אם מסתכלים מגבוה על שוק הרכב הישראלי, אפשר בקלות למות משעמום או לקבל התקף חרדה. כ-95 אחוזים מכלי הרכב החדשים מגיעים עם תיבה אוטומטית, כ-70 אחוז מיועדים לציי הרכב וכוללים המוני משפחומטיות אלף-שש-מאות סמ"ק וכ-60 אחוזים מעדיפים תצורה של 4 דלתות. אפשר להמשיך ולהמשיך עם נתונים מייבשי אדרנלין אלו עד כאב, שכן, מספרן של המכוניות ה"מעניינות" בישראל מתנדנד בין זעום לזניח בשוק שלנו ולכן קל להבין מדוע אנו נרגשים כל פעם מחדש לפגוש מכוניות שאוצרות בתוכן מידה נכבדת של חמה וזעם.
ההאצ'בק החמה של אודי, ה-S3 כבר עשתה עליה לישראל לפני מספר חודשים, ואף הספיקה להימכר ל-10 לקוחות מקורבים וכמובן בעלי יכולת. אולם, מכונית הדגמה שכזו לא הועמדה לרשותנו על ידי היבואן, והאצבעות שלנו החלו לנוע בעצבנות על לחיצי הטלפון. וכך, בעזרת מועדון 'VAG ספורט', הצלחנו לשים יד על S3 אחת, פרטית וחדשה. בבקשה, תתכבדו.
נעים מאוד
אחרי סדרת תיאומים למציאת הזמן המתאים, מצאתי את עצמי עומד מולה ומייד ניגש אל המצלמה בלי לבזבז אף רגע כדי ללכוד אותה בכמה זוויות מחמיאות. ויש לה המון זוויות מחמיאות. קודם כל, למרות שה-A3 בתצורתה הנוכחית נמצאת בארץ כבר כ-3 שנים, עדיין לא התרגלנו למראה וזאת ככל הנראה בגלל נדירות מכוניות אלו על כבישי ארצנו.
במבט היקפי, אפשר לראות כי אודי העניקו ל-S3 בדיוק את המראה הנכון כזה שמשלב אגרסיביות עם עידון, זוויות עם פינות מעוגלות - והתוצאה בהחלט מרשימה. החזית שלה נראית מאיימת מאוד בזכות הפגוש המסותת שבו פתחי אוויר גדולים וכמובן סינר הכרום המוכר של החברה. בנוסף אליו, ישנו גם הספוילר הקדמי התחתי שמוסיף למראה הקרבי על ידי הנמכה ויזואלית של המרכב. מאחור, כל המולת העיצוב נרגעת מעט ורק הכיתוב S3 על דלת תא המטען מודיעה כי משהו חריג קורה כאן.
נעים מדי אפילו
אחרי שהקפנו אותה בדקדקנות, בעליה מעביר לידי את המפתח היקר ושנינו נכנסים פנימה. תא הנוסעים של ה-S3 נראה מרשים אפילו יותר מהופעתה החיצונית. עם הזמן שחולף בתוכה, מכל כיוון צצים עוד ועוד מגנטי תשומת לב ההגה השטוח בחלקו התחתון עוטה עור ותפור בחוט לבן, ידית ההילוכים כדורית ומעוצבת, מושבי העור בשני גוונים, דוושות אלומיניום ואפילו ה"פיאנו פיניש" (פלסטיק שחור מבריק) בדלתות, מעניקים לה שילוב מוצלח בין פאר לספורטיביות.
מעט התאכזבנו לגלות כי ה-S3 הישראלית לא צוידה במושבי הספורט החובקים המגיעים בגרסתה האירופית. שלא תבינו לא נכון, גם אלו אוחזים היטב בגוף, אך הם פונים במובהק דווקא לעבר הנוחות מאשר לספורטיביות. מבחינת המרחב, אין תלונות, בין אם מלפנים או מאחור, יש מקום ל-4 מבוגרים וגם מספיק תא מטען כדי לקחת... מה שצריך בעצם.
רבע סיבוב ימינה
OK, חאלס דיבורים, הגיע הזמן לצאת לכביש. המפתח מושחל אל הסוויטש ומסתובב רבע סיבוב עם כיוון השעון, ניעור קל והמנוע מוכן ליציאה לדרך. כבר ברגע הראשון, ניתן לחוש כי דוושת המצמד קלה ורכה מאוד, מה שמעט מערפל את התחושה בה. ה-S3 במפתיע, לא מוצעת עם תיבת ה-DSG המופלאה, אבל לא על כך נתלונן.
דקות אחר כך כבר שייטנו בכביש מספר 1 כשאני מנסה ומתאפק לשמור על מהירות שיוט חוקית וזה קשה. בכל שלב, ה-S3 נותנת תחושה של אחת שאוהבת לרוץ קדימה. מצד אחד, היא שוקלת רק מעט פחות מטון וחצי (ללא דלק ונהג), אך מצד שני, יש לה מנוע 2.0 ליטר טורבו עם 265 כ"ס שרק מחכה שיבעטו בו.
5.7 שניות זה כל מה שהיא צריכה כדי להתעופף מהמקום אל 100 קמ"ש וזה מהר בכל קנה מידה, ומשם להגיע למהירות מרבית של 250 קמ"ש. אבל משהו בפעולת המנוע, הן בשיוט והן בנהיגה ספורטיבית, נראה לנו קצת לא שייך לתקופה.
למרות ההזרקה הישירה והתזמון המשתנה לשסתומים, המנוע הזה מרגיש כמו מנועי הטורבו הוותיקים מלפני עשור ויותר. עד 3,000 סל"ד, יש תחושה שיש שם משהו בחזית שמושך לא בצורה משכנעת במיוחד ומייד כשדורכת מחט הסל"ד באותם 3,000 סיבובים, נכנס הטורבו בפראות ובחדות ומושך עד המפגש האכזרי עם מנתק ההצתה. ה'לאג' הזה והפעולה הנקודתית של מגדש הטורבו, הם ככל הנראה המחיר שצריך לשלם בעבור הספק גבוה ממנוע בנפח 2.0 ליטר. אותו סימפטום קיים גם במנועי המיצובישי איבולושן והסובארו STI, אבל די הופתענו למצוא אותו בהאצ'בקית של אודי, אשר הרגילה אותנו למנועי טורבו ללא מדרגות כוח או השהיות ארוכות.
תעשה לי סילסול
ה-S3 מונעת על ידי אותה מערכת הנעה לכל ארבעת הגלגלים (האלדקס) המוכרת לנו ממכוניות החברה. זו מערכת הנעה אשר מפנה ברוב הזמן את הכוח אל הגלגלים הקדמיים, ובעת זיהוי החלקה או האצה חזקה מסוגלת היא לצרף גם את הגלגלים האחוריים למלאכת הלפיתה באספלט. לכן, חייבים לזכור כי מערכת שכזו מצריכה סגנון נהיגה שונה מהרגיל וכי היא מוסיפה קילוגרמים לא מעטים למשקלה של האודי הזו.
אחרי סדרה ארוכה של פניות, ארוכות והדוקות, נפתחות ומתהדקות, איטיות ומהירות גילינו כי ה-S3 לא תצליח לאיים על אף איבו או STI בקטעים המפותלים. זה לחלוטין שטח המחייה של מכוניות הנינג'ה היפניות. הגרמניה הזו תוכננה בראש ובראשונה להיות 'אידיוט-סייף', כלומר, כל אחד יוכל לנוע איתה מהר ואפילו מאוד בכבישים מפותלים, אבל מעטים יצליחו באמת לסכן אותה או את עצמם.
ראשית, מערך שלם של בקרות יציבות ומשיכה וכמובן הנעה כפולה שומרות על הרכב במסלולו כמעט בכל מצב והן ממהרות להתערב ולחסל ניסיון להוציא את הישבן להחלקה קלילה, עוד בטרם ההחלקה החלה. מצד אחד, אי אפשר להתלונן על מעטפת הבטיחות הזו, אבל מצד שני, בשביל מה קונים S3 אם לא כדי להגזים ושם?
מהירה כן! ומהנה?
אז אפשר לנסוע בה מהר, אבל על הנאה קצת קשה לנו יותר לדבר. בשום שלב של הנסיעה וללא קשר למהירותה, גם הכביש המהנה ביותר לא הצליח להעלות לנו את הדופק בהתרגשות. למה? בגלל הניתוק המלאכותי שלה מהכביש ומהסביבה אין שום רעשים, רק בידוד מוחלט, אבל בעיקר בגלל ההגה שלה. זה מתוגבר בשיטה אלקטרו-הידראולית ולמרות שהוא מרגיש חד ומדויק וקל לכוון את האף עמו בדיוק לנקודה הרצויה, תחושות מהגלגלים הקדמיים הוא לא מעביר והתחושה היא כמעט נסיעה 'על עיוור' מבחינת האחיזה. מצד שני, אולי זה בדיוק מה שרוכשי S3 מחפשים. אחרת הם היו מפנים את תקציב הענק לאולם התצוגה של מיצובישי ורוכשים איבו 9.
אבל אם בכול זאת רוצים להפיק ממנה קצת מיץ, צריך לדעת לסחוט כמו שצריך. ראשית, צריך להתרגל אל יחסי ההעברה הקצרצרים שבגיר מאוד קצרים, מה שמצריך לא מעט בחישה בתיבת ההילוכים, עם כל הכיף שבדבר בזכות הדיוק של הידית וה'קליק' שהיא משמיעה בעת הכניסה למפרץ ההילוך.
שנית, את ה-S3 הזו צריך להכניס ולהוציא מפניות באופן מאוד ייחודי רמת האחיזה שצמיגיה (224/45 R18) מפיקים גבוהה מאוד, אבל אם תיכנסו מהוססים לפניה, עם לחיצה רופסת על דוושת הדלק, כל מה שתקבלו זה תת היגוי ובכמויות וכדאי שתתפללו שבקרת היציבות תציל אתכם. הדרך הנכונה לצלוח את הפניות היא על ידי בלימה הדרגתית אל תוך הפניה ומעט אחרי נקודת השיא יש לרמוס את הדוושה הימנית אז, כאשר ההילוך הנכון כבר משולב, מועבר עד כמחצית הכוח גם אל הגלגלים האחוריים וכל הארבעה עוקרים את ה-S3 מהפניה בצורה מעוררת פליאה. כאשר שולטים בטכניקה זו היטב, ה-S3 תצליח להיות מהירה מאוד גם בכבישים שאינם ישרים. גם בלמיה של ה-S3 עושים עבודה לא פחות ממעולה בריסון החיה הזו. דוושת הבלם קשיחה אך מלאת תחושה ועצמת הנשיכה חזקה ואינה דועכת גם לאחר התעללות ממשוכת.
הפשרה המוצלחת
מכוניות ספורט לשימוש יומיומי מורכבות מפשרות רבות, אשר לבסוף קובעות את אופיין ובסוף היום המהנה, נראה כאילו ה-S3 הזו מצליחה להציע כמעט את הפשרה המושלמת בין תכונות הספורט לשימושיות יומיומית. מצד אחד, היא מצליחה להיות נוחה מספיק כדי לא להעיק בכבישי ישראל השבורים, מושביה מפנקים, בשימוש נאות היא גם לא תקרע אתכם בחשבונות תדלוקים והיא גם מסוגלת להסיע בכבוד ארבעה מבוגרים על ציודם.
מצד שני, מתליה קשיחים מספיק כדי למנוע כמעט לגמרי את זוויות הגלגול בפניות, יש לה מנוע חזק שישאיר רבים מאחור בקרבות הרמזורים ובידיים הנכונות, מעטים גם יצליחו להדביק אותה בכבישים מפותלים. אבל, משהו כאן חסר, איזשהו תבלון פיקנטי שמאיץ את הדופק, איזשהו ריגוש שפוקח אישונים ולא רק בכוח שהיא משחררת לאספלט בהאצות מהמקום. את העיזוז הזה היא כאמור החליפה בתחושה יוקרתית, בטוחה ואפשר לומר גם מפנקת, שספק אם תמצאו במכונית אחרת בסדר גודל הזה. בהחלט עניין של אופי. אופי וגם חשבון עו"ש עמוק, כזה שמסוגל לשלם 315 אלף שקל עבורה, לפני תוספות מיוחדות. שווה? תלוי למי.