וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

פרעונים 2007 - קו הסיום

טל זהר, קהיר

7.10.2007 / 13:46

ראלי הפרעונים 2007 הסתיים למרגלות הפירמידות. טל זהר תפס את הנבחרת הישראלית לשיחת סיכום

פול גז: גלוסקא, היה לך חוב פתוח כאן במצרים, לא?

גלוסקא: אכן, הגעתי עם חוב, תיק לא נעים שסחבתי על הגב במשך שנה. למעשה, היתה לי חובת הוכחה כפולה: גם שהאופנוע יכול לסיים ראלי שכזה וגם שאני, כרוכב – יכול להגיע לקו הגמר על הרגליים. החוב נוצר בצורה ברורה עקב הסיום העגום של שנה שעברה – לא מעט אנשים טענו שהכנת האופנוע היתה חובבנית, שהמכונאי אינו מוכשר דיו, שלרוכב אין מה לחפש בארוע שכזה, שסיפור הדלק המקולקל הוא קונספירציה יהודית ועוד... והנה, לקראת היציאה השנה, הקפדתי להכין את האופנוע באותה צורה בדיוק, כולל הגדלת הנפח מ-450 סמ"ק ל-525 סמ"ק, שבוצעה על ידי אותו מכונאי – ערן סטאריק. לשמחתי, הצלחתי להוכיח לעצמי וגם לאחרים, שכוח הרצון יודע לגבור על הרבה בעיות שנראות בלתי פתירות בהתחלה.

פול גז: איך אתה מסכם את הראלי, כמה שעות טובות אחרי הסיום בפרמידות?

גלוסקא: מאוד חשוב לי להעביר את המסר שלא חייבים להיות אלופים כדי לסיים את ראלי הפרעונים. צריכים להבין ששלב ההכנות שמתקיים עוד לפני ההגעה למצרים קשה עשרות מונים מהראלי עצמו. התחרות עצמה לא פשוטה או קלה בצורה יוצאת דופן, אולם לעומת הניג'וס שהתלווה להכנות שלפני, הקושי של ימי הרכיבה מתגמד.

פול גז: מה היית משפר בכל זאת, ככה, לקראת הראלי הבא שלך?

גלוסקא: (צוחק) אם יש נושא שהבנתי בו לקויה, זו ההבנה הטכנית של האופנוע. היו לי מספר תקלות טכניות, הכל מהיום הראשון, שלא היו קשות לפתרון באופן אבסולוטי, אולם לי, כחסר ידע טכני, הם גרמו להזדקק לעזרתם של אחרים. למזלי, הקבוצה הישראלית עטפה אותי בעזרה ובידע טכני מדהים, מה שגרם גם לדברים המסובכים ביותר להפתר בזמן קצר. רוכב חסר חוש טכני, שמתכוון לצאת לראלי שכזה בעתיד, חייב להבין שיזדקק לעזרה ולדעת כיצד יוכל להשיגה.

פול גז: במהלך ההכנות לראלי, לא חשבת לקחת שבוע חופש ולהתיישב בסדנה או במוסך, ללמוד דברים בסיסיים?

גלוסקא: הלוואי והיה לי זמן. זה תרוץ נדוש, אולם זו היא המציאות היום יומית שלנו. אין מצב שהייתי יכול להכניס בלוח הזמנים שלי שבוע שכזה. בכלל, ההכנה האישית שלי השנה היתה פחות טובה – הגעתי בכושר ירוד, שכן לא היה לי זמן להתאמן. המשימה העיקרית שלי השנה היתה לסיים את הראלי, להפתר מהתיק הנוראי שסחבתי בשנה האחרונה. זה הגיע למצב שבלילה שבין היום השלישי לרביעי לא הצלחתי להרדם (בשנה שעברה גלוסקא פרש ביום הרביעי, ט.ז) ואתמול, בשעה האחרונה שלפני סיום הסטייג', התפללתי שלא יהיו לי תקלות, דקות ספורות לפני הסיום. הייתי חייב לסיים. לא היתה אפשרות אחרת בכלל.

מבחינת ההכנות, ההמלצה שלי היא אחת – לתת כל עבודה לדמות מקצועית מהתחום וכך לצאת רגוע למרוץ. אם זה מכונאות, אם זה הכנת מתקן הניווט, אם זה נושא החשמל או הכושר הגופני. כמויות הידע הדרושות להכנה נאותה לפני ראלי שכזה הם עצומות וסביר להניח שאין רוכב השולט בכל האספקטים הללו ברמה טובה. ואם כבר להסתמך על אחרים – שווה לדבוק במקצוענים.

פול גז: דידי, איך השבוע האחרון עבר מבחינתך? האם ה-530 סיפק את הסחורה מבחינתך?

דידי: האופנוע שלי היה מוכן ולמעשה לא נגעתי בו כל הראלי. לא היו לי סימני שאלה בנוגע לאמינות המנוע בפרט או האופנוע בכלל. למעשה, הדבר היחידי ששיניתי, או יותר נכון להגיד הוספתי, היה המאוורר אותו קניתי ממשאית הציוד של ק.ט.מ.

פול גז: אתה מצטער שלא התקנת אותו מראש, עוד בארץ?

דידי: אין כאן עניין של להצטער. הזמנתי מספר חלפים לאופנוע, אולם בסופו של דבר הם לא הגיעו בזמן ונאלצתי לצאת לראלי בלעדיהם. כשהגענו לקהיר, לפני כשבוע, שמתי לב שכל האופנועים מצויידים במאווררים. ביום השני של הראלי, שהיה היום הראשון בו למדנו מה הן דיונות מצריות, שמתי לב שהאופנוע התחמם - אז נדלקה לי המנורה בצורה סופית. בהתאם, בערב היום השני של הראלי התקנתי מאוורר שרכשתי במקום.

גלוסקא: הנה, זו בדיוק היכולת הטכנית שאני מדבר עליה. אני לא הייתי מצליח "לקרוא" את האופנוע ולהבין כי הוא מתחמם בשלב המוקדם של העניין. דידי, ש"חי" יותר את האופנוע, מרגיש את השינויים הללו בצורה מיידית. מכיוון שהחסרון הנ"ל לא חדש לי, התקנתי מד טמפרטורת מנוע גדול וברור ששמר עלי בכל מהלך הראלי. מבחינתי, האביזר הזה היה סמן השקט הנפשי שלי.

פול גז: דידי, נחזור רגע לשלבי ההכנות שלך. יש תובנות חדשות בנושא?

דידי: בהכנה שלי לקראת הראלי לא היו הפתעות. האופנוע שלי הוכן פרפקט, אני הוכנתי רע מאוד. אבל כל זה מידע ידוע. השלמתי עם העניין, שכן זו היתה המציאות. אין ספק שהמיקום שלי היה יכול להיות גבוה יותר עם הכנה טובה יותר שלי – רכבתי עם רוכבים ברמה שלי ובשלב מסויים הדופק שלי עלה לרמות גבוהות מדי ונאלצתי להאט. לו התחרות היתה מתקיימת באפריל לדוגמא, תקופה בה יש הרבה פחות לחץ בעבודה, הייתי יכול להגיע בכושר אחר לחלוטין, אחרי שני אימונים יומיים.

אני מחלק את הראלי הזה לשניים: עד סוף היום השלישי ומהיום הרביעי לסיום. היום הראשון היה בסדר ומאוד קל. הימים השני והשלישי היו קטסטרופלים מבחינתי - סיימתי ממש מאחור, היו בעיות בניווט. אלו היו ימי שכר הלימוד שלי. מהיום הרביעי העסק שטף – למדנו את נושא הדיונות, הבנו את הראש של המארגנים מבחינת הניווט, נכנסנו לרצף של הראלי. אין ספק שכדי להשיג תוצאה טובה יותר יש להגיע לכאן בכושר גבוה יותר.

פול גז: הולך להיות המשך לסיפור? נדבקת בחיידק הראלי?

דידי: ברור. אולי לא שנה הבאה, אבל בטוח שאחזור לאזור. הראלי הזה לא היה מספיק קשה כדי לשבור אותי.

פול גז: וולנברג, איך העסק עבד מבחינתך?

וולנברג: אני אחלק זאת לשלב ההכנות ולשלב התחרות עצמה. מבחינת ההכנות, החלק הקשה ביותר היה ההתרוצצויות השונות בהקשר של הגעה לקו הזינוק. אני קיבלתי החלטה לזנק כמו מקצוען, ללא התחשבות בעלויות, וכמובן, בהקשר ישיר, המינוס שלי הוא הגדול משל כולנו. אני הגעתי ברמה הכי גבוהה שאני יכול להגיע – אופנוע חדש ואיבזור חדש. אגב, לא תמיד המשפט "הכי טוב חדש" הוכיח את עצמו במדבר – ספר הדרך שלי התקלקל ביום הראשון והיה זקוק לשיפוץ מידי ידיו של גלעד עמיקם.

אין בכלל ספק שראלי כזה דורש המון מזל. אולם, לטעמי, חשיבה מוקדמת, הכנה נאותה וציוד תקין / חדש מצמצמים את האפשרות לתקלות. היום אני יודע שמתקן הניווט שעידו לוריא בנה לי הינו קצת גדול מדי, אולם הוא הוכיח את עצמו מבחינת עמידות וחוזק מעל למשוער – ההתהפכות הראשונה שלי כאן היתה סלטה לפנים, בצורה שהמתקן החזיק לרגע את כל משקל האופנוע עליו. למעט כיפוף קל שנגרם, המתקן המשיך לתפקד במשך כל הראלי ולמעשה לא נגענו בו בכלל.

אפרופו מזל, עם מגן הגחון שמשמש גם כמיכל מים לחרום וארגז כלים קטן הצלחנו פחות. בשלב מסויים פין החיבור הקידמי שלו נשלף והמתקן פשוט נפל מהתושבות שלו. במהלך הרכיבה, הרגשתי קפיצה קטנה, אולם לצערי לא יחסתי לה חשיבות באותו רגע.

פול גז: וברמה האישית? עד כמה הברך הפצועה הגבילה אותך בתחרות?

וולנברג: סיפור הברך פגע בי בעיקר בישראל. כל תוכנית הכושר שלי השתנתה מרגע הפגיעה, שכן הברך לא עמדה במעמס הרגיל והיתה זקוקה לשיקום מסוג אחר. כמובן שגם רכיבות האימון נדחו וצומצמו משמעותית. כאן, בראלי, שני דברים הגבילו אותי בצורה משמעותית – הראשון הוא הנסיון, הכרת תוואי הקרקע, הכרת נושא "תקיפת" הדיונות, מעבר הסכינים – חייבים להבין שאין דבר כזה בישראל וכל המושג "דיונה" מקבל כאן משמעות אחרת לחלוטין. ישנו הפחד הפסיכולוגי שעובר לאחר יום או יומיים ומאותו רגע אתה רוכב בצורה שוטפת. הדבר השני הוא כוח המנוע – המתחרים שהיו חמושים באופנועי 660 סמ"ק או מפלצות ה-690 פשוט לא ראו אותנו ממטר. כשאנחנו הינו בהילוך שישי בפול גז, הם פשוט היו עוקפים אותנו כאילו אנו עומדים. אני חייב אופנוע יותר חזק לראלי הבא שלי. בנושא הניווט, לטעמי לכל אורך התחרות העסק היה מוצלח מאוד מבחינתי. למעשה, היו 3 טעויות ניווט בלבד, שתיים גדולות ואחת מינורית.

פול גז: מה בהמשך? התחלת כבר לחלום על הדקאר?

וולנברג: הראלי הזה נתן לי המון נסיון, המון הבנה של העסק. צריך לזכור שלא טריוויאלי לסיים את הראלי הזה – התחלנו את הראלי 108 אופנועים, סיימנו אותו 73. אחוז הפורשים גדול יחסית לכמות הקילומטרים שעברנו. פעמים רבות עברה לי המחשבה של להוריד גז, להנות קצת יותר, אפילו לרמה של עצירה למספר שניות, להסתכל על הנוף. מצד שני, היצר התחרותי עובד שעות נוספות וכמובן שיש לחץ גדול מהבית, מהמשפחה והחברים. הידיעה שבכל פעם שעקפתי רוכב ראו את זה על מסכי המחשב בישראל נותנת המון אנרגיות.

לגבי חלומות עתידיים, ברור שקיבלתי טעם. אולם, הרבה לפני כל מחשבה על ראלי כזה או אחר, מוטלת עלי המשימה לשקם את הברך בצורה יסודית. לגבי הדקאר, הוא עוד רחוק מאוד ממני. מדובר במרוץ אחר לחלוטין, בסדר גודל שונה לגמרי. אבל ביננו? גם לשם אגיע ואסיים במקום טוב.

נושא נוסף שנפעמתי ממנו פעמים רבות היה העזרה והחמימות שהקבוצה הישראלית הפגינה כלפינו. אם זה איציק וצביקה, אנשי צוות הסיוע, אם זה הצוות של שי וגדעון, יחד עם צוות הסיוע שלהם – דודי וגלעד – שחזרו כמעט מקהיר לעזור לקבוצה לאחר שהתגלתה בעיה ברכבם של רז והלל. אין ספק שהיה לנו כבוד להיות חלק מהקבוצה הזו – אלמלא הם היו פה תנאי החיים שלנו היו קשים עשרות מונים.

פול גז: רז, איך אתה והלל מסכמים את הראלי הזה?

רז: הדרך שבה הגענו למירוץ היתה טובה – הגענו עם נסיון, הכנה טובה של הרכב, טקטיקה שונה. אם בשנה שעברה רציתי לכבוש בכל יום את העולם ובהתאם היה אופי הנהיגה שלי - לתת 100% בכל רגע נתון, הפעם הפנמנו שזו תחרות מרתון ועדיף לעבוד על אחוזים נמוכים יותר לאורך זמן. למעשה, קשה להצביע על טעות כזו או אחרת בגללה נפלנו.

פול גז: ביום הראשון הגעתם במקום השלישי – עד כמה מיקום זה ריאלי בראיה של כל התחרות?

רז: הכי ריאלי שיכול להיות. למעשה, זה בדיוק המיקום שלנו בהתחשב בצוותים שהגיעו השנה. למעט שני ציוותי הניסאנים שהיו לפנינו באותו יום, צוותים שנמצאים ברמה אחרת לחלוטין הן מבחינת הרכב והן מבחינת הצוות, זו בדיוק הפוזיציה בה הינו אמורים לסיים. כמובן שהתקלות השונות שנתקלנו בהם העיבו על העניין.

פול גז: גלגל התנופה שיצא לטיול, ההתהפכות, הבעיה במנוע – איך מתמודדים עם רצף תקלות שכזה?

רז: הבלאי הטכני עומד ביחס ישר לתקציב הקבוצה, אין כאן חוכמות. אם הינו יכולים לצאת עם חלקים חדשים כל פעם, עוגמת הנפש היתה נמנעת. אולם כמו שלכולם ברור, מדובר בתקציב מצומצם, שפעמים רבות יוצא מהכיסים הפרטיים שלנו. לצערנו, הם לא עמוקים כפי שהינו רוצים שיהיו. לגבי ההתהפכות, צריך להבין שזה מסוג הדברים שיכול לקרות אחרי כל כך הרבה קילומטרים משותפים בתנאי מירוץ. אף אחד לא אוהב להתהפך, בטח שלא באמצע תחרות, אולם זה חלק מהחיים של צוותי מירוץ. קמים, מתקנים וממשיכים.

פול גז: את ראלי הפרעונים 2008 תעשו במצרים או במעקב אינטרנטי?

רז: במצרים כמובן, אם הכל יסתדר. הדיווחים האינטרנטים הם עלינו, לא?. כמובן שבמידה ונקבל עזרה גדולה יותר מנותני החסות שלנו, נוכל להגיע מוכנים יותר ולחזור עם תוצאות טובות יותר.

פול גז: תודה לכולכם ובהצלחה בשנה הבאה!


* את השתתפות הנבחרת הישראלית יש לזקוף לנותני החסות: פוינטר מבית שגריר, מיצובישי ישראל, גילת סאטקום, ליוגב, תנועה - מערכות מחשוב וניווט, טלפארמה, גתוס, ד.נ כל גדר, דנלופ, מיצובישי משאיות, אראקמבה, D.A.A, OUTDOOR, אביב סוכנויות, אביזריון, אופרוד, אמרל בע"מ, ארזים הידראוליקה, ד.ל.ב, מוטוספורט, דרך הכושר, התותח אופנועים, לאו אלפיין, מוטופריק, מולטילוק, מישלין, סטאריק, אינג'נירינג, פז, פלר"ם תעשיות, שחר אופנועים, הום סנטר, CTV, מוסך נגבה, נפתלי ניסן ובניו

sheen-shitof

עכשיו בישראל

הפטנט המתקדם בעולם שמבטיח שיפור עור הפנים מהטיפול הראשון

בשיתוף נומייר פלוס
  • עוד באותו נושא:
  • ראלי

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully