שוורצע-פילן!

שים לב, אני הולך לעשות משהו שלא עושים בפתיח של כתבה. אני הולך להניס מפה קהלים שלמים כבר בפסקה הראשונה שלי, הימור? כן, אבל זו גם האמת הפשוטה לגבי האופנוע הזה. אני כן יכול להבטיח לכם דבר אחד, מי שבכל זאת יישאר פה, וייתן לו צ'אנס עלול לגלות משהו חדש לגמרי.

הדבר הראשון שצריך לדעת הוא שאני לא אוהב מנועי סינגל, לא אוהב ברמה של לא לאהוב קישואים. לא אוהב את האופי שלהם, את אספקת הכוח, את הרעידות שלה, לא אוהב את הצליל שלהם, יודע מה? אני אפילו לא אוהב את איך שהם נראים. מין עמוד מוזר כזה, עם סעפת הפליטה שתמיד כרוכה סביבו כמו נחש על גזע. זה באמת משהו שיכול להוריד אותי מאופנוע. אם גם אתם כאלו, יכול להיות שתסיימו את העסק הזה של קריאה כאן ותלכו לעשות משהו פרודוקטיבי יותר עם הזמן שלכם. אבל לא כדאי לכם.

הדבר השני שצריך להבין על הוסקוורנה סווארטפילן 701 קשור למראה שלו. יש שתי תגובות אפשריות לאיך שהוא נראה הראשונה היא: "יו אחי, זה נראה כמו אופנוע שבנית לבד במחסן - איזה מגניב!". התגובה השנייה היא: "יו אחי, זה נראה כמו אופנוע שבנית לבד במחסן - איזה מכוער!". כי ככה זה כשהוסקוורנה, אחרי 116 שנים של ייצור אופנועים, מחליטה לאתגר את המוסכמות כדרך חיים.

אז מי זה ומה זה בכלל הסווארטפילן 701? ובכן, אני לא יודע. זאת אומרת, אני כן יודע, אבל זה לא אומר שום דבר. הוא כן חלק ממשפחת ה"פילן" - חץ בשוודית, השגרירים של הוסקוורנה שמוכרת יותר כיצרנית של אופנועי שטח - על הכביש. המשפחה הזו נחלקת לוויטפילן - חץ לבן, שהם בעלי עיצוב קפה רייסר מודרני ולסווארטפילן - חץ שחור, שלוקחים את הסיפור יותר למחוזות הסקרמבלר-פלאט טרק-רטרו-נייקד משהו... העניין הוא, שבשורה התחתונה, בניגוד למה שקורה אצל בני אדם - כאשר האופנוע הזה מערבב בין מגדרים התוצאה היא לא תאונת שעטנז אלא כלי שכולו מדליק.

אבל הוא מדליק רק אם מתחברים להופעה המינימליסטית אבל מעוצבת שלו, עם הזנב הלא סימטרי, המעטפת סביב הפנס הקדמי, מבנה מיכל הדלק או הצבע השחור-מט. אישית, זה עשה לי את זה לגמרי, בעיקר כי סוף סוף יש אופנוע עם אמירה של שונות מאוד גדולה מהעדר. אילו רק היו מציידים אותו בחישוקי שפיצים במקום אלו היצוקים, הוא היה ממש מושלם.

ברמה הפרקטית, יש לעיצוב הזה מחיר. תנוחת הרכיבה אמנם זקופה, מבנה מיכל הדלק והמנוע הצר מאפשרים חביקה אינטימית והדוקה של האופנוע וזה מעולה, אבל המבנה של המושב עצמו הוא קטסטרופה. התפר בשוליים שלו גורם לכך שעמידה עם שתי רגליים על הקרקע יותר מ-10 שניות מביאה לעצירה של הדם ברגליים. אין ברירה אלא להשעין אותו הצידה ולעמוד עם רגל אחת על הכביש ורגל על הרגליות.

תצוגת לוח המחוונים קטנה ועמוסה במידע, המיקום שלו גבוה מספיק כדי לזרוק הצצה חטופה, אבל הפונט, למעט זה של המהירות לא מספיק קריא ברפרוף. מד הסל"ד למשל לא שמיש לחלוטין. התצוגה שלו קטנה מדי ואופי המנוע גורם לו לריצודים, אבל אתה לא באמת צריך מד סל"ד באופנוע הזה. ברור לך לגמרי מה קורה עם המנוע הזה, כפות הידיים, האוזניים והישבן שלך מדויקים מכל מספר שהוא ייתן לך. נגיד את זה ככה, אם אתה צריך אותו בסווארטפילן, אתה לא צריך להיות על סווארטפילן.

עוד משהו לגבי התצוגה הוא מחשב הדרך הקפריזי ביותר שפגשתי אי פעם. נראה שהטווח שהוא מציג הוא פשוט מספרים רנדומליים לחלוטין. יוצא מהבית - יש'ך 140 ק"מ יא-אח. מגיע ליציאה מהישוב - 70 ק"מ. נכנס לתחנת דלק - 120 ק"מ. כל זה קורה בטווח של 11 ק"מ בערך. הפתרון הוא פשוט להסתמך על מד הדלק והמרחק המתאפס. עם 12 ליטרים במיכל וצריכה ממוצעת של 23.8 ק"מ לליטר במבחן, תדלוק אפילו כל 250 ק"מ משאיר אתכם עם טווח די טוב לאופנוע שבכל אופן לא בדיוק מיועד לכיסוי מרחקים גדולים.

רמת הבניה פה גבוהה, איכות ההרכבה והחומרים מצוינים. חוץ מהמראות, אלוהים שישמור המראות האלו. לקח לי זמן להיזכר מתי בפעם האחרונה נתקלתי במראות שרועדות ככה, בסוף האסימון נפל - זה היה ברויאל אנפילד. ההבדל היחיד ששם זה היה גם בסרק, פה זה מתחיל באיזור 110 קמ"ש.

אז אחרי שסיימנו להתלהב מהמראה שלו, אני מושיט את האצבע לכפתור ההנעה ומעיר אותו לחיים. זה קרה לכל אורך ימי המבחן, מהרגע שהנעתי את האופנוע, רק רציתי לעלות עליו כבר ולתת בגז - לא רק בגלל איך שהוא נוסע - בגלל איך שהוא נשמע בסרק... אמרתי כבר, לא סובל את הצליל של סינגלים. מה שכן, העסק משתפר לגמרי בתנועה, אז נכנס פנימה גם איזה בס מגניב שיוצר הדוד האחורי, אני באמת חושב שמערכת פליטה חליפית תעשה לו רק טוב.

כבר בתחילת התנועה העירונית איתו, אני הולך ונשבה בקסם של הסווארטפילן. צריך רגע להתרגל למצמד הגבוה, אבל זה רלוונטי בעיקר לזינוק. גם בגלל שלכלי הזה, ובאופן חריג, מפתיע ומשמח מאוד יש קוויקשיפט להעלאה והורדה של הילוכים וגם בגלל שמערכת ההזרקה של קיהין עושה עבודה טובה מאוד בשליטה על המנוע נושם, למעט מקרים שבהם באמת ירדתם מתחת לסל"ד הגיוני בגזרת ה-2,000 סל"ד, שניה של גמגום והוא תופס את עצמו ביידים וטס קדימה.

המנוע הזה, שמקורו (כמו השלדה) ב-KTM הוא מנוע הסינגל החזק ביותר ביצור סדרתי, עם 75 כ"ס ו-7.3 קג"מ. אבל זה לא רק הכוח, זו גם הדרך בה הוא מגיע, אין פה התפוצצויות עוצמה, או התגברות בלתי צפויה - פשוט דחף גמיש וכיפי שמזניק אותו מממקום למקום. בתוך העיר זה מתחבר לחבילה שמתמרנת בחדות עם זוויות צידוד מעולות של הכידון הרחב, שאוכלת באמפים וקופצת מדרכות עם בולמים נדיבי מהלך של WP וצולחת שיבושים וכבישים מצולקי סלילה עם הצמיגים השמנמנים שלו. בהיבט הזה של תנועה עירונית - הסקרמבלרים הם הסטריטפייטרים החדשים.

גם אחרי שנחלצים מהפקקים, עוד בהורדה הראשונה שלו למטה לאספלט בפניה לאיילון מגלים שהוא ממשיך באופי הקופצני והשובב הזה גם מחוץ לעיר. במהירויות הביניים של התנועה הזוחלת באיילון הוא שד משחת, שתופר את העורק הפקוק הזה מקצה לקצה על הילוך שני-שלישי. כאשר הראש גבוה מעל גגות המכונית הפרטיות (ולכו לעזאזל כל הקרוסאוברים והג'יפונים שחוסמים את הנוף).

בהיעדר כל מיגון רוח, הכיף נעצר באיזור 130 קמ"ש כמהירות שיוט נסבלת, זה לא שאי אפשר יותר מזה, הוא ממשיך לדחוף עוד עמוק ורחוק פנימה - אבל לא ממש אפשרי להתמיד לאורך זמן. מה גם שמעל 150 מצטרף גם רטט שכבר לא נעים ליותר מכמה דקות. למרות תוספת גל איזון בגל הזיזים (בנוסף לזה שתמיד היה בגל הארכובה) - יש גבול לכמה אפשר למתן בוכנה אחת שמקפצת בטירוף במהירות גבוהה. אגב מהירות גבוהה, החשש שלי מפגיעה בחדות ההיגוי בשל חישוק 18 אינץ' והצמיג הדו שימושי היה מוגזם, הוא עדיין משנה כיוון בחדות, דיוק וצייתנות מעולה.

אותו מבנה צר שמאפשר ללפות את האופנוע בין הרגליים ונגזר ממבנה המנוע, ואותה תנוחת ישיבה זקופה וגבוהה עליה בירכתי בעיר, לא מסייעים ליציבות במהירות גבוהה, רוחות צד ביציאה ממנהרה או במעבר באיזורים פתוחים בכביש החוף מבהירים את זה בקלות. אבל איתות ימינה או שמאלה מאותם כבישים מהירים לכל המקומות בהם הטבע פיסל את הדרך, ולא הכביש חצב את הטבע והחיוך חוזר. בכבישים המפותלים, הטכניים, אתם מוזמנים להתאהב בחזרה באיך אופנוע קליל זז מצד לצד, עם בלמים מעולים של ברמבו שמספקים רגש ודיוק בעוצמת הבלימה, המון משוב מהבולם האחורי וחיבה יתירה לשינויי כיוון, הוסיפו לזה את המנוע הגמיש הזה, הקוויק-שיפט וכל מה שתרצו זה להסתובב בסוף הכביש ולחזור חזרה.

כאשר אתה בוחן ורוכב על כל כך הרבה מכוניות ואופנועים מדי שנה, קל מאוד להגיע לכלי כאשר אתה אפוי מראש על מי הוא ומה הוא - אבל הפעם - זה תפס אותי בהפתעה. הסווארטפילן הוא כלי שהוא כל כך שונה וייחודי, עושה דברים בדרך שלו, שעזבו ברזלים ופלסטיקה - זו, בעיניי - פשוט השפה שאופנוע צריך לדבר בה.

יש לו בעיות, כמו לכל כלי. המושב, לוח המחוונים, המראות, יציבות כיוונית במהירות גבוהה. אבל עם אלו אפשר לחיות. העניין הוא שלפני שחיים איתו, צריך לקנות אותו, וכאן חוששני שיש לו בעיה. ב-71 אלף שקלים הוא יקר יותר משני מתחרים עיקריים שלו - דוקאטי סקרמבלר 800 (ב-65 אלף שקלים) וימאהה XSR700 (ב-59 אלף שקלים (ואפילו קרוב יותר לאח הגדול ה-XSR900 עם מנוע הטריפל המגניב ב-80 אלף שקלים. אלו שלושה כלים שלא נאלצים לחדור לטרטוריה חדשה ונמצאים בה כבר כמה שנים, בניגוד לסווארטפילן.

אני לא מבין גדול בתמחור אופנועים ונכון שאף אחד מהם לא מציע קוויק-שיפט למשל - אבל עם מנוע, שלדה ומכלולים אחרים שמגיעים מהמדף של KTM - קשה להבין את המחיר הלא נמוך וקשה יהיה לשכנע לקוחות לעצור דווקא אצלו ולא ללכת למוכרים והנמכרים יותר.

אני כן יכול להגיד דבר אחד, למי שיבחר לחבק אותו עם הרגליים - צפויה טעימה של ייחודיות שקשה למצוא בסביבה.

מנוע: סינגל, 693 סמ"ק
קירור: נוזל
הספק (סל"ד/כ"ס): 75/8,500
מומנט (סל"ד/קג"מ) : 7.3/6,750
תיבה: קוויק-שיפט, 6 הילוכים
מצמד: מחליק

שלדה: פלדה, צינורות
בולמים: WP, מתכווננים
בלם קדמי: יחיד 320 מ"מ
בלם אחורי: יחיד, 240 מ"מ

מכל דלק: 12 ליטרים
גובה מושב: 835 מ"מ
משקל יבש: 158 ק"ג
צמיג קדמי: 110/80 18
צמיג אחורי: 160/60 17

מתחרים: דוקאטי סקרמבלר 800, ימאהה XSR700

מחיר: 71 אלף שקלים