מילת הקסם

8:30 בבוקר בסוכנות פיאט בתל-אביב, מחכים ל"נובה" בראבו. איפה היא? "בשטיפה, עוד מעט תגיע". את זמן ההמתנה אנו מנצלים לסקירה על אולם התצוגה של היבואנית 'סמל"ת'. כלים יש לפיאט בארסנל רק המגוון קצת עני. לעת זו אנחנו מונים מעט פרצופים חדשים שמסתתרים בין וותיקים; כרומה, פיאט 500 קבריולה, פיורינו, ועל תקן הגמלאים דוקאטו, דובלו, הפנדה, והגרנדה-פונטו.

ליד דלת הכניסה עומדת הבראבו בצבע אדום פרארי - המעמד מחייב. המכונית מצוידת בסט מאובזר וכוללת חישוקים מקוריים, פנסי ערפל, בקרת שיוט, שקע USB, ממשק מייקרוסופט 'בלו-אנד מי' והרשימה עוד ארוכה. מה נפקד ממנה? מפרט בטיחותי מלא; רק 4 כריות אוויר ואין ESP. אין בקרת יציבות? לא בדגם הזה. ממילא אזל המלאי - "כמעט כל 200 החתיכות שהגיעו נמכרו" מבהיר לנו הנציג.

עדיף ככה. אנחנו נזכה לבחון את המכונית שתמכר בישראל ב-2010. זו כבר מצויידת ב-6 כריות אוויר ובבקרת יציבות כסטנדרט. הפשרה קצת כואבת - אין את כל הצעצועים והעטיפה הקוסמטית שיש בדגם הראווה. תהיינה טאסות פשוטות (הוסרו לטובת ג'נטים מאולתרים במכונית המבחן) על חשבון חישוקי סגסוגת בין שאר החוסרים. גם העלות תהה מוזלת מתג המחיר שגובים ויש עוד הפתעה אחת מרעננת, עליה בהמשך.

על המשפט הזה חתום לוקה די מאיו, בכיר פיאט בדימוס שנטש את האמנות לטובת כסף (עבר לתפקיד דומה בפולקסווגן). ב-2005 מונה לרפא את פצעיה של פיאט שהותירה ג'נרל מוטורס וזינק על היעד הראשון: שאל פלטפורמה של מכונית קיימת (סטילו) ותוך שנה וחצי שלף מהשרוול נצר טרי לכאורה, פיאט בראבו.

הצליח לו? בטח שכן, ולא בגלל שהאיטלקים סתומים מגורגונזולה. תעיפו מבט על ה-500 החדשה ותבינו כיצד זה עובד ומסובב אותם על האצבע. זה בדיוק אותו קונספט - הלא פיאט 500 היא פנדה פולנית בתחפושת מיתולוגית. כך שאם זה צלח פעם אחת, אין סיבה שזה לא יעבוד בפעם השנייה או השלישית והרביעית.

האיטלקים מצידם רק חיכו להזדמנות. בשנים בהן פיאט התמזגה עם GM למשך 4 שנים (2000-2004) המצב בכל המישורים היה מחפיר. אולם ברגע שהזינו אותם בקלאסיקות מודרניות הם הסתנוורו ואמצו כל פריט שיצא מהיצרנית. מה הפלא אם כך שחמש אותיות כמו "BRAVO" מסמלות עבורם התחדשות שיש לחזק אותה בתקופת ההחלמה. למי איכפת שסטילו ובראבו זה בעצם אותו דבר? העיקר המסורת.

על ההתחלה קיבלנו בראש. הצבע השחור הזה באמת לא עושה צדק עם הבראבו. היא מכונית יפה מאוד ונעימה בצבעים נועזים כמו אדום, כחול כהה, או לבן שנהב. השחור העמוק והאפל מטשטש את הגלים המפוסלים שלה לאורך ההיטל וזה חבל. המסר על הצג עובר דרך מסננת גרפית שלא משתווה לדבר האמיתי.

היא מזכירה את גרנדה-פונטו - דומה לה בפרונט, וממשיכה את הקו של פיאט מ-2007 המתבטא בשבכה משותפת ובתי תאורה משוכים כמו בכרומה. אפשר גם לערוך השוואות ויזואליות ישירות לדגם הראשון מ-1995; ההוא היה פורץ דרך מבחינת סגנון, ולא במקרה קטף את תואר 'מכונית השנה' יחד עם הבראבה.

כאן החיקוי הוא בעיקר בחלק האחורי, היכן שבתי התאורה משולבים בדלת תא המטען וממעל הזגוגית הקצרה - כשל מעצבן שהיה גם בדור הראשון. לטעמנו? מכונית מושכת הבראבו, רק הפרופורציות מעט מיושנות.

פותחים את הדלת ומתיישבים. תנוחת הנהיגה מצוינת. איך זה שתמיד מתלבש להם המושב וההגה בזווית כל כך נכונה? ההגה עטוף עור וקוטרו שמן, מחותל על היידים כמו טוקסידו בתפירה אישית, וכן המושב רקום בד מלטף. המחוונים בלוח גדולים וברורים לקריאה עם הפרדה מעוצבת בין ארבעת השעונים. במרכזם צג דיגיטלי של מחשב הדרך שמקרין מידע רב ומחליף טקסטים על פי פקודה מלחצן זעיר בתוך ידית המגבים (לא כל כך נוח).

מסביב אווירה של קונטרסט. העסק פחות מוקפד מהחזות החיצונית ומשדר עייפות. מצד שני – האווירה הכללית איכשהו מוצקה. הרבה יותר חיננית ומהודקת מהדגמים המתפוררים של פעם. מישוש מקרוב מגלה שהחומרים קשיחים ויריעות של פלסטיק בגוון דמוי סיבי-פחמן מעטרים את קצה הקונסולה. החלוקה בין הפקדים לעומת זאת טובה מאוד ומקלה על התפעול; למעלה מערכת השמע (מתופעלת מגלגל ההגה) ומתחתיה בקרת אקלים דיגיטאלית מפוצלת עם פתח יציאה מאחרי משענת היד לכוון היושבים מאחור.

אצל הנוסעים בעורף די סביר, קצת צפוף בברכיים. בסיס הגלגלים רק 2.60 מ' והרוחב 1.79 מ'. פחות מפיג'ו 308 אבל לזכות האיטלקייה הפרש באורך עם 4.34 לעומת 4.28 מ'. המושבים עצמם מזמינים. לא קשים או רכים מידי ונותנים תמיכה טובה לגוף. פתיחה של תא המטען פוערת 365 ל' של נפח. עמוק הוא לא וגם סף ההטענה גבוה, אבל יש יותר מקום מ-350 ל' שיש בפולקסווגן גולף או סיטרואן C4 לה 320 ל'.

מעבר לעיצוב והמסורת, החייאתה של פיאט בראבו הדגישה מאבק טכנולוגי בינה לבין פולקסווגן. זירת ההתכתשות היא על הגדשת אוויר ומנועים קטני-נפח; בעוד פולקסווגן נעזרת ב- TSI, לפיאט יש T-JET(שיוחלף בעתיד ל'מולטי-אייר'). ההבדל בין השיטות נובע מיכולת כלכלית עדיפה של הגרמנים. פולקסווגן יכלה להרשות לעצמה להכניס גם מגדש 'על' וגם מגדש טורבו תחת קורת גג אחת. היתרון ברור; מגדש העל פועל רציף ובמקביל נותן לטורבו לסחוט הספקים גבוהים מנפח של 1.4 ל' במקום ב-2.0 ל' או 1.6 ל' אטמוספרים.

לפיאט יש גישה דומה אבל יותר מהפכנית וחסכונית. מנועי ה-T-JET בנפח בסיסי של 1.4 ל' משתמשים במגדש טורבו קטן-מידות. אלא מה? על אותו הסמ"ק היא מנפקת הספק שמתחיל ב-90 כ"ס, עובר ל-120 וכלה ב-150 כ"ס בגרסת הקצה הספורטיבית. זאת מבלי להזכיר את מנועי הדיזל המשובחים חביבי היושבים באירופה.

מכונית המבחן הישראלית היא הממוצעת שבחבורה ומאכלסת בחזית 120 כ"ס ב-5,500 סל"ד. שיא המומנט כ-21 קג"מ מתקבלים כבר ב-1,750 סל"ד וזה במנוע בנזין להזכירכם. התיבה כאן היא מסוג 'דיואל-לוג'יק' שתוחלף בכפולת מצמד בעתיד הרחוק. כרגע היא רובוטית כמו בפנדה ומצויידת בששה יחסי העברה ותפעול ידני מגלגל ההגה.

השידוך הזה מפלח בין הנהג המשפחתי, לבין עמיתו הסוער שמחפש להשתלח בכל פיתול. הראשון ביניהם נתקל במכשול; המנוע נהדר, תגובתו זריזה, התנועה על קשת הסל"ד נמרצת, רק שהתיבה הססנית. מבצעת כמו רובוטית נכונה לאתמול וניחנת בתכונה הבלתי-רהוטה בין מעברי ההילוכים ודורשת הסתגלות. יש כאלו שלעולם לא יתרגלו לזה ואחרים פשוט לא מוכנים להתפשר על דבר חוץ מאוטומט קונבנציונלי.

הנהג החפוז והדרמטי ימצא פה את מלוא מבוקשו. כשמחליפים ערוץ ועוברים לצד הפרוע המנוע השובב הזה משנה את עורו. 120 כ"ס פתאום מתגלים כמו משהו הרבה יותר מסעיר לתפעול מלחם וחמאה מאמצע הטבלה. הטורבו דוחק ביחידה הלאה אל מנתק ההצתה והפיאט מצליחה לייצר דחף גם בגבולות ה-6,000 סל"ד כאילו אין מחר. יתרה מכך - במקום שאון מנוע אנמי, מתגנבת נעימה איטלקית קלאסית והרבה פחות צורמת ממנועים אחרים בקבוצה. על זה בלבד מגיע לבראבו צ'פחה ידידותית.

במצב דרוך, התיבה מבחינה בשינויים. המחט נשארת למעלה (אולי זו סתם סטייה איטלקית) כל עוד הנהג מקפיד לנצח על הקצה. בין אם בחרתם לתפעל אותה מההגה או לתת לה לעשות את שלה, מהר מאוד תבחינו שהיא לא מפספסת ברגעים החשובים ובשני המצבים תגובתה טובה מאוד. אם בכל זאת מעניין אתכם להיות ריאלים לכמה שניות, נספר שהבראבו צרכה 11.5 ק"מ לליטר במסגרת המבחן. אקולוגית? למה לא? יושבת על 4 בסקאלת מדד זיהום האוויר עם 149 גק"מ.

להבדיל המוצר שינחת ב-2010, הדגמים הראשונים שנמכרו בישראל נעדרו 2 כריות אוויר ובקרת יציבות. מאידך, שניהם מחזיקים ב-5 כוכבים במבחני הריסוק של איגוד הבטיחות האירופי 'Euro-Ncap' ב-2007. הבראבו זכתה לשבחים על הגנה על נוסעים וילדים וכן במבחן ריסוק הפרופיל כנגד העמוד. היא מצויידת ב-6 כריות אוויר, מתג לניטרול כרית האוויר במושב הנוסע, עוגני איזופיקס מאחור, דוושות קורסות בשעת תאונה ו-5 משענות ראש מתכווננות.

על אף שפיאט בראבו וסטילו זה למעשה היינו הך בכמה היבטים, הן בכל זאת קצת שונות - את הבראבו לא מגדפים ואין לה אות קלון על הראש. עולה שגם על הכביש היא מצליחה להתנער מהתדמית הדחויה של הסטילו ולהנפיק תעודת זהות עצמאית וללקט קומץ תכונות משכנעות. אבל לא הכול מושלם.

בנסיעה בעיר למשל היא טיפה לא רגועה, ממש בקטנה. היה לנו חשש בתחילה שהמתלים מעט נוקשים ביחס למכונית משפחתית ולא התבדינו. קוטר הצמיגים על 205/55/16 מעט בעייתי והשיבושים יכולים להפריע למנוחה במידה והם הופכים רציפים ומהירים.

ספיגת בקעים קשים עוברת ללא דופי. היא משדרת ריסון טוב בסך הכול ומטפלת בהן בצורה ראויה לציון ואף מתעלה מידי פעם ומפתיעה ברכותה. על כן, גם אם נדמה שהיא מגהצת את הכביש פחות טוב ממתחרותיה, סביר שהמשתמש הטיפוסי יתקשה להבדיל בינה לבין פוקוס או גולף. לגבי הצרפתיות, זה כבר סיפור אחר שנתון למבחן יותר פרטני.

עד שלא יצאנו מהעיר לא גיבשנו מסקנה אם הבראבו באמת יכולה לרגש. החלוצה מלפני עשור וחצי הייתה מכונית דינאמית למחצה - לא לכאן ולא לשם; הסטילו שהחליפה אותה הייתה משעממת ונשכחת; הבראבו החדשה? חידתית משהו. כך או כך, הספתח מעודד - ההיגוי אלקטרו-הידראולי ומשתנה ביחס לעומסים. מה זה אומר? שיש מקום לאופטימיות לקראת הנסיקות לצפון הארץ.

מתחילים בישורת והמנוע הנפלא משתף פעולה בלי לקטר. הטורבו דוחף בעוצמה והגלגלים מסתחררים במקום. 0-100 קמ"ש ב-10 שניות (מבחן). הכביש עדיין פתוח והמקום שומם מכלי-רכב. מנצלים את המרחבים להאיץ בבראבו לפסגות והמהירות עולה בקצב מואץ. 80-120 קמ"ש ב-8 שניות והלאה בלי רמז של קושי.

העיקול הראשון עמוק וחד. ההגה אל תוך הפנייה והמכונית נטועה בכביש. אחריו רצף פניות חדות בעליות משתנות ובינתיים טמפרטורת הצמיגים עולה – סוף סוף קצת חום במזג האוויר הקודר הזה. המצערת נדחפת עד הסוף והתיבה הרובוטית מזהה בקלות מתי הנהג זקוק לעוד קצת כוח לצאת מהפיתולים בלי לאבד מומנט ונעתרת לפקודות.

ההילוכים עולים-יורדים במהירות. מחמישי לרביעי, שלישי לשני, ומתגלה קורט של גז-ביניים בין החילופים – נפלא. השלדה תופסת כוון, המנוע מגרגר, הבלמים משחררים אנחת ABS רוטטת במורדות, אבל עדיין שורר האיפוק. עוד קצת משקל והגבולות נחשפים בהדרגה. הבראבו לא רוצה להוציא את הישבן בחופזה אך גם לא סובלת מתת-היגוי חריף שמפר את המקצב. ככה היא אוהבת את זה, הכול על הקצה ועדיף במינון גבוה ובלתי-פוסק. חבל שהלילה כבר כאן. עושים פרסה וחוזרים למרכז.

בטח הבנתם שאת הבראבו די חיבבנו, אפילו שהיא סוגרת 3 שנים. אחרי מאות ק"מ מגוונים הסכם הסופי הוא שפיאט שוב בתמונה. השילוב כאן של תיבה רובוטית ומנוע גמיש, חסכוני, פעלתן, שכל מילה עליו באמת מיותרת, מעמיד אופציה מאוד אישית ומהנה עבור המשפחה או הצעיר האופנתי. לחובתה, נרשמו כמה פאשלות ורכיבים לא מספיק מעודנים ביחס למתחרות; העברת ההילוכים לא חלקה במהירות עירונית, ואיכות חומרים לוקה בחסר קצת מקלקלים את האווירה. נקווה שבעתיד יחול שיפור.

יש לנו חוב קטן כלפיכם מקו הזינוק. הפתעה קטנה שדחינו לסוף ואולי בכלל שמרנו אותה בגלל שהיא בעיקר בשבילנו, הנהגים. הבראבו תשווק בארץ במחיר של 120 אלף שקלים ומטה – מותנה במפרט האבזור הנלווה. אולם, התיבה הרובוטית לא לבדה במערכה. לראשונה מזה תקופה שחונה, תעמיד היבואנית אופציה לקומפקטית איטלקייה חמושה בתיבה ידנית בת ששה יחסי העברה ובמחיר מופחת. מה לגביי גרסאות ספורטיביות לפנים? כרגע לא. גם לא נעיז לחלום על המותג ההוא אתם יודעים, העוקצני, שעקרב מתנוסס בחזיתו. בינתיים.

.