גור אריות

אנחנו צועדים בבטחה אל עבר עולם חשמלי, עולם ירוק שופע אוויר פסגות זך ומצוחצח. בכל פינת רחוב כבר ניתן לראות דגמי כלאיים שמשלבים מנוע בנזין ומנוע חשמלי ירוק וטהרני. גם התרגלנו לראות את השילוב הזה לאורך כל הקשת: במכוניות יוקרה, בדגמי ספורט, ברכבי פנאי, במשפחתיות, ואפילו במכוניות קטנות. ועדיין חשמליות טהורות הן סיפור אחר.

הטכנולוגיה החשמלית היא זן נדיר בתוך גן החיות הזה, בין היתר בשל העלות הגבוהה שנלווית לפיתוחה וקיבולת המצברים שבעיקר טעונים בחרדת-טווח של הנהג. שני אלה ועוד גרמו ליצרניות הרכב לעסוק בה בעיקר עבור לקוח היוקרה. לאותו ברנש שמוכן וגם יכול לשלם על ניקיון מצפונו.

כדי להבין עד כמה הטכנולוגיה החשמלית יקרה, ניקח לדוגמה מכונית עממית. עלות המצברים לבדם במכונית כמו פיג'ו 208, יקרה יותר מעלות ייצור כל המכונית כולה, עם מנוע בנזין או דיזל. זו בעיקר הסיבה מדוע טכנולוגיה חשמלית מוטמעת במכוניות יקרות, ושתמיכה ממשלתית במיסוי היא חובה, אם רוצים שהעסק החשמלי יתרומם. לא אכנס הפעם לנושא המיסוי, ואתמקד בזליגה החשמלית למכוניות מאסה כמו פיג'ו 208 החדשה ולמה אפשר לצפות ממנה.

הדבר הראשון ששמים אליו לב, הוא שאין הבדל במראה 208 החשמלית לבין 208 אחרת מוזנת בנזין או פולטת אדי סולר. מבחינת פיג'ו (ובכלל זה כל קבוצת PSA - בעלת הבית של פיג'ו, סיטרואן, DS, ואופל), המכונית החשמלית היא רק סוג של יחידת כוח בתוך ההיצע הקיים. עוד אפשרות בחירה מתוך מעטפת דגמים מוכרים. במקרה הזה מדובר במעטפת של 208 החדשה שנראית פשוט מצוין. מכל זווית. זה לא רק עיצוב חסון ושרירי שמחמיא למימדי סופרמיני, אלא עיצוב שפורט על נימי הנוסטלגיה כמו הכיתוב '208' על מכסה המנוע בדומה ל-'504 קופה' האגדית, או הקורה האחורית הרחבה, קפל הפח שבמרכזה, וחישוקי הגלגלים המושחרים שזועקים כולם 205GTI. התוצאה לא פחות ממרהיבה.

בעוד החוץ נשען על מורשת פיג'ו, הפנים מגיש את השפה העדכנית ואת המילה האחרונה שיש לכל התעשיה לומר בתחום. פשוט תעיפו עוד מבט בתמונות תא הנוסעים, כדי לראות את הירידה הזו לפרטים. קחו למשל את לוח המחוונים. בכל הגרסאות נמצא מסך מוקרן, כשברמות הגימור הגבוהות נמצא משהו ייחודי: מסך שמציג שתי שכבות של נתונים מוקרנים, שיוצרים תחושת ריחוף ותלת ממד. יש אפשרות בחירה בין 5 תצוגות להקרנת הנתונים והמסך עצמו לא שקוע במנהרה, אלא פתוח לצדדים כדי שגם ממושב הנוסע יתקבל אפקט הציפה. כל העסק הזה נראה מדהים. בנוסף יש את הגימור דמוי סיבי הפחמן, את עיצוב ומגע אריג המושבים, את תאורת האווירה, את הפתרון היצירתי להנחת הסלולר ועוד דקויות עמוקות לפרטי פרטים שאנו רגילים לראות במכוניות גדולות ויקרות יותר, לא בסופרמיני שאמורה להיות פרקטית ותכליתית.

במרכז הקונסולה נטוע מסך המולטימדיה הגדול בסגמנט: 10 אינץ' (ברמות הגימור הבסיסיות יהיו מסכי 7 אינץ'). עליו נמצא את מערכת ההפעלה המוכרת מדגמי PSA. זו עדיין מערכת שמצריכה יותר מידי תשומת לב מצד הנהג בנבירה אחר תפריטים הקבורים בתוכו, אבל הממשק שודרג ושופר אפילו ביחס ל-508 ספורטבק, והוא כעת ידידותי יותר למשתמש. בנוסף, כדי לזרז את הגישה לתפריטים, בפיג'ו ממשיכים להוציא עוד כפתורים מהמרחב הדיגיטלי לעולם המוחשי וכעת יש בפסנתר 13 לחצנים לתפעול זריז. זה בהחלט עוזר.

המראה החיצוני המגולף בפרספקטיבה היסטורית, ותא הנוסעים המעוצב בקפדנות, מסתירים תחתיהם פלטפורמה חדשה. זו פלטפורמת CMP של PSA שכבר משרתת את DS3 קרוסבק, ובקרוב גם את אופל קורסה החדשה שתצא כמעט במקביל ל-208. זו פלטפורמה מודולרית שבמקרה של 208 החדשה מציגה ממדים מעט גדולים יותר, אבל סה"כ דומים לאלה של קודמתה. יחד עם תכנון מחודש של תא הנוסעים, ושל המושבים שכעת גדולים, נאים, ונוחים מאשר בעבר, יש יותר מקום ובמיוחד מלפנים. מאחור מפתח הדלתות מעט קטן, המושב מעט קצר ונמוך, בין היתר כי המכונית נמוכה ב-3 ס"מ מקודמתה, ומרווח הראש עשוי להיות מעט גבולי לאנשים גבוהים. ועדיין המרווח שם מעט טוב יותר מבדור המוחלף. נפח תא המטען זהה לזה שב-208 הפורשת ובסה"כ ממוצע לקטגוריה, כשבזכות פתח רחב יותר, מתקבלת שימושיות עדיפה להטענת החפצים.

כאמור, ב-208 החשמלית שנקראת e-208, נמצא את אותו מרווח, אותו עיצוב פנימי, את אותן מערכות תפעול ואותה שימושיות שיש ב-208 עם מנוע קונבנציונאלי. אפילו נפח תא המטען זהה בשני הדגמים. ההבדל הוא שב-208 הרגילה יש מקום לגלגל חלופי ובגרסה החשמלית המקום נלקח עבור הסוללות.

אלה סוללות לתיום-יון עם 216 תאים שמסודרים ב-12 מארזים (כדי שניתן יהיה להחליפם בנפרד) ויחדיו מספקים 50 קילוואט/שעה, וטווח מוצהר של 340 ק"מ (תקן WLTP המחמיר יותר). במסגרת ההשקה לא ניתן היה לבדוק את טווח נסיעה, ולכן נדחוס את הפיל שבחדר לתא המטען, ונמשיך הלאה עם ביצועי המכונית שאופייניים לרכב חשמלי. למנוע 136 כ"ס ו-26.5 קג"מ, וכיוון שהם מושגים כבר מהרגע הראשון, מתקבלים ביצועים מצוינים עם נתון תאוצה רשמי של 2.8 שניות מעמידה ל-50 קמ"ש, ו-8.1 שניות מ-0-100 קמ"ש. יש גם 3 מצבי נהיגה שמשפיעים על תגובת המנוע ('חסכון', 'רגיל' ו'ספורט'), ולמערכת הבלמים 2 מצבי טעינה רגרנטיבית. הבסיסי מספק בלימה מתונה יחסית, כשמצב 'B' מציע בלימת מנוע חזקה יותר וגם טעינת מצברים בקצב גבוה יותר. סה"כ בכל מהירות e-208 מספקת את שנדרש לצורך עקיפה או בלימה כשפעולת דוושת הבלימה מפתיעה לטובה עם תחושה נאותה ללחיצה.

לצד המנוע החשמלי החדש נמצא את מנוע הטורבו-בנזין 1.2 ליטר ששירת את הדור היוצא לאחר שעבר חיזוק קל: כעת עם 130 כ"ס ו-23.4 קג"מ (לעומת 110 כ"ס ו-20.9 קג"מ). התוספת לא נראית גדולה אבל בפועל היא משמעותית ומזרזת מאוד את הביצועים. כבר נוכחנו בהבדל הזה בעבר בין דגמי PSA. גם התיבה האוטומטית בעלת 6 הילוכים הוחלפה בחדשה עם 8 הילוכים - מספר גדול של יחסי העברה שלא אופייני לסגמנט. התיבה מעט מהוססת בהורדת הילוכים, אבל היא חלקה ומשלימה מנוע מצוין, ויחדיו הם מספקים ביצועים מעולים. צריכת הדלק טובה גם כן עם ממוצע של 12.5 ק"מ לליטר בתנאי נהיגה מגוונים.

אף שסביר שזו אינה רלוונטית לישראל, הצלחתי לחטוף סיבוב גם בגרסת הדיזל החדשה: 1.5 ליטר, 100 כ"ס ותיבה ידנית עם 6 הילוכים. היא פחות חזקה משמעותית מגרסת הבנזין ובוודאי מהחשמלית, ובעלת תפעול פחות מדויק של ידית ההילוכים.

העיצוב, האיכות, פרטי הפרטים שמתרפקים על הילת העבר, גורמים לאוחז בהגה לצפות למכונית עם נוחות נסיעה ומאפייני התנהגות כביש תואמים את המורשת. אז זה לא בדיוק שם. זה לא שזה רע, כמו שיתר החלקיקים והאטומים שמרכיבים את ה-208 הזו, יצרו רף צפיות מאוד גבוה.

בכבישים המתפתלים מדרום לליסבון, 208 הציגה בלמים נשכניים, ושילדה מאוזנת עם תגובה נכונה להרפיה מדוושת התאוצה. כבר התרגלנו לגלגל ההגה הקטן של פיג'ו, ולמהירות התגובה שלו. אלא שהפעם הקלילות הרבה שלו מעט הפריעה לדיוק ההפניה. זה לא נורא, וזה בוודאי טוב יותר ממרבית פחיות הכביש שמתגלגלות סביבנו, ועדיין ממי שמבקשת ללכת בנעלי ה-205, אנחנו מצפים ליותר. באופן מעניין דווקא הגרסה החשמלית, הכבדה בכ-300 ק"ג, הציגה נימוסי כביש עדיפים במעט שכנראה נובעים מחלוקת משקל שונה בין הצירים וממרכז כובד נמוך יותר ובמיקום אחר. אולי זה מרמז על פני הדברים לבוא כמו גרסה חשמלית חזקה שעל צידה יתנוסס השילוש: 'GTI'.

גם את הגרסה החשמלית וגם את הבנזין האוטומטית נעלו חישוקי 17 אינץ' עם צמיגי מישלין 'פיילוט-ספורט 4' בחתך נמוך, והציגו על כבישי פורטוגל קשיחות יתר. בעיר זה תורגם להתמודדות פחות טובה על שברי אספלט ובכבישים בינעירוניים בחספוס תמידי שגם לווה ברעש צמיגים. בכביש המהיר הנוחות הייתה טובה, כשאת איכות הנסיעה הגבוהה השלימו בידוד מוצלח של רעשי הכביש, רוח ומנוע. גרסת הדיזל שנעלה חישוקי 16 אינץ' עם צמיגי מישלין 'פרמסי 4', חשפה שילוב מוצלח הרבה יותר גם אם עדיין לא מושלם. יש פחות רעש וגם יותר ספיגה, כשבמקביל ההתנהגות הדינמית לא נפגעה. אלינו תגיע המכונית עם חישוקי 16 אינץ' ברמת הגימור הבסיסית ו-17 אינץ' בגבוהה, ובהחלט יש לתת על כך את הדעת. מבחינת מערכות בטיחות 208 מציעה את כל המערכות האקטיביות המוכרות ועוד כמה, כמו זיהוי תמרורי עצור ואין-כניסה.

לא פשוט להלך בצילה של רוח רפאים מיתולוגית כמו ה-205. זה כמובן נכון לכל יצרן ולאייקונים המרכיבים אותו. מצד אחד פיג'ו רוצה להשתמש בנכס הזה שצבר מוניטין ויצר כמיהה מהלקוחות למוצר שנעלם מהאופק. מצד שני יש סיבה מדוע הוא נעלם. הצרכן בגזרת המחיר הזו כבר לא רוצה את המוצר ההוא. הוא רוצה מוצר אחר, מודרני, איכותי, ומאובזר שיכול במידה מסוימת לעורר בנפשו את אותה תשוקה מהעבר. וזה בדיוק מה שיש לנו כאן.

208 החדשה היא מכונית מצוינת. היא מעט מפספסת בתחום הנוחות (תלוי בחישוקים) ומעט בהתנהגות, אבל קולעת בול בכל השאר וזה בדיוק מה שכולם מחפשים. היא לא מסמנת סתם 'וי' במקומות הנכונים כמו מכונית אפרורית שמיועדת למרכז הזירה, אלא חוצבת 'וי' גדול על אותם מאפיינים שהופכים אותה לנחשקת: נראות, מגע חומרים, מרווח, ביצועים, צריכת דלק. כרגיל שני הנעלמים הם רמות האבזור והמחיר. יבואנית פיג'ו כבר הוכיחה שבכוחה לאבזר ולתמחר באופן תחרותי דגמים מסוימים, ובבואה לעשות זאת לקראת השיווק ברבעון הראשון של 2020, היא רק צריכה לזכור שהתחרות בסגמנט ובסגמנטים החופפים גבוהה מאי-פעם.

208 החשמלית היא אולי עוד גרסה, אבל גם עבור פיג'ו היא נושאת בשורה - חשמלית סדרתית ראשונה - ומצעידה את היצרנית לטריטוריה חדשה ובלתי ידועה. מבחינת השוק הישראלי עוד מוקדם מידי לומר, וגם תלוי במיסוי שצפוי להשתנות עד בוא המכונית בתחילת הרבעון השני של 2020. היבואנית מכוונת לאיזור 130-140 אלף שקלים עבור 208 החשמלית, תמחור דומה לזה שיאפיין את קורסה החשמלית שתגיע באותה תקופה.