שילמת? זה לא אומר שאתה מבוטח

קנית רכב? רצת לבטח אותו מיד? יופי. כעת אתה יכול להחנות אותו ליד ביתך, לשטוף אותו ולטפח אותו, להיפרד ממנו יפה בבוקר ולחזור אליו בערב. בין לבין, תיסע באוטובוס. למה? כי חברת הביטוח החליטה אומנם שהיא מסכימה לגבות ממך פרמיה מלאה, אך רכבך מבוטח כנגד מקרי גניבה בלבד, או לא מבוטח כלל (או וריאציות אחרות על אותו הנושא). אבל איך זה יתכן? הרי סברנו לתומנו כי חברות הביטוח מתחילות התמרונים רק כשכבר קורה המקרה, לא? אז זהו, שלא.

פסק הדין שהבאנו היום דן בהסתעפות של אותה התופעה, ולטעמנו – אף חמורה ממנה. המקרה הקפקאי שהיה, כך היה: אדם, רואה חשבון במקצועו, רכש רכב מסוג וולוו. שמח וטוב לב ברכישתו החדשה, אץ רץ לו לבטח את הרכב בביטוח חובה ומקיף. לא חלפו שישה ימים מאותו המועד, ועת הוא שוהה בחופשה משפחתית, הודיעה לו חברת הביטוח כי הרכב רשום במחשביה ככזה שעבר השבתה, ולכן אינו מכוסה במקרי תאונה ואש, אלא מכוסה חלקית בלבד למקרי גניבה.

לא ברורה לחלוטין משמעות המונח "השבתה" הננקט בפסק הדין. האם הכוונה לרכב שהיה בעברו "אובדן להלכה" (כאשר הנזק שנגרם בתאונה הנו בין 50% ל-60% ובמקרה כזה ניתן לתקנו ולמוכרו הלאה בכפוף לתיקון), או השבתה מטעם אחר. מכל מקום, "השבתות" אינן מוצאות ביטויין ברישיון הרכב ואינן מופיעות במאגר המידע של משרד התחבורה אלא אם כן מדובר בהשבתה לתמיד ("טוטאלוס"), והרוכש החדש אינו יכול לדעת אודותיהן. עם זאת, חברות הביטוח יכולות לשלוף מידע זה מתוך מאגר העומד לרשותן והשימוש בו, לרוב, הנו על מנת להודיע למבוטחיהן (הרוכשים החדשים) כי ערכו של הרכב נמוך מערכו של רכב אחר מסוגו ומגילו ולעיתים כלל אינן מוכנות לבטח רכבים כאלו.

ונחזור לסיפורו של רואה החשבון התמים – מהמועד בו קיבל את הודעת חברת הביטוח, החל בבדיקות קדחתניות בין היתר מול החברה ממנה רכש את הרכב מתוך החשש כי רומה ולמעשה רכש רכב שעבר תאונה קשה בעברו. עוד פנה הרוכש אל משרד הרישוי והמשטרה, אך לא מצא כל תימוכין לטענת חברת הביטוח כי הרכב הושבת בעברו. התובע שלח מכתבים רבים לחברת הביטוח אשר מצידה, לא הואילה להשיב לפניותיו משך חודשים ארוכים ורק כעבור כארבעה חודשים קיבל ממנה הודעה לאקונית כי מדובר בטעות ומקורה – שימו לב לניסוח – "כנראה חלה תקלה במערכת המיכון".

במהלך תקופה ארוכה זו, לא עשה התובע כל שימוש ברכב אלא אחסן אותו מחשש שאם יקרה לו דבר מה, הוא לא יהיה מבוטח. במשפט, טען התובע כי נגרמו לו נזקים גדולים בגין הפסד ימי עבודה, שימוש ברכב חליפי, ירידת ערך לרכב, מימון הלוואות שלקח ועוד.

חברת הביטוח הגישה את כתב הגנתה באיחור ניכר מאוד, דבר אשר עורר את מורת רוחו של בית המשפט, ובו טענה כי "לאור פנייתו של התובע (כאילו לא היא זו אשר מלכתחילה יזמה את ההודעה בדבר ההשבתה – א.ה.א) נעשו פעולות על ידה על מנת לבדוק את הנושא". עוד טענה חברת הביטוח כי לרשות הרישוי, אלא שכאמור, לא ברור מה טעם מצאה לבדוק שכן מידע שכזה לא נמצא אצלה.

בית המשפט דחה את תביעות התובע ביחס לנזקים הממוניים אותם לא עלה בידו להוכיח, ודן אך ורק בעילה של עוגמת הנפש, הטרחה ובזבוז הזמן שנגרמו לו. לעניין זה קבע חד משמעית, כי "לתובע נגרמה עוגמת נפש רבה, בזבוז זמן וטרחה לצורך בדיקת הטעות, ולצורך המאבק לתיקון הרישומים". בהמשך לכך קובע בית המשפט כי הטעות ברישום היתה תמימה וחברת הביטוח לא פעלה בעניין זה בזדון, אך יחד עם זאת, "אין זה סביר בעיניי, כי הטיפול בעניינו של התובע התארך ארבעה חודשים תמימים".

עוד ציין בית המשפט, כי "הוסיפה הנתבעת חטא על פשע כשבמכתביה השיבה לתובע בזו הלשון "הנני להשיבך כי מאחר ואינך נמנה עם קהל מבוטחינו, אין באפשרותנו לספק לך מידעים אשר להם נדרשנו בפנייתך". וגם, "לאחר שבדקנו פעם נוספת את פנייתך, לא מצאנו מקום להיענות לתביעתך".

בשורה התחתונה נקבע: "התנהגותה של הנתבעת לא היתה סבירה, היא התייחסה לפניותיו ולמצוקתו של התובע בזלזול ובביטול, וגם לאחר שגילתה את הטעות בחרה להתעלם מפניותיו, או להשיב לו בצורה בלתי מתקבלת על הדעת".

סופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת התובע, בהתחשב כי לא הוכיח כאמור נזקים ממוניים, סך פיצוי של 5,000 שקלים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה.

חשיבותו של פסק דין זה בעינינו, בקביעה העקרונית כי למבוטח מגיע פיצוי בגין התנהלות בלתי סבירה של חברת ביטוח מולו גם אם מקורה בטעות-גרידא. סוף סוף אין המבוטח "אשם" גם אם אינו אשם, ובית המשפט שם גבולות למידת הזלזול בו יכולה לנהוג חברת ביטוח במי ששילם לה פרמיה וביטח אצלה את רכבו.

חבל, על כי בתי המשפט במקרים רבים לא מוצאים לנכון לפסוק הוצאות כה נכבדות כנגד חברות ביטוח במקרים בהן כן מוכח חוסר תום לב בהתנהלות, בבחינת קל וחומר למקרה מסויים זה.


* הכותבת הינה היועצת המשפטית של 'איגוד המוסכים בישראל' ו'פורום התיקון הבטוח'