מארגני הדקאר העבירו את המרוץ מדרום אמריקה לאסיה; הסיבות למעבר היו תקציבים נדיבים יותר הזמינים בסעודיה (המנסה להתחבר לעולם המערבי), והרצון לקרב את האירוע אל אירופה. מסלול המרוץ היה קצר יחסית, 7,500 קילומטרים ב-12 יום, מה שעורר חששות באשר לאיכות המסלול הצפוי. אבל המדבר הסעודי התגלה כשטח מדהים ומאתגר, עם סטייגי'ם שלא היו מביישים את הימים הטובים באפריקה. גם הארגון היה מופתי, ומזג האוויר נרתם לסיוע - גשם שוטף שירד לפני התחרות הקל על ההתמודדות עם הררי החול הסעודיים. כ-5,000 מתוך 7,500 הקילומטרים היו קטעי דירוג מדודים, חלקם באורך של מעל 450 קילומטרים ליום. המרוץ כלל גם שני ימי 'מרתון', ללא צוותי הסיוע הטכני.
סיכום היום השישי, ספרינט צמוד לקו הסיום
קרלוס סאיינס 'אל-מטאדור' מנצח בפעם השלישית
בהיעדר קבוצת פיג'ו, המאבק בצמרת נערך בין קבוצת TOYOTA GAZOO הדרום אפריקאית, לבין הבאגים של BAHRAIN JCW X-RAID TEAM. כוכבי טויוטה היו נאסר אל עטייה הקטארי, וג'ינייל דה ויליירס הדרום אפריקני. לטנדרים של טויוטה יש יתרון מובנה של הנעת 4X4, החשובה לנהיגה בדיונות הטובעניות. נהג נוסף על טויוטה היה פרננדו אלונסו, פעמיים אלוף העולם בפורמולה-1 ומנצח 24 השעות של לה-מאן. אלונסו הסתגל במהירות מפתיעה לתנאי המדבר, שבר ותיקן את האוטו במו ידיו, התהפך והתברבר כמה פעמים... אבל הוא היה מהיר ומדוייק מאוד, עתידו לפניו.
נאסר אל עטייה (המכונה לעתים Mr Sand Man) החל את המרוץ כפייבוריט, עקב היכרותו הקרובה עם חולות המדבר הסעודי. אבל כבר מהיום השלישי התברר שקרלוס סאיינס הספרדי אוחז בהובלת הראלי, ואינו מוכן לוותר. הטויוטה של נאסר סבלה ממספר רב של תקרים, קצת ברבורים ובעיקר, חוסר יכולת להתחרות בבאגי 2X4 של מיני. מתחרה מקומי חזק עם טויוטה היה יאזיד אל ראג'הי הסעודי, שסיים במקום הרביעי.
היריב הטבעי לסאיינס ולנאסר היה סטפן פטרהאנסל הצרפתי, Mr Dakar שניצח בראלי 13 פעמים, באופנועים ומכוניות שונות. פטרהאנסל ניצח בכמה קטעי דירוג, אבל הוא סבל מתקלות ניווט רבות; הוא התכוון לצאת לדקאר עם אשתו, אנדראה מאייר שהיא נהגת ראלי מצויינת, ואף השתתפה בדקאר על גבי אופנוע. אבל אנדראה חלתה לפני המרוץ, ופטרהאנסל יצא לדרך עם נווט פורטוגזי פחות מוכר לו. האנגלית הרצוצה בין השניים לא שיפרה את התקשורת בתא המכונית, ופטרהאנסל נאלץ להסתפק במקום השלישי על הפודיום.
אחד הקטעים המדהימים במרוץ היה בסיום הסטייג' השישי, בו מצאו את עצמם סאיינס, פטרהאנסל ואל-עטייה, בספרינט מטורף לעבר קו הסיום. השלושה נכנסו למירוץ צמוד בין הדיונות, כפי שאמר פטרהאנסל: "זה היה דומה לסיום מרוץ מוטורקוס, יותר מאשר לראלי מדברי של 7,000 קילומטרים". נראה אגב, שתקנות המרוץ מעניקות יתרונות גדולים מדי לרכבי 2X4, ביחס לרכבי 4X4 המוגבלים יותר - בגודל הצמיגים, ביכולת לשנות לחץ אוויר בצמיגים תוך כדי נסיעה, ובהספקי המנוע. נראה כי לקראת הדקאר הבא יצומצם הפער, הפוגע ברכבי 4X4.
קץ לאימפריה האוסטרית!
כמו במשאיות, גם בקטגוריית האופנועים הייתה שליטה בלתי מעורערת של KTM האוסטרית, המובילה את הדקאר מזה 18 שנים בלתי נתפסות. 2020 הייתה השנה של הונדה שהצליחה לתפוס את המקום הראשון, בעזרתו של האמריקני ריקי בראביק - האמריקני הראשון שזכה במרוץ הדקאר אי פעם. גם את המקום השני קטף רוכב צ'יליאני עם הוסקווארנה, וה-KTM הראשון נאלץ להסתפק במקום השלישי, עם טובי פרייס, מנצח השנה שעברה.
מרוץ קטגוריית האופנועים נערך תחת הטרגדיה שפקדה את הראלי ביום השביעי, כאשר פאולו גונקאלבס הפורטוגזי נהרג במהלך המרוץ. גונקאלבס היה רוכב וותיק ומנוסה, שאף הגיע למקום שני ב-2015. המארגנים ביטלו את מקצה האופנוענים ביום שלאחר התאונה, כדי לאפשר לרוכבים להתאושש מההלם. 29 נהגים ורוכבים נהרגו במהלך ארבעים שנות הדקאר, אללה ירחמם.
גם במחלקת ה-SSV (זו שאנחנו מכנים Side by side) חלה מהפיכה קטנה. קטגוריה זו מתפתחת במהירות לאור הנגישות הרבה שלה, והתקציב המצומצם (ביחס למכוניות). קייסי קורי האמריקני ניצח השנה על גבי מאבריק X3 משופר ומשודרג.
בקרוב אצלנו?
התבוננו נא במפת מסלול המרוץ; רק 75 קילומטרים מפרידים בין העיירה Neom (מסומנת בכחול) שבצפון מסלול הדקאר לבין אילת שלנו! קירבה זו ושמועות על מעבר דקאר 2021 בירדן מעניקות לנו שביב של תקווה לגעת אולי באירוע המדהים הזה? אין לדעת, אבל יש סיכוי. האבק והחול יירד על דקאר 2020, רוחות המדבר יימחקו את הקוליס הטריים ורק אנחנו נישאר כאן, בכורסת הטלויזייה, מייחלים לפריצת דרך פוליטית-ספורטיבית. התקווה מתה אחרונה...
