חיית שטח ומהירות

עדו כהן, האיש והאגדה, היה נרגש, גאה ושמח כמו סבא המציג את נכדו הראשון; "תראה תראה" אמר לי בגאווה, "תראה איזה יופי המספר הצהוב הזה!"... מכונת השטח המדהימה היא הישג טכנולוגי מרשים וייחודי, אבל את עדו הפעימה בעיקר לוחית הרישוי הצהובה, המאשרת שהוא הפך להיות יצרן רכב ישראלי מוכר, בעל אישורים ותקינה בינלאומיים. עבור מדינת ישראל שתעשיית הרכב שלה נתקעה בעידן הסוסיתא, כרמל דוכס וסברה, זהו אירוע מוטורי היסטורי. עבור האיש מפרדס חנה זו הגשמת חלום של עשרות שנים, חלום שהתממש הודות לשילוב נדיר של גאונות מוטורית ועקשנות בלתי נגמרת, אומץ לב מסחרי ותמיכה משפחתית איתנה.

קל לנו להיות ציניים, אבל הזיבאר 4 של עדו כהן הוא הישג טכנולוגי-מנהלי ללא תקדים בישראל המוטורית. האיש מפרדס חנה כבר בנה ומכר מאות רכבי שטח ייחודיים, רכבי מרוץ ועבודה, כלים בטחוניים ואף מפלצת ביג-פוט דינוזאורית. את קפיצת המדרגה הטכנולוגית ביצע עדו לפני כעשר שנים עם זיבאר 2 בעל המראה הצבאי. שם גיבש את הקונספט הייחודי שלו, שם למד לבנות רכבי שטח עבור צבאות זרים, שם יוצרו למעלה מ-120 זיבאר 2 העובדים קשה ברחבי הגלובוס.

"אבל אני רוצה למכור את הרכב שלי לצה"ל" היה חוזר עידו ואומר לי בכל פגישה בינינו; "אני רוצה שלחיילים שלנו יהיה רכב מהיר ועביר לחלוטין, מפנק ובטיחותי". כך אמר, ולא פסק ממאמצי הפיתוח והאינטגרציה, והשקיע לא פחות מאמץ במסלול הביורוקרטי - המורכב הרבה יותר מאשר תכנון ובניית הכלי.

"סע, תן גז!" חזר ואמר לי עדו, בעודי משחיל את הכלי הגמלוני בין משוכות צבר וסוללות עפר. התחושה מאחורי הגה הזיבאר 4 אינה מזכירה שום דבר שהיכרתי אי פעם: עם צמיגי 42 אינץ' אימתניים, בסיס גלגלים של 3.53 מטרים ובולמי פוקס 3.0 קוייל-אובר, זיבאר 4 מרחף בקלילות מעל בורות וגבנוני קרקע קטלניים, סופג בשקיקה כל טלטלה ושומר על יציבות כיוונית מדהימה. תחושת הביטחון על הסיפון משכרת וקל לי להבין איך מתרגלים אליה, שוכחים כל מגבלה אותה היכרנו מרכבי שטח רגילים (כולל (SBS. עם משקל עצמי של 3.2 טון אין לזיבאר תאוצות עוצרות נשימה אבל הוא יכול לשמור על מהירות שיוט בלתי נתפסת, בשבילים שהיו מפרקים לגזרים כל רוביקון משופר.

לאחר קטע נהיגה קצר, אני מחזיר את ההגה לעדו - במקום לבזבז את זמני על הסתגלות למפלץ המכאני אני מעדיף לשבת במושב הימני ולראות כיצד הוא מלהטט את הזיבאר בפניות מהירות, מכשולים טכניים מאתגרים, כל מקום אליו הוא מפנה את ההגה. זיבאר 4 הוא מכונת שטח מדהימה המאפשרת לבעלי הממון ליהנות מביצועי שטח ללא פשרות, בלי להסתבך בנהיגת רכב שמעמדו החוקי מוטל בספק. עם הזיבאר 4 יוכלו לטוס בכביש המהיר לשביל המדברי שלהם, לרחף על פני הנקרות או לטפס את וורדית, ולהגיע ללובי המלון לפני ארוחת הערב.

כמה לקוחות פרטיים ישקיעו 580,000 שקלים פלוס מע"מ במכונה ייעודית כזו? יש כבר קומץ מתעניינים רציניים, יהיו רק בודדים בשנה. התוכנית היא לייצר כחמש יחידות בשנה הראשונה, ולמכור אותן ללקוחות נבחרים ומוכרים; עדו לא רוצה למצוא את הרכב שלו מעורב בפעילויות מפוקפקות, או פוגע בערכי טבע ושטחים חקלאיים. מעבר למכירות לפרטיים, עדו גאה - מה זה גאה, מתפוצץ מגאווה - לספר שזכה לאחרונה במכרז אספקת זיבאר 4 לצה"ל, לאחר סדרת מבחנים תובענים מול טובי היצרנים: ג'יפ, האמר, טויוטה, מרצדס, Flyer.... כולם עברו מסע ייסורים אצל יחידות הניוד של צה"ל, וזיבאר 4 זכה בהזמנה הנכספת - תהיה הרבה עבודה בסדנה, בחודשים הקרובים.

באופן טבעי ביותר, עדו ניצב במוקד תשומת הלב; הוא האיש שהקים את הסדנה לפני ארבעים שנה, הוא תכנן-בנה-שבר-תיקן-שיפר את מפלצות השטח והמירוץ, הוא ניצוץ הגאונות והאובססיה, העקשנות והאמונה שבלב. אבל גם עדו לא היה יכול לנהל את המערכת הזו בלי עזרתה הצמודה והמקצועית של נועה, אשתו. גם שתי הבנות, עדי ודורין, פעילות בנושאי קידום מכירות ופרסום. קשה להאמין אבל מפעל ייצור המכוניות הוא עסק פרטי של משפחת כהן, אין להם שותפים, אין משקיעים, אין מניות - הכל מתופעל על ידי עדו ונעה כהן. זהו הישג מדהים, בהתחשב בהיקף הפעילות העסקית.

שותפים נוספים להצלחה הם צוות הסדנה הכולל מכונאים, מסגרים ואנשי תכנון בעזרת מחשב, ורשימה מובחרת של ספקי משנה: שלדות הזיבאר 4 מיוצרות במפעל MS אשר בתפן, חלקי המרכב חתוכים בלייזר ומכופפים ב-LCS או ICC, כיפוף פרופילים מתבצע בטיוביט יבנה. חברת 'מגל אפקה' סייעה בעבודה מול Dekra, ויש עוד שרשרת ספקי משנה המסייעים בייצור רכבי השטח ומפרנסים עשרות משפחות בישראל.

תודה מיוחדת משגרים נועה ועדו למנהלת אגף הרכב במשרד התחבורה, עינת סגל שניהלה את תהליך האישרור של הזיבאר 4 לרישוי כביש. עינת והצוות שלה ניגשו לתהליך בראש פתוח ובשאיפה מוצהרת לסייע בפיתוח תעשיית רכב בישראל; סוג של גיבוי מכאני לחברות היי-טק אוטומוטיביות הפורחות בישראל. ברגע שעדו הצליח לעמוד ב-300 הדרישות של מעבדת Dekra הגרמנית, הדרך ללוחית הרישוי הצהובה נפתחה לפניו - בלי ביורוקרטיה מיותרת, בלי הערמת קשיים, בלי כסת"ח; זה לקח כמה שנים אבל הנה, אנחנו כאן.

עוד לפני שזיבאר 4 נחשף באופן רשמי, התלהטו ברחבי הרשת וויכוחים והתנצחויות: האם זה באמת "רכב חדש", או סתם מעשה מרכבה של מכלולים אמריקניים? האם הוא באמת רכב "ישראלי"? אז בואו נעשה קצת סדר. מכונאים מוכשרים יכולים לבנות רכב שטח ממכלולי מדף אבל מעשה מרכבה רציני מתחיל בחזון מוטורי, קונספט נרחב ומקורי של הכלי וסביבת העבודה שלו. מכאן מתחיל הכל, ותהליך גיבוש הרכב התרחש במלואו בראשו היצירתי של עדו. שלדת הרכב תוכננה במלואה על מחשבי הסדנה בפרדס חנה, והיא מיוצרת כאמור על ידי מפעל MS בתפן. המרכב האחוד-למחצה מיוצר גם הוא בעפולה וביבנה ולכן, אין ספק שזהו רכב ישראלי; בדיוק כמו שאין ספק שרנגלר JL הוא רכב אמריקני, למרות שיש בו מנוע 2.0 ליטר של פיאט (או להבדיל, מכונית 'סוסיתא' שהורכבה עם מנועי טריומף או פורד).

ההישג הטכנולוגי של עדו הוא ביכולתו לתכנן רכב שטח-כביש משובח, בצורה שהשלם גדול בהרבה מסך חלקיו. ההרמוניה בה מתפקד הרכב הרשימה אותי להפליא, הוא מהודק ומעודן, אין חופשים מכאניים, ההיגוי מדוייק וצפוי. אני מכיר רכבי שטח סדרתיים הפועלים ברמת עידון והידוק נחותות בהרבה מאלו של זיבאר 4 ובואו לא נשכח - זהו רק אבטיפוס הפיתוח, רכב מספר 001 שעוד יעבור השבחות רבות. את זה לא רק אני אומר, עדו קיבל אישור תקינות מאחת ממעבדות הרכב הקפדניות ביותר בעולם, Dekra הגרמנית המאשרת תקינות ללימוזינות גרמניות או יונימוג, רכבי כבאות ורכבי סיור צבאיים. למעבדה הגרמנית יש נציגות ישראלית, חברת "מגל" איתה עומד עדו בקשר רצוף, מזה שנים רבות.

"בטח היה לך גהינום ביורוקרטי", אני אומר לעדו, "לעבור את מסלול המכשולים מול משרד התחבורה ושאר גורמים ממשלתיים". דווקא לא, עונה לי עדו. לקח לי עשר שנים להבין איך עובדים מולם, ומסתבר שהשיטה פשוטה. למעבדה הגרמנית יש פרוטוקול של כ-300 דירקטיבות להכנת רכב חוקי לכביש, כל דרישה מוגדרת בחוברת נפרדת. הזיבאר 4 מוגדר כ'משאית שטח קלה' במשקל 5-טון.

ככל שלעדו היה חשוב לתכנן את הרכב על פי חזונו המוטורי הוא לא רצה להמציא את הגלגל, ושאף להשתמש במכלולים מכאניים מוכחים וזמינים. לאחר אינספור בדיקות הוחלט שהפיתרון הטוב ביותר מבחינת תקני בטיחות, רעש וזיהום אוויר הוא סילבראדו LTZ. הטנדר המהודר נרכש באמריקה כמוצר מוגמר, השלדה והמרכב מפורקים ממנו, המנוע והמכלולים המכאניים נשלחים לפרדס חנה - כולל מושבי עור מחושמלים, גלגל הגה עם פקדים, חיישנים, כל מה שצריך. מנוע ה'וורטק' 6.0-ליטר 8V מספק 360 כ"ס ו-51.5 קג"מ, הוא בעל תקן יורו-6 הנחוץ לקבלת אישור נסיעה על הכביש. לתיבת 6-ההילוכים יש 'ראשון' קצר המתאים לעבודת שטח, יש גם שני הילוכי אוברדרייב המאפשרים שיוט מהיר בכביש - ב-120 קמ"ש מסתובב המנוע ב-1,700 סל"ד, רגוע ושקט לחלוטין.

הסרן האחורי נשמר אבל מלפנים הרכיב עדו דאנה-60 מחוזק. יש שתי תיבות העברה לזחילת עבירות, שתי נעילות רוחביותE-Locker המאפשרות עבירות קיצונית. מהלך המתלים עולה על חצי מטר, בולמי 3-אינץ' קוייל-אובר מעניקים שילוב של נוחות נסיעה וריסון, מאחור מותקן מוט מייצב של טרופי-טראק. עם ארבעה מושבים מספק הזיבאר 4 מרחב פנים ענקי המאפשר התקנת רמקול 'סאב' בריא, מקרר, מתקוני ציוד ועוד.

ייחודו של הזיבאר הוא ביכולתו לטוס בשבילים בקצב של מאבריק משופר, לגרור בשטח 3 טון, לטפס את המעלות התובעניים ביותר בישראל, ולתפור את כביש 6 ב-160 קמ"ש. ברכב משולבות מערכות אלקטרוניות מודרניות כמו ABS ו-TC, יש מוביל-איי, מסך מגע גדול, תפנוקי מזגן ומוזיקה...

אבטיפוס 001 אותו בחנתי כבר מאושר מבחינה מוטורית, אבל הוא עוד יעבור מקצה שדרוגים ופינוקים - מיקום המכלולים וצמות החשמל יישתנה, ריפודי עור ידפנו את לוח המחוונים, מושבים חשמליים יפנקו את ישבני הנוסעים, מזגן האוויר הגדול ינשוב דרך פתחים בתקרה. לצוות אנשי המחשב ממתינות עוד הרבה שעות עבודה להשלמת התכנון והביצוע, לרמה שתספק לקוחות בעלי ממון. מי שרוצה להידחק אצל הקופה הרושמת, תרגיעו - אספקות יתחילו בעוד כחצי שנה, מחזור הייצור הראשון כבר כמעט מכור.

האם לזיבאר 4 יש מתחרים בעלי אישור נסיעה על הכביש? רוביקון רגיל לא יוכל להיות משופר לרמה של הזיבאר, אולי טנדר גלדיאטור בגרסת הקצה? הוא יעלה הון תועפות, ולא תהיה לו השלדה המסיבית של הזיבאר, הוא בוודאי לא יוכל לנסוע בכבישי אירופה וישראל. צריך לזכור שגם רוביקונים 38-אינץ' אותם אנו רואים על הכביש, עולים סכומים דומים לאלה של הזיבאר. אבל ברוביקון משופר מתוחים השלדה והמכלולים עד לקצה מעטפת היכולות שלהם, ואף יותר. זיבאר 4 מתוכנן מלכתחילה לעבודה ארוכת שנים עם צמיגי הענק והמרכב הגדול.

"הכי הגיוני היה לי לייצר את הזיבאר בארצות הברית", אמר לי עדו. אבל אני רוצה לייצר את הרכב שלי בישראל, אני רוצה לעבוד כאן, עם הצוות וספקיי הנאמנים. לקראת סוף תהליך האישרור הגיע לישראל אינג'יניר תומס, האחראי על פעולות הרישוי במעבדה הגרמנית. לאחר סיבוב הדגמה במסלעות הר חורשן וטיסה נמוכה בכביש 6, אמר תומס לעדו: "האם אתה מבין שייצרת כאן רכב יחיד וייחודי בעולם? יש מהירים יותר, יש עבירים יותר, אבל אין בעולם עוד רכב חוקי-לכביש המשלב את חבילת היכולות האלה, תוך עמידה בתקני הבטיחות וזיהום אוויר". וואו, גאווה ישראלית.


זיבאר 4 אינו רכב שטח למתחילים, או לטיילי סוף שבוע. זהו כלי המתאים לקומץ אנשים שהגיעו ל'שפיץ' של רכבי השטח המשופרים והם רוצים את השלב הבא, עם רישוי וחוקיות מלאים. המחיר הגבוה ומספר היחידות הקטן מבטיחים שהזיבאר 4 יהיה נהוג בידיים הנכונות, מתוך אחריות ומיומנות מלאה. אני כבר מחכה לראות את הגרסה הצבאית.

מנוע: בנזין אטמוספרי 'וורטק' L96 בתצורת 8V, 5967 סמ"ק, תקן יורו-6
הספק/סל"ד (כ"ס): 360/5,400
מומנט/סל"ד (קג"מ): 51.5/4,200
הנעה: 2X4, 4X4, שתי תיבות העברה 'קצר'
תיבת הילוכים: אוטומטית, 6 הילוכים
סרנים: 'דאנה 60' Ultimate, נעילות רוחביות חשמליות E-Locker
מיכל דלק / טווח נסיעה: 135 ליטר / 800 ק"מ
מהירות מירבית (קמ"ש): 160
מתלים: סרנים חיים עם בולמי פוקס 3" קוייל-אובר. מהלך מתלה 50 ס"מ

מידות
אורך (ס"מ): 532.0
רוחב (ס"מ): 220.0
גובה (ס"מ): 204.0
בסיס גלגלים (ס"מ): 353.0
מרווח גחון (ס"מ): 38.0

צמיגים: גודייר שטח מלא 42/14.5-17
זוויות גישה / נטישה (מעלות): 66 / 45
שיפוע צד מרבי (מעלות): 37
כושר טיפוס מרבי (מעלות): 50
עומק צליחת מים ללא שנורקל (ס"מ): 100.0
משקל עצמי (ק"ג): 3,200
כושר העמסה / גרירה (ק"ג): 1,600 / 3,000

מחיר: כ-580 אלף שקלים פלוס מע"מ