לשבור את הקרח

רק שנכניס אתכם לעניינים, אודי RSQ3 המעודכן, 400 כ"ס, 4.5 שניות ל-100 קמ"ש, 280 קמ"ש מירביים בגרסה הלא מוגבלת, דיפרנציאל סופר מהיר ומתוחכם, הנעה כפולה אגדית, היגוי ביחס משתנה ואין לי מושג מה אני עושה איתו פה...

כי מכל היופי הזה, אני לא מצליח לקבל אפילו טעימה, למה? בעיקר מכיוון שאת הנהיגה האמיתית במפלץ הקטן הזה אני עושה על אגם קפוא, ענק, שהוסב לסדרת מסלולים החצובים בשלג העמוק שנח עליו, כאשר המוח שלי מתרוצץ בשמחה, צחקוקים מטופשים נפלטים לחלל המכונית ופה ושם התקפי חרדה קטנים של "אלוהים אדירים, ישוע בן מרים ומוחמד הנביא (אתה לא נוטה להיות בררן במצבים כאלו) - אנחנו מתרוצצים פה עם לא מעט כלי רכב על פאקינג אגם קפוא!".

תראו, כמו רבים וטובים ממני, כאשר השתחררתי מהשירות הסדיר הבטחתי לעצמי שני דברים:
1. אני בחיים לא ארוץ סתם בלי סיבה
2. לי בחיים לא יהיה קר
עכשיו, את ההבטחה הראשונה אני מפר באופן די קבוע, אבל את השנייה אני ממש מקפיד לקיים כלשונה. ואז מגיעה הצעה מאודי "אנחנו משיקים את ה-RSQ3 המחודש בפברואר בצפון שוודיה, תרצה לבוא?"

כמה שבועות אחר כך, אני מוצא את עצמי חוטף פצצת קור נוראית לתוף הפנים ביציאה מפתח המטוס שהביא אותנו ל-Arvidsjaur. זו עיירה קטנה גיאוגרפית, אבל נמצאת באיזור מאוד מבוקש בקרב יצרניות רכב. לכאן הן מביאות את הדגמים שלהם לבדיקת עמידות בטמפרטורות נמוכות עד כדי 30 מעלות מתחת לאפס ומעבר לכך. ממש כאן גם פיתחה אודי את אותה קוואטרו מהפכנית לפני שהוצגה ב-1980. כאן, היא עשתה את צעדיה הראשונים המהוססים על השלג אלו שהפכו לשעטה שכבשה את מסלולי הראלי בכל העולם ושינתה את הספורט הזה לנצח.

בדרך כלל בהשקות אנחנו מנסים לנהוג כמה שיותר במכונית כדי לאסוף רשמים על מה שהשתנה והתחדש. זה לא תמיד מסתדר, לא תמיד יש מספיק זמן נהיגה, לא תמיד הגרסה מתאימה לזו שתימכר בישראל - אבל דבר כזה עוד לא קרה לי. כי ביום הראשון שלנו דווקא היה לנו מסלול של 200 ק"מ, במכוניות זהה לזו שמגיעה לישראל וגם זמן הנהיגה היה מצוין. הבעיה היחידה היא שהכביש, או מה שזה לא היה מתחת לשכבות הקרח והשלג ביחד עם צמיגי המסמרים של RSQ3 שקיבלנו - שני אלו מנטרלים מראש כל אפשרות לתהות על קנקנו של הרכב. וזה לא החשש להפוך אותו לאיזו תעלה בצד הדרך כמו העובדה שנצטרך להמתין לחילוץ קופאים מקור לידו.

כך שמהיום הזה חזרנו בעיקר עם סיכום של עיקרי השינויים והעדכונים שעבר ה-RSQ3 בגלגולו הנוכחי. הג'יפון הביריון של אודי שמתבסס על ה-Q3 ששותה שייק חלבון 98 אוקטן והלך למכון הכושר. חיצונית הדור הנוכחי מצרף אליו גם את תצורת הספורטבק, שפעם הייתה שם לתצורות הכמו-סטיישן באודי והיום היא שם לתצורות הכמו-קופה, כי העולם כבר מזמן איבד את זה.

מלפנים - החרטום מוותר על מסגרת הגריל, מגדיל כונסי אוויר ומפנה מקום לחריץ מתחת למכסה המנוע שמזווית מסוימת, במרחק מסוים, כאשר נפטון נכנס לאופק מאדים אפשר להבין למה אודי רואים בזה אזכור לקוואטרו המיתולוגית. מאחור - יציאות מפלט אובאליות גדולות שיודעות גם לנבוח חזק מאוד. מלמעלה - חלון שמש בתצורת הספורטבק וגג שמש פנורמי בגרסה הרגילה. למטה - חישוקי 20 וגם 21 אינץ' בעיצוב חדש.

בתוך הרכב שני השינויים שבעיקר קפצו הם שילובים חדשים של צבעים וחומרים בתא הנוסעים, עם מושבי ספורט שכעת מגיעים במבנה בו משענת הראש מחוברת למשענת הגב, ובשילובי צבעים מסוימים גם עושים שימוש בעור ואלקנטרה בשני גוונים. מסך המולטימדיה של לוח המחוונים גדל, ולהגה נוסף בורר RS, בעזרתו ניתן להעביר את הרכב לשני מצבי RS אותם ניתן לקבוע מראש.

הנעת ה-RSQ3 משחררת את הצליל הייחודי למנוע החמישה צילינדרים של אודי, שוב, בעיניי לפחות יש בשימוש במנוע חמישה צילינדרים הומאז' הרבה יותר גדול כלפי הקוואטרו המקורית מאשר החריצים במכסה המנוע. למנוע חמישה צילינדרים יש צליל עם אופי, זה משהו שדומה לצליל של ארבעה צילינדרים, אבל עם איזה טוויסט מוזר, כאילו לתזמורת שאתה מכיר נוסף עוד כלי נגינה ופתאום זה נשמע שונה. המנוע בנפח 2.5 ליטרים עושה שימוש באלומיניום כדי להפחית משקל מהגלגלים הקדמיים, ושוקל 26 ק"ג פחות מזה הקודם. הוא מפיק הפעם 400 כ"ס לעומת 340 ב-RSQ3 הקודם ו-48.9 קג"מ (תוספת של 1.5 קג"מ). כאז גם היום, העברת הכוח לארבעת הגלגלים היא דרך תיבת שבעה הילוכים כפולת מצמד.

עוד שינויים שעובר ה-RSQ3 המחודש נוגעים לכיול חדש להגה, לדיפרנציאל אחורי מדויק ומהיר יותר בכניסה שלו לפעולה, בולמים חדשים ואפשרות לבולמי ספורט קשיחים אפילו יותר, היגוי ביחס משתנה, בלמים גדולים יותר וגדולים באופן כללי 375 מ"מ מלפנים ו-310 מ"מ מאחור, אפשר גם לקבל אותו עם בלמים קראמיים.

תדריך הבטיחות לפני הנהיגה היה קצר ותמציתי, בטח ביחס לעובדה שאנחנו עומדים להיזרק לנהוג על קרח. "שימו לב לקונוסים", "אם נתקעתם חכו לטרקטור", "בין המסלולים לא לנהוג מהר מדי" ו-"חשוב מאוד שתלחצו לחיצה ארוכה על ביטול בקרת האחיזה, כדי שתהייה מנותקת לגמרי", רגע, יכול להיות שנציגי היצרן כרגע אמרו את זה, מה?!

כן, אמרו. תראו, בנהיגה על הקרח הכל שונה לחלוטין. רגע אחד אתם מפנים את ההגה ולא קורה כלום ושנייה אחר כך המכונית בדריפט ענק. מפנייה לפנייה, אני מבין שאני צריך להתחיל להפנות את ההגה הרבה-הרבה יותר מוקדם. וברגע שתופסים את הפואנטה, היכולת לערער את האחיזה עם העברת משקל ואז לשים אותו על הצד בזווית מפוארת פשוט ממכרת. העובדה שהכל קורה במהירות לא גבוהה יחסית וגם שטעות, גדולה ככל שתהייה תסתיים בנעיצה של הכלי בתלולית שלג רכה ונעימה (במקרה שלי שתי נעיצות) והמתנה לטרקטור שיבוא למשוך אותי בחזרה למסלול, בהחלט מוציאה ממך את האינפנטיל, וזה לא קשה אם אתם אני.

אחרי שמבינים שאת ההגה צריך להפנות הרבה יותר מוקדם מכל מה שהכרתם, והמבט צריך לרוץ הרבה יותר רחוק וקדימה, מגיע הזמן גם לקלוט איך כל זה מתחבר להנעת הקוואטרו שלו. כי בהחלקת כוח עם מכונית הנעה אחורית, אתם בעיקר במשחק מדוד מאוד של כמות הגז, יותר מדי ממנו ותיכנסו לסחרור. במכונית הנעה קדמית לעומת זאת, במקרה של היגוי יתר או החלקה של החלק האחורי (במכונית הנעה קדמית זו לא החלקת כוח), תוספת גז פשוט תוציא בחזרה את האף החוצה ותיישר את המכונית. הנעה כפולה - או, הו - פה הכל שונה לגמרי. בגלל שהכוח יורד לכל הגלגלים, אחרי שהכנסתם אותו להחלקה עם הסרת המשקל מהחלק האחורי ופליק קטן בהגה, אפשר לרדת על הגז עם כל הלב והוא פשוט ננעל על זווית ההחלקה שנקבעת בעיקר על ידי ההגה.

הבעיה היא בעיקר להבין את הקטע הטריקי של האחיזה שלה על הקרח. כי בעוד הכניסה שלה להחלקה נעשית בקלות ונינוחות, וגם לשמור עליה על הצד עם שני שליש מצערת לחוצה, מצערת שרק נזכיר - שולטת על 400 סוסים מנותקי בקרה, נהייה עסק קל עד כדי שעמום - מגיע הרגע בו הוא מתיישר - או אז הוא בבת אחת מקבל את האחיזה וכל הסוסים שלו, ושני שליש מצערת שעדיין לחוצה משחררת המון מהם - והוא פשוט משגר את עצמו קדימה. משגר את עצמו קדימה, חזק ומהר, ואם האף שלו בטעות מצביע לכיוון הלא נכון, אין לכם הרבה מה לעשות חוץ מלצחקק בעוד תלולית השלג נערמת מול החרטום. בואו נגיד ככה, אני לא בטוח שהטרקטור שם כיבה את המנוע באותו יום.

אם כל זה לא מספיק, בשלב מסוים גם מחלחלת ההכרה שלמרות שהתוואי עצמו של המסלול נותר זהה - הוא משתנה כל הזמן. זה נשמע מוזר, אבל זה קורה כי כל כמה הקפות, כל כלי הרכב ממוסמרי הצמיגים שרצים פה על הקרח, מחליקים, גורפים שלג למקומות בהם הוא לא היה ומסלקים שלג מהמקומות בהם הוא כן היה - בעצם מייצרים מקדם אחיזה שונה לחלוטין בכל מעבר. תחשבו על זה כך: הנהיגה פה היא בעצם סוג של ניהול משא ומתן בין שלושה גורמים - מה שאתה רוצה, מה שהמכונית רוצה ומה שהמשטח תחתיך מוכן להעניק - העניין הוא שהאחרון משנה את דעתו כל הזמן, המכונית מטורפת במובן הכי קליני של המילה ואני? אני רק רצית לחזור הביתה בשלום.

קצרה, אינטנסיבית ובלתי נשכחת הייתה הנהיגה בקרח עם אודי RSQ3, חזרתי ממנה עם מעט מאוד תובנות על היכולות הדינאמיות של המכונית הזו, כאלו שרלוונטיות לחצי הכדור שלנו בכל אופן. אבל עם המון הבנה של יכולות המשיכה, הורדת הכוח והעלאת החיוך של מערכת ההנעה הכפולה של אודי בתנאים האלו. אלו התנסויות כאלו שגורמות לך לצפות אחרת לגמרי בסרטונים של מירוצי הראלי מסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80. לראות את מרקו אלן, וולטר רוהל, ביורן ולדגרד, ארי ואטאנן נאבקים בציפורניים סוחטים כל מה שהיה למכוניות הנעה אחורית כמו לנצ'יה סטראטוס, 037, אסקורט 1800RS פיאט 131 לתת, ואז מהרגע שב-1982 הקוואטרו הגיעה לשם העסק נגמר. אתם גם מבינים טוב מאוד למה נראה שענף היצוא המרכזי של שוודיה ופינלנד הם נהגי ראלי מטורפים.

אבל בשורה התחתונה, ובנימה אישית זו גם הנקודה שבה אתם מבינים טוב מאוד למה חייבים לעצור את ההתחממות הגלובלית, לא, לא בגלל הפנדות, שיקפצו לי הפנדות - אני לא זוכר את מנשנשות הבמבוק מאותגרות הפיגמנטציה האלו מתאמצות לעזור לנו כשאנחנו היינו בצרות. אנחנו חייבים לעצור את ההתחממות כי אתם חייבים לבוא לנהוג פה!