חקירה בלתי חוקית?

ישראל הינה מדינה מיוחדת. כאשר לבעל רכב קורה מקרה ביטוח, בפרט מקרה מסוג גניבה, רובץ עליו נטל מיוחד וחסר מקביל בעולם המערבי – הנטל להוכיח כי אין לו אחות. סליחה, להוכיח כי הוא לא גנב מועד אשר גנב את רכבו בעצמו לצורך קבלת תגמולי הביטוח.

מעת שמודיע בעל הרכב על הגניבה, מפעילות חברות הביטוח שתי שיטות ידועות לצורך הפלתו בפח: חקירתו באמצעות חוקר מטעמה, ושליחתו לבדיקת פוליגרף. גם אם לא היה כל חשד כנגד המבוטח לפני השימוש באמצעים אלו, הרי לאחר שהוא עובר את חוקר הביטוח ו/או את הפוליגרף – כבר הצליחה ברוב המקרים חברת הביטוח ליצור את החשד יש מאין (נבהיר, כי בדיוננו כאן בנושא חוקרים אין כוונתנו לחוקרים נסתרים העוקבים אחר מבוטחים כדי לאסוף ראיות לצורך סתירת גרסת המבוטחים, אלא לכאלו הגובים עדות מאת המבוטחים).

נקדים ונאמר, כי המפקח על הביטוח התערב לאחרונה בנושא בדיקות הפוליגרף והוציא הנחיות האמורות להסדיר את אופן ביצוען אשר היה מקומם ממש (ראו קישור לחוזר המפקח על הביטוח בנושא). עם זאת, טרם מצא לנכון לעשות כן בנושא החוקרים הפרטיים וההפקרות בתחום זה חוגגת. עובדה זו, בצירוף ההרשאה הגורפת כמעט שנותנים בתי המשפט לחברות הביטוח להציג את דו"חות החוקרים מטעמן רק בשלב מאוחר של המשפט לאחר שהמבוטח כבר העיד ופרס את ראיותיו, הופכת את כולנו לפושעים וגנבים עד אשר נוכיח אחרת. רגע, מישהו שמע על חזקת החפות (כל אדם חף מפשע עד שלא הוכחה אשמתו)?!.. אולי בדין הפלילי, אך לא ב"בית דין השדה" של חברות הביטוח.

עם קרות מקרה הביטוח, מחוייבת חברת הביטוח על פי חוק חוזה הביטוח לפעול במהירות ובהגינות לצורך בירור החבות שלה כלפי המבוטח שלה. מאידך, קיימת על המבוטח החובה לשתף פעולה ולמסור למבטח את כל המידע והמסמכים הדרושים לצורך בירור החבות. לגבי פוליגרף כבר נקבע כי סירוב המבוטח לעבור בדיקה, אינו מהווה חוסר שיתוף פעולה כאמור. אין קביעה קטיגורית מקבילה בנושא החוקרים הפרטיים ולפיכך לכאורה חובה על המבוטח לשתף פעולה. גבולות החקירה המותרת פרוצים למדי, וחברות הביטוח, באמצעות החוקרים, מנצלות שוב ושוב את תמימותם ובורותם של המבוטחים ואת האיום המרחף מעליהם כי לא יקבלו את תגמולי הביטוח אם יסרבו לשתף פעולה.

פסק דין מהימים האחרונים מדגים היטב את שיטות הפעולה של חברות הביטוח עם קרות הגניבה. חברה לציוד גינון וחקלאות תבעה את חברת הביטוח שביטחה את ריכבה לאחר שזה נגנב. בפי חברת הביטוח היו טענות רבות כרימון לרבות אי התקנת אמצעי מיגון ברכב, ואי דאגה לכך שאמצעי המיגון תקין ומופעל כל עת שהרכב לא מאויש. כמו כן הוסיפה חברת הביטוח כטוב עליה ליבה, כי חברת הציוד לגננות "העלימה פרטים מהותיים לגבי האירוע ועולה חשד, כי האירוע נושא כתב התביעה לא אירע כלל, או לא אירע כפי שנטען". אכן, למה מוזר יהיה להניח כי חברה לציוד לגננות עוסקת בציוד לגננות ולא בהונאות של חברת ביטוח? ולמה נחשוד בכשרים ונסבור כי מוזר שנדרשו לחברת ביטוח זו עשרה חודשים כדי להגיע למסקנה בדבר סימן השאלה הגדול המרחף מעל המקרה?

חברת הביטוח הנתבעת הציגה לבית המשפט תיזה לפיה לרכב היה מפתח נוסף על זה שנמסר לחוקר הביטוח אשר שימש לצורך הגניבה ולכן לא נמסר לחוקר. כמו כן נטען כי נהג הרכב שיקר לחוקר בדבר הדרך בה נכנס לרכב ואף סירב להיבדק בפוליגרף ומכאן כי שיתף פעולה עם הגנב. בבית המשפט העיד בעלי החברה (הנהג אשר נחקר על ידי החוקר לא התייצב לעדות) וכנגדו העיד מטעם חברת הביטוח מומחה מיגון אשר הודה כי לא שוחח כלל עם המבוטח ואת כל שידע למד מפיו של החוקר. דבריו של החוקר דנן ככל הנראה אמורים להוות בחזקת אמת לאמיתה בלתי ניתנת לערעור ובלתי דורשת הוכחה, שכן כלל לא הוזמן על ידי חברת הביטוח לבית המשפט לשאת את דברו. מומחה המיגון העלה תיזה מורכבת ממנה נבע לכאורה כי המבוטח מעורב בגניבה.

בית המשפט קבע באופן חד משמעי, כי הנטל להוכיח טענת מרמה בביטוח מוטל על הצד הטוען למרמה, קרי חברת הביטוח, ויתרה מזאת, נטל זה אינו הנטל האזרחי הרגיל של "מאזן הסתברויות" אלא נטל כבד יותר שקרוב במהותו לנטל הפלילי וזאת לאור טיבה של הטענה שהיא במהותה האשמה פלילית. אז הנה, קוראיי, כבר עתה הנכם יודעים את האמת – לא אתם הצריכים להוכיח כי אינכם גנבים אלא חברת הביטוח צריכה להוכיח כי אתם כן גנבים.

בית המשפט במקרה זה קיבל הן את גרסת מנהל החברה המבוטחת והן את גרסת מומחה המיגון ועם זאת דחה את מסקנות אותו מומחה, שהתבססו על דברי החוקר שלא העיד. קביעתו של בית המשפט היתה שגם אם אמצעי המיגון לא היה תקין ולא הופעל במועד הגניבה, הרי שהואיל ואותו מנהל כלל לא היה מודע לרזי המיגון ולאפשרויות לנטרל אותו לא יתכן כי היה מעורב בגניבה. ראוי לציון, כי בית המשפט פסק לטובת המבוטח בהיותו תם לב, גם אם בפועל נכונה היתה טענת חברת הביטוח כי אמצעי המיגון לא פעל. אז הנה, בכל זאת מדי פעם אנו מקבלים הוכחה מחממת לב כי משתלם להיות תם לב.

ראשית לזכור כי הוא אינו חבר שלכם ואינו רוצה בטובתכם, אלא חותר להוציא מכם פרטים וראיות אשר ישמשו לרעתכם. אם הנכם מיוצגים על ידי עו"ד, הקפידו להודיע על כך לחוקר ואז אינו יכול לחקור אתכם ללא נוכחותו.

דירשו הסכמה מראש ובכתב שעותק תמליל החקירה והודעת המבוטח ימסרו לידיכם אחרת, כאמור, יועלמו מכם עד לשלב מאוחר מאוד במשפט. לעיתים שגיאה שלכם בתום לב אל מול חוקר הביטוח או פגם בזכרון לנוכח חלוף הזמן, תנופח לטענת "עדות שקר". כמו כן זכותכם להקליט את מהלך החקירה.

דעו, כי השימוש בממצאי החקירה כפוף לקיום קפדני של מספר חוקים אשר כדאי להקפיד על התקיימותם, וביניהם - קיום רשיון בתוקף לחוקר; איסור על החוקר להתחזות כבעל תפקיד אחר (כגון שוטר, עו"ד רופא וכו'); איסור על פגיעה בפרטיותכם; איסור על שיחות עם קטינים ללא נוכחות הוריהם.


* הכותבת הינה היועצת המשפטית של 'איגוד המוסכים בישראל' ו'פורום התיקון הבטוח'