סובב סקוטלנד: 500 מיילים של אושר

Inverness נחשבת לפנינת הצפון אבל שמחנו לנטוש אותה, דוהרים אל מרחבי הפרא של סקוטלנד. העיר הצפופה התפוררה לכבישים מהירים כאשר ה-GPS מושך אותי מערבה, לכיוון האוקיינוס האטלנטי. אוטוסטרדות מגוהצות התחלפו בסרטי אספלט דקיקים המתפתלים בין ערוצי נחלים, יערות טחובים, כרי דשא וחורבות של טירות ובתי חווה עתיקים. ככל שהרחקנו מערבה התפוגגו סימני הציוויליזציה, והטבע השגיא של סקוטלנד החל לאפוף אותנו. מרחבי ענק ירוקים, נחלים ומפלים, מצוקים קשוחים ועמקים מרגיעים. ניחוח של הרפתקה נישא באוויר, בעודנו נוהגים את המיילים הראשונים של North Coast 500 miles.

NC500 היא דרך נופית המקיפה את צפון סקוטלנד לאורך חופי הים הדרמטיים. הכבישים קיימים מזה מאות שנים אבל לפני כשנתיים הוחלט למתג אותה כיעד תיירותי, בסגנון Route 66 האמריקנית. יש כאן יומרה רצינית, אבל נראה שהמותג הסקוטי תופס לאט-לאט. חובבי טבע ונהגים נמשכים אליו, נוהגים את 830 הקילומטרים (בעצם, 516 מיילים) במכוניות מהירות או קלאסיות, אופנועים או אופניים, רכבי שטח או קראוונים גמלוניים. הרמה הסקוטית (Scottish Highlands) שופעת אינספור אטרקציות ומסלולי צעידה, טיפוס מצוקים וסנפלינג, דיג, שייט לוויתנים ומגרשי גולף מיוחסים. אפשרויות הלינה נפרשות בין אוהל נטוע על דשא רטוב, לבין סוויטה מלכותית בטירה עתיקה.

על האוריינטציה המוטורית של NC500 תעיד העובדה שהספונסור הראשי של הדרך היא אסטון מרטין, לא פחות. מפריע לי שמותג הכביש עצמו הוא אפרוח שזה אך נולד והוא כבר מפוצץ במרצ'נדייזינג, מועדוני חברים, חולצות ומדבקות. זה קצת ממוסחר לטעמי, מה שאינו גורע דבר מיפי הדרך - היא עדיין מקסימה ומרגשת, כפי שהייתה לפני שנכנסו לעניין אנשי השיווק והפייסבוק.

כ-600 קילומטרים מהדרך הם כביש דו מסלולי מענג ומאתגר, המתפתל בין נופים צפוניים קסומים, עיירות מחמד גדושות בגלריות אמנות ותושבים מסבירי פנים. רגע אחד אתה נוהג 15 מטרים מגלי האוקיינוס, בעוד חמש דקות תטפס לגובה 350-400 מטרים. הכבישים כפולי הנתיב מזמינים נהיגה מהירה וספורטיבית, אבל אסור להתפתות: יש תנועה רבה לאורך הכביש, שיירות, טרקטורים וכמובן - נהגי מוטורהום (כמוני), מהזן השנוא על נהגים שוחרי הגה (כמוני). זיכרו שלאורך הכביש מתגוררים מקומיים שממש לא בא להם לראות אתכם משחקים בתפקיד ג'רמי קלרקסון וריצ'רד האמונד.

בתוך 830 הקילומטרים משובצים כ-200 קילומטרים של קטעי כביש חד מסלולי, Single track road המחייב נהיגה רגועה וסבלנית. יש להתחשב בכבשים תועות המשוכנעות שהכביש שלהן, ברוכבי אופניים המדוושים לאיטם, אי אפשר לעקוף אלא במפרצי חנייה הפזורים כל כמה עשרות או מאות מטרים. אל תשחקו אותה Chicken עם רכב המגיע ממול; המטרה היא להיות הראשון שיורד מהדרך, לא האחרון. ברוב המקרים יש מספיק זמן להתכנס אל מפרץ חניה ולהמתין שהרכב ממול יגיע אליכם, לנופף לשלום ולהמשיך בתנועה. מדי פעם אין ברירה אלא לנהוג לאחור, כמה עשרות מטרים עד מפרץ החניה הקרוב; זה לא תמיד כייף, בוודאי לא עם מוטורהום מגושם.

"הוא ידע שאין בחוף שום מגדלור" כתב דן אלמגור, אבל למעלה ממאתיים מגדלורים פרושים לאורך חופי סקוטלנד. רובם בני למעלה מ-150 שנה, ועד לאחרונה הופעלו בידי קומץ עובדים מזדקנים. היום הכל כבר אלקטרוני, אינטרנטי ומנוכר. כל מגדלור כולל מנורה מסתובבת, וצופר ערפל אדיר. חלק מהמגדלורים משמש היום כ-B&B ייחודי, אחרים אפילו מושכרים לאירועים וחתונות - במידה והכלה אינה חוששת מערפל, קור מקפיא ורוחות של למעלה מ-100 קמ"ש.

צפון סקוטלנד היא אחת הארצות הגשומות באירופה, עם מזג אוויר העשוי להתחלף כמה פעמים ביום משמש זוהרת, למזג אוויר חורפי וקודר. אבל הנוף והבידוד המופלג שווים את תלאות מזג האוויר; יערות העד טחובים ומכושפים, משטחי הטונדרה הצפונית מנוקדים בביצות שחורות, מפלי מים שוצפים בכל מקום, הטירות החרבות ובתי החווה הלבנים, מקסימים. כולם מדברים על בעלי החיים הפראיים שבסביבה: צבאים ואיילים, כלבי ים ולוויתנים, עופות מרהיבים ועוד. אל תפתחו ציפיות-יתר, כי רוב בעלי החיים שתראו יהיו כבשים וטלאים.

אם הגעתם לכאן עם יגואר I-Pace או ריינג' חשמלי, אז שיהיה לכם בהצלחה - יש רק שלוש נקודות טעינה ציבוריות לאורך המסלול והן עמוסות, לא תמיד מתפקדות. אני דווקא חיפשתי קלאסיקות מוטוריות האמורות לשרוץ כאן; ואכן, מדי פעם נשברה שגרת המוטרוהומים והמשפחתיות על ידי פורד לוטוס-קורטינה שהבזיקה מימיני, שלושה קייטרהאם 7 שניסרו אותי ברעם אגזוזים, ועשרות אופנוענים בודדים או בקבוצות. לא ייגרע חלקן של מיינור מוריס, מיני מיינור וקלאסיות אחרות, וגם שלישיית 911 שחלפה על פני בצרחת בוכנות - למזלי הייתי עם המצלמה ביד, אז הספקתי להקליק אותן.

'סובב סקוטלנד' מפגיש את הטייל עם נופים קסומים ומכוניות, אבל הוא גם מזמן מפגשים אנושיים מעניינים. ככל שאני עשוי להתקנא בנהג אסטון מרטין או רוכב אופנוע, ליבי יצא ל-Piers, Kate and Jack שהגיעו לכאן עם טרנספורטר 'סינכרו' 1992. פירס קנה את הסינכרו לפני שנה וחצי "בסכום שאתה לא רוצה לדעת" ומאז לא הפסיק להשקיע בו כסף; שיפוץ סרן קדמי ותיבת הילוכים, צמיגי שטח / חישוקים, בולמי FOX, חידוש ריהוט הפנים ומערכת המים, ועוד ועוד, ועוד ועוד, ועוד. פירס מחזיק בבית דיפנדר 110 'פומה' אבל לטיול החלומות במרוקו הוא ייסע עם הסינכרו, "כי זה יותר מדליק". אין מה לעשות, כולנו חולקים את השיגעון.

שיגעון אחר הניע את Karen Vanning מלונדון להקיף בריטניה עם רובר 110, שדווקא אינו דיפנדר. רובר P4 110 היא מכונית כביש קלאסית, מודל 1964. הרובר השחורה נחשבה בזמנו לרכב היפר יוקרתי ותא הנוסעים שלה עדיין מפואר עם ריפודי עור משובח, חיפויי עץ הודי, וגימורי כרום נוצצים. מנוע ה-2.6 ליטר סיפק 123 כ"ס סנסציוניים לתקופה, עם מהירות מרבית של 160 קמ"ש ו-15.9 שניות מאפס ל-100; ה-110 הייתה ידועה בעובי הפח שלה, מה שהקנה לה משקל והתנהגות של משאית קלה.

נהיגת P4 בכבישים המתפתלים אינה פשוטה, בוודאי לא עם קרוואן ACE Diplomat אותו גוררת קרן מאחוריה... הקראוון הירקרק נראה ומריח כמו אשראם ברישיקש, כולל ניחוחות קטורת וריחות קארי המתאבכים מהמטבחון. קרן מתכננת להקיף את בריטניה תוך ארבע שנים, בסדרת דילוגים של כמה חודשים כל אחד.

ואם חשבתם שקרן נועזת, חכו עד שתשמעו על משפחת צ'יק: דייב, ג'ם ושלושת ילדיהם יצאו להקיף את בריטניה עם Morris Traveller מודל 1968. המוריס 1000 נולדה כטנדר פתוח עליו נבנה קרון עץ מגושם, כולל קמין חימום עם ארובה ועציצי תבלינים. מנוע ה-1,098 סמ"ק מספק 48 כ"ס המתקשים להניע את הרכב בעל האירודינמיקה הנוראית, אבל עובדה - הם הגיעו לנקודה הצפונית ביותר בבריטניה.

הצ'יקים יצאו למסע של שמונה חודשים, במהלכו יגייסו תרומות לארגון CatZero התומך בנערים קשי גורל, באמצעות הפלגה ביאכטות מפרשים. היעד הוא לגייס 50,000 ליש"ט ותרומת הכספים מתבצעת דרך דף הפייסבוק Round The UK On A Tenner A Day, כאשר המשפחה מתכננת להוציא רק 10 ליש"ט ליום; זה פחות מחמישים שקלים שחציים מיועד לדלק, חציים למזון. החמישה מצליחים לישון בתוך המוריס הזערורית, אך לעתים קרובות מזמינים אותם ללינה וארוחת ערב - בכל מקום בו יעצרו ניגשים אליהם סקרנים, המציעים עזרה ותמיכה. משפחה מעוררת קנאה והשתאות.

האורך הרשמי של הדרך הוא 516 מייל אבל עד שתסיימו אותה עם שינויים וחריגות, תנהגו 1,000-1,100 קילומטרים. טייל רגיל יעבור את הדרך בשבעה עד 12 יום; יש המבלים שלושה שבועות לאורך הדרך, אופנוענים תזזיתיים עושים אותה ביום אחד, רוכב האופניים ג'יימס מק'אלן דיווש את NC500 ב-31 שעות בלבד. אנחנו בילינו 16 ימים לאורך הדרך (בשני ביקורים), כולל ארבעה ימים ב- Applecross עליה כתבתי כבר בביקור הקודם.

אם כבר הגעתם הלום, אמליץ להוסיף 3-4 ימים לביקור באיSkye הסמוך - זהו יעד מקסים שאינו כלול ב-NC500, מסומן באדום במפת המסלול המצורפת. לגבי תקופות השנה: חודשי החורף קרים מאוד, הקיץ לוהט, צפוף בתיירים וגדוש ביתושים מפלצתיים. זה משאיר לכם את מאי-יוני, או ספטמבר-אוקטובר.

את המסלול המעגלי ניתן לעשות בשני הכיוונים; הצד המזרחי נחשב לפחות מדליק ולכן הייתי יוצא מאינוורנס צפונה, לכיוון John O'Groats. משם תפנו מערבה, ולא יעלה על הדעת שתחלפו על פני המגדלור ב-Dunnet Head בלי לעשות 'סלפי', זוהי הנקודה הצפונית ביותר של בריטניה. הקטע הצפוני של הדרך מקסים ביופיו, שופע נופי ים ומפרצים סלעיים, ביניהם פזורים חופים לבנים - אתה לא מבין מה עושה בסקוטלנד חוף תאילנדי, עד שאתה נזכר שטמפרטורת המים נעה בין 8 ל-15 מעלות, לכל היותר.

בפינה הצפון-מערבית תגיעו אל Durness המרהיבה ביופיה, משם תתחילו להדרים על הצלע המערבית של הדרך. זה הקטע היפה ביותר לטעמי ובו נופי אוקיינוס פראיים, מעט מאוד יישובים, בידוד מוחלט במונחים של אירופה. הנסיעה ל- Applecrossאינה מומלצת לקמפרים ארוכים יותר מפולקסווגן טרנספורטר; פריגטות יבשתיות ייתקשו לטפס במעבר ההרים התלול אבל יש דרך חופית עוקפת, נגישה למוטורהומים באורך עד 7 מטרים. הקטע האדום במפה מראה את הכביש המוביל לאי Skye שאינו פחות יפה מ-NC500 אבל יש לו כנראה, יחצ"ן פחות אקטיבי. יש ברשת מידע רב על טיולים בסקוטלנד, שווה לחפור - למשל, מסלול מפורט בן שבעה ימים להקפת NC500. המסלול כולל המלצות קונקרטיות לעצירה, מסלולי הליכה ונקודות צילום, לינה ומזון.

לאורך הדרך פזורים מאות מקומות לינה: בתי מלון מהודרים או מרופטים, אכסניות נוער והוסטלים, Airb&b, B&B, דירות נופש - כל מה שתרצו מ-50 ועד 500 ליש"ט ללילה. מחוץ לתקופת הקיץ ניתן למצוא מיטה תוך כדי תנועה אבל בעונת השיא, עדיף להזמין מראש - למרות שזה מנטרל את גמישות הטיול.

NC500 מתאימה מאוד לטיילות מוטורהום; יש לאורכה עשרות חניונים ומקובל לישון בר בשטח, כל עוד לא כתוב שאסור. אחד החניונים הקסומים היה בכפר Sheigra, בצפון מערב הדרך. זהו עמק ירוק ורחב ידיים, בו תבחר מקום לינה לאוהל או לקראוון, מעל חוף חולי ובתולי. לעת ערב גלשו מהגבעות שמסביב כבשים וטלאים שהסתובבו חופשי בין הקראוונים - הייתה זו סצינה תנ"כית לחלוטין, עם פעיית כבשים המתערבבת בעשן המדורות. חניוני מועדון Caravan and Motorhome Club הם היהלום שבכתר המחנאות בבריטניה; החניון ב-Dunnet Head יושב על מפרץ ים קסום, מיילים ספורים מהמגדלור הצפוני ביותר בבריטניה. השילוב של מיקום מעולה ושירותים ברמת 5 כוכבים עושים אותו לאחד החניונים הטובים ביותר שבנמצא.

רוב הסיכויים הם שתגיעו לכאן מאינוורנס, בקראוון שכור. בהתחשב בקשיי הנהיגה (כבישים צרים, נהיגה בצד שמאל), אמליץ לשכור את הקרוואן הקטן ביותר שיוכל לספק אתכם. זוג ימצא את אושרו על סיפון טרנזיט או פיאט בעל שתי מיטות; אלו כלים קומפקטיים ונוחים לנהיגה, השכירות עשוייה לעלות בין 75 ל-125 ליש"ט ליום. קראוון משפחתי לארבעה או חמישה נוסעים יעלה 25-40 ליש"ט יותר.

יש חברות השכרה רבות באינוורנס אבל כדאי לבדוק גם בחברות הישראליות 'מוטורהום' ו'בנדנה'; לעתים קרובות הן תחרותיות במחיר ותמיד קל יותר לתקשר איתן, בעברית נטולת מבטא סקוטי. לפני ההזמנה וודאו שבמוטורהום יש מושבים קדמיים מסתובבים (Swivel chairs), רשתות נגד יתושים, בדקו אם צריך להוסיף 'חבילת קמפינג' (כיסאות ושולחן מתקפלים לישיבה בחוץ). נסו למצוא קראוון עם מצלמה אחורית או לפחות, זמזמי רוורס.

עם קבלת הקראוון בדקו שיש בו שני משולשי Levelling blocks לאיזון הרכב בחנייה, וודאו שמיכלי הגז מלאים (חברים שלי קיבלו מיכלים ריקים למחצה...). התעקשו לקבל מדריך מודפס של לוח הבקרה הדיגיטלי המותקן בקרוואן הספציפי שלכם; לעתים קרובות הם נותנים הסבר כללי על תפעול המערכות, וספר המתאר לוח בקרה אחר. חמש דקות לאחר היציאה תשכחו את כל ההסברים, ולא תזכרו איך לעבור מחימום גז לחימום חשמלי.

מיעוט הכבישים עושה את הניווט עם מפת נייר לפשוט יחסית, אבל מומלץ להוריד אפליקציית ניווט לא מקוונת; אני אוהב את MAPS.ME המתפקדת נהדר על טאבלט, אפשר גם להוריד מפות גוגל לניווט לא מקוון. חפשו במרכזי המידע לתיירים את מפת הנייר החינמית של NC500. הביאו מהארץ מפצל מצת 12-וולט, אפילו שניים. קנו בארץ חבילת תקשורת, או רכשו בסקוטלנד SIM מקומי. הקליטה הסלולארית גרועה או אינה קיימת בחלק גדול מהמרחבים, מה שמגביל את האפקטיביות של WAZE.