יום שבת ה-11 בנובמבר 1950, אבל כבד יורד על צרפת עם היוודע דבר מותו בתאונת דרכים של פייר בולנג'ר, מנכ"ל יצרנית המכוניות סיטרואן. אבל לבולנג'ר, שנהרג כתוצאה מפגיעה בעץ בזמן שנהג באחת המכוניות המהפכניות שהביא לעולם - הטרקסיון אוונט, יש הרבה יותר מאשר מקום של כבוד מסביב לשולחן המהנדסים המבריקים והמנהלים הגדולים של תעשיית הרכב בשמיים. יש לו גם את כל הזכות בעולם להיחשב כגיבור אמיתי.
עשור לפני התאונה בה נהרג, פייר משמש כמנכ"ל יצרנית הרכב סיטרואן בזמן שצרפת נכבשת בסערה על ידי הצבא הנאצי. כחלק מהדוקטרינה של כיבוש הארצות במזרח אירופה, מרכזה ומערבה, הצבא הנאצי ממהר להשתלט על התעשיות הכבדות במדינות, סוגר ומשבית את אלו הלא חיוניות ומעביר את מאמצי הייצור לבנייה של כלי רכב, כלי נשק ותחמושת למכונת המלחמה האדירה ביותר שידעה האנושות עד אז. כמו טטרה וסקודה הצ'כיות, גם סיטרואן הופכת לזרוע ביצועית לתמיכה בוורמאכט - חיל הרגלים הנאצי.
מבין עשרות אלפי כלי הרכב שייצרו חברות המכוניות הצרפתיות עבור הנאצים בתקופת הכיבוש של צרפת בין השנים 1940 ל-1944 הייתה זו המשאית של סיטרואן, ה-T45 הנפוצה ביותר עם 15,300 יחידות שיוצרו במפעלי החברה. מכיוון שהתנגדות להוראות הנאצים לייצור כלי הרכב לא באו בחשבון בשל הנטייה של החבר'ה עם אופנועי הסירה לחורר את המסרבים ובני משפחותיהם, בולנג'ר שהיה בעצמו גיבור מעוטר ממלחמת העולם הראשונה, הגה תוכנית מחוכמת.
בשלב הראשון הבהיר לכל הפועלים שקצב העבודה שלהם אמור להיות נינוח באופן יוצא דופן, גם במושגים של פועלים צרפתיים. הוא באופן אישי הערים קשיים והתחמק מפגישות שנקבעו לו עם פרדיננד פורשה, האיש של היטלר בכל הנוגע למיכון הרייך השלישי ותקשר עם המחלקה שלו רק באמצעות שליחים ומתווכים. מה שנוצל ל"אי הבנות" רבות. אחת הסיבות להתחמקויות הללו היה הרצון להסתיר מהכובשים את ה"בייבי" של פייר - הסיטרואן דה שבו שאז כבר הייתה קיימת כאב-טיפוס בשם TPV (ראשי תיבות של Très Petite Voiture - מכונית קטנה מאוד) ועליו ניסו הנאצים לשים יד.
אבל הרעיון המחוכם והפשוט ביותר שהוא הגה התרכז כולו במדיד שמן אחד קטן ובניצול החולשה הגדולה ביותר של האויב - הקפדה פדנטית על מילוי הוראות. בולנג'ר הורה לעצב מחדש את מדיד השמן של משאיות ה-T45 כך שסימון השמן בו היה מעט נמוך יותר מאשר הוא אמור להיות, כך שכאשר הוא נתחב למנוע - קריאת השמן תהייה גבוהה יותר מאשר הכמות האמיתית.
המשאיות היו יוצאות את המפעל עם כמות שמן תקינה, אולם רק כמה אלפי קילומטרים משם, כאשר הן כבר בחזית, או פועלות כחלק ממאמצי המערכה הנאצית, היו שובקות חיים. כאשר התברר שמקור התקלה הוא מחסור בשמן, הקפידו הגרמנים, באופן גרמני למדי למלא בדיוק כפי שמורה המדיד, אולם כזכור ולמרבה התסכול של הנאצים - זה בדיוק מה שהיה גורם למשאיות להתקלקל שוב ושוב.
בשלב מסויים, החלו הגרמנים לחשוד כי הקלקולים הגורפים והחוזרים ונשנים במשאיות הללו, שמקורם במפעל, קצב הייצור האיטי וההתנהלות הכללית של בולנג'ר הגיעו מים עד נפש לנאצים. שמו נקשר למחתרת הצרפתית והוא נכנס לרשימה השחורה של הגסטאפו - בה היו בכירים בתעשייה הצרפתית אותם יש לעצור מייד במקרה של פלישת בעלות הברית. אך גם מהגורל הזה הצליח להינצל.
משאיות ה-T45 נחשבו לכלים מצוינים ומוצלחים ביותר, מנועי השישה צילינדרים שלהם בנפח 4,580 סמ"ק סיפקו 73 סוסים נאמנים שהוסיפו למשוך את הכלים הללו עד לשנת 1954 יותר מ-20 שנה מאז הוצגו לראשונה.
לזכרך פייר בולנג'ר, אחד הגיבורים של תעשיית הרכב.