מרגיעים את המצפון

הם אשמים במצב שלנו, האמריקנים האלה. אם רק היו אוהבים רק קצת פחות צילינדרים, סמ"קים וברזל, מצבו של כדור הארץ ושלנו היה טוב בהרבה. אולי לא היינו צריכים להילחץ כל כך מזה שלפינגווינים בקוטב הדרומי ולדובים בקוטב הצפוני יש מעט פחות קרח ללכת עליו ושבדרום מזרח אסיה הגשם לא מפסיק לרדת. עכשיו נראה שהם גם נענשים על מעשיהם עם הצורך להמציא כל כך הרבה שמות לכל כך הרבה הוריקנים, שעושים כל כך הרבה שמות ביאנקים.

שלא תבינו לא נכון, אנחנו ממש לא שמחים לראות את ניו-אורלינס טובעת, אבל זה ככל הנראה המחיר שיש לשלם כשלמשפחומטית שלכם יש מנוע V8 עם 7,000 סמ"ק והרכב הטרנדי ביותר הוא SUV ששוקל 2 טונות וצפונה. אז מה בכל זאת עושים כדי לעצור את התפשטות הנגע? טעם ומנהגים קשה לשנות, אז מנסים להכניס בכל הכוח את האצבעות לסדקים שבשכר - נותנים לסליבריטאים לנהוג בפריוס לאירועים חשובים (כדי שיכניסו את ה"ירוק" לאופנה) ומנסים לשכנע את האמריקני שהכי כדאי לו SUV היברידי, ככה בשביל השקט הנפשי, אתם יודעים. תחושה של "גם אני שותף להצלת כדור הארץ".

ואז, בשנת 2005, הציגה לקסוס (חטיבת היוקרה של טויוטה) את ה-RX400h, ה-SUV הסדרתי הראשון של החברה. הגרסה ההיברידית קיבלה מספר מאפיינים ויזואליים שמבחינים בינה לבין הגרסה ה'רגילה' ואת אלו ניתן למצוא בפתח אוורור מפלנים למנוע החשמלי, בצמד פנסי ערפל מעוגלים, חישוקים בעיצוב שונה, יחידות תאורה מסוג 'לד' מאחור וכמובן שלל כיתובי HYBRID מסביב. בתא הנוסעים נמצאו מד טעינה לסוללה החשמלית, תצוגה לזרימת הכוח, תיבת הילוכים רציפה ואופציה לדיפון עץ או אלומיניום.

ה-RX400h מצויד למעשה בשלושה מנועים – אחד לוגם בנזין ושניים חשמליים. אלו משולבים יחד כדי להיטיב עם צריכת הדלק וכפועל יוצא גם עם פליטת המזהמים. מנוע הבנזין מגיע בתצורת V6, נפחו עומד על 3.3 ליטר והספקו 211 כ"ס ב-5,600 סל"ד ונתון המומנט עומד על 29.4 קג"מ ב-4,400 סל"ד. המנועים החשמליים חולקו אחד לפנים ואחד לאחור – הספקו של הקדמי עומד על 167 כ"ס ו-34 קג"מ והאחורי מציע 68 כ"ס ו-13 קג"מ. אולם, כאשר שלושת המנועים משולבים יחד כדי לספק הנעה, הספקם המשולב מגיע לכדי 272 כ"ס. הספק זה מקביל להספקו של מנוע ממוצע בנפח 4.0 ליטר ומכאן גם מגיע שמו של ה-RX, ה-400.

נשמע מורכב? בהחלט, אבל אל תחששו, לנהג ברכב אין כל כך מה לעשות עם המידע, שכן המערכת עצמה יודעת לנתב את הכוחות וההנעה כדי להשיג את הנסיעה החסכונית ביותר. אולם אם בכל זאת בא לכם להתעמק קצת בחומר, נספר כי מנוע הבנזין, בדומה לקיים בטויוטה פריוס, מחובר אל גנרטור חשמלי שתפקידו להפיק חשמל מפעולת המנוע בזמן האטה ובלימה ולאגור אותו בסוללות.

ה'קטע' החשמלי של ה-RX מורגש כבר עם סיבוב המפתח בסוויטש – כלום לא קורה ומלבד חיווי READY בלוח המחוונים, לא ניתן לדעת כי אפשר להתחיל בתנועה. בהתחלת הנסיעה, מנוע הבנזין עדיין רדום ואם ממשיכים לנוע באיטיות רק עם ליטוף קל של הדוושה, אפשר לנוע למרחק עירוני לא גדול על כוח הסוללות בלבד – עם אפס זיהום אוויר כמובן. כאשר מעמיקים את הלחיצה על הדוושה הימנית, מורגשת ויברציה קלילה מאוד המצביעה על התעוררות מנוע הבנזין והוא ימשיך לפעול כל עוד דורשים מה-RX תנועה זריזה יחסית. בעמידה ברמזור יכבה המנוע וגם בנסיעה לאחור, הכוח הוא חשמלי בלבד, כך שדלק לא מבוזבז במצב של עמידה או האטה. המנוע החשמלי מצטרף לעזרתו של מנוע הבנזין כאשר הנהג דורש האצה חזקה ופתאומית מהמנוע.

בכניסה הראשונה אל הקבינה של ה-RX ההיברידי, לא יכולנו שלא להרגיש אכזבה קלה. עיצוב הפנים וכמעט כל המתגים והמנופים נראים לנו דומים מדי לאלה המוצעים בדגמי טויוטה ולקסוס עממיים יותר ולמרות שהאווירה עדיין מרגישה יוקרתית מאוד (הודות לריפוד העור), תא הנוסעים לא ממש מעורר השראה או מקרין אורך רוח.

גם בקביעת תנוחת הנהיגה לא ליקקנו דבש. אמנם המושב מתכוונן חשמלית ובקלות יחסית, אבל ההגה מרגיש תמיד רחוק מדי – הוא אינו 'יוצא' מספיק במישור האופקי ולכן למרות שהגב והרגליים מרגישים במקום, הידיים כמעט תמיד מתוחות קדימה וחבל. מלבד לכך, הראיה החוצה טובה בזכות הישיבה הגבוהה והשלטת ובנסיעות לאחור, מסייעת מצלמה ומסך (מופעל בנגיעה) במרכז הדשבורד.

אז שילבנו ל-D ויצאנו לדרך. היתרון ההיברידי של ה-RX מתגלה בעיקר בתחומי העיר. שם בתנועה איטית וצפופה, אפשר לראות כי במרבית הזמן, או לפחות עד שמתרוקנות הסוללות, הרכב נע בעזרת כוח חשמלי בלבד. המתלים רכים מספיק כדי לבלוע בזלזול כל מהמורה עירונית ובכלל הנסיעה בו שקטה ומבודדת מאוד, גם כאשר מנוע הבנזין פועם.

כאשר נפתחת הדרך, אפשר לומר בבטחה, שה-RX ההיברידי, למרות היעוד הסביבתי, אינו כלי איטי בכלל. דף הנתונים מספר על 7.6 שניות בלבד בהאצה מעמידה ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 200 קמ"ש וזה מרשים מאוד ביחס לכלי שמשקלו היבש הוא 2 טונות בדיוק. מכאן שעקיפות זריזות ואפילו שיוט נינוח ועצל, אינם שפה זרה עבור ה-RX.

הבעיות מתחילות לצוץ כאשר מנסים לקחת אותו אל קצוות היכולת, בעיקר בכבישים מפותלים וחלקים. שם מייד מרגישים בפעולתו המעיקה של ההגה החשמלי. זה מרגיש מנותק מאוד מהגלגלים, הוא אינו מעביר שום תחושה בידיים, הוא משנה את משקלו באופן תכוף (בהתאם למהירות הנסיעה) והוא כלל לא מסייע במלאכת מיקום הגלגלים בקו הפניה הנכון.

באותו כביש, כאשר מגיע ה-RX למגבלות האחיזה (וזה קורה לעיתים מהר מהצפוי), ישנה תחושה לא בטוחה מספיק בנהיגה בו. ההגה מצדו לא מצליח למנוע את "היגוי המומנט" (לוחמת הגה) ובקרות היציבות והמשיכה ממש מזיעות כדי לשמור על קו הפניה הרצוי. תוסיפו לכך שבמצבי האצה חזקה או פניות הדוקות, תוך כדי רכינה מוחשית על המתלים החיצוניים לסיבוב, מצטרף המנוע החשמלי האחורי ומניע גם את הגלגלים האחוריים בפתאומיות (עד אז מדובר בהנעה קדמית בלבד) ותקבלו רכב שמעדיף לשמור על פרופיל נמוך בכל הקשור לכבישים הרריים. תנו לו אוטוסטרדות ודרכים אורבניות והוא יעשה אתכם מרוצים, אבל לא מעבר לכך. שטח? אין טעם לנסות.

בסוף היום, בגמר מאות קילומטרים של נהיגה, ה-RX ההיברידי גרם לנו להבין שגם אם אנחנו עדיין לא שם, תעשיית הרכב מתחילה לעלות על הדרך הנכונה בגמילת העולם מההתמכרות לזהב השחור. עכשיו זה דור ההיברידים ובעתיד הלא רחוק אולי כבר נזכה לאחוז בהגה של מכונית מימנית נקיה לגמרי, אז יש לנו סבלנות.

ובאופן קצת יותר אישי ל-RX400h, דף הנתונים של היצרן מספר על צריכת דלק עירונית של 10.9 ק"מ לליטר, צריכה בין עירונית של 13.1 ק"מ לליטר, צריכה ממוצעת של 12.3 ק"מ לליטר ופליטת 192 גרם CO2 לכל קילומטר. נתונים מרשימים, אשר גורמים למחשבה כאילו מדובר במשפחומטית 1,600 סמ"ק, אבל הנתונים בפועל הראו קצת אחרת – צריכת דלק ממוצעת של 7.35 קילומטר לליטר, כאשר בכל הזדמנות, מלבד הקטע ההררי הקצר, דווקא די השתדלנו להזיק פחות לעומקו של מכל הדלק.

מה זה אומר? שבשיקול האם לרכוש את ה-RX400h בזכות היותו 'ירוק' יותר, אפשר בהחלט להביט גם אצל המתחרים – פולקסווגן טוארג, ב.מ.וו X5 ודומיהם, אלא אם ממש חשוב לכם להרגיע את המצפון.