עורך: קח חופש מהעבודה, יש יום התנסות עם קאן-אם מבריק X3 טורבו
אני: אולי תציע למישהו אחר מהמערכת, אין לי ממש נסיון עם כלים מסוג זה...
עורך: זה בסדר, אפילו יותר טוב, אתה תבוא ללא דעות קדומות.
וכך, מצאתי את עצמי באיזה יער אפל, עם חבורת אנשים מוטרפים, בוהה בקאן אם מאבריק X3 טורבו החדש, בשתי הגרסאות שלו: XRS ו-XRC.
אני מסתכל בארבעה צמיגים גדולים, אבל ממש גדולים הממוקמים ממש מחוץ לכלוב המאבריק. מחוברים לשלדה עם בולמי פוקס אימתניים ומיכל חיצוני, בצבע כתום בוהק או כחול עמוק. נעים להכיר.
תדריך אנשי עופר אבניר היבואנית היה בערך כך - כל מה שניתן לשים, כבר יש. הכלים האלה לקחו את השיפורים של האפטר מרקט, ושמו אותם בילט אין. מנוע טורבו - יש, צמיגים - יש, בולמים וקפיצים שיצאו ישר ממחסן החלפים של מירוצי הבאחה - יש. בקרות יציבות אלקטרוניות שישמרו עליכם בחיים - זה אין, אז תרגיעו.
מפרט טכני
המאבריקים שלפנינו הם גרסת הקצה של משפחת ה X3. מנועי הטורבו בנפח 900 סמ"ק שודרגו להספק של 195 כ"ס (!!!) ומעל 18.5 קג"מ, ולדברי נציגי היבואנית עופר-אבניר רכיבי מנוע רבים שופרו על מנת לספק אמינות ושרידות גבוהים. לכלי הרכב כלוב התהפכות חדש שמחובר לשלדה בהרגה ולא בריתוך כבעבר, מה שמקל על פירוק שלו במקרה של פגיעה, לוח מחוונים דיגיטלי, נעילת דיפרנציאל קדמית מסוג 'smart lock' , היגוי מתוגבר בעל מספר רמות כיוונון, מערכת מתלים מפלצתית עם מפתח מקסימלי של עד 61 ס"מ מאחור ו 56 ס"מ במתלה הקדמי, מרווח גחון של מעל 40 ס"מ, מושבי ספורט ועוד.
נתון התאוצה ל-96 קמ"ש עומד על 4.2 שניות. בשטח. זה משפט שעומד לבד. לא צריך להוסיף לו דבר. אם לא קראתם אותו ארבע פעמים על מנת לוודא שלא קראתם בטעות נתון שגוי, כדאי שתעברו למדור האופנה, או המתכונים. אתם לא בכתבה הנכונה.
על הריסון אחראים בולמי פוקס 2.5 מסדרת פודיום, פיגי-באק. אם זה לא אומר לכם דבר זה בסדר. זה פשוט בולמים שנלקחו ישירות ממחסני החלפים של סדנאות המכינות כלי רכב למרוצי באחה.
כשאנחנו עומדים ליד הכלים ניכר כי אנשי 'עופר אבניר' גאים ונרגשים מהכלים שהופקרו בידיהם, משהו מההתלהבות הילדותית הבלתי נגמרת שלהם מחלחלת לכל הנוכחים. נהיגת המבחן המתוכננת היא בשני כלים עיקריים ה-XRS וה-XRC. בהמשך נעמוד על הבדלים ביניהם, ויש הבדלים.
משהו אחר לגמרי
מתיישבים ב XRS, מכוונים מראות, מפעילים ווייז במסך ה 10'' ורושמים 'גבעות גורל', סוגרים חלונות, מפעילים מזגן ושומעים קונצרט חרישי. רגע. אין פה שום דבר ממה שרשמתי. אין שום אביזר שמזכיר לכם משהו של נוחות או פינוק. אין מסך, אין חלונות, אין מוסיקה. ואתם גם לא רוצים. יש רוח, יש רעש מהמנוע שדבוק לכם לגב, אין שמשה קדמית, אין ABS, אין בקרת אחיזה, אין מערכות בטיחות מקוריות אין כלום. נטו שלדת צינורות, מתלים סופר מתקדמים, מנוע, תיבת הילוכים והגה. זהו.
תחילת תנועה עם ה-XRS. קטע כביש קצר, ואנחנו על גבעות גורל הטרשיות. אני נוהג ב-XRS כאילו שאני בטויוטה לנד קרוזר. לאט, רגוע, עובר אבן אבן. אבל בפועל, מה שצריך לעשות זה להסתכל רחוק, אבל ממש ממש רחוק, הרבה יותר רחוק מנהיגת שטח בכל כלי אחר, לכוון את ההגה לנקודה ו... פול גז! אבנים וסלעים נעלמים מתחת לצמיגי ה XRS, מערכת הבולמים והקפיצים מנסה להעלים את המהמורות, הרכב מתקדם במהירות ונחישות, ואנחנו בתוך הרכב רועדים קצת כמו בתוכנית סחיטה במכונת כביסה.
למען הסדר הטוב, נהיגה כזו בכל רכב שטח סטנדרטי מפרקת אותו לגורמים בתוך פחות מרבע מייל. ה-XRS לא מתרגש גם לא בירידה תלולה, כזו שאתה רואה את האדמה ממלאת את כל המבט שלך. (הייתי רושם "ממלאת את כל השמשה הקדמית", אבל כאמור - אין שמשה קדמית). בכלל, מכשולים פשוט לא קיימים מבחינתו של XRS וזה עוד כשהוא כלי המכוון לשבילים ודיונות ופחות זחילת סלעים.
גם עליות תלולות (אבל ממש תלולות) כאלה שממלאות את כל המבט בשמים כחולים וקצת עננים, ואין לך מושג מה יש בסוף שלהן, עוברות תחת צמיגי ה XRS בקלילות מפתיעה, וללא דרמות או מלחמות. פשוט קצת גז, או עוד יותר גז, וכהרף עין אתה למעלה.
הפסקה קצרה לצילומים ואני לוקח את הפעם את ה-XRC לסיבוב קצר, ולעלות איתו קיר כמעט אנכי. נועל את כל הדיפרנציאלים וה-XRC עם צמיגיו המוגזמים לחלוטין בגודלם, עולה את הקיר, בלי טיפת מאמץ. מרשים ביותר. סיבוב באותם שבילי טרשים עם ה-XRC מגלה רכב שונה לחלוטין מ-XRS. לצמיגים הגדולים יש משמעות עצומה בשטח טרשי. הרבה פחות ויברציות חודרות לכלוב בו אנו חגורים, ואני מתאהב בו לחלוטין.
ההבדל בנוחות בנהיגה בשטח הטרשי היה כמו לנסוע בשטח בסוזוקי ג'ימני ואז לעבור לטויוטה לנדקרוזר. הבדל תהומי, אבל אל דאגה, בדיונות זה יתהפך. ההבדל יתהפך, לא הכלי. בעצם אם מגזימים אז גם הכלי.
נסיעה מהירה לאיזור נחל סכר בדרום באר שבע, ואני במושב הנווט. עננת האבק שמשאירה שיירת המאבריקים ארוכה, אבל נסגרת במהירות.
נסיעה בשבילים במהירויות של 70-80-90 קמ"ש היא עניין פעוט עבורו. בורות, מהמורות, אבנים, חריצי נחלים קטנים, נלעסים כאילו לא היו מתחת למתלי ה-XRS בריחוף אגבי, מזלזל. המונחים 'חוסר שפיות' 'הזוי' ו 'זה מטורף' מקבלים כאן פרופורציות אמיתיות. על הדיונות של נחל סכר, מטפסים המאבריקים כאילו הן לא קיימות, בשבילים שמעל הדיונות, ה XRS היה יותר זמן באוויר מאשר עם גלגלים על הקרקע, מחליק בסחיפות פוטוגניות וכיפיות להפליא, והפחד היחיד הוא שיבוא עוד אחד כזה ממול בשביל.
בדרך חזרה אני עם ה-XRC המצויד בצמיגים בקוטר 32'' (למען הפרופורציות, מדובר בצמיגים בגודל של צמיגי משאיות). אם בטרשים הרגיש ה-XRC יותר 'בבית' מה-XRS הרי שבדיונות היוצרות מתהפכות. ה-XRC נפלא, אבל תן לו ללעוס סלעים, שם הוא באמת פורח.
חשבון בבקשה
בסיומו של יום עתיר אדרנלין, אני מבין מדוע אנשי עופר אבניר מתלהבים כל כך. מדובר בכלים נפלאים, שעד שלא חווים את היכולות שלהם לא מבינים כמה טונות של פאן ואדרנלין הם מספקים.
המחירים, מה לעשות קצת פחות משמחים, 227 אלף שקלים ל-XRC המיועד לעבירות בו התאהבתי, ו-207 אלף שקלים ל-XRS. במהלך תקופת ההשקה יימכרו כלים אלו ואחרים עם חבילות איבזור והנחה כך שתוכלו לשים ידכם על XRC מאובזר בפחות 220 אלף שקלים, ועבור XRS מאובזר בתקופת ההשקה תקבלו עודף של 50 שקלים מ-200 אלף שקלים. אז לא, אין לנו שום דרך להגיד שלהוציא סכומים כאלו על רכב פנאי נטו הם מעשה ממש הגיוני, אבל היי, גם את הקיר הזה שהוא טיפס בקלות לא חשבנו שאפשרי לעלות עד שנהגנו בו.
