קילומטרים ספורים צפונית ל'תל דלית' הסתבכה שיירת הגרוטאות בפקעת של שבילים החסומים על ידי מדרגות סלע אימתניות, בטונדות צבאיות, וקיר תלול שלא היה מבייש את 'קינג אוף האמר'. הגרוטאות היו פזורות בכל עבר, חלקן תקוע על גחונן, הנהגים יצאו לסיורים רגליים, נווטים תיקנו כל מה שהספיק להישבר בקילומטרים הקודמים. השעה הייתה קרוב לחצות עם פוטנציאל גדול לעצבים ותסכול, אך לא היא - חלק מהחבר'ה חיפשו מוצא מהסבך, אחרים הכינו קפה, מוסיקה נישאה ברוח הצוננת. היינו בעיצומו של "גרוטלילה" (מבית "גרוטראלי") וכולם נכנסו לשאנטי נינוח ומסתלבט.
אירוע זה המחיש לי יותר מכל את מהותו החברתית של גרוטלילה; זה אירוע לא תחרותי בעליל, אף אחד לא מנסה להגיע ראשון לאיזו שהיא נקודה, להיפך - מתגלגלים ביחד, עוזרים אחד לשני, מעבירים את הלילה בנינוחות שבדרך כלל אינה קיימת באירועים מוטוריים. בסוף, כמובן שמצאנו מוצא מהסבך; הנהגים העבירו את הגרוטאות דרך מעבר צר ומאתגר, נעזרים בעצות, קריאות עידוד, דחיפות ומשיכות. עבודת צוות במיטבה!
"בלילות הקיץ החמים, שום דבר אינו קורה"?
המלכות הבלתי מעורערות של המסע הן אימפרזות 2X4, מכל מיני שנתונים ותצורות. אלו גרוטאות בעלות כושר הישרדות מופלג, קל וזול לשפר אותן, מלאי החלפים גדול וזמין. בנוסף לסובארו'אים היו בשיירה גם פיג'ו 205 ו-206, ניסן אלמרה,מאזדהMPV מגודלת, ושלושה וולוו מדגמי 740 ו-960 - אלה 'מכוניות-מיניסטרים' נשואות פנים, בנות למעלה מ-25 שנה. השוודיות יקרות מהיפניות אבל הן מדליקות ונחשקות, בגלל הניגוד המוזר של פאר, פינוק ועבירות שטח - הודות להנעה אחורית, ומשקל עצמי של מיניסטר עם כרס מלאה בורקס.
את הגרוטאות והמארגנים פגשנו בנקודת הזינוק ביער בן שמן. פעם הכנתי לעצמי גרוטאה כזו אבל לאחר מסע בודד חזרתי לחיקו החמים של הדיסקו שלי - גם הוא קשיש בן למעלה מעשרים שנה. מסעות גרוטלילה פתוחים למשתתפים חוזרים שכבר מכירים את הדינמיקה המיוחדת, אליה מצטרפים קשיי החושך והעייפות. הצוותים מכירים אחד את השני, הם נפגשים באווירה של מילואימניקים החוזרים לשירות נוסטלגי . קבוצת "גרוטראלי" מקיימת 8-10 אירועים לשנה כולל מסעות ליליים, מסעות לשומרי מסורת, חוצי ישראל - יש מסע לכל דורש, סך הכל נערכו 31 מסעות עד היום.
שקט הוא הלילה?
"מה לעזאזל קורה כאן?" שאל הינשוף ששלוותו הלילית הופרעה; את הבריזה הלילית ורחשי המכרסמים החליפו צהלות אנשים, מנועים מסתחררים, וניחוח קלאצ'ים שרופים. השיירה העליזה צלחה עוד מכשול מזדמן, חלפה על פני הינשוף-שיודע-הכל, והמשיכה בדרכה. "גרוטלילה 2019" יצא מבן שמן צפונה, עצר לארוחת חצות ומדורה קיבוצית באנדרטת משמר הגבול והתכנס לחניון לילה בקיבוץ משמר העמק, בסביבות 06:30 בבוקר. את הלינה ארגנו בהתנדבות יוצאי מסעות קודמים שסיפקו ל-50 המשתתפים חדר לינה ממוזג, תענוג גדול לשנת יום שישי בבוקר!
אנחנו נטשנו את השיירה בחצות הלילה אבל המשתתפים נפגשו בבוקר בבריכת הקיבוץ, הרימו מנגל קצר ושנ"ץ מתבקש, לפני שהמשיכו בדרכם. בתפריט הלילה השני היו שבילי כורכר זורמים אבל גם אתגרי עבירות ביערות מנשה, דרך נוף הר-כרמל ואתגר עבירות רציני בכל קנה מידה - הירידה מהמוחרקה, טכנית וסלעית, שהחושך וענני האבק לא הפכו אותה לידידותית במיוחד. כללי המסע מחייבים נסיעה על שבילים מסומנים בלבד, שימוש בכלי אוכל רב פעמיים (למניעת זיהום), ואיסוף כל הפגושים שנתלשו בדרך...
ממשלה בבוץ
באישון הלילה נתקעה הוולוו המפוארת בביצה טובענית. החילוץ לא היה קשה במיוחד, ככה זה כאשר יש לך עשרות ידים המושכות ברצועה (החילוץ באמצעות רכבי 4X4 אסור, למעט מקרים של סכנה מוחשית). או-אז החבר'ה מושכים, הצמיגים מחליקים, והוולוו מצאה לה חוף מבטחים. אז התברר שהמתנע שבק בתוך המים, אבל חיים פרנסיס (ממוסך אוטו-רם ברמות מנשה) התעקש ותיקן את השוודית נשואת הפנים - זה לקח לו כמה שעות טובות, עזרה של מכונאי מקומי שהגיע עם מתנע רזרבי, הרבה שוטים של וויסקי ועידוד מהחבר'ה.
החלפת מתנע עשוייה להישמע כהירואיקה לילית, אבל לא בגרוטראלי; באחד המסעות הקודמים החליף פרנסיס תיבת הילוכים בשטח, קטן עליו... האמת היא שאת רוב התיקונים מבצעים החבר'ה בעצמם - תיקון פגוש שנתלש, החלפת גלגל, או צירייה שהחליטה להתאבד באמצע מעלה. רוב הצוותים מכינים בעצמם את המכוניות למסע, חלקם עושה זאת על הליפטים של פרנסיס.
מתוך שיירת המסע הגברית מתבלטים שני צוותים נשיים; האימפרזה הצהובה של משפחת שיינזון (עליזה המעצבת, תמר מהנדסת מכונות וירדן מהנדסת תעשייה וניהול). המהנדסות הכינו את המכונית במו ידיהן, וגם מתחזקות את הסובארו במהלך המסע. האמא דאגה לעיצוב 'קומיקס' חמוד, השקעה רצינית. גם הסובארו הוורודה (של תמר, רויטל ונטע) מקושטת להפליא - בניגוד למכוניות הגברברים שבחבורה, שהשקיעו יותר זמן בבניית מנשאים וגגונים מפלצתיים - אני ממש לא מבין לשם מה צריך ארבעה צמיגים רזרביים ושלושה ג'ריקנים דלק, לסובארו היוצאת למסע של 230 קילומטרים?
אבל עם או בלי קישוטים, השיירה המשיכה בדרכה העליזה. נוסעים קצת, דוחפים, מתקנים, אוכלים משהו, הכל בבריזה הקרירה של הלילה. מסתבר שיש דרך ליהנות מנהיגת שטח בקיץ הישראלי, וזה אפילו לא עולה הרבה כסף! נקודת הסיום הייתה בקיבוץ פרוד שבגליל העליון, כ-230 קילומטרים צפונית לנקודת הזינוק בבן שמן. המשתתפים קרסו לשנת בוקר קצרה, ערכו טקס סיום ססגוני, והגרוטאות התפזרו לדרכן - מוכנות לאתגר הבא, שיושלך עליהם על ידי המארגנים.