ממרומי הקבינה המיטלטלת נדמה היה כי אין לאביב סיכוי להשחיל את מפלצת הפלדה אל בין השיחים שעיטרו את שביל הכורכר; פניית ה-90 מעלות הייתה חדה וצפופה, השביל מרוטש במהמורות גסות, והסרן האחורי שידר מסרים של "תנו לי לרוץ קדימה". כך חשבתי, אבל אביב לא נראה לחוץ מהעניין: שני תיקוני הגה עדינים, כשכוש זנב מדויק, ו-900 הסוסים חזרו להטיס אותנו אל הישורת שנמתחה בין שדות הכרוב. "אני נוהג כאן ב'חצי-גז', הסביר לי אביב בהצטנעות אמיתית; כבר כמה חודשים לא נהגתי על המשאית ואני קצת חלוד, וחוץ מזה - וילדר יהרוג אותי אם אשבור לו את האוטו"...
שחררתי מעט את שרירי הלסת, הרפיתי מאחיזתי בידית הבטיחות, והתענגתי על התאוצה המדהימה של משאית המרוץ. משאית במשקל 9,300 קילוגרם אינה מאיצה כמו אופנוע מוטוקרוס - עוצמת וסוג התאוצה מזכירים מטוס המאיץ על מסלול ההמראה - חזק מאוד, יציב ובלתי נגמר, עד ניתוק הגלגלים מהקרקע. הקצב המפתיע בו דוהרת המשאית עומד בסתירה מוחלטת למידותיה הגמלוניות, וכך גם עבודת המתלים הכבירים - מצד אחד היא מטלטלת אותך למוות ומצד שני, שום דבר לא מזיז לה.
במושב הנהג ישב קדשאי עם חיוך זוהר של מי שהגיע אל הנחלה; האיש כבר נהג על כל דבר אבל משאית המרוץ היא פסגת חייו המוטוריים, עד כה. "בוא'נה קדשאי", אמרתי לאחר שירדנו מהסיפון, "הפעם באמת עשית את זה, אין יותר מזה!". "נכון", ענה לי האיש הגדול מהעמק, "עשיתי את זה אבל תמיד יש 'יותר גדול', לך תדע מה עוד יהיה"?
איש חייכן, עם חלומות גדולים
ובאמת, לך תדע מה יהיה? כמי שהיה הישראלי הראשון שיצא לראלי בינלאומי (פרעונים 1990 עם סוזוקי-ביג 800, מאולתר ברשלנות חיננית), אביב יודע מהו טיפוס בסולם ההצלחה. משאית המרוץ של קבוצת קדשאי-CRV היא פסגת פעילותו המוטורית, בוודאי לאחר שצורפה אליה משאית הסיוע 6X6 27-טון. שתי המשאיות הן ליבה של הקבוצה, ומסביבן מתרחשת פעילות בלתי נתפסת - קשה לתאר את היקף החלפים ומשקלם הפיזי, הוצאות התפעול, שינוע והשטת המשאיות, ניירת וביורוקרטיה. צריך להיות מחויב באופן טוטאלי, כדי להגשים את החלום הכביר הזה.
קדשאי הוא כוכבה הכריזמטי של הקבוצה אבל הוא לא היה מגיע לכאן ללא צוות מוכשר, נאמן וחדור מטרה. בראש ובראשונה הנווט יזהר ערמוני המאפשר לכל הפרויקט להתגלגל, ולידו מי שאביב מכנה "הבוס שלי", מעוז וילדר המנהל את הקבוצה ממושב המכונאי המוטס. במשאית הסיוע נוהגים דני גל, רותם גבירצר ועומרי תדהר. בעוד כחודש יזנקו בחורינו המצוינים לראלי מרוקו הנמתח לאורך 3,000 קילומטרים של קטעי דירוג, בדיונות האדירות של מדבר סהרה: עוד חלום שהתגשם!
בהמות המדבר
משאית המרוץ היא אבטיפוס שנבנה בהולנד ב-2015, וכבר סיים שני מרוצי דקאר (אחד עם הבעלים הראשון, שני עם צוות קדשאי-CRV). המשאית בנויה על שלדת מרוץ ייעודית, וקבינה של דאף 510. בחרטום נוהם מנוע הדיזל החזק של דאף, שש-בוכנות בנפח 13 ליטר והספק ראשוני של 510 כוח סוס. הספק המנוע שודרג ליותר מ-900 כוח סוס בעזרת שיפור מגדש הטורבו, מערכות ניהול המנוע והפליטה. בימים שקדמו לניסוי הדרך היה עסוק וילדר במצוד אחרי להקת סוסים שברחו מתא המנוע; בימיה הטובים הגיעה המשאית ליותר מ-150 קמ"ש אבל לאחר דקאר 2018 נפגמו מעט ביצועיה, וילדר חשד במגדש הטורבו. הוא כבר הצליח ללכוד חלק מהסוסים החסרים, ולא יפסיק עד שיחזיר את המנוע למיטבו; מספרים בעמק כי וילדר נראה לאחרונה רוכב בשדות, עם פלצור גדול בידיו....
שלדת המשאית בנויה מצינורותU ייעודיים וסרני SISU ענקיים (דומים לאלה של משאיות קמאז-מאסטר האימתניות), תיבת ארבעה-הילוכים עם הילוך 'כוח' וחצאי הילוכים (סך הכול 16 יחסי העברה), שתי נעילות דיפרנציאל רוחביות, שמונה בולמי זעזועים מקצועיים מתוצרת "ריגר" וארבעה גובלי מהלך, עם צמיגי שטח במידה 395/85R20. מערכת לניפוח וריקון צמיגים תוך כדי תנועה מאפשרת להתאים את לחץ האוויר לתנאי השטח - דיונות, חצץ, סלעים. מיכל סולר בנפח 800 ליטרים מספק טווח של כ-800 קילומטרים, בקצב מרוץ. בארגז מותקנים שני צמיגים חלופיים (עם כננת חשמלית להעמסתם על הארגז), ארבעה צמיגים נוספים הועמסו על משאית הסיוע. מידות הצמיגים של שתי המשאיות זהות, כך שניתן להצליב ביניהן בעת הצורך.
עבור קוראינו המתפעלים מנתוני הדאף של אביב, נספר כי משאיות קמאז-מאסטר הרוסיות חמושות במנועי 8 בוכנות בנפח 16 ליטר, ומייצרים למעלה מ-1,200 כוח סוס על משקל דומה; לא פלא שהקמאזים מרחפים חצי מהדרך באוויר. ראלי מרוקו נמשך שמונה ימים, אבל ההרפתקה הרבה יותר ארוכה: שתי המשאיות כבר נשלחו אל נמל מרסיי שבצרפת, משם ישוטו לקזבלנקה, ומשם יש לנהוג 1,200 קילומטרים מנהלתיים עד לקו הזינוק. הראלי עצמו נפרש על פני 3,000 קילומטרים של קטעי דירוג ו"אם לא נשבור את המשאית במרוקו" מוסיף אביב בחיוך "אז נמשיך ל'ראלי דרך המשי', כ-5,000 קילומטרים בין סיביר למרכז סין". ברוך השם, אין מחסור בחלומות.
משאית הסיוע היא איווקו 6X6 27-טון מודל 2006, שנרכשה מחברת החשמל לפני הדקאר האחרון. המשאית הוכנה בקפידה למסע הארוך, צמיגיה כפולי הג'אנט הוחלפו לצמיגי חישוק בודד. המנוע המקורי מספק 440 כ"ס, לא היה צורך לשדרג אותו. במפעל הנגררים של קדשאי נבנה קרון השירות ובו מדפי עבודה, גנרטור, מדחס, מוסך נייד ואפסנאות. עשרות ארגזי הציוד מכילים כל חלק עליו תחשבו כולל גלי הינע אימתניים, חמישה צמיגים חלופיים, חישוקי אלומיניום, תיבת הילוכים חלופית, מצננים, שמנים ופילטרים, אין גבול. למשאית הסיוע יש 600 ליטר דלק, על הסיפון יש 'גרניק' עם 1,000 ליטרים מים ועוד 700 ליטר סולר לתדלוק משאית המרוץ.
לא חמקו מעיניי החדות ארגזים מספר 27-28 הגדושים בטבליות שוקולד, שקיות במבה וקפה שחור... בירכתי הקבינה יש מיטה שתאפשר לאנשי הצוות לישון בתורנות ובאחורי הארגז - מקלחת עם מים חמים, מכונת כביסה ומייבש - לא עוד יהלכו בחורינו בבגדים מגורזים! לקראת סיום ההתארגנות הועמס למשאית נוסע סמוי: זהו אופנוע ה-KTM של דורון וינטר, המתכוון לעשות את ראלי מרוקו בקטגוריית Malee Moto הקיצונית. בקטגורית Malee משתתפים רוכבים היוצאים ללא כל סיוע, עוברים את כל המרוץ בכוחות עצמם. זה הולך להיות אתגר ענקי, אם כי אני משער שהחבר'ה של קדשאי-CRV יושיטו לדורון יד אוהבת, במקרי קיצון מזדמנים.
ראלי מרוקו
morocco desert challenge שיוזנק ב-12 לאפריל שונה מתחרויות דקאר ודרך המשי, בכך שהוא מיועד למשתתפים פרטיים ולא לקבוצות הגדולות והעשירות. קבוצות הענק (קמאז, פיג'ו, טויוטה, מיני רייד) מושכות אליהן את תשומת הלב התקשורתית, ואינן משאירות סיכוי למתחרים פרטיים בעלי תקציב צנוע יותר. המרוץ הכוחני לתשומת הלב של המדיה יוצר ל'פרטיים' חווית מרוץ קשוחה, תובענית, על גבול הבלתי-אנושית. התקנון הקשוח אינו מותיר מרווח למי שאינו מגיע מצויד בתקציבי ענק ומערכת משומנת של יצרן או ספונסור גדול (כמו Red Bull, לדוגמא).
ב'דקאר' האחרון הגיע הניכור בין המארגנים למשתתפים לשיא כאשר פסלו מהמרוץ אופנוען משותק, שהצליח לעמוד בקצב המטורף של המרוץ; האיש הגיע להישג אישי אדיר, אבל המארגנים פסלו אותו בגלל תקלה ביורוקרטית חסרת משמעות. הצעד עורר התנגדות עזה, זה אירוע שלא יכול להתרחש במרוץ אנושי כמו ראלי מרוקו.
ראלי מרוקו חוגג השנה אחת-עשרה שנים לקיומו, וייחודו הוא בכך שאין בו קטעי קישור מנהלתיים - כל 2,750 הקילומטרים הם תחרותיים-מדודים, מחניון לילה אחד למשנהו. קונספט זה מזקק את רמת התחרותיות למינון מושלם, עם קטעי דירוג באורך בין 218 ל-427 קילומטרים ביום. זה ראלי בניחוח אפריקני 'כמו שהיו עושים פעם' ובהיעדר קבוצות רשמיות, הוא משאיר מרחב מחייה גם למשתתפים מאותגרי תקציב. אבל זה לא הולך להיות טיול בפארק; במרוקו ישתתפו קבוצות גדולות ועשירות, בעלות תקציבים גבוהים פי כמה מזה של הקבוצה הישראלית. מצב זה מרחיק את הצוות הישראלי מכל ציפייה לפודיום או אפילו לעשירייה הראשונה - בוודאי כאשר הם צריכים להחזיר את המשאית במצב שיאפשר זינוק חלק ל'דרך המשי', בחודש יולי הקרוב.
עוף, גוזל!
קדשאי הוא איש של חלומות ומימושים. הוא טורף את העולם בחיוך צנוע ובעקשנות של מושבניק מהעמק, מסתייע בשותפו לחלומות יזהר ערמוני ובצוות הנאמן משדות העמק - שלא לדבר על האישה שאיתו, רווית, שגם לה חלק מרכזי בסגנון החיים ההרפתקני של המשפחה. חלומותיו של אביב מפרנסים את דמיונם של מאות ואלפי אנשים נוספים - בכל פעם שהוא נותן גז באיזו נקודה על הפלאנטה אנחנו יושבים כאן, רתוקים למסכי המחשב והטלוויזיה, ממריאים איתו לעוד פנטזיה אליה לעולם לא נגיע... אנו מאחלים לצוות קדשאי-CRV הנאה והצלחה בראלי מרוקו ובדרך המשי, תמשיכו בדרככם המדהימה.