אגדה חדשה ממקלארן

פרק חדש נכתב היום בדפי ההיסטוריה, עת מציגה מקלארן הבריטית את היורשת למכונית ה'על' הסדרתית המוערכת ביותר בדור האחרון – מקלארן F1. את נעליה הגדולות של החלוצה הדרמטית שגם היום זוכה לתשבוחות, תמלא בדרכה ה-MP4-12C שממשיכה את האבולוציה המיתולוגית שהחלה עם המהנדס גורדון מארי ב-1991.

בחיתוליו של הפרויקט כונתה המכונית בגרסת הניסוי P11 ורק לאחר שהחברה התפצלה מחטיבת המירוצים והקימה מחדש את 'מקלארן אוטומוטיב' בראשה עומד מי שניהל את קבוצת הפורמולה 1 רון דניס, הכריזה כי השם הרשמי יהיה זה שמצוין לעיל. הכינוי המורכב שמעטר את גופה אומץ מסבב הפורמולה 1 שם מתחרה מקלארן, כשהסיומת C מסמלת את השימוש הנדיב בסיבי פחמן (Carbon) ויתר האותיות מנציחות את דירוג מכוניות המירוץ שמקלארן הוציאה מחסותה מאז 1981.

מהנדסי החברה עמלו ה-MP4 במשך שנים ארוכות. היעד המרכזי היה מכונית שמתאימה לרוח המודרנית ופחות כנגד יצירות אקזוטיקה כוחניות שנוצרו בשנים האחרונות דוגמת הבוגטי וירון, פגאני זונדה או פרארי אנזו. במקום זאת, מקלארן מחדדת כוונות ותצא לקרבות בזירה מתחדשת מול יצירות טכנולוגיות כמו פרארי 458 איטליה החדשה, למבורגיני גייארדו, אסטון מרטין DB9 ואחרות.

ויזואלית, קיים דמיון עיצובי בין ה-MP ל-F1 האגדית, אך הפרופורציות הוקטנו בכמה מידות כדי לשווקה מול כתת הצעירים הנמרצת מאיטליה. המעצב הראשי פרנק סטפנסון, טוען כי כל התהליך התבסס על יצירת מודל קליל ומקורי ככל שניתן במסגרת התקציבית. על הפיסול האופנתי הוא מציין כי החלק הקדמי עדיין מקרין הופעה מוכרת כגון בתי תאורה מתעגלים ורחבים ומכסה מנוע צר המסתיר תא מטען קטנטן בתחומיו אפשר לאכלס מזוודה וחצי. כונסי האוויר בצדדים יעניקו לה נפח על הכביש ויתרמו בנושא האווירודינמי כמו גם קירור למנוע המרכזי והבלמים.

תא הנוסעים ממשיך את הממד המרשים מבחוץ. למרות שמרבית מתחרותיה מציגות חלל קיצוני ולא מזמין לנסיעות ממושכות, מעצבי מקלארן דבקו בנוסחה הקובעת שלא צריך להתפשר בכל מחיר. כך בין היתר המושבים חובקים ורכים כאחד, הקונסולה הגולשת אינה גדושה במתגים שאינם נחוצים ולוח השעונים ממרכז את מד הסל"ד כדי שנוכל לעקוב אחר המחט בזמן שהיא משתוללת על רצועת הכוח.

השלדה הטכנולוגית של המקלארן לובשת אמבטית קרבון אחידה – 'Monocell', ממש כמו בפורמולה 1. הסיבים האקזוטיים מקיפים את הנהג והיתרון הגדול בכך הוא משקל כולל של 80 ק"ג בלבד בחומרי החיפוי הקשיחים סביב עמדת הפיקוד. יתכן כי בעתיד תיושם דרך ייצור זו במכוניות נוספות, אך כרגע הענין בספק. פרק הזמן שלקח למקלארן להפיק את פטנט הייצור ארך קרוב ל-5 שנים, בעוד יצור שלדה גוזל 4 שעות עבודה בלבד.

הפריט האקוטי שהוכנס לשימוש במקלארן החדשה, מקורו במערכת מתלים אלקטרונית חכמה לה שלושה מצבי נהיגה: רגילה, ספורטיבית וקיצונית. במקום מערך מכני המתבסס על התאמה על פי משקל, מערכת חיישנים קוראת את אופי אחיזת הגלגלים על הסרנים ומתאימה את גובה המכונית בהתאם להתפתחות על הכביש. כך למשל, אם המכונית מאיצה קדימה במצערת מלאה, המנגנונים מרככים את המתלים כדי למנוע קפיצות לא נעימות אך לא במידה של כיווץ והזדקרות הפגוש הקדמי.

במצב בו ה-MP חורכת פיתולים, משנים המתלים גישה ומקשיחים את פעולת הבולמים כדי לצמצם את המרווח בין השלדה לאספלט. על מלאכת הבלימה החשובה אף יותר, מופקדים בלמים קרמיים מקוררים שבעזרת כנף אחורית נשלפת מאטים את המקלארן בצורה אופטימלית.

למקלארן F1 המקורית מ-1992, היה העונג לפרוט על 12 צילינדרים מזמרים תוצרת ב.מ.וו. המוזיקה שבקעה מהמנוע המרכזי הייתה ועודנה אחת הסימפוניות המופלאות בתעשיית הרכב, על אחת כמה וכמה אם נפל בחלקכם לשבת ולהאזין לה במירוצי ה-GT של ה-FIA שהתקיימו בין 1999 ל-2002 והסתיימו בגלל בעיות תקינה מבישות. אבל הפעם, בהתאם להתגלגלות העניינים ולעתות המשבר, אבדו 4 צילינדרים בדרך לכביש וכך גם המוצא הגרמני שהוחלף על ידי מרצדס אך לא עוד.

ראשית כל, היחידה הנוכחית נבנתה בבריטניה. מדובר במנוע V8 המוטה ב-90 מעלות, לו נפח 3.8 ל' ועליו מולבשים צמד מגדשי טורבו. הספקו עומד על 600 כ"ס ב-8,500 סל"ד והוא מעמיד כ-62 קג"מ לרשות הרגל הימנית. מקלארן מספרת כי 80 אחוז מעקומת הכוח מושגת כבר ב-2,000 סל"ד וחרף העוצמה הגרנדיוזית של היחידה, צריכת הדלק לא צפויה לעבור את גבולות הדמיון, משהו באיזור ה-8 ק"מ לליטר לדבריהם.

לעומת הדגם היוצא, קיימים לא מעט הבדלים. את הכוח מהיחידה מתרגמת תיבת הילוכים רובוטית כפולת מצמדים (SSG) לה שבעה יחסי העברה (6 הילוכים ידניים ב-F1) כש-600 כ"ס (627) נשלחים לסרן האחורי. התאוצה ל-100 קמ"ש אורכת 3.4 שניות והמהירות המרבית 320, מה שמלמד כי משהו מהנשיכה של המקלארן האלמותית ההיא אבד לטובת מאפיינים פוליטקלי קורקטיים. אז היו אלה 3.2 שניות ו-370 קמ"ש מרביים.

מקלארן תוציא מפס הייצור הבריטי ווקינג שבמזרח סארי כ-1,000 כלי-רכב בשנה הראשונה לבכורתה על הכביש הציבורי שתערך אגב ב-2011. במקביל, היא תגדיל את מצבת העובדים מ-500 ל-800 בני-אדם בכדי לעמוד בקצב הייצור ומצהירה שתוך 3 שנים תצאנה מהמפעל כ-4,000 מכוניות בשנה, בתוכן מסתתרות עוד כמה מכוניות חדשות שטרם נחשפו.

אף על פי שה-MP לא תשחק במגרש של הווירון או הזונדה, תג המחיר שלה מדגדג מיליונים בקלות. גרסת הבסיס תחל ב-125 אלף פאונד ועד 200 אלף פאונד לגרסאות המותאמות באופן אישי, כלומר בין 750 ל-1.3 מיליון שקלים לפני מסים מקומיים. כעת, כל שנותר הוא לראות אם המכונית תייצג בכבוד את המורשת שיצרו ה-F1 והיצירה המשותפת למרצדס, ה-SLR.