים) קשה למצוא שאר רוח בעיצוב הפנים שלה. הדשבורד נראה עצוב משהו ומלבד דוושות אלומיניום, אין בה רוח קרבית של ממש כמו שהופעתה החיצונית משדרת. גם תנוחת הנהיגה בה טובה פחות. את ההגה לא ניתן לכוון למרחק כך שבסופו של דבר נאלץ הנהג לשבת קרוב מדי לדוושות כדי להגיע בצורה נאותה אל ההגה.

גם רשימת האבזור של הקליאו אינה ארוכה כשל המיטו. הקליאו מסתפקת במזגן יחיד, במערכת שמע איכותית פחות הנשלטת מההגה וזהו בערך. בציוד הבטיחות גם היא ניצבת גבוה בסולם עם שלל בקרות אלקטרוניות, 8 כריות אוויר וכן ציון בטיחות של 5 כוכבים במבחני הריסוק.

שתי המתמודדות שלנו הציגו מושבים אחוריים שימושיים יחסית שיכולים לאכלס מבוגרים בנסיעות קצרות, אך בזה של המיטו ישנה קרבה רבה אל קורת הצד ואילו בזה של הקליאו הגג סוגר על פדחת היושבים מאחור. בתאי המטען אם זה חשוב לכם, הקליאו שימושית יותר עם תא גדול ונוחות הטענה טובה ביחס לתא הקטן אך עמוק של המיטו.

sheen-shitof

בדקו התאמה לטיפול

פיתוח ישראלי: פתרון מדעי לאקנה בגוף עם מעל 90% הצלחה

בשיתוף מעבדות רבקה זיידה

מנועים וביצועים: עולמות שונים

הקליאו ספורט מגיעה עם אחד המנועים החזקים בקבוצה, שהמשיך להשתפר מדור לדור. נפחו 2,000 סמ"ק והוא מפיק 197 כ"ס וכמעט 22 קג"מ שמושגים גבוה ברצועת הסל"ד ואת כל הכוח הזה הוא מעבירה לגלגלים הקדמיים דרך תיבת הילוכים ידנית עם שישה הילוכים.

המנוע שלה מרגיש כמו חיה כלואה שרק מחכה שמישהו ישכח לנעול את הבריח פעמיים. הוא מחוספס וקולני וממש דורש שידחקו בו עד הסוף, עד שמנתק ההצתה יכבה את ההתלהבות. כל זה מתקבל בשמחה בנהיגה ספורטיבית ואפילו מפיק נתוני האצה יפים של 6.9 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 215 קמ"ש, אבל ביומיום זה קצת מעייף.

הקליאו הזו ממש לא יודעת לנסוע לאט וקשה לנהג לשמור איתה על התנהלות בגבול המהירות החוקית. מרגע שמניעים אותה, גם היא וגם האוחז בהגה הופכים לעצבניים וחסרי סבלנות. המנוע הזה יחד עם יחסי ההעברה הקצרים ומהלך הקצר של ידית ההילוכים, דורשים כל הזמן עוד ועוד, גם כשלא ממש צריך. יחסי ההעברה הקצרים גורמים למנוע לפעום ב-3,000 סל"ד ב-100 קמ"ש, מה שגובה מחיר ברעש ובצריכת דלק לא ידידותית לכיס (8 ק"מ לליטר בממוצע בימי המבחן).

בתכנון המיטו לעומתה, התחילו המהנדסים מדף חלק והיא מגיעה עם מנוע השייך כבר לדור הבא. בהמשך לאופנת המנועים הקטנים והחזקים, נפחו מסתכם ב-1,400 סמ"ק בסך הכל, אבל בזכות הוספת מגדש טורבו, הוא מצליח לשחרר 155 כ"ס ו-23.5 קג"מ וליצור רצועת כוח רחבה לטובת ביצועים וחסכון בדלק.

על הכביש ובמבחני ההאצה שערכנו לשתיים, המיטו מוכיחה שעם מנוע קטן אך מתוחכם, אין שום מקום לרגשי נחיתות. המנוע שלה חלק וגמיש וכוחו מורגש מוקדם מאוד, כבר מ-2,000 סל"ד עם בעיטה מוחשית ב-3,000, הרבה לפני שזה של הקליאו מתעורר. כאן החגיגה נגמרת ב-6,000 סל"ד עם מעט קשיי נשימה, בעוד שהקליאו לא מוכנה לסגור מצערת לפני 7,500 סל"ד.

רצועת הכוח של מנוע האלפא התגלתה כשימושית והגיונית הרבה יותר בחיי היומיום מבלי לפגוע ברגעים שבא לנהג לשחרר קצת אגרסיות. הגמישות הרבה שלו אפשרה גם בחירה ביחסי העברה מעט ארוכים יותר בגיר שתורמים גם לצריכת דלק נמוכה (9.5 ק"מ לליטר בימיי המבחן) ולשקט בתא הנוסעים בשיוט רגוע – משהו שהקליאו לא ממש יודעת לעשות.

א' בהתנהגות

נראה שהקליאו ממש חיכתה לשלב הזה במבחן וגם אנחנו למען האמת, כי כאן ועכשיו היא ממש זורחת וזהו ללא ספק התחום החזק ביותר שלה. ההגה שלה חד, המנוע מוחשי, האחיזה גבוהה ואפשר ממש לשחק איתה עם דוושת הדלק.

בהמשך לעצבנות שמשדר המנוע שלה, המתלים והשלדה נותנים גיבוי מלא לשיגעונות הנהג. מתליה של הקליאו קשיחים מאוד, אבל לא ברמה שגורמת לה להתרסק על כל מהמורה בכביש, עם זאת, הצרפתייה הזו לא מסתירה את סלידתה מאיכות הסלילה המקומית וכל שבר ואי שלמות באספלט מורגשים היטב בחוליות הגב.

אבל הקשיחות הזו היא האחראית הישירה על הטונות של הכיף שאפשר להפיק מהקליאו. אין כמעט דבר שהיא לא תעשה, אחרי שמתרגלים לפעולה המלאכותית וחסרת התקשורת של ההגה ולתנוחת הנהיגה והתחושה היא שזו המכונית מבין השתיים שמיועדת ממש למקצועני נהיגה.

לעומת הקליאו, המיטו מעט מחווירה, אבל זה לא משום שהיא אינה מהנה, להיפך, אלא בעיקר משום שהקליאו פשוט טובה מאוד בתחום הזה. אבל גם לה יש מה לומר כאן. ההגה שלה מהיר (2.5 סיבובים מנעילה לנעילה) ולמרות העובדה שהוא מתוגבר חשמלית, הוא חד ומעביר מספיק אינפורמציה מהגלגלים הקדמיים. למרות זאת, בשיוט רגוע באוטוסטראדה ההגה הזה התגלה כמעיק במיוחד. הוא נעשה מעורפל ומלאכותי מאוד בתחושתו וכמעט חסר רצון לחזור חזרה אל המרכז.

המתלים של המיטו רכים יותר ולכן היא נוחה יותר ומתמודדת טוב יותר עם שיבושים, אך גם היא מזכירה לנו עד כמה גרועים כבישינו הישראליים. היא גם רוכנת יותר בפניות ומפגינה מעט יותר תת היגוי כאשר דוחקים בה לעבר קצה גבול היכולת. שם היא גם נעשית מעט בעייתית ומפתיעה עם מעורפלות קשה על גבולות האחיזה ונראה שעדיף שלא ניתן לכבות בה את בקרת היציבות.

אחת לתאבי ביצועים ואחת למיושבים

ההכרעה ברוב המוחץ של מבחני הדרכים היא קלה מאוד, אבל לא במקרה שלפנינו. ההבדלים בין הקליאו למיטו אמנם עמוקים, אבל קשה להפנות אצבע לעבר המכונית הטובה יותר או לעבר הטובה פחות. משום ששתיהן הצליחו לגעת לנו במקומות הנכונים ושתיהן השאירו לנו בפה טעם של עוד, אבל כל אחד מאיתנו בחר לחזור הביתה עם מכונית אחרת.

הקליאו מדברת בגובה העיניים אל אותם נהגים חמי מזג שמרגישים צעירים ומחפשים מכונית ישירה וספורטיבית ללא פשרות, גם אם הדבר אומר תשלום מחיר בכל הקשור לנוחות ושימושיות יומיומית וכמובן פרידה ממחיר לא זול כלל של 170 אלף שקלים.

האלפא היא המיושבת יותר מבין השתיים ופונה לכאלה שכבר ראו לא מעט, שבעו ועכשיו רוצים משהו אחר. המיטו לא מוותרת על הנוחות, ההופעה והאיכות ומוסיפה אותן כערכים חשובים לא פחות מההנאה מהנהיגה ולכן היא גם אינה חד גונית כמו הקליאו. בעוד הקליאו תפנה אל הנהגים הצעירים בדמם, המיטו מהווה חבילה שלמה יותר, בזכות האבזור, העיצוב והיכולת לתת מענה לכל זמן שימוש – לנהיגה ספורטיבית ולשימוש יומיומי. לזכותה עומד גם תג מחיר הזול ב-20 אלף שקלים מהקליאו, של 150 אלף שקלים בכלל. האם היא תהיה הלהיט הבא בצפון תל-אביב? נתן לזמן ולכם לקבוע.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully